"זמנים קשוחים באל רויאל" (ארה"ב 2018)

דרמה-מתח. סרטו של דרו גודארד. מלון אל רויאל ממוקם ליד אגם טאהו, בדיוק בתפר שבין המדינות נבאדה וקליפורניה. קו אדום בתוך המלון מגדיר לך באיזו מהמדינות אתה נמצא ואתה יכול לבחור באיזו מדינה להשכיר חדר. התקופה היא שנות ה-70 ומסבירים לנו שהמלון ידע זמנים הרבה יותר טובים. פעם הסלבריטאים והפוליטיקאים הכי מפורסמים באזור התמנגלו בקזינו, בבר, בחדרים ובבריכת המלון והמקום היה שוקק ומלא חיים. היום, בלובי המלון הדהוי והשקט נפגשים מספר אנשים  הזרים זה לזה וממתינים לבואו של איש הקבלה, מיילס (לואיס פולמן). בחבורה, הכומר דניאל פלין (ג'ף ברידג'ס), שנראה כלוקה בזכרונו וסובל מחוסר אוריינטציה, זמרת הנשמה דרלין סוויט (סינתיה אריבו), שהקריירה שלה בדעיכה, איש המכירות הנודד לאראמי סימור סאליבן (ג'ון האם), המנסה לשווק שואבי אבק, אמילי סאמרספרינג ההיפית (דקוטה ג'ונסון), שבהמשך תגניב לחדרה נערה כפותה (קיילי ספיני), שיתברר כי היא אחותה רות סאמרספרינג. לאחר שישכירו חדרים יפצח כל אחד מהם בפעילות חשודה. לאראמי יאתר מכשירי ציתות רבים הטמונים בחדרו, יתחיל לבלוש אחר האורחים האחרים דרך הזגוגיות הדו-צדדיות של חדריהם המאפשרות הצצה מבחוץ מבלי שזה הנמצא בפנים יוכל לראות אותך. הוא כותב דו"ח ומדווח על כך למישהו בוושינגטון. הכומר עוסק בפירוק רצפת חדרו ובחיפוש אחר תיק שהוטמן מתחתיה. דרלין מתאמנת בשירה בחדרה עד שהכומר מזמין אותה ללובי ומנסה למהול סם במשקה שלה. ואל תוך כל ההתרחשויות הביזאריות האלה מגיח בילי לי (כריס המסוורת), טיפוס מסתורי בעל כישורי מנהיגות ומתחיל לבוא חשבון עם הנוכחים. במהלך הלילה סוער, גורלי ומדמם - גיבורינו יחפשו גאולה וינסו לכפר על מעשי העבר האפלים שלהם. 140 דקות.

מדובר בסרט מקורי, מסוגנן, מרהיב ויזואלית, אפל ואניגמטי, שניתן לפרשו בדרכים רבות ושונות. כל אחד מבני החבורה הנקבצים בו הוא סוג של חשוד מיידי, המבקש לקבור את מעשיו בעבר או לזכות בגאולה. הכומר מציג עצמו כעוזר לכל הזקוק לכך אך צופן סוד ויודע כנראה על מקום בו הוטמנו כספי שוד. איש המכירות בולש אחר כל עמיתיו המתאכסנים באל-רויאל, ומעביר דיווחים לוושינגטון. מאחר שאלה הם ימי נשיאותו של ריצ'רד ניקסון הפרנואיד, ניתן להעריך שהוא עובד אולי עבור האף.בי.איי. אמילי מחזיקה בחדרה את אחותה כפותה ולא ממש ברור למה. הזמרת דרלין משחזרת לעצמה צומת דרכים גורלית בקריירה שלה, בה קיבלה החלטה שהביא אותה למצב בו היא נמצאת כיום. וגם למיילס, איש הקבלה של המלון, יש שדים מדממים בארונו. הגעתו הדרמטית של בילי לי הכריזמטי תנסה ליצור משוואות נכונות ביחסים בין הנפשות הפועלות, אך האירועים עלולים להוביל לתוצאות הרות אסון. ניתן לשייך את הסרט הלא מפוענח עד הסוף - וזה מה שיפה בו - לז'אנרים מתח, מסתורין, פשע ודרמה. מוטיב הקונספירציה, הרדיפה והשליטה מבחוץ - אותו ראינו בסרטו העלילתי הארוך הקודם של הבמאי דרו גודארד, "בקתת הפחד", מופיע גם כאן, אך בדרך יותר מורכבת, מתוחכמת וניתנת כאמור לפרשנויות רבות. "בקתת הפחד" היה סרט אימה מפתיע ו"זמנים קשוחים באל-רויאל" הוא אלגוריה על סודות אפלים הקבורים בנשמתו של כל אחד. בעזרת צילום מהפנט של סימוס מקגארווי האירי, עבודת עריכה מאתגרת של ליסה לאסק, פסקול שירי סיקסטיז מופלאים ומעוררי נוסטלגיה, משחק משכנע של האם, ברידג'ס, ג'ונסון, אריבו והמסוורת', תסריט ובימוי מעוררי השראה של גודארד - מדובר באחד הסרטים היצירתיים ביותר שנראו בשנים האחרונות, כזה שיאתגר את הצופה וידרוש ממנו המון תשומת לב והבנה.

דירוג: ***** 

למועדי הקרנות

זמנים קשוחים באל רויאל במאי דרו גודארד

"הגננת" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטה של שרה קולנג'לו, עיבוד לסרטו של נדב לפיד מ-2014. ליסה (מגי ג'ילנהול) היא גננת ניו-יורקית שחייה שגרתיים למדי. היא נשואה לגרנט (מייקל צ'רנוס), קמה לעבודה בגן כל יום, ולוקחת בערבים קורס של כתיבת שירה, שם היא תלמידה ממוצעת, במקרה הטוב. את הקורס מעביר מנחה צעיר וכריזמטי (גאל גרסייה ברנאל). אך כשהיא מגלה לפתע שלאחד מהילדים בגן שלה, ג'ימי רוי (פרקר סיבאק) יש כשרון נדיר ויוצא דופן לכתיבת שירה, אותה הוא פולט מפיו אינטואיטיבית תוך כדי הליכה, מבלי להיות מודע לכישרונו, הכל משתנה עבור ליסה. תחילה היא מקריאה בקורס כתיבת השירה את יצירותיו הקצרות של ג'ימי כאילו היו שלה, והופכת להיות כוכבת הקורס, ומושא תשומת הלב של המנחה שלה. ליסה הופכת להיות אובססיבית בנוגע לג'ימי רוי, מלקטת עוד ועוד משיריו, משכנעת את אביו ניק (אג'אי נאידו) לפטר את המטפלת האישית שלו ולוקחת על עצמה לדאוג לו, ללוות אותו ולפתח ולטפח את כשרונו. היא מתחילה להתייחס בבוז לילדיה שלה, שלא ניחנו בשאר הרוח שאותו היא מוצאת בג'ימי רוי. היא נחושה בדעתה להגן עליו מפני העולם בחוץ, שעלול להשחית אותו, ולא משנה המחיר האישי שתיאלץ לשלם. 96 דקות.

זהו סרטה הארוך השני של שרה קולנג'לו. אין מנוס מלערוך השוואה בין סרט זה למקור ממנו נלקח. סרטו של נדב לפיד עסק בבורות ובהתבהמות החברה הישראלית, כשהילד שמתגלה כעילוי בכתיבת שירה מייצג את אי השפיות האינטלקטואלי הקטן שנותר בחברה שלנו. בגרסה האמריקנית האלמנט הזה נעדר כמובן, מה שמותיר את הסרט כפועל בתוך בועה שלא מתחברת לחברה מסוימת שאנחנו מכירים. לא נראה גם שקולנג'לו באה חשבון עם החברה האמריקנית, אלא שהכל כאן אישי. אבל יש לסרט זה איכויות אחרות משל עצמו, בראש ובראשונה משחקה הנהדר של ג'ילנהול. אפשר ממש להזדהות עם התסכול שלה מהחיים הבינוניים שהיא מנהלת, עם הבוז שהיא רוחשת לבני משפחתה נטולי הגישה וההבנה לעולם האמנות הרוחני. אפשר להבין את היתלותה הנואשת, חסרת הגבולות, בכישוריו הטבעיים של הילד ג'ימי, והחלטתה להפוך אותו לפרויקט שלה, מה שמעורר בה אובססיה ומוטיבציה. קולנג'לו, שעיבדה את תסריטו של לפיד, מביימת ברגישות ואפשר לחוש את האמפתיה שלה לנושא. מעניין לגלות ברשימה הארוכה של מפיקות ומפיקי הסרט, לצד ג'ילנהול, גם את טליה קליינהנדלר, אוסנת הנדלסמן-קרן (שהפיקו גם את סרטו של לפיד) וטמירה ירדני.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות

הגננת, בימוי: שרה קולנגלו

"בל קנטו" (ארה"ב 2018)

דרמה-מתח. סרטו של פול ווייץ. רוקסן קרוס (ג'וליאן מור), זמרת אופרה אמריקאית נודעת, מגיעה לדרום אמריקה בכדי לקיים הופעה פרטית באחת המדינות ביבשת זו בחגיגות יום ההולדת של קטסומי אוסוקאווה (קן ווטאנבה), תעשיין יפני עשיר. בשעה שהאירוע בעיצומו, כל שגרירי המדינות החשובות נוכחים במקום והזמרת מצטרפת לקבלת הפנים, פורצים לפתע אל האחוזה המפוארת לוחמי גרילה מקומיים, משתלטים על המקום ולוקחים את הנוכחים כבני ערובה. הם דורשים מהמשטר הצבאי במדינה שישחררו את חבריהם המורדים המוחזקים בכלא. סיימון טיבולט (כריסטופר למברט), נציג הממשל, נשלח לאחוזה כדי לנסות לתווך במשא ומתן ולהביא לסיום הפרשה ללא שפיכות דמים. אבל חוסר ההסכמה בעניין מביא להתארכות השהייה של החוטפים והחטופים באחוזה, הדיסטנס מתפוגג ומתפתחים יחסי אחווה מסוימים ביניהם. ובתוך כל זאת גם מתהדק הקשר בין רוקסן לתעשיין היפני, מה שמוביל להתפרצות יצרים. גם בין אחת מלוחמות הגרילה ואחד מהצעירים היפנים השוהים באחוזה נרקם קשר רומנטי. עם סבסטיאן קוך. 102 דקות.

בל קנטו הוא מושג מתחום האופרה, טכניקת שירה שהתפתחה באיטליה, והיא מתייחסת כאן כמובן כדימוי למצב אליו נקלעה זמרת האופרה בגילומה של ג'וליאן מור. אלא שהסרט לחלוטין לא ריאליסטי ואף חסר היגיון. הנראטיב נוגע ב"תסמונת שטוקהולם", אמפתיה המתפתחת בין שבויים ושוביהם, על רקע זהות אינטרסים. אלא שבסיטואציה כאן הקשרים הנרקמים בין אנשי הגרילה המאיימים וחבורת הדיפלומטים והסלבריטאים, שלא לדבר על הרומן בין אחת הלוחמות והצעיר היפני, קורים מהר מדי, בלי כל הכנה לכך, וזה נראה מוזר, שלא לומר מגוחך. לא פחות מכך הזוי הקשר הרומנטי שנבנה באינסטנט בין בני הערובה - זמרת האופרה והתעשיין היפני שהזמין אותה להופיע באירוע שלו. הוא לא דובר אנגלית, כך שלא מתנהל ביניהם דיאלוג ורבלי כלשהו, אבל מעבר לכך: אפשר להאמין למצב בו שניים המוחזקים כבני ערובה ונתונים בסכנת חיים, ימהרו להתעלם מהכל ולפצוח ביחסי מין סוערים?! פול וייץ הוא במאי רבגוני, אך נטול חותמת אישית לטעמי. הוא ביים קומדיות בעיקר, בהן "אמריקן פאי" (יחד עם אחיו כריס), "פגוש את הפוקרס", "בחברה טובה", "להיות פלין", "שוליית הערפד" ועוד. אלא שכאן נראה כי הוא ממש אאוטסיידר בז'אנר החדש הזה עבורו, וההתנסות הזו ממש לא מוצלחת.

דירוג: ** וחצי

למועדי הקרנות

בל קנטו, במאי: פול וייץ

"חטופות" (ארה"ב 2018)

אקשן-מתח. סרטו של ברט דונוהו. עד כמה רחוק היית הולך בשביל מישהו שאתה אוהב? עבור האחים מקגרגור השאלה הזאת הופכת לעניין של חיים ומוות. כאשר מיה (מליסה בולונה), ארוסתו של רומן מקגרגור (אשטון הולמס) נחטפת על ידי כנופייה הסוחרת בנשים, רומן ואחיו מחליטים לעשות הכל על מנת להציל אותה. מהר מאוד הם מבינים שכל שנייה חשובה ואם לא יפעלו באופן מיידי בכל הכוח והתושייה האפשריים הם לא יזכו יותר לראות את מיה. בעזרתו של אייברי (ברוס ויליס), מפקד כוח המשטרה שמבין שהחוק העומד לרשותו לא מספיק כדי לעצור את החוטפים, ושידיו כבולות בניסיונותיו להילחם בסחר בנשים שמתרחש ממש תחת לאפו, השלושה יעברו על כל חוק אפשרי במטרה לעצור את חטיפתן של נערות, בהן מיה, ומכירתן לכל המרבה במחיר. 86 דקות.

למועדי הקרנות

חטופות, במאי: ברט דונוהו