מחול - אוזי אוסבורן: אגדת רוק בועטת

הרוקר ואמן ההבי-מטאל אמנם עורך סיבוב פרידה, אבל אף אחד לא מוכן עדיין שלא לראות אותו יותר על הבמה

הייתי במתחם בפארק הירקון בסוף ספטמבר 2010 בו הופיע אוזי אוסבורן בפעם הראשונה שלו כאן. זה היה במסגרת Ozzfest, מיני פסטיבל אותו הריץ ברחבי העולם עם הרכבים זרים ומקומיים מתחלפים. אז הופיעו לפניו, על שתי במות, הלהקות משלנו טל פרידמן והקריות, אלמנה שחורה, Behind the Sun ו-Bezefer, ואחריהם אלה שהגיעו איתו מעבר לים, Soulfly ו-Korn.

אבל צריך לומר שהופעתו אמש (ראשון) של האמן הבריטי שבדצמבר יחגוג יומולדת 70, בלייב פארק ראשון לציון, מול כ-15 אלף צופים, הייתה לא פחות טובה, אולי אפילו יותר מלהיבה ואנרגטית מזו שראיתי לפני שמונה שנים. היא החלה קצת לפני השעה היעודה 21.30, אחרי שני הרכבי חימום מקומיים מצוינים מז'אנר ההבי-מטאל, The Great Machine ו-Orphand Land הוותיקים, שהלהיטו את האווירה, החמה והלחה בלאו הכי.

אוזי פצצת כריזמה, כבר ידענו. וגם שהוא מתקשר בקלילות נון-שלנטית לא מתאמצת עם הקהל ומבטיח להטריף אותו בכפוף לווייב שיקבל ממנו - שטיק ידוע שלו. אבל כשאוזי אוסבורן על הבמה, הכל פשוט עובד.

רוק כבד ואבי גבאי

מאחוריו קריירה של 50 שנה, שהחלה עם היווסדה בבירמינגהם ב-1968 של בלאק סאבאת' (תחילה תחת השם Polka Tulk Blues Band), המוגדרת לא אחת כאם להקות ההבי-מטאל. ב-1979 פוטר אוסבורן מהלהקה, בגלל השימוש הקבוע שלו באלכוהול ובנרקוטיקה מסוגים שונים, אך מאז הוביל מספר איחודים של הלהקה. כאמן סולו, שזכה בהגדרה הלא רשמית אך המאוד מכובדת "הסנדק של ההבי-מטאל", פיתח אוסבורן קריירה מוזיקלית משגשגת שכללה 11 אלבומי אולפן וגם הפך שחקן בתוכנית הריאליטי הפופולרית שלו עם בני משפחתו, The Osborns, שהוקרנה בראשית שנות ה-2000.

אוזי אוסבורן, צילום: Ross Halfin

אוסבורן עולה לבמה בסערה ופותח עם Bark at the Moon, שיר הנושא של האלבום שהוציא ב-1983. הוא לבוש חולצה שחורה, עליה רקום ינשוף ורוד-סגול מנצנץ עם כנפי עטלף. קולו מצוין, כמו גם הסאונד שמפיק ההרכב המיומן שלו. הוא ממגנט אליו את הקהל הנרגש שמרגע זה ואילך יצעק במקהלה בסיום כל שיר "אוזי, אוזי...". לא הרחק ממני ברחבת הגולדן רינג מתלהב ממנו גם יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, שפרסם רגע לפני תחילת ההופעה פוסט בו כתב שבגיל 18 העריץ את אוסבורן ולא חלם שיראה אותו ועתה בא להופעה עם בנו בן ה-18 דניאל. יפה.

השיר השני בסטליסט הוא Mr. Crowley הנהדר מ-Blizzard of Ozz שיצא ב-1980. עוד ביצוע מרגש ומהפנט של אחד הקטעים הידועים שלו. בהמשך מגיעים I Don't Know, אף הוא מאותו אלבום, ו-Faries wear boots מ-1970, שיר ראשון במופע זה של בלאק סאבאת'.

יש כאן מיצג תאורה פסיכדלי מרשים, עם לייזרים מהבהבים כשברקע הבמה צלב המחליף צבעים וטקסטורות המוקרנות עליו וברגע מסוים אף עולה בלהבות וירטואליות. ברקע הבמה ומשני צדיה מסכים המגדילים את האמן ונגניו עבור אלה היושבים או עומדים רחוק. הרכב הנגנים שלו, הכולל את זאק וויילד (גיטרה), אדם ווייקמן (קלידים), טומי קולפטוס (תופים) – שלושתם, אגב, ניגנו גם בבלאק סאבאת' - ורוב ניקולסון (בס), מפיק סאונד מעולה, כשבעיקר ב-War Pigs (אך גם בקטעים אחרים) וויילד על הגיטרה וקולפטוס בתופים מפגינים את הווירטואוזיות הפנטסטית שלהם. ועל כולם מנצח ללא עוררין אוסבורן עצמו, הנע על הבמה עם גב קצת כפוף, אך המבטים האקספרסיביים המשתנים שלו, שירתו העוצמתית ודיבורו בפניות קצרות לשלהוב הצופים, ממגנטים אליו בקלילות את קהל האלפים.

אוזי אוסבורן, צילום: Ross Halfin

רפרטואר מכל התקופות

הנאמברים הבאים הם Suicide Solution מ-1980, הבלדה הכובשת No More Tears, מאלבום בשם זה מ-1991, War Pigs מאלבומה הקלאסי של בלאק סאבאת' מ-1970. הקטע הבא הוא Don't Want to Change the World מ-91'. כמעט כל אחד מהשירים מבוצע בגרסה ארוכה עם קטעי סולו גיטרה ותופים מענגים.

מכאן מתחילה "הספירה לאחור". אוזי אומר לקהל: "אתם רוצים עוד שיר? אז תצעקו את זה". והתגובה לא מאחרת להגיע, במקהלה אדירה. כך מבוצעים להם Shot in the Dark מהאלבום The Ultimate Sin מ-1986, Crazy Train ששוחרר ב-1980 ו-Mama I'm Coming Home שהגיע ב-1991. בסך הכל הוא מבצע אוסף אקלקטי של שירים שמרגיש מאוד אחיד ומגובש, הסוקר את רוב השנים והפאזות של הקריירה שלו. הפינאלה שייכת - איך לא - ללהיט הענק של בלאק סאבאת', מגדיר התקופה והאווירה, Paranoid, מ-1970.

אין ספק שצפינו כאן באגדת רוק חיה שממשיכה לנשום, לבעוט ולגרום לקהל להיות קרייזי. כמוהו. מה צריך יותר מזה? סיבוב ההופעות הנוכחי שלו אמנם נקרא The Farewell Tour, אבל לא נראה לי שמישהו מוכן להיפרד ממנו ולא לראות אותו יותר על הבמות. מן הסתם זה לא יקרה כל כך מהר.

אוזי אוסבורן, צילום: Ross Halfin