"המילים הפשוטות" (צרפת 2017)

דרמה. סרטו של איוון אטאל. ניילה סאלאח (קמליה ג'ורדנה), צעירה ממוצא אלג'יראי, חיה עם אמה וסבתה בפרבר פריזאי, בבניין בו מתגוררים  צרפתים שמשפחותיהם הגיעו מצפון אפריקה. יש לה שם חברים טובים רבים, בהם מוניר (יאסין חואיקה), בן זוג רומנטי בהתהוות העובד כנהג בחברת המוניות אובר. ניילה, שמשתוקקת להיות עורכת דין, נרשמת ללימודים באוניברסיטת אסאס בעיר. היא מאחרת להיכנס לשיעור הראשון אותו מעביר באולם כנסים גדול פרופסור פייר מאזאר (דניאל אוטיי), מרצה בעל שם, אך שנוי במחלוקת, למשפטים ולדיבייטינג (אמנות הוויכוח). הוא רואה בה טרף קל לדעותיו הגזעניות הקיצוניות, יורד על הליכותיה, מסורתה המוסלמית ואפילו על שמה, והקשר ביניהם מתחיל ברגל שמאל. אלא שעקב תלונות סטודנטים מחליט נשיא האוניברסיטה להכריח את מאזאר לתת לניילה שיעורים פרטיים בדיבייטינג, כדי שתתמודד על התואר בתחום ותייצג את האוניברסיטה. כך מתפתחת שותפות מאולצת בין השניים, שיודעת המון עליות ומורדות. 95 דקות.

כסרט שחלק גדול מעניינו הוא כוחה של המילה המדוברת, תסריטו והדיאלוגים בו כתובים נהדר. נכון שיש בו אוסף קלישאות על אופיים לכאורה של הצרפתים יוצאי צפון אפריקה ועל התנשאותם השחצנית של הצרפתים השורשיים עליהם, אבל זה חלק בלתי נפרד מהקונפליקט שנוצר בין ניילה ופרופסור מאזאר - המתחיל בהתנצחות מילולית אך עובר בהמשך גם למישורים אחרים לחלוטין. סרטים צרפתיים לא מעטים הציגו את הניגודים והמחלוקות שבין הצרפתים ובין המוסלמים הצפון אפריקאים החיים ביניהם כצרפתים שווי זכויות אף הם. "המילים הפשוטות" הוא אחד הטובים שבהם, בהיותו דרמה רצינית ולא פארודיה או סאטירה על הנושא. לטעמי זהו סרטו הטוב ביותר עד כה של השחקן-במאי אטאל, יהודי צרפתי יליד תל-אביב שהוריו ממוצא אלג'יראי, החתום בין היתר על "היהודים" ו"אוהב אותך, ניו-יורק". נראה כי סרט זה גם מאשרר את מעמדו של דניאל אוטיי כאחד השחקנים הבולטים כיום בקולנוע הצרפתי. טמונה עוצמה אותנטית טוטאלית בדרך בה הוא מאפיין את הדמויות אותן הוא מגלם. ראינו זאת לאחרונה גם ב"בשם בתי" ו"לפני החורף", ובשלל סרטים קודמים, בהם "ז'אן דה פלורט", "מנון", "הנערה על הגשר" ועוד.

דירוג: ****
 
למועדי הקרנות

דוקומנטרי. סרטם של איאן בונהוט ופיטר אטדגי. הוא נולד למשפחה מהמעמד הבינוני מינוס בשכונה נידחת בלונדון, וחייו הסוערים משקפים בסופו של יום סיפור סינדרלה קלאסי. לי אלכסנדר מקווין, פרחח בריטי נבער, בוטה ונטול סטייל והדר, הפך את עולם האופנה על פניו. מבלי שלמד עיצוב אופנה בצורה מסודרת, אלא עבר מתחנה לתחנה כשוליית חייטים, הצליח מקווין בסופו של דבר לטלטל את ממסד האופנה הממוסד והמאובן. דמיונו הפראי ונחישותו הנחו אותו, עד הגיעו למעצב הראשי של בית האופנה ג'יבנשי בפריז. בראשית דרכו כמעצב עצמאי הוא קנה בדים בדמי האבטלה שקיבל ונהג להתראיין בגבו למצלמה. בסגנונו ה"סוטה" והבלתי מרוסן הוא עיצב מעילים עם בטנה מעור אדם, העלה על מסלולי התצוגות רובוטים ודוגמניות עם שמלות מניילונים. בתצוגות האופנה הפרובוקטיביות והשערורייתיות שלו הוא שחזר מקרי אונס וזירות פשע. חייו הפרטיים כהומו מוצהר היו תיאטרליים ודרמטיים לא פחות. הסרט מכיל קטעים מיומניו וזיכרונות מתועדים שלו ושל קרוביו. 111 דקות.           

הבמאים בונהוט ואטדגי משתמשים בחומרים מהם קורצה הקריירה המסחררת של מקווין - לעיצוב הסרט. אימאג'ים צבעוניים חזקים, מוזיקת פסקול מהפנטת של המלחין מייקל נימן ותיאורים ססגוניים ככל האפשר של הפאזות השונות בחייו של המעצב שלא עשה חשבון לאיש. הסרט מיטיב לתאר את הפשטות הכמעט פרימיטיבית שלו, שדווקא היא הייתה סממן של גאוניותו הבלתי מודעת שהתבטאה ביצירת קוסמוס אופנה בדיוני ולחלוטין לא קונבנציונלי, שכבשו אנשים רבים בעולם העיצוב. יחד עם זאת, הסרט קצת מתקשה להשתחרר מהתבנית הדוקומנטרית המקובלת, של "חברים מספרים על", פלוס קטעי ארכיון, פלוס צילומי תצוגותיו, ביזאריות ככל שיהיו. כשמדובר באמן אופנה יצרי ואינטואיטיבי מסוגו של מקווין, אפשר היה לגלות עוד יותר יצירתיות בבניית המרקם הנרטיבי של הסרט וללכת עוד יותר רחוק עם הפנטזיות והסערות הפרועות שהתחוללו במוחו והביאו ליצירת הדגמים המקוריים רבי ההשראה שלו.

דירוג: *** וחצי  

למועדי הקרנות

מקווין, תמונת יחסי ציבור


"קוד 211" (ארה"ב 2018)

מתח-אקשן. סרטו של יורק שקלטון, המבוסס על אחד ממקרי שודי הבנקים האלימים ביותר שאירעו בארצות הברית. מייק צ'נדלר (ניקולס קייג'), שוטר המתקרב לגיל הפרישה, יוצא לעוד משמרת רגילה בחברת השותף שלו סטיב (דוויין קמרון) ובחברת קני (מייקל רייני ג'וניור), נער עבריין בן 15 שנשלח על ידי בית המשפט לבצע עבודות שירות עם שוטרים. סטיב נשוי לליסה (סופי סקלטון), בתו של מייק איתו היא כמעט לא בקשר, המבשרת לו לפני צאתו מהבית למשימה שהיא בהריון. למזלם הרע של מייק, סטיב וקני הם נקלעים במהלך סיורם במקרה לזירה קשוחה של שוד בנק מזוין, ונאלצים לצאת למאבק בכנופיית שודדים מאומנת ואכזרית. בגלל רשלנות פושעת התגבורת אותה הזמינו בקשר מאחרת להגיע. עם אורי פפר. 86 דקות.

משום מה מתעקש ניקולס קייג' כבר תקופה ארוכה להטיל יהבו על תסריטים כושלים במיוחד, כולל זה הנוכחי אותו קרא ב-2014 ואף תכנן תחילה להפיקו. מדובר בסרט מפס הייצור של מיודעינו אנשי חברת "מילניום" (בועז דוידזון ושות'), שצולם באולפניהם שבבולגריה. כבר מראשית העלילה לא ברורות כל כך המוטיבציות של הגיבורים, כמו גם הקשרים ביניהם. הדיאלוגים לא אמינים, המשחק והבימוי פרובלמטיים, שלא לומר כושלים, וסצנות הפעולה של שוד הבנק על ידי הכנופיה האכזרית, והתבצרות השוטרים בחוץ גורמות לכאב ראש יותר מאשר להתרשמות וריתוק מהאקשן. אני לא ממליץ על סרט זה אפילו לחובבי סרטי פשע.

דירוג: **

למועדי הקרנות

קוד 211, תמונת יחסי ציבור



"משפחת סופר על 2" (ארה"ב 2018)

אנימציה. סרטו של בראד בירד. משפחת גיבורי העל המקסימה חוזרת לאחר 14 שנה (אז יצא הסרט הראשון)! הפעם הלן נמצאת באור הזרקורים, כשהיא משאירה את בוב בבית עם הילדים, להתמודד עם חיי היומיום המשפחתיים, שהופכים לקשים אף יותר כשגם ג'ק-ג'ק התינוק מתחיל לפתח כוחות על. וכל זאת לאחר שבית המשפט קבע שכוחות העל שלהם לא לגיטימיים מבחינת החוק. אבל כאשר נוכל חדש רוקם מזימה גאונית ומסוכנת, תהייה המשפחה חייבת למצוא את הדרך לעבוד שוב יחד שוב כדי לנסות ולסכל את התוכנית השטנית שעלולה לסכן את כולם. 117 דקות.

למועדי הקרנות