שעת בוקר מוקדמת. צדי צרפתי כבר עסוק עד מעל הראש. כשהטלפון מצלצל, הוא יוצא לאתנחתא קצרה מחדר החזרות בבית דני שהפך בחודשיים האחרונים בית שני עבורו ועבור צוות היוצרים, השחקנים, הזמרים, הרקדנים וההפקה של המחזמר "אנני". "את שומעת?", הוא שואל: "הם בדיוק עושים בלאנס". אתה יכול להוציא את צדי צרפתי מהחזרות, אבל לא את החזרות מצדי צרפתי. 
 
הג'ינג'ית הכי מפורסמת
 
 
עוד שבועיים זה קורה. המסך ייפתח ועל במת היכל התרבות ברחובות יציג בבכורה עוד מחזמר ברשימה הארוכה של הפקות הענק עליהן הוא חתום. הפעם זה "אנני", מחזמר ברודווי לכל המשפחה, שבמרכזו היתומה הג'ינג'ית הכי מפורסמת בעולם (טוב, חוץ מבילבי אולי), שכמו בסיפור סינדרלה מתגלגלת מבית יתומים קשוח אל חיים מן האגדות באחוזתו של מיליארדר שמאמץ אותה.
 
"זה מחזמר מתוק, אינטליגנטי ושנון עם המון רגעי קסם ויש בו משהו כובש לב שמדבר לא רק לילדים אלא גם לגדולים", אומר צרפתי על המחזמר שחגג בשנה שעברה 40 שנה מאז הבכורה של ההפקה המקורית עם שרה ג'סיקה פארקר בניו יורק. בהפקה הישראלית משתתפים בתפקידים הראשיים, בין היתר, גם אבי קושניר (דדי וורבאקס המיליארדר), טלי אורן (מיס האניגן בעלת בית היתומים), חני נחמיאס (גרייס פארל, העוזרת האישית של וורבאקס) ורועי ויינברג וירדן מרחבי (בתפקידי צמד הפושעים רוסטר ולילי בהתאמה).
 
צריך להודות על האמת. בגיל 77, יותר משישה עשורים מאז התלקח הרומן הגדול של חייו עם התיאטרון, צרפתי עובד כמו משוגע. זו ההפקה השלישית שהוא מביים גב לגב בשמונת החודשים האחרונים והמנוע, שלא נח לרגע, עדיין על טורבו רועש. "סיימתי הפקת חנוכה ומייד התחלתי חזרות ל'שורת המקהלה', שהייתה הצלחה אדירה, אבל עבודה מורכבת וקשה. סיימתי את החזרות מותש ומייד התחלנו לעבוד על 'אנני'. צריך כוחות פיזיים ונפשיים בשביל לקפוץ ראש בכל פעם מחדש אל המים, אבל אני חזק", הוא מרגיע ואומר: "וחוץ מזה, מה אני אגיד לך, אני אוהב את מה שאני עושה".  
 



המחזמר אנני, צילום: עדי אורני, באדיבות Mpro

האג'נדה הפוליטית של אנני
 
היתומה הג'ינג'ית, (מעין שילוב אמריקני בין קוזט לאוליבר טוויסט), פרצה לתודעה בשנת 1924 כגיבורת רצועת קומיקס יומית של עיתון השיקגו טריביון. הגה אותה אמן הקומיקס האמריקני, הרולד גריי, שהיה למעשה הראשון שהשתמש בטור קומיקס יומי ככלי לביטוי וקידום של אג'נדה פוליטית. "אנני" הייתה למעשה, בראשית דרכה, כלי לניגוח של הימין הליברלי נגד מדיניות הרווחה של השמאל ומה שגריי תפס כהתערבות הממשל בכיסו של האזרח. בשנת 1977 הוצגה גרסת המחזמר לראשונה בברודווי וגרפה שבעה פרסי טוני, ביניהם פרס המחזמר הטוב ביותר. שירי המחזמר – "Tomorrow" כמו גם "It's the Hard Knock Life" – הפכו לאיקוניים, "אנני" הופקה במדינות רבות ברחבי העולם ועל בסיס המחזמר המקורי נוצרו שלוש גרסאות קולנועיות שונות. 
 
"מלבד סיפור סינדרלה כובש הלב על ילדת אשפתות שחייה השתנו, צריך לזכור שמאחורי כל זה מסתתר למעשה סיפור פוליטי", אומר צרפתי. "הבסיס לסיפור הוא למעשה הקריסה הכלכלית הגדולה בארה"ב של שנות ה-30 של המאה הקודמת, מה שנקרא שנות 'השפל הכלכלי'. אנשים איבדו את רכושם וירדו מנכסיהם. זהו למעשה סיפורו של וורבאקס, מיליארדר ימני שמהיום להיום איבד את כל הונו. באותה תקופה שלטו הדמוקרטים והוא היה מוכן לעשות הכל על מנת להציל את עורו. המחשבה לארח יתום לארוחת המולד נראתה לו כרעיון טוב שישפר את יחסי הציבור שלו. האיש המנותק הזה, שכל חייו נסובו סביב הכסף, לא העלה על דעתו שהילדה הזו תשנה את חייו".
 
בניגוד לסיפור סינדרלה, יש לומר, אנני לא נכבשת בקלות. על אף שמר וורבאנקס מציע לה חיי עושר ואושר, היא נאחזת בחלום לאתר את הוריה. אחרי פיתולים רבים בעלילה – שכוללים הבלחות של צמד פושעים, מנהלת בית יתומים ואפילו הנשיא רוזוולט - הסוף, הסירו דאגה מלבכם, טוב. אחרי הכל תמיד יש Tomorrow והוא טוב ומיטיב, לא? 
  
 


המחזמר אנני, צילום: עדי אורני, באדיבות Mpro

מיליונר פרוע ומחוספס 
 
מאחורי המחזמר בגרסתו הנוכחית, עומד המפיק הצעיר, מאור מימון, שחתום בין היתר גם על המחזמר "היירספריי" שהוצג לראשונה בישראל בשנה שעברה. "אנני" למעשה עלה בישראל לפני כ-20 שנה בהפקת מנחם גולן אבל לדברי צרפתי בניגוד להפקה הקודמת, שעברה עיבוד ואזרוח במרחב באמצעות מוטיבים ישראליים ויהודיים כמו חנוכה במקום חג המולד, הפעם נשמרה בהקפדה נאמנות למקור. 
 
נהוג לומר "זה הטון שעושה את המוזיקה". האם לצד ההקפדה על נאמנות למקור, מרחב התמרון הוא בליהוק? צרפתי אומר שכן. "במחזה ובמוזיקה אני לא יכול לגעת, כלומר אנחנו מחויבים לשמור עליהם כמות שהם, אבל האינטרפרטציה היא תמיד בביצוע ובעיצוב", מסביר צרפתי. לדבריו, הליהוק של קושניר לתפקיד המיליארדר הוא דוגמא מצוינת לכך. "בכל ההפקות בעולם מדובר במיליארדר מלוקק ואצלי הוא אחרת לגמרי. אלו הבורגנים החדשים שעושים עניין מהבגד והשואו אוף, עשירים מהבית, מה שנקרא 'כסף ישן', נראים אחרת לגמרי. אז וורבאנקס אצלנו הוא קצת יותר פרוע ומחוספס. לדעתי באף מקום אחר בעולם לא עשו את הדמות הזו ככה".
 
אתה מדבר ואני חושבת על קושניר כבעל הפונדק ב"עלובי החיים" ואפילו כאביו של בילי אליוט. במילים אחרות קושניר הוא קושניר.
 
"קושניר הוא שחקן מוכשר מאוד והבחירה ללהק אותו לתפקיד הייתה בהחלט מתוך מחשבה על הכיוון שאני רוצה לקחת אליו את הדמות. משהו יותר מחוספס, פשוט, בלתי אמצעי". 

"אודישנים לילדים זה גיהינום"
 
בתפקיד אנני משחקות לחילופין הילדות שי הראל ("עלובי החיים") וליה שקד ("אוויטה"). לצד השתיים מופיעים בהפקה ילדים נוספים בתפקיד חבריה של אנני מבית היתומים. "אני רגיל לעבוד עם ילדים. ביימתי לא מעט פסטיבלי ילדים. אני חושב שבעבודה עם ילדים האישיות שלך מאוד חשובה. אתה צריך לכבוש את הילד ולגרום לו לסמוך עליך ולהקשיב לך. אם תיתן לו תחושה שאתה מאיים עליו או דורש ממנו, זה לא יקרה. צריך לקיים דיאלוג פשוט ושקט ואז הכל מסתדר".
 
מה הכי קשה בעבודה עם ילדים?
 
"אודישנים לילדים זה גיהינום. זה קורע אותי. בואי נאמר שאני מאוד שמח להיות אחרי זה. אני יכול לומר שהיום כשהחזרות נגמרות הילדים רצים אליי ומחבקים אותי. ברגע הזה אתה מבין שהכל מתחיל ונגמר בתחושת הביטחון שאתה משרה עליהם. בסופו של דבר הם צריכים לדעת שאפשר לסמוך עליך. אני חושב שכיוון שאני עצמי עמדתי על במה כילד, כלומר הייתי במצב הזה, אני יודע מה עובר עליהם".
 
היה קשה להיות ילד בתיאטרון?
 
"זה היה בודד. הייתי נכנס לתיאטרון, עובר במסדרונות, מגיע לחדר ההלבשה. לא עניינתי אף אחד. הגדולים היו עסוקים בעניינים שלהם. הם בכלל לא ראו אותי. ישבתי שלוש שעות בצד וחיכיתי לרגע שבו אעלה סוף סוף לבמה. זה לא פשוט. כמי שהיה שם אני יודע כמה חיבוק ומילה טובה יכולה לשנות לילד את היום. אני מאוד משתדל לעשות את זה". 
 



צדי צרפתי, צילום: רונן אקרמן


אוטוטו המסך עולה ואז מה?

"אני מקווה שארשה לעצמי לקחת זמן לנוח. אני זקוק לאוויר. אלו באמת היו חודשים עמוסים מאוד. התרוצצתי כמו משוגע. אז בינתיים אני חולם על יפן".
 
יפן?
 
"זה חלום חיי. הייתי רוצה להיות יפני".
 
צדי?
 
"באמת. אני מת על התרבות היפנית. העיקר שיש על מה לחלום".

המחזמר יעלה ב-8 באוגוסט 2018 ב-17:00 וב-20:00 בבית העם ברחובות, ב-13 באוגוסט ב-11:00, ב-14 באוגוסט ב-10:00, 13:30 ו-17:30, ב-26 באוגוסט ב-11:00 וב-27 באוגוסט ב-10:00 ו-13:30 במשכן לאמנויות הבמה - בית האופרה בתל אביב, ב-29 באוגוסט ב-11:00 וב-30 באוגוסט ב-11:00 ו-17:30 בהיכל האמנויות בקריית מוצקין.

לרכישת כרטיסים