מחול - אפקט המשחק של ליהי קורנובסקי

עם תפקיד בהצגה "האפקט" של תיאטרון באר שבע, קורנובסקי בשיחה על שירת אופרה, חיפוש ושחרור

כשליהי קורנובסקי התחילה לשחק, היא הייתה בטוחה שהיא בדרך לקריירה כזמרת אופרה בברלין. הילדה שלמדה במגמת מוזיקה קלאסית ב"תלמה ילין" זכתה במלגות הצטיינות מקרנות שונות, בצה"ל שירתה כמוזיקאית מצטיינת, ועל הדרך כיכבה בסדרות נוער כמו "יומני החופש הגדול" ו"שכונה", וגם דגמנה לא מעט.

אבל ב-2016, כששיחקה את התפקיד הראשי בסרטה של הגר בן אשר, "הפורצת", תפקיד עליו גם הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר, הבינה שהמשחק הופך למגרש הראשי של חייה. אז היא השאירה מאחור את הילדה שהתעתדה להיות סופרנית קלאסית.

אותו מפגש עם בן אשר הוביל אותה ללימודי משחק אצל יורם לוינשטיין, וכעת היא עושה צעדים ראשונים על במת התיאטרון בהצגה "האפקט" של תיאטרון באר שבע. המחזה, שכתבה לוסי פריבל, הוא דרמה מודרנית על סוד האהבה, בבימוי כפיר אזולאי, ובהשתתפות תום אבני, נעמי פרומוביץ, אמיר קריאף וקורנובסקי עצמה.

"זה מחזה שבא להציג את השאלה מי ינצח - השכל או הרוח", אומרת קורנובסקי. "השאלה עולה דרך סיפור של ניסוי תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון. בניסוי הזה באים להשתתף בחור ובחורה צעירים, היא בת 26 והוא בן 30, שבאים מרקעים שונים, ומתפיסות עולם שונות. קוני, הבחורה שאני מגלמת, היא מאוד לוגית. מבחינתה אין אלוהים, הכל ביולוגי, ולכל דבר בטבע יש סיבה. זו בחורה שחייבת ודאות. היא לא אחת שתטוס להודו כדי לחפש את עצמה.

"מאידך, טריסטן הוא בחור חופשי שמאמין במסתורין, שרוצה להאמין שיש שאלות שאין להן תשובה, פרי ספיריט כזה שמטייל בעולם ומחפש את עצמו, והוא סוג של נווד רוחני. המפגש ביניהם מייצר את השאלה של עם מה צריך ללכת בחיים, עם הלב או עם השכל, וזו השאלה הראשית שמציג המחזה הזה."

האפקט, צילום: אילן בשור

הדמיון בין הקלאסי לתיאטרון

אולי יש פה גם שאלה של מה זו אהבה, בהתחשב בכך שהיחסים שלהם נרקמים תחת ההשפעה של ניסוי בתרופות.

"זה לא מחזה שאתה יוצא ממנו ואומר, 'אה, עכשיו הבנתי מה זאת אהבה'. זה לא סיפור שמגדיר לך את האהבה כאיזו משוואה מסוימת במוח. להיפך, זה קצת בא להפריך את העניין ולשים את האהבה במקום שיחסית אין עליו תשובה. זה משהו מסתורי. כשזה קורה - זה קורה. קשה להסביר למה, או להגיד אם זו תרופה, אם זו כימיה, אם זה רוח. אני חושבת שבסופו של דבר המחזה מאפשר את ההבנה שאהבה זה משהו מסתורי שכנראה לא תהיה לו משוואה מדויקת."

מה בעצם גורם לשני האנשים הכל כך שונים האלה להתנסות באותו ניסוי?

"מבחינת טריסטן זו חוויה. הוא אחד שכל הזמן מטייל בעולם, אין לו באמת בית אחד, הוא כבר עשה כמה פעמים את הניסוי הזה, שגם מקבלים עליו כסף טוב בארצות הברית, ואלה הסיבות הקונקרטיות שלו, הסיבות ש'בחוץ'. קוני, כבחורה שלומדת פסיכולוגיה ומדעי החברה, ויש לה אמא שסובלת מדיכאון, מתעניינת במדע ובמחקרים על דיכאון, ורוצה לחוות על בשרה משהו שיאפשר לה אחר כך לעזור לאחרים.

"אבל הרצונות הסמויים של שתי הדמויות האלה, ומה שמוביל אותם בסופו של דבר, זה הצורך שלהם באהבה. קוני צריכה מישהו שיעזור לה להשתחרר ולזרום, שיגיד לה שלא בכל דבר צריך למצוא היגיון. טריסטן, מצדו, צריך את הגבולות. מישהו שיבוא וישים לו את הקווים האדומים ויגיד לו, אתה יכול להסתפק גם רק בזה. בסופו של דבר הם מוצאים אחד את השנייה ויוצאים מהטיפול הזה עם אהבה שאף אחד משניהם לא חווה כמותה."

איפה את מוצאת קווים מקוני בתוך עצמך?

"בהתחלה היה לי קשה מאוד עם קוני. בקריאות הראשונות של המחזה הרגשתי שאני הרבה יותר מתחברת לטריסטן מהבחינה של הראש הפתוח והזרימה הזאת עם החיים, ולא כל כך לדפוק דין וחשבון, ואני חושבת שאני עדיין מתמודדת עם השאלה איך להביא את המקום שלה. לא בגלל שהיא איזו בחורה מעצבנת שחייבת למצוא סיבה בכל דבר, אלא באמת מתוך מקום אמיתי - שיש בכל דבר היגיון ולא צריך למרוח דברים ולשים עליהם מסתורין. אני חושבת שזה מתוך צורך בסיסי אצלה. אז היה לי קשה בהתחלה להתחבר למקום הזה והיום אני מקווה שאני יותר צולחת אותו. יש גם המון דברים שבהם, באופן אינסטינקטיבי, הבנתי אותה תמיד, כמו הציניות שלה. תמיד אהבתי את הציניות של הדמות הזאת."

האפקט, צילום: אילן בשור

האמת שקצת הפתעת אותי עם התשובה הזו, כי הנחתי שבגלל הרקע הקלאסי שלך, את מגיעה ממקום מאוד מוקפד ופחות זורם.

"לגמרי, וזה באמת היה תהליך, כי המון זמן התעסקתי במוזיקה קלאסית, וזה כן עולם שצריך להתאמן בו מאוד קשה, ולצמצם את הוויתור לעצמך כדי להגיע לתוצאות ולהישגים, ואני בעצמי הייתי כזאת. אני חושבת שגם היום, כשאני מתעסקת במשהו שחשוב לי ושאני אוהבת, אני לא מצליחה לא להיות הבנאדם הלחוץ הזה, ודווקא בגלל זה אני אוהבת את העבודה בתיאטרון, שיש בה מימד שמזכיר לי את העולם הקלאסי ואת הכללים המאוד ברורים. מהבחינה הזאת אני לא מרגישה עדיין שהשתחררתי."

אבל את כן מזדהה דווקא עם טריסטן.

"נכון, מאוד. אבל יש לו את הסיבות שלו ואת הכאב שלו. המקום שלו לשחרור גם נובע ממקום כואב וחסר."

ככה זה גם אצלך?

"לא. השחרור של טריסטן והשחרור שלי לא באים מאותו מקום."

החיפוש

פרט להצגה, קורנובסקי סיימה לאחרונה להצטלם לסדרה חדשה של הוט, "המלכות", ולעונה השנייה של "כפולים", מה שהוביל אותה להפסיק את לימודי המשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, לפני סיומם.

"כשהתחלתי להתעסק במשחק השתתפתי בסדרת ילדים, ועשיתי את זה בשביל הכסף", היא משתפת. "לא לקחתי את זה ברצינות. לא חשבתי שאי פעם אלך ללמוד משחק, לא חשבתי שאתעסק במשחק ברצינות. הייתי בטוחה שאני הולכת להיות זמרת אופרה. הייתי בטוחה שאעשה תוך כדי הצבא תואר ראשון באקדמיה למוזיקה, אסיים את התואר ואטוס לברלין. אבל הדברים השתנו כשעשיתי את הסרט עם הגר. שם באמת נפתח לי העולם הזה של דמויות, של משחק. עד אז זה בכלל לא היה בראש שלי ובמחשבות שלי, והיא פתחה אותי לדבר הזה.

"רציתי אז ללכת ללמוד. אמרתי, אני לא יודעת מה אני אעשה עם החיים שלי. רציתי ללמוד פסיכולוגיה, התלבטתי עם מינהל עסקים, ובסופו של דבר היא אמרה לי בסוף כל התהליך המדהים הזה שהיא העבירה אותי, 'עזבי אותך שטויות, לכי ללמוד משחק. תתמקצעי בדבר שאת כנראה הולכת לעשות בשנים הקרובות. את תרחיבי את האופקים שלך, את תקבלי כלים'. אז הלכתי ברגע האחרון למבחני הקבלה של יורם לוינשטיין, ונכנסתי לשנה שם, ואז לגמרי הבנתי. כי זו הייתה תקופה שבה חיפשתי את עצמי.

"עכשיו הכיתה שהתחלתי איתה היא בשנה ג', בשלבי הסיום, ואני הגעתי לצומת דרכים, כי הייתי באיזה עומס שהקשה עלי גם להגיע לתוצאות מבחינה מקצועית בעבודות שקיבלתי בחוץ. הרגשתי שאני לא מצליחה למצות את התפקידים האלה כמו שצריך עקב חוסר בזמן וזה תסכל אותי, אז החלטתי למקסם את החוויות שלשמן הלכתי מלכתחילה ליורם, והפסקתי את הלימודים.

"השחקנים שאני עובדת איתם בהצגה - תום אבני, אמיר קריאף ונעמי פרומוביץ, הם שחקנים מדהימים, הכי מנוסים ויודעים. תום הוא בנאדם שנולד לתוך הבמה ואני לומדת ממנו המון, ואם כביכול עזבתי את בית הספר למשחק ברבע הראשון של השנה האחרונה, אז הם שלושתם, וגם כפיר אזולאי הבמאי, עושים לי בית ספר למשחק, יותר טוב מכל מה שיכולתי לבקש. אני לומדת מהם המון, ואני אסירת תודה על כך."

"אין דרך קלה במשחק"

למה בעצם ויתרת על המוזיקה? זה חתיכת עולם, מוזיקה קלאסית, זה לא על הדרך. נראה מוזר לוותר על משהו שאת מתכווננת אליו כל החיים.

"הייתי בצומת דרכים בחיים, שבה הבנתי שאו שאני הולכת על זה עד הסוף או שלא. לפעמים החיים מתנקזים לאיזה רגע אחד שבו אתה חייב לקבל החלטה, וברגע האחד הזה הבנתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. אני לא רוצה להיות זמרת אופרה, אני לא רוצה את אורח החיים של זמרת אופרה, זה דרש ממני השקעה רבה מאוד, גם ספציפית עם הגוף שלי, עם מיתרי הקול שלי, עם העניין של הליחה שאמר שאני צריכה להמעיט במוצרי חלב. זה אורח חיים שהרגשתי שיהיה לי קשה ללכת איתו לאורך שנים, והכל קרה במקביל. גם זה, וגם פתאום המפגש שהיה לי עם הגר, שגם היה צומת דרכים חשובה בחיים מבחינת המשחק, ובאופן כללי, מבחינה אישיותית."

כנראה שבחרת נכון כי נראה שהדברים קרו לך בקלות של מי שמגיע למקום המדויק שלו. גם עכשיו, נראה שהמעבר שלך לעולם המבוגרים לא כרוך בקושי גדול.

"אני מעדיפה לא להתייחס לזה ככה ולא לראות את הדברים ככאלה שבאו בקלות. מבחינתי,המעבר מעולם הילדים לעולם המבוגרים הוא לא קל, זה משהו שאני עדיין לחלוטין עובדת עליו, מכוונת אליו, כי כנראה שאני עוד לא שם. עדיין כשאנשים רואים אותי הם מזהים אותי מסדרות ילדים ואני עדיין לא מזוהה כמו שהייתי רוצה, מבחינת החשיפה של מה שאני רוצה שיידעו שאני יכולה לעשות. אז זה לא מדויק. מבחינתי הדרך שבחרתי היא לא דרך קלה בשום צורה, ואני מאמינה שלאף שחקן בישראל, או בעולם, אין דרך קלה."

ליהי קורנובסקי, צילום: ראובן קסטרו

ויתרת על השירה לגמרי, או שיש שם איפה שהוא גם חלום לשיר או להוציא בהמשך אלבום?

"אני לא חושבת שאני אוציא אלבום אי פעם", היא צוחקת.

רוב השחקנים שדיברתי איתם חולמים בסתר ליבם להיות זמרים.

"אני לא. אני חולמת על להיות שחקנית, לעשות דברים איכותיים ואינטליגנטיים ומאתגרים, וזה מה שאני חולמת עליו. לעולם לא היה לי איזשהו חלום להוציא דיסק, גם לא כששרתי אופרה, כי אין לי את זה. תמיד אהבתי לשיר, אריות וכל מיני יצירות יפות כאלה של שוברט, אבל מעולם לא עלתה בי המחשבה על אלבום. זה ממש הדבר האחרון שאני רוצה לעשות, כנראה."

ההצגה "האפקט" של תיאטרון באר שבע תתקיים -23, 24 ו-26 ביוני 2018 במשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בטלפון: 2690*, או באתר תיאטרון באר שבע