על קו התפר
 
על קו התפר בין מזרח ירושלים למערבה שוכן בית הקונפדרציה, מרכז תרבות שוקק חיים שליבת פעילותו במקורות האתניים של עשרות עדות, דתות ומסורות, הדרות בכפיפה אחת בעיר הנצח. המיקום, שמחבר ומפריד בין שני העולמות, מספר סיפור פתלתל על מזרח תיכון ישן וחדש. מבנה האבן, שיושב על חורבות מנזר נוצרי ובין שלל גלגוליו שימש גם כבית מגורים של אפנדי מוסלמי, משקיף על דרך חברון ושער יפו מחד ומשכנות שאננים ושכונת ימין משה מנגד.

"זה צומת תרבותי טעון וסוער", אומר אפי בניה, מנהל בית הקונפדרציה ומיוזמי פסטיבל העוד הבינלאומי, שנערך זו השנה ה-19. "כל העולמות התרבותיים המתקיימים בירושלים, שהיא העיר הכי קוסמופוליטית שאני מכיר, באים לידי ביטוי גם אצלנו", הוא אומר ומדגיש: "כשאתה יושב על קו התפר, מטבע הדברים, צפות מחשבות על נקודות מפגש בין עולמות, בין ישן לחדש וברמה הפשוטה ביותר, על תפקידנו לגשר".

להקת טורקיז, תמונת יחסי ציבור


הפסטיבל, שבראשית דרכו התנדנד בין תל אביב לירושלים ובהמשך שלח זרועות גם לעיר נצרת, הפך במהירות לירושלמי למהדרין מסיבות הקשורות במהותו והוויתו אך לא רק. "החלום היה לקיים לצד הפסטיבל בירושלים, שלוחות בפריפרייה הערבית. התחלנו בכל מיני חללים בנצרת וזו היתה הצלחה מטורפת עם אולמות מפוצצים, אבל אז הגיעו מיילים ומכתבים שיצאו נגד שיתוף פעולה עם גוף ציוני. טענו שהקונפדרציה הציונית מנכסת לעצמה את העוד, שהוא כלי המוזיקה המזוהה ביותר עם התרבות הערבית. אני חושב שנבהלו מההצלחה". השנים הטעונות והתהפוכות הפוליטיות לצד התגברות תנועת ה-BDS, עשו את שלהן. "שיתופי פעולה" טענו יצירה משותפת בתת משמעויות שהשפיעו ישירות על הרחבת פעילותו של הפסטיבל ותכניו. "בצורה עקיפה נתנו לי להבין שעדיף להרגיע את השטח", אומר בניה. פסטיבל העוד, חזר הביתה לירושלים וחישב מסלול מחדש. 
 


נטע אלקיים, צילום: אסטוונאת חי


מעגלים מתרחבים
 
הקשר הגורדי שנרקם בין התרבות הערבית ליהודית ובאופן כללי השפעות מוזיקליות הדדיות, הם מעמודי התווך של הפסטיבל. "הפסטיבל נולד מתוך מפגשים של מוזיקאים יהודים וערבים שהיום קשה לקיים. יש לא מעט אמנים שהשתתפו בפסטיבל בעבר וכיום מסרבים להופיע בו", הוא אומר ומכוון גם לאמנים מתוך ישראל. "בכל הנוגע לאמנים מהעולם זה הולך ונהיה קשה ומסובך יותר. אפילו מוזיקאים טורקים, שהגיעו אלינו בעבר, מסרבים היום להגיע. זה נעשה בצורה מנומסת אבל עדיין. זו הסיבה שאני לא רוצה להגביל את עצמי למוזיקאים מהעולם הערבי בלבד. בשנים האחרונות פתחנו שער במקביל גם למוזיקה מיוון, מהודו וממרכז אסיה".

אז במה למעשה שונה פסטיבל העוד מפסטיבל מוזיקת עולם במובן הרחב של המילה?

"במהות. אנחנו נשארים נאמנים לרעיון המקורי. העוד היה ונשאר הכלי המוביל כמעט בכל הפרויקטים שהפסטיבל מציג והמוזיקאים שאנחנו מביאים מושפעים או קרובים למוזיקה הערבית. בכל אחד מהמופעים אפשר לשמוע את הקו המחבר. באותה נשימה, בפירוש ישנו הרצון לפתוח את הפסטיבל לקהלים נוספים וסקרנים וגם להיפתח לכיוונים שפחות העזנו לגעת בהם. אני חושב שמעגלי הקהלים של הפסטיבל מתרחבים במקביל לפתיחות שלנו למוזיקה מתרבויות אחרות".

פרופ' תייסיר אליאס, תמונת יחסי ציבור


כדי ליזום ולהוביל לאורך כל כך הרבה שנים פסטיבל שכזה צריך משהו שיקשור אותו אליך בטבור. מה נקודות החיבור שלך לעוד?

"גדלתי בבית שבו שמעו אום כולתום ופריד אל אטרש. גם מחלונות השכנים המוזיקה הזו התנגנה. אלו השירים ששמענו וזו התרבות שבה גדלתי. זה מאוד השפיע עליי. אני נותן במה למוזיקה לא מושמעת, מוזיקה שהיא לא המיינסטרים. זה למעשה התחיל מרעיון למופע מחווה לשלוש הזמרות הגדולות של המוזיקה הערבית  - אום כולתום, לילה מוראד ופיירוז. פניתי לתייסיר אליאס והצעתי לו לנהל מוזיקלית את הערב. שבועיים לפני המופע נמכרו כל הכרטיסים וזה הבהיר לי שיש צמא ומקום לדבר. הרעיון, כמו שאמרתי, היה לתת במה למוזיקה הערבית תוך חיבור לתרבות היהודית ובין מוזיקאים משני העולמות. חשבתי שההיכרות שלי עם העולם המוזיקלי הזה, מאפשרת ליצור פסטיבל עם דגש על המוזיקה הערבית אבל כזה שלא נשאר בה אלא מתפתח, מחבר ויוצר נקודות מפגש. בכל הדבר הזה אני רואה גשר. אדם עולה על הגשר כדי לנדוד למקום אחר, שפה אחרת, תרבות אחרת". 

אומר ועושה. פסטיבל העוד בניהולו של בניה הפך עם השנים למרחב מחבר בין תרבויות ובני אדם, שמפגיש בלב העיר הטעונה ביותר במזרח התיכון, יוצרים ומבצעים מגוונים. "זה פסטיבל חוצה תרבויות שמבקש ליצור דיאלוג רחב הקשר גם בדרך של חיבורים יוצאי דופן", הוא מדגיש. 
 


לונה אבו נסאר, צילום: יואב פיצ'רסקי


הסיפתח היווני

את הפסטיבל השנה יפתח מופע חד פעמי של סטאברוס קסרחקוס, מגדולי המוזיקאים היוונים, שמוקדש לשירי הסרט "רמבטיקו", המציין 35 שנים מאז שהוקרן לראשונה. במופע, יוזמה של הפסטיבל שתיערך כבכורה עולמית, יבוצעו כל שירי הפסקול, שזכו לאורך השנים לאינספור פרשנויות. "זה אולי נשמע מוזר, אבל זה משהו שקסרחקוס מעולם לא עשה. בכל המופעים שלו הוא, כמובן, מבצע משירי הסרט, אבל ערב שכולו מוקדש לפסקול לא נעשה. מדובר במלחין אגדי, שגם בגיל 80 לא מפסיק לרגע ליצור וההיענות שלו מרגשת. לראות אותו על הבמה זו חוויה חד פעמית וכשהסיפתח נערך אצלנו על אחת כמה".

סטאברוס קסרחקוס, צילום: ליאניס גליקאס




כשבניה מדבר על השפעות הדדיות הוא נוגע לא רק בסגנונות מוזיקליים אלא בהקשרים תרבותיים רחבים כמו למשל החיבור לתרבות יהודית שבא לידי ביטוי לאורך כל שנותיו של הפסטיבל וגם השנה במחוות למשוררי תור הזהב. הפסטיבל יינעל עם רביד כחלני ולהקת "ימן בלוז" במופע שמחבר בין שירת הקודש של רבי שלום שבזי, מגדולי היוצרים היהודים והחשוב מבין משוררי יהדות תימן, לבין השפעות מוזיקליות רחבות מג'אז, פאנק ומוזיקה לטינית ועד למקצבים ממערב וצפון אפריקה. "זה חיבור מרגש. הוריו של כחלני עלו מתימן, זו התרבות מתוכה צמח והאפשרות לייצר חיבור אל שירתו של שבזי באופן שמנגיש את אוצרות התרבות האלה לקהלים חדשים, זה דבר ענק בעיניי", אומר בניה.

דוגמאות להשפעות הדדיות לא חסר. הדבר בא לידי ביטוי גם במפגשים ייחודיים בין מוזיקאים יהודים וערבים כשהבולטות בהן, הפקות מיוחדת לפסטיבל, הן: "הדרך - ?????", מופע משותף של נטע אלקיים ולונא אבו נאסר, שתי זמרות יוצרות, במסע מוזיקלי אינטימי בין שפות-אם, שמביא לבמה חיבור מורכב ומטשטש זהויות ו"לב הלבאנט", מופע משותף של חברי להקת טורקיז והזמר ונגן הכינור והעוד, ג'ורג' סמעאן, בדיאלוג בין הגיטרה החשמלית לבין העוד האקוסטי, בין הגרוב של הרוק למקצבים האוריינטליים. 
 


רביד כחלני, צילום: גיא נחום לוי



"מרגש אותי בטירוף"
 
חלק לא מבוטל מהתכנית מוקדש גם השנה למוזיקה הערבית הקלאסית כשגולת הכותרת - מחווה ראשונה מסוגה לזמרת האגדית, סלימה מוראד. המופע, פרי שיתוף פעולה בין המוזיקאי יאיר דלאל, ממובילי מסורת המוזיקה העירקית בישראל, לבין תזמורת מרכז חיבה בירושלים, נותן מקום של כבוד לזמרת הנערצת שזכתה לכינוי: הקול של בגדד.

בין היתר יבוצעו במופע שירי מלחינים יהודים נודעים בהם האחים צלאח ודאוד אל כוויתי. מופע מחווה נוסף יוקדש לאום כולתום ופריד אל אטרש. המופע שרקם תייסיר אליאיס, מנגני העוד והמוזיקאים המובילים בישראל, משתתפים הרכב מוזיקלי שהוקם במיוחד לערב זה והסולנים ויולט סלאמה ומאמין זיוד.

לובנה סלאמה, צילום: עמרי בראל


נדמה לי שיהיה מדויק לומר שאין פסטיבל בלי נוכחות כזו או אחרת של המלכה והמלך – אום כולתום ופריד אל אטרש. זה מעלה שאלה מהותית בנוגע להתחדשות. איך מתחדשים ומחדשים?

"זו שאלה שמעסיקה אותי כל הזמן. בטח כעת, לקראת שנת ה-20 של הפסטיבל. אני מאמין שהכי חשוב זה לבחור מוזיקאים מצוינים ולנהל איתם דיאלוג פתוח לגבי מה שמעניין אותם לעשות. מעבר לכך יש לצדי ועדה אמנותית שכוללת את פרופ' אדוארד סרוסי, אייל הראובני וחנה אנגלרד שעוזרים בסיעור מוחין. זה עשור שמהפסטיבל יצאו אלבומים של שירה עתיקה וזה מרגש אותי בטירוף. האם להמשיך בכיוון הזה? זו שאלה.

"בשנתיים האחרונות, בסיוע של תורם נדיב ובעל חזון, אנחנו נותנים במה לצעירים במסגרת שיתוף פעולה עם המחלקה הערבית באקדמיה למוזיקה. אלו מופעים פתוחים שמתקיימים בפואייה של התיאטרון לפני המופע המרכזי בכל ערב וחושפים נגנים מעולים בפני קהל עצום. יש קונצרטים פתוחים נוספים של נגני עוד צעירים מצטיינים, ערבים ויהודים, שמתקיימים בימי שישי בבית הקונפדרציה והופכים את החלל לבית קפה ים תיכוני. אני מניח שבזה נתמיד אבל התחדשות זו שאלה נוכחת שמפעילה אותי כל הזמן". 


מארק אליהו, צילום: זוהר רון

 
בין המקאם לאלתורי ג'אז
 
שילובים מוזיקליים מרתקים אפשר למצוא ברסיטל העוד של ויסאם ג'ובראן, תלמידו של המלחין הרוסי אלפרד שניטקה, המשלב ביצירותיו בין המוזיקה הערבית המסורתית לבין יסודות אוונגרדיים ומוזיקה מערבית עכשווית. במופע "מבעד לזמן", שמציע מרחב תרבותי נועז ומפתיע, מביט ג'ובראן על המסורת המוזיקלית של הכלי ועל השתקפות התרבות הערבית בתוכו.

מפגש מרתק נוסף מציע המופע המשותף של מאסטר הקמנצ'ה הבינלאומי, מארק אליהו והזמרת, סבדה אלקברזדה, נכדתו של הסופר האזרי הלאומי, אבולגאסן אלקברזדה. במופע שמציע מוזיקה חוצת תרבויות וגבולות, מגשרים השניים בין המסורתי למודרני, בין אמנות המקאם לאלתורי ג'אז.

בין האורחים הבינלאומיים: זמרת הפלמנקו הקטלאנית, מונטסה קורטז, מהקולות הצעירים המקוריים של הפלמנקו העכשווי במופע בכורה בישראל; ארונה סאירם, מהבולטות שבין זמרות המוזיקה הקרנטית המסורתית של דרום הודו, שתבצע במופע יצירות נדירות בנות מאות שנים; מופע משולב של הלהקה האינסטרומנטלית היוונית, "תאקים" והזמרת ונגנית הסנטור, ארטי קטימה במופע שמוקדש למוזיקה עותומאנית עתיקה עם השפעות בלקניות.



אפי בניה, צלם עמרי בראל

פסטיבל העוד 2018 יתקיים בין התאריכים 17-8 בנובמבר בתיאטרון ירושלים ובבית הקונפדרציה. מחירי כרטיס: 290-60 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 02-6245206 או דרך אתר בית הקונפדרציה