"כוכב נולד" (ארה"ב 2018)

דרמה-מוזיקלי. סרטו של ברדלי קופר. ג'קסון מיין (ברדלי קופר), כוכב רוק עתיר תהילה, מסיים הופעת ענק מול קהל מריע, נוסע עם צוותו לעיירה הקרובה ונכנס בדרך למועדון-פאב קטן, כדי להטעין את עצמו באלכוהול. במקום הוא קולט, במסגרת מופע דראג, בזמרת כריזמטית המבצעת קאבר לשיר צרפתי. זוהי אלי (ליידי גאגא). הוא מפתח איתה שיחה ובהמשך הוא מגלה שהיא גם כותבת חומר מקורי משלה ומיטיבה לבצע אותו. מה שנרקם ביניהם באותו ערב הופך לקשר קבוע, מקצועי ורומנטי גם יחד. בהופעתו הבאה הוא מזמין אותה לשיר איתו שיר שלה אותו עיבד. אלי מתחילה לעשות את הדרך לפסגה כאשר ראמון (אנתוני ראמוס), אמרגן פרגמטי פונה אליה ומציע לה להקליט שיר ולאחר מכן אלבום. במקביל להתפתחות המטאורית של הקריירה שלה מתהדק הקשר שלה עם ג'קסון והם נישאים. אלא שבעיית השתייה וצריכת הסמים שלו מחריפה ככל שהיא עולה בסולם הדרגות והוא אף מבייש אותה בפומבי על במת טקס חלוקת פרסי האמי, אליה היא עולה כדי לקבל פסלון. עם סאם אליוט, דייב צ'אפל. 135 דקות.

זוהי כבר גרסה חמישית לאותו סיפור עצמו, על כוכב מוזיקה הלוקח תחת כנפיו זמרת צעירה ואנונימית והקשר ביניהם מעלה אותה לפסגה ומוריד אותו לשפל. ג'ורג' קיוקור ביים את הראשונה, ?What Price Hollywood, ב-1932, בכיכוב מארי אוונס ומקס קארי. ב-1937 ביימו ויליאם א. וולמן וג'ק קונוויי את הגרסה השנייה, בה כיכבו ג'נט גיינור ופרדריק מארץ'. ב-1954 שוב היה זה ג'ורג' קיוקור שביים גרסה נוספת, עם ג'ודי גארלנד וג'יימס מייסון, וב-1976 ביים פרנק פירסון את הגרסה הידועה והפופולרית ביותר בכיכובם של ברברה סטרייסנד וכריס כריסטופרסון. ובאשר לגרסה הנוכחית, כשאני קורא את הסופרלטיבים של המבקרים שסקרו אותה בפרמיירה בפסטיבל ונציה (כולל, כמדווח, שמונה דקות של סטנדינג אוביישן של הקהל בתום ההקרנה) – יש לי הרגשה שלא ראינו את אותו סרט. בעיניי זוהי עבודת קולנוע בינונית לחלוטין, רצופת קלישאות רומנטיות ומוזיקליות, מעמדים מוגזמים וסיפור לא משכנע. איך יכול להיות שביום אחד אלי מתפטרת מעבודת המלצרות שלה, בבא אחריו עולה על הבמה לראשונה עם ג'קסון, בשלישי מוחתמת על ידי אמרגן זריז וברביעי זוכה בפרס האמי?! הכל קורה לה כאן יותר מדי מהר, באופן לגמרי חסר היגיון. ומן הרגע שהקריירה שלה מתחילה לנסוק בעצם לא קורה הרבה, פרט לנפילה של ג'קסון. הוא משתכר ומתרסק. ושוב שותה וקורס. ושוב גומע אלכוהול בכמויות ומאבד את כושר התפקוד. ואלי, מסכנה שכמותה, מנסה לעזור לו שוב ושוב ושוב, אבל מה היא כבר יכולה לעשות כשמדובר במכור חסר תקנה. הביקורות של פסטיבל ונציה מהללות את משחקה של ליידי גאגא. האמת היא שאני מעריץ שלה, של הקריירה המוזיקלית שלה ושל רעיונותיה העיצוביים עתירי המעוף שבאים לידי ביטוי בהופעותיה, וראיתי אותה כאן בפארק הירקון. אבל כשחקנית יש לה עוד הרבה דרך לעשות. גם השירים המקוריים שהיא מבצעת בסרט לא ממש מבריקים. פעמיים היא הצליחה לרגש אותי בשירתה במהלך הצפייה, וזה מעט מדי. בכלל, למרות הסיפור הרומנטי-דרמטי שיש בו הרבה רגש, הוא כמעט ולא הגיע אליי ולא נגע בי. הייתי די אדיש למתרחש. מצטער. וברדלי קופר? בסרט הראשון שלו כבמאי-שחקן הוא מתאמץ יותר מדי - לנסות לסגנן את הסרט, למצוא זוויות צילום מקוריות, לכתוב (הוא אחד מחמישה החתומים על התסריט) שורות מיוחדות שלא ממש עובדות. כשחקן הוא בעיקר מיוסר, מתפתל, משתפך, מתרסק - הכל חוץ מלהרכיב דמות טבעית ואנושית, בדומה לכמה תפקידים טובים שעשה בסרטים אחרים. דווקא כזמר הוא די מרשים. ייתכן שאכן כוכב נולד כאן! אבל מבחינתי, הבאאז סביב הסרט הזה מוגזם מאוד.

דירוג: ***  

למועדי הקרנות



כוכב נולד תמונת יחסי ציבור

"אוויר קדוש" (ישראל 2017)

דרמה-קומדיה. סרטו של שאדי סרור. אדם (שאדי סרור) הוא בחור ערבי-נוצרי משכיל מנצרת. הוא מנצל את תוארו האקדמי בהנהלת חשבונות בטיפול בתיקי לקוחות יחד עם שותף המתלונן שהוא לא עושה מספיק. אדם חולם על מיזמים גדולים שיכניסו לו הרבה יותר כסף, בייחוד לאחר שמתברר לו כי אשתו היפה והפקחית למיה (לטיסיה איידו) בהריון. במקביל מתברר שאביו הקשיש (טאריק קופטי) חלה בסרטן ואמור לעבור טיפולים כימותרפיים קשים. האב מעביר לידי בנו את סדנת ייצור כלי הזכוכית שלו, מה שמוליד בראשו רעיון. לאחר שעצר במקרה עם רכבו ליד הר הבשורה וראה כיצד מאמינים נוצריים המגיעים לביקורי צליינות בנצרת, מוכנים לרכוש כל מזכרת שתחבר אותם לשורשי הנצרות, אדם מחליט לייצר בקבוקוני זכוכית, לחתום אותם בפקק ולמכור לתיירים הנוצרים בתמורה ליורו בקבוק עם האוויר הקדוש שבתוכו (כקונטרה למים הקדושים שמאעכרים ערמומיים מוכרים שם). אלא שעליו לעבוד קשה כדי שהרעיון יתקבל על דעת האוטוריטה הדתית-נוצרית במקום, גובי פרוטקשנים למיניהם ופקידי ממסד ישראלים – כולם רוצים לגזור את הקופון שלהם על המוצר. עם שמואל קלדרון, דליה עוקל, ביאן ענתיר, תומר רוסו, יוסוף אבו ורדה, עינת וייצמן, מיכאל כורש, סמדר יערון. 81 דקות.

זהו סרטו השני כבמאי-שחקן, של שאדי סרור. את הקודם, Sense of need , יצר ב-2005 בסן פרנסיסקו, שם עשה אז תואר שני בקולנוע לאחר שסיים תואר ראשון בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. כשחקן הופיע בין היתר ב"אנה ערבייה" של עמוס גיתאי וכן במספר סרטים קצרים, יצר סדרות טלוויזיה בערבית והשתתף כשחקן בהפקות תיאטרון רבות. "אוויר קדוש", האירוני-משעשע-מחויך, נפתח נהדר כשהנרטיב שלו משלב בין המציאות היומיומית של בני זוג בנצרת המנסים לשרוד כלכלית בעודם מתלבטים האם להביא ילד לעולם, ובין חלומות היזמות של אדם. המוזיקה של חביב שחאדה תורמת ליצירת אווירה של אגדה או סיפור בעל אלמנטים של פולקלור מקומי. אבל בחלקו השני של הסרט, המיזם לשיווק אוויר קדוש בבקבוקונים דוחק קצת הצידה את הסיפור האישי והאנושי של אדם ומערכות היחסים שלו עם אשתו למיה והוריו, ועם זאת הוא לא עושה את הטוויסט הקומי-סוריאליסטי המתבקש לטעמי, בניסיון לבנות את "עסקי האוויר" שלו. חסר שם פלפל ונראה כי פיתוח התסריט כאן לוקה בחסר ולא הולך עד הסוף. התחושה היא שבחלק השני הנרטיב פחות הדוק, חסר מיקוד מדויק וחותר לסיום לא כל כך מוצלח. גם תמהיל הקונפליקט הישראלי-פלסטיני שהוא משרבב לסיפור (בעיקר באמצעות אירועים אלימים המובאים מעל מסך הטלוויזיה) ותכליתו, לא כל כך ברורים. עם זאת, משחקם של לטיסיה איידו ("פאודה") וסרור עצמו מצוין.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות


אויר קדוש תמונת יחסי ציבור

"ונום" (ארה"ב 2018)

בדיוני-פנטזיה. סרטו של רובן פליישר, המבוסס על עוד דמות קומיקס מבית מרוול. אדי ברוק (טום הארדי) הופך לגוף המארח של הסימביוט ונום. במשך שנים ניסה אדי, בתפקידו כעיתונאי, להפיל את המדען הנודע לשמצה קרלטון דרייק (ריז אחמד), אובססיה אישית שהרסה את הקריירה של אדי ואת מערכת היחסים שלו עם חברתו אן (מישל וויליאמס). כשוונום, אחד מניסוייו של דרייק, מתמזג עם גופו של אדי, הוא זוכה לפתע בכוחות-על אדירים, ובהזדמנות לעשות כל מה שרק ירצה. אלא שוונום, המעוות, האפל, הבלתי צפוי ומלא הזעם, מקשה על אדי לשלוט ביכולותיו המסוכנות והמשכרות החדשות. בזמן שוונום ואדי זקוקים זה לזה כדי להשיג את מה שהם רוצים, הם הופכים קשורים יותר ויותר האחד לשני, עד כי הסימביוזה הקטלנית הזו עלולה לשנות לחלוטין את חיי שניהם. 112 דקות. 

למועדי הקרנות                      
  
   
ונום תמונת יחסי ציבור