מחול - עולים השבוע: "מעשה פלאים" ועוד

סרטו של טוד היינס יפה אך מוחמץ, "המקום" מונוטוני, וגלן קלוז במלוא יכולתה ב"בית המזימות"

"מעשה פלאים" (ארצות הברית 2017)

דרמה. סרטו של טוד היינס, המבוסס על ספרו של בריאן סלזניק, שאף כתב את התסריט. סיפוריהם המקבילים של שניים: רוז (מיליסנט סימונדס) היא ילדה חירשת החיה בהובוקן, ניו ג'רזי ב-1927; ובן (אוקס פגלי), ילד שאיבד את שמיעתו בתאונה, החי במידווסט ב-1977. היא משתוקקת באובססיביות לאתר את כוכבת הקולנוע האילם ליליאן מייהו (ג'וליאן מור) שהיא חשה קשר מיסטי אליה. בן בורח מביתו בתקווה לאתר את אביו הנערץ עליו, מדען מבריק שלא ידוע היכן הוא. בסיפוריהם המקבילים של שני הילדים יש נקודות דומות רבות. לשניהם אין אימהות ביולוגיות, שניהם כמהים להגיע לניו-יורק ואף נמשכים כמעט באופן קוסמי למוזיאון ההיסטוריה של הטבע. האם הם יממשו את משאלותיהם? 116 דקות.

בשורה התחתונה זהו סרט יפה ומסוגנן שמפתה את הצופה להיכנס לעולם בו הפנטזיה והמציאות מהלכים זה בצד זה ויוצרים מעין הוויה קיומית אלטרנטיבית חדשה, בהתאם לאופי ולחוויות של גיבוריו. אלא שזוהי יצירה מתעתעת. גיבוריה הם ילדים אבל ספק אם קהל יעד בני גילם יוכל לעכל את הסרט. מצד אחד, הסיפור נבנה בדרך מפותלת שלא תמיד ניתן לעקוב אחריה ולהתחבר אליה. מצד שני, הצילום מעורר ההשראה של אדוארד לחמן, עבודת העיצוב הנהדרת של מארק פרידברג והמוזיקה המכשפת של קרטר בורוול הם כלים נהדרים בידי הבמאי היינס, שאת הזיקה הבלתי מוטלת בספק שלו לעולם האמנות ראינו כבר ב"קרול" (2015) וב"אני לא שם" (2007). האמת היא שהסרט הצליח לבלבל אותי ולהשאיר אותי נבוך בסיום הצפייה בו. עלילתו היא סוג של בילד-אפ למשהו שבסופו של דבר לא מתממש. התסריט יותר מדי "ספרותי" (ייתכן שסלזניק רצה להישאר נאמן לספרו, אך לא הבין שלא כל מה שכותבים יכול לעבור כמות שהוא לקולנוע) ורווי דימויים ותכנים שלא תורמים להבנת הנצפה. נכון שהשימוש בצבע הוא סוג של אמירה (רוז שייכת לעולם הקולנוע האילם בשחור-לבן וכך גם נראות הסצנות בהשתתפותה ובן משוטט בעולם צבעוני, כמעט פסיכדלי והיפר-ריאליסטי), וכך גם שחזורי התקופות הנפלאים. אלא שהצורניות גוברת בו בגדול על התוכן וכך מבחינתי הוא החמיץ את ההזדמנות להיות מספק וחווייתי עד הסוף.

דירוג: ***

למועדי הקרנות

מעשה פלאים, תמונת יחסי ציבור

"המקום" (איטליה 2017)

דרמה. סרטו של פאולו ג'נובזה. במסעדה יושב גבר מסתורי (ולריו מסטנדראה), לפניו מחברת שבה הוא מנהל את רשימותיו. בזה אחר זה מגיעים לשולחנו אנשים שאותם לא הכיר קודם לכן. הם מבקשים ממנו משאלות ובטוחים שהוא ניחן בכוחות על-אנושיים ושביכולתו לממש להם אותן. הוא אכן מבטיח שיעשה זאת, אך רק בתנאי שיעמדו במשימות הקשות, לפעמים הבלתי אפשריות, שהוא דורש מהם בתמורה למימוש משאלותיהם הכמוסות. מאחד הוא דורש לכסח במכות רצח אדם מסוים, ואז יוכל לקבל את סכום הכסף לו הוא זקוק בדחיפות. מנזירה, שכבר לא מרגישה את אלוהים ומשתוקקת לחזור ולחוש אותו, הוא דורש להיכנס להריון כדי שזה יקרה. על גבר עיוור, החפץ שמאור עיניו יחזור אליו, הוא מטיל לאנוס אישה. וכך ממשיכים לפקוד את הגבר המסתורי במסעדה עוד אנשים בצרה. הוא מעלעל במחברתו, מטיל עליהם משימות מורכבות והם חוזרים ומספרים לו איך הצליחו, או נכשלו, במימושן. המלצרית במקום, המוזגת לו שוב ושוב כוסות קפה, מתחילה להסתקרן ביחס אליו ונפתח ביניהם דיאלוג. עם מרקו ג'יאליני, אלסנדרו בורגי, סילביו מוצ'ינו, אלבה רורוואכר, ויטוריה פוצ'יני. 105 דקות.

הסרט הזה נראה קצת כמו ההאנג-אובר של סרטו הקודם, המאוד מוצלח ומצליח של ג'נובזה, "זרים מושלמים". גם הוא מסקרן ואניגמטי: מיהו אותו גבר? מהן יכולותיו המסתוריות לממש משאלות של אנשים אך בתמורה לדרוש מהם משימות קשות במיוחד? אלא שהאקספוזיציה הזו באותו לוקיישן, של מפגשים עם אנשים שונים, המייצגים חתך חברתי לא רחב, נמרחת ונמתחת מדי, עד שמתחיל להתברר שמשימה של האחד קשורה בזו של האחר, וכן הלאה. הסרט עוסק בגורל ובקארמה, וגם במקריות ובמעשה יד מכוונת, ובתוצאות הבלתי נמנעות של כל אלה. הוא גם נוגע בנואשות האנושית, בכך שבמצבים מסוימים אנשים מסוגלים להאמין שאדם בעל כוחות-על יכול לפתור את בעיותיהם המורכבות והכמעט בלתי פתירות, בתמורה לביצוע המשימות הקשות שיטיל עליהם. ג'נובזה מציע כאן לא מעט חומר למחשבה, אבל לא ברמה מעמיקה או פילוסופית מדי, וגם המוטיבים הדתיים שמתחת לפני השטח כאן, די שטחיים. המונוטוניות המתמשכת של העלילה ומיקומה מבלי שפתרון כתב החידה יבצבץ, פוגע במרקם הסיפורי שנוצר. כמו ב"זרים מושלמים", כוחו של ג'נובזה הוא בכתיבת דיאלוגים טובים. הוא מציף את הסרט בטקסטים מעניינים וראויים, אלא שכאן אין בכך די והצופה נותר כשלא כל תאוותו בידו.

דירוג: ***

למועדי הקרנות

המקום, תמונת יחסי ציבור

"בית המזימות" (ארצות הברית 2018)

דרמה. סרטו של ז'יל פאקה-ברנר על פי ספרה של אגתה כריסטי. צ'רלס הייווארד (מקס איירונס), דיפלומט לשעבר ששירת בקהיר וגם מילא שם משימה עבור הסקוטלנד יארד, שב ללונדון, הופך בלש פרטי ופותח משרד. כאשר אריסטיד ליאונידס, ראש משפחה אריסטוקרטית אמידה נמצא מת במיטתו כתוצאה מהרעלה, הייווארד מתבקש על ידי הנכדה סופיה (סטפני מרטיני), איתה היה לו רומן קצר בקהיר, להגיע לאחוזת המשפחה כדי לחקור את הפרשה. בבית המפואר הוא פוגש את כל בני המשפחה המורחבת, בהם האם ליידי אדית' (גלן קלוז), ג'וזפין בת הזקונים (הונור קניפסי), אחיה הגדול יוסטס (פרסטון ניימן), בנותיו של ליאונידס ברנדה (כריסטינה הנדריקס) ומגדה (ג'יליאן אנדרסון) ובעליהן ועוד. הייווארד מתחיל לשוחח עם כולם, חושף רוע, ציניות ודם רע ביניהם, שלא לדבר על כך שלכל אחד מהם הייתה סיבה לרצוח את ליאונידס. כעת הוא יצטרך לגלות מי מהם באמת עשה זאת? עם טרנס סטמפ, ג'וליאן סנדס, אמנדה אבינגטון, ג'ני גאלוויי. 115 דקות.

ספרה זה של אגתה כריסטי, כמו רבים אחרים שחיברה, הוא קלאסיקה, אף שגיבוריה הקבועים, הבלש הרקול פוארו וגברת מרפל, נעדרים ממנו הפעם. אלא שהטיפול בסיפור מצד הבמאי פאקה-ברנר לא ממש עולה בקנה אחד עם טוויית מרקם התעלומה הבלשית המרתקת על ידי כריסטי. יש בסרט כמה וכמה מומנטים קולנועיים מוצלחים, ובסך הכל נשמרת בו גם המסגרת של סיפור מתח מרתק בסגנון הטיפוסי של "מי עשה זאת?". אלא שהסרט מתאפיין בחוסר יציבות ברמת הטיפול בסיפור. מסצנות טובות ומרשימות הוא גולש ללא מעט מעמדים מגוחכים ולסגנון שלא היה מבייש טלנובלה עסיסית. וכל זה גורם לחוסר אמינות. קאסט השחקנים המגוון - בהם טרנס סטמפ הוותיק בתפקיד קטן יחסית אבל מרשים, גלן קלוז במלוא יכולתה וג'יליאן אנדרסון במשחק ציני-אירוני דקדנטי משעשע - ולצדם האחרים כסייד-קיקס סבירים, מצדיק את הצפייה בסרט, בעיקר לחובבי כריסטי.

דירוג: ***

למועדי הקרנות

בית המזימות, תמונת יחסי ציבור

"מת או חובה" (ארצות הברית 2018)

מתח-אימה. סרטו של ג'ף וודלו. קבוצה של חברים נוסעת לחופשה במקסיקו, שם הם מתמסרים למשחק החברתי החושפני "אמת או חובה". אלא שמה שמתחיל כשעשוע מצחיק ולא מחייב הופך לפתע לקטלני ורצחני והחברים מגלים שחייהם בסכנה. עם לוסי הייל, טיילר פוסי, ויולט בין, סופיה אלי, נולאן ג'רארד פאנק, לנדון ליבוירון, סאם לרנרהיידן זיטו. 100 דקות.

למועדי הקרנות

מת או חובה, תמונת יחסי ציבור