שני אלבומי שירי הרחוב של דרורה חבקין יוצאים בימים אלה בהוצאה מחודשת בעריכתו של נחום היימן ולרגל כך מספר היימן מספר על המורשת הטרובדורית של חבקין ושלו.
סגנון עממי אמיתי
"שיר רחוב, חשוב שיהיו לו כמה כללים: ראשית, הוא חייב לעמוד במבחן של שניים שלושה דורות, שנית, שמות המחברים לא ידועים, אולי מפני שנשכחו, אולי בגלל שאינם רוצים ששמם יהיה קשור בבנים הממזרים של השיר העברי. וכך הם מתגלגלים ברחובות, העברית שלהם לפעמים משובשת, מילים לועזיות משתרבבות פנימה במרוצת הדורות, הנושאים שלהם הם נצחיים וצומחים מתוך העם. הודות למחברים אלמונים אלה הצלחנו ליצור סגנון עממי אמיתי שלנו " (דרורה חבקין, מתוך חוברת האלבום).
בשנת 95` הלכה לעולמה דרורה חבקין, בטרם עת, והשאירה אחריה, בין היתר, שירים שכתבה, הלחינה, או תרגמה לאמנים כמו להקת פיקוד מרכז, להקת פיקוד צפון, ליאור ייני, שמעון ישראלי, חווה אלברשטיין, דני גרנות, אילן ואילנית, יפה ירקוני ("כל היונים") וצמד הפרברים, עיבודים שעשתה לערב שירי המחאה הרוסיים "הלוך הלכה החבריא" שזכה, אגב, להצלחה ישראלית מסחררת, אלבום שירי המחאה "פתאום נגמרה עוד מלחמה", שיצרה עם מוזיקאים נוספים בעקבות שבר מלחמת יום כיפור, ושני אלבומי שירי רחוב, היוצאים בימים אלה בהוצאה מחודשת בעריכתו האוהבת של נחום היימן.
מפגש העומק עם שירי הרחוב שהפכו מזוהים איתה כל כך, נולד בתכנית הרדיו של רם עברון בגלי צה"ל, כשזה ביקש ממנה להכין לתכניתו כמה משירי הרחוב שזכר מילדותו הירושלמית. מנקודה זו התפתח הרעיון להפקת מופע שעימו הופיעה חבקין ברחבי הארץ, הכולל שירי רחוב רבים ושונים והסיפורים שמאחוריהם, תוצאה של מחקר מעמיק ונלהב שערכה בעקבות אותה תכנית רדיו.
הקלטת המופע הפכה לשני אלבומי "שירי הרחוב של דרורה חבקין", שהמפגש איתם הוא מפגש עם עולם הולך ונעלם בעל שירים שאת חלקם זוכרים גם מי שנולדו הרבה אחרי התקופה הנדונה ("מה לעשות, מה לעשות שאני יפה כזאת", "הלכה דוניה אל העיר ופגשה שם בצעיר", "התאהבתי בך כי עיניים לך, פנסי חשמל ורגלי גמל"), ובו מככבות דמויות כמו יונה פעמונה, קטרינה הקדושה, דרורה בורה (חבקין עצמה) ונחצ`ה פיילה, הלא הוא היימן, עורך ההוצאה המחודשת.
טרובדורית מלידה
"שלושה גרמנים את הריינוס חצו, פר-לה-וו, ולפונדק הם נכנסו, אינקי פינקי פר-לה-וו. פונדקאי, פונדקאי, תן את בתך, פר-לה-וו, אנחנו רוצים טרה לי לה לה. בתי עודנה צעירה ולא תוכלו טרה לי לה לה, אבי אינני צעירה, כל השכונה..." ("אינקי פינקי", מילים: נחלת הכלל, לחן: נחלת הכלל, דרורה חבקין)
"נתחיל מזה שאם דרורה חבקין ואני היינו חיים במאה ה-16, היינו רוכבים שנינו על סוסים, עם גיטרות על הגב, ומלווים את ריצ`רד לב הארי במסע הכיבוש של ירושלים", אומר היימן. "שנינו היינו ילדים שגדלו ברחוב, אני מול גן מאיר ודרורה בירושלים. הכרנו בלהקת הנח"ל כשהיא הצטרפה ללהקה ואני בדיוק יצאתי ממנה, והייתה בינינו משיכה גדולה שיש לשני אנשים צמאים שרוצים לשתות מאותה הבאר".
- כשמה מכילה אותה באר?
"הבאר הזו הכילה רבדים רבדים של מאות שנות מוזיקה עממית, כיוון שרוב האנשים שהפליצו שיר, סלחי לי, חושבים שהם המציאו את הגלגל, אבל דרורה ואני הבנו מקו ההתחלה שבאנו, בסך הכול, כל אחד עם תרומתו וכוח יצירתו, להניח את שורת הלבנים הפרטית שלו, ולהגיד תודה לאלוהים שנולדנו בתקופה שבה עם יוצר את התרבות שלו".
- אתה מדבר בעקיפין על חוסר הצניעות של בני הדור הצעיר יותר?
"גם, כן. דרורה הייתה טרובדורית מלידה, היא גדלה ברחוב ושאפה לקרבה את שירת הרחוב, ומצד שני הבינה את מקומה במערכת של יצירת התרבות, והיא אהבה נורא את שירי העם והרחוב".
- מעבר להתעסקות עם שירי הרחוב, גם מהתמונות שלה, על העטיפה ובתוך החוברת, קל לראות שחבקין הציעה דמות נשית אלטרנטיבית ומקורית, שונה ביחס לתקופה בה פעלה, נועזת, פרועה.
"דרורה הייתה אחת הנשים הכי סקסיות שהכרתי בחיי, היא הקרינה מיניות, אבל במובן הכי טהור, יפה ונשי של המילה. מצד שני היה לה אופי של פרא אדם. היא הייתה סקרנית חולנית, וכל דבר שעוד לא חוותה, במוזיקה, ברחוב, באנשים, בזמר, בשירה, בתרבות – היא רצה אחריו בשביל לחוות אותו, ואם מצאה שהוא מעניין אותה, גם הכניסה אותו ליצירה שלה".
- איך זה שאישה כל כך פורייה ויצירתית הוציאה רק שלושה אלבומים?
"שאלתי אותה בזמנו את אותה שאלה, והסיבה היא פשוטה: דרורה תמיד התעקשה בהקלטות על קו מסוים, ולא היה מצב שהיא תיתן לחברת תקליטים להכתיב לה מה לעשות כדי למכור. גם כשעשתה את שירי הרחוב אמרה לחברת התקליטים, רוצים? בואו, לא רוצים? – אל תעשו טובות".
חלוצה של מוזיקת עולם ושל קוסמטיקה טבעית
לסכם את פועלה של חבקין בשלושת האלבומים שהוציאה לא יהיה הולם, שכן חלק מהניצנים שהנביטה צמחו רק לאחר מותה. כשעברה לראש פינה, למשל, באמצע שנות השמונים, הקימה מפעל שהתמקד בייצור חומרים טבעיים לטיפול במחלות שונות, מה שהיה חריג מאוד בזמנו, והיום מוכר לנו כחלק טריוויאלי מטיפולי הרפואה של העידן החדש. ב-87` הקימה הרכב עם מוזיקאים בני עדות שונות, ביניהם ג`ורג` וסאלם שנודעו מאז בשיתופי פעולה רבים עם מוזיקאים ישראלים, ובכך הייתה, במבט לאחור, אחת מחלוצות מה שהפך למוזיקת העולם של ימינו.
"כשעברתי לגור בגליל", מספר היימן, "דרורה כבר הייתה בראש פינה והתחילה לעבוד עם צוות של ערבים, דרוזים, צ`רקסים, נוצרים ויהודים. הם היו נפגשים בראמי ובתרשיחא. אני גרתי ליד תרשיחא, ושם התהדקה בינינו חברות מאוד אמיצה, כי פתאום התחברנו שוב לאותה באר שקוראים לה מוזיקה עממית, ולא חשוב אם היא דרוזית או יהודית, כי הכל בא לדעתי מאותו המקור".
"נשארנו מעטים"
בימים כתיקונם מפנה היימן את עיקר פעילותו לעמותה למורשת הזמר העברי שאותה הגה ויצר, ודרכה הוא משמר אלבומים של מוזיקה ישראלית ויהודית ותיקה, שעלולים היו להיכחד במחסני חברות התקליטים. את אלבומי שירי הרחוב של חבקין ערך היימן עבור חברת NMC, אך גם אותם ניתן לרכוש במסגרת העמותה .
- אני חייבת לשאול שאלה קצת מלנכולית: בעמותה אתה משמר מוזיקה של יוצרים שרובם נפטרו, עכשיו תפסתי אותך בדרך למופע לזכר כמה מחבריך היוצרים, וכמו הפרויקט של דרורה חבקין, כל פעם יש לך על הפרק מפגש עצוב נוסף עם מישהו מחבריך שכבר איננו.
"זה נכון, נשארנו נורא מעט, וקשה לי. זה עצוב. אבל פתאום יורם טהרלב ואני, למשל, מטלפנים אחד לשני ומקשקשים, ומתחברים שוב אחד לשני. עם אנשים כמו יורם, או טופול, או חווה אלברשטיין, החיבור הוא של נצח, גם אם לא מדברים עשר שנים. אני יכול להקריא לך בהקשר הזה התחלה של שיר של חיים גורי שאני מתכוון להלחין: `נותרנו אחרונים, שקיעה סמוקת גוון וערב מרטט באמירי האורן`. נשארנו אחרונים, זה נכון".
שירי הרחוב של דרורה חבקין, NMC.
08/04/2006
:תאריך יצירה
|