מחול - עולים השבוע: "דרייבר" ועוד

סרטו של יהונתן אינדורסקי רגיש ומרגש, "באהבה, סיימון" פשוט ואותנטי ו"אושן 8" קצבי וכיפי

"דרייבר" (ישראל 2018)

דרמה. סרטו של יהונתן אינדורסקי. נחמן רוזומני (משה פולקנפליק) הוא "דרייבר" חרדי שמתפרנס מהסעת שנוררים בין כתובות של נדבנים ידועי שם בבני ברק. העיסקה עובדת כך: נחמן מביא את האינפורמציה, השנורר מגולל בפני הנמענים סיפור פיקטיבי קורע הלב, ובסוף כל לילה הם מתחלקים בסכומים שהשנורר הצליח לקבל מאלה שרחמיהם נכמרו עליו ועל סיפוריו המרגשים. יש לנחמן מחברת מסודרת ובה שמותיהם של כל הגבירים בבני ברק, מקומות מגוריהם, סדר יומם, המקומות בהם הם מתפללים וכו'. כך שהיעדים ברורים ולפני כל משימה נחמן והשנורר עוברים בקפדנות על "סיפור הכיסוי". אבל נחמן עצמו עובר חיים קשים. בנו הקטן נהרג בתאונה וזמן לא רב לאחר מכן אשתו נעלמה בפתאומיות, לאחר שסירב למלא את רצונה לעבור לתל-אביב ולפתוח דף חדש. נחמן נאלץ להתמודד לבדו עם גידולה של חני (מנואל אלקסלסי ורדי), בתם בת התשע. מאחר שהפרוטה לא מצויה בכיסו, כשהבת רעבה הוא מתפלח איתה לשמחות (חתונות, בר מצוות) או לאירועים בנסיבות עצובות (בתים בהם יושבים שבעה) ושם השניים אוכלים. עם מאור שוויצר, אבי דנגור, אושר מימון, בועז קונפורטי, יעקב זדה דניאל, נווה צור. בתפקידי אורח: רבקה מיכאלי, דבל'ה גליקמן, דב נבון, רות גלר, יעל אבקסיס. 92 דקות.

עבודת קולנוע מקסימה, מרגשת ונוגעת ללב. סרט קטן וצנוע המכיל הכל. הבמאי יונתן אינדורסקי, בוגר ישיבת פוניבז' בבני ברק ובית הספר סם שפיגל, רקם סיפור מיוחד ואותנטי העוסק בחולשותיהם של אנשים, ברגעים הלא פשוטים בחייהם ובהתעקשות הנואשת שלהם בכל זאת לשרוד ולהמשיך הלאה. מצד אחד זה סרט מכמיר לב, אבל מאידך גם אופטימי. בסאבטקסט שלו, הדיאלוג המתנהל בין נחמן והשנוררים שהוא מסיע הם גם שיעורים בתסריטאות (איך להמציא סיפור עצוב, קורע לב) ושיעור בדרמה (איך לבצע אותו להלכה באופן אמין). זאת על רקע בני ברק, אותה הוא משרטט כבועה נפרדת מההוויה הישראלית שבמובנים רבים קפאה בזמן. כל הנפשות הפועלות והאינטראקציות ביניהן נרקמו על ידו בפשטות כובשת, מתוך היכרות אינטימית עם החומרים בהם הוא עוסק, והתוצאה אינה אלא מלאכת מחשבת. אינדורסקי כתב את "דרייבר" בעקבות סרט קצר באותו שם אותו יצר קודם לכן. הוא גם היוצר והתסריטאי (יחד עם אורי אלון) של סדרת המופת "שטיסל", שזכתה בשתי עונותיה ב-17 פרסי האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה. כמו כן הוא יצר וביים את המיני סדרה ״אוטונומיות״ וסרטו הקצר "החזן והים" זכה בפרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע בירושלים 2015, והיה מועמד לפרס אופיר 2015. לכן לא מפתיע שהוא עומד מאחורי סרט כל כך רגיש ומרגש.

דירוג: ****

למועדי הקרנות

דרייבר, צילום: אוהד רומנו

"באהבה, סיימון" (ארצות הברית 2018)

דרמה. סרטו של גרג ברלנטי על פי ספרה של בקי אלברטלי. סיימון (ניק רובינסון) בן ה-17 הוא צעיר מתבגר טיפוסי. הוריו, אמילי (ג'ניפר גארנר) וג'ק (ג'וש דוהמל) עוטפים אותו באהבה ואחותו הצעירה נורה (טליתה בייטמן) אוהבת לבשל ומנסה את תבשיליה על המשפחה. יש לסיימון גם שכנה, ליאה (קתרין לנגפורד), חברת ילדות טובה ובת כיתה שאוהבת אותו מאוד, ועוד שני חברים טובים, אבי (אלכסנדרה שיפ) וניק (יורג לנדבורג). אלא שלסיימון יש סוד: הוא הומו בארון ועדיין לא בשל לגלות זאת לאיש. באתר קהילתי מקומי חושף בחור אחר מהכיתה באופן אנונימי את נטיותיו הזהות וסיימון מחליט להתחיל לנהל איתו תכתובת מיילים. בין השניים נרקמת מערכת יחסים וירטואלית מבלי שיידעו איש את זהות האחר. אלא שמרטין (לוגאן מילר), אחד הבחורים המעצבנים בשכבה, חושף את התכתובות של סיימון וסוחט אותו: דורש ממנו לסייע לו לצאת עם אבי, בה הוא מאוהב, בתמורה לאי חשיפת המיילים. סיימון המפוחד נקלע לקונפליקט קשה וכדי שנטייתו לא תתגלה מבצע מהלכים פזיזים עליהם יצטער מאוד בהמשך. 110 דקות.

לכאורה זהו סרט נעורים שבלוני שבמרכזו גיבור מתבגר נורמטיבי. אבל מאחורי הסיפור השכיח למדי והלא כל כך יוצא דופן הזה של חיי הבית והתיכון של סיימון, ומאחורי הדיאלוגים הסטנדרטיים כשמדובר בקולנוע מסוג זה, מתגלה עבודת קולנוע כנה, ישירה ומפתיעה. הסוד של סיימון והאופן בו הוא מנסה לשמור עליו עד שיחליט אם ולמי לגלותו, מוגש לצופה באופן הכי פשוט ונאיבי, ולפיכך גם הכי מרגש ואותנטי. למעשה, מבחינת סיימון, זהו מהלך של חיפוש זהות אישית, בדרך לקבלת ההחלטה הגורלית: מתי, איך ולמי לומר שהוא הומו. והאם יש למישהו בכלל זכות להפקיע ממנו את חשיפת זהותו המינית? בסרט הקטן והלא מתיימר הזה טמונות אמיתות חיים המוגשות לצופה באופן ישר וישיר. משחקו של ניק רובינסון ("עולם היורה") טבעי ולא מתאמץ וכך גם זה של הפרטנרים המגלמים את חבריו (להוציא את לוגאן מילר, המגלם את הבחור המעצבן אבל יותר מדי. אפשר היה לרסן ולמתן אותו ואז היה הרבה יותר משקל לקונפליקט שלו עם סיימון). אבל בשורה התחתונה "באהבה סיימון" הוא מסוג הסרטים שקשה לנתח למה, אבל הוא עובד באופן נהדר ומשאיר אותך בהרגשה טובה. וזה הרבה מאוד.

דירוג: ****

למועדי הקרנות

באהבה, סיימון. תמונת יחסי ציבור

"אושן 8" (ארצות הברית 2018)

דרמה-קומדיה-מתח. סרטו של גארי רוס. דבי אושן (סנדרה בולוק), אחותו החורגת של דני, שהתה בכלא לא פחות מאשר חמש שנים, שמונה חודשים ו-12 יום. וזה בדיוק הזמן שלקח לה לתכנן ולרקום שוד מושלם. מיד עם שחרורה היא מתחילה לגייס את הטובות שבבנות, שירכיבו את הצוות שלה. תחילה היא פונה ללו (קייט בלאנשט), שותפתה הוותיקה לפשע. יחד הן מגייסות את היתר: התכשיטנית אמיטה (מינדי קאלינג), הכייסת קונסטנס (אקוופינה), המפיקה (שרה פולסון), ההאקרית (ריהאנה) ומעצבת האופנה רוז וייל (הלנה בונהם קרטר). היעד שלהן הוא ענק יהלומים של קרטייה, בשווי מוערך של 150 מיליון דולר, שיעטוף את צווארה של עוד שותפה לפשע שלהן, השחקנית המפורסמת דפני קלוגר (אן האת'וויי). היא אמורה לתפוס את מרכז הבמה באירוע האופנה השנתי הגדול של מגזין ווג, שיתקיים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. התכנית של חבורת הנשים המיומנות והמתוחכמות מתוכננת עד לפרט האחרון, אך השינוי הקטן ביותר עלול לסכל גם את הפשע המושלם. 110 דקות.

הבמאי גארי רוס עומד מאחורי מוצר קולנוע בידורי-סינטטי לא מחייב אבל חמוד להפליא, משום שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי. אחרי שלושה סרטי אושן גבריים מאז 2001 (הראשון הוא כמובן גרסה מחודשת ל"11 של דני אושן" מ-1960 של לואיס מיילסטון, עם פרנק סינטרה, דין מרטין, סמי דיייוויס ג'וניור ושות'), מגיעה הוורסיה הנשית. אוסף הנשים המוכשרות שנקבצו ובאו לפרויקט הזה מצוידות בהומור עצמי, אירוניה ויכולת משחקית קומית מוכחת המקבלת כאן אישור נוסף. בולוק, בלאנשט, קאלינג, פולסון, ריהאנה, אקוופינה, הת'אוויי ובונהם קרטר נראות כמו קבוצה שעברה גיבוש, או הגיעה מגובשת מהבית. יש ביניהן כימייה אינסטינקטיבית והן מדגימות גירל-פאוור משכנע. תוסיפו לכך את הקצב המהיר של הסרט, שנבנה על פי פסקולו הנהדר (או ההיפך) ותקבלו סרט כיפי נטול רצינות וחסר אחריות - שתענוג להעביר איתו את הימים החמים בחשכת בית הקולנוע הממוזג.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות

אושן 8, תמונת יחסי ציבור

"פבלו" (ספרד-בולגריה 2017)

דרמה. סרטו של פרננדו לאון דה ארנואה, שעובד מספר שחיברה וירג'יניה ואלחו. ב-1981 וירג'יניה ואלחו (פנלופה קרוז), עיתונאית ומגישת חדשות טלוויזיה נודעת בקולומביה, מוזמנת למסיבת אח"מים בחוותו של פבלו אסקובר (חוויאר בארדם), הידוע כי בנה את הונו ואת עוצמתו מסחר בסמים קשים. הוא וחבריו יצרו שכבה חדשה של אנשי ממון כל-יכולים במדינה. ואלחו מוקסמת מהכריזמה ומחוכמת החיים של אסקובר ובין השניים מתפתח רומן לוהט, למרות שהוא איש משפחה ונשוי למריה ויקטוריה (ג'ולייט רסטרפו). במרוצת שנות ה-80 משתלט אסקובר על מדיין, בירת המדינה, וחבר קונגרס מטעם המחוז הוא שפוט שלו. ואלחו מתחילה להבין את שיעור עוצמתו של מאהבה ואת האימפריה שהקים, האחראית להפצת סמים קשים לכל רחבי ארצות הברית. שפרד (פיטר סרסגארד), סוכן המחלקה האמריקנית למלחמה בסמים, יוצר איתה קשר, בניסיון להיעזר בה לבלימת פעילותו ההרסנית של אסקובר באמריקה. 123 דקות.

למועדי הקרנות

פבלו, תמונת יחסי ציבור

"חנות הספרים" (ארצות הברית 2018)

דרמה. סרטה של איזבל קוישה. לאחר מות בעלה מחליטה פלורנס גרין (אמלי מורטימר), להמשיך בחייה ואף ליטול סיכון ולפתוח חנות ספרים ראשונה בעיירה האנגלית המנומנמת בה היא חיה. אט-אט נחשפים התושבים השמרנים לספרות הגדולה ביותר של המאה ה-20 ולספרים כמו "לוליטה" ו"פרנהייט 451", והעיר שקפאה בזמן במשך מאות שנים מתעוררת לחיים. פתיחת חנות הספרים מביאה עמה רוח חדשה והיכרות מפתיעה עם מר בראנדיש (ביל ניי), שאף הוא מאס בחיי העיירה המשמימים והופך להיות בן ברית של פלורנס. אלא שהמהפכה החברתית הקטנה שהיא יצרה מקימה לה גם אויבים, בהם גברת גמארט (פטרישה קלארקסון) המרירה והנקמנית, המשתוקקת להפוך לפטרונית הבלעדית של סצנת האמנות המקומית. כשפלורנס מסרבת להתכופף בפני הגחמות של גמארט, היא מתחילה להיאבק לא רק למען חנות הספרים אלא גם עבור רוחה הפועמת של העיירה. 113 דקות.

למועדי הקרנות

חנות הספרים, תמונת יחסי ציבור