"סוספיריה" (ארה"ב 2018)

אימה-מתח. סרטו של לוקה גוואדנינו. עיבוד לקלאסיקת האימה של דריו ארג'נטו מ-1977. העלילה מתרחשת בגרמניה המערבית ב-1977. לאקדמיה לריקוד בעלת המוניטין "מרקוס", השוכנת במערב ברלין, מגיעה מאוהיו צעירה אמריקנית, סוזי בניון (דקוטה ג'ונסון). מתברר שאחת החניכות במקום, פטרישיה הינגל (קלואי גרייס מורץ), נעלמה, לאחר שסיפרה לפסכותרפיסט שלה, ג'וזף קלמפרר (טילדה סווינטון) שהמקום נשלט על ידי חבורת מכשפות. סוזי מתחילה להבחין שאירועים יוצאי דופן מתרחשים במוסד. היא מתיידדת עם בת כיתתה שרה (מיה גות') והופכת לבת חסותה של מנהלת האקדמיה מדאם בלנק (סווינטון), המקדמת אותה ומעניקה לה את התפקיד הראשי בריקוד החדש מבית היוצר של המכללה, "וולק". שרה מגלה רשת מנהרות עליה עלתה כנראה גם פטרישיה, המובילות למקום בו "שלוש האימהות", מובילות כת המכשפות, ובראשן האם הלנה מרקוס (סווינטון), מקיימות את הפולחן שלהן. שרה חושדת כי סוזי משתפת איתן פעולה, אך מתברר כי בין כותלי המכללה מתחוללים פשעים על-אנושיים בסיוע כוחות על טבעיים. עם אנג'לה ווינקלר, אינגריד קאבן וג'סיקה הרפר. 152 דקות.


סוספיריה, תמונת יחסי ציבור

דריו ארג'נטו יוצר סרטי האימה האיטלקי ("אדום עמוק", "זעזוע", "אינפרנו") ביים ב-1977 את קלאסיקת האימה שלו "סוספיריה" (שנקראה כאן "אישה בצל הפחד"). עלילתו התרחשה בעיקר בתוך המוסד כשאין אינדקציה למאורעות או לתהליכים המתרחשים מחוצה לו. "סוספיריה" של לוקה גוואדנינו – אותו הוא מתאר לא כרימייק אלא כמחווה לסרט המקור - מתרחש ב-1977 בברלין המערבית, עם זיקה חברתית-פוליטית מובהקת לאירועים החיצוניים באותה תקופה: השתוללותו בגרמניה של ארגון הטרור באדר מיינהוף. הסרט מתרחש ברובו בין כתליו המגוננים של בית הספר למחול, כשבחוץ מכה הטרור, אך עד מהרה מתברר שגם בפנים משליטות המכשפות את אימתן על התלמידות, וכך סוגרת עליהן חרדת המוות מבפנים ומבחוץ. ארג'נטו חידד בסרטו את צבעי היסוד והפך אותו לבעל לוק פלסטי-בוהק, ואילו גואדנינו בחר ללכת על "צבעי חורף", אפורים-מונוכרומטיים, וסרטו בעל אווירה אפלולית ברובו. הוא יצר כאן משהו שונה לגמרי מסרטו הקודם "קרא לי בשמך". "סוספיריה" היא עבודת ארט קלאסית, מורכבת ומאתגרת-קהל. הסיפור הליניארי המפותל שלו נארז לתוך שש מערכות ואפילוג, ועוסק בתולדות האכזריות האנושית -ממאורעות השואה (באמצעות סיפורה של אשת ג'וזף קלמפרר) והחומה החוצה את ברלין, דרך ימי הטרור של שנות ה-70 בגרמניה, דהיינו מעללי באדר מיינהוף, וכלה במאגיה השחורה שמפעילות המכשפות במוסד למחול על החניכות הסוררות בעיניהן. הסרט מציג אמצעים אמנותיים מקוריים - זוויות צילום והעמדת המצלמה בפוזיציות לא שכיחות, עריכה מפתיעה ויוצאת דופן, שיש בה שילוב תואם של תמונה וסאונד-אפקט, ומוזיקה נפלאה שחיבר לסרט סולן להקת "רדיוהד" תום יורק. בכל הקשור למשחק, יש כאן עבודת אנסמבל מרתקת, כשבולטות בחבורה דקוטה ג'ונסון כבלרינה בעלת נוכחות, טילדה סווינטון בשלושה תפקידים שונים, קלואי גרייס מורץ ומיה גות'. "סוספיריה" הוא סרט מורכב שלא יתאים לכולם וכדאי שהצופים ידעו למה הם הולכים, אבל מדובר בחוויית קולנוע מהפנטת שחובה לנסות.

דירוג: ****

למועדי הקרנות 

                 
"רפסודיה בוהמית" (ארה"ב 2018)

מוזיקלי-דרמה. סרטו של בריאן סינגר. לונדון, 1970. הנער פרדי מרקיורי (רמי מאלק), יליד זנזיבר ממוצא פרסי-הודי, הולך למועדון בו מופיעה להקת "סמייל". הוא מתוודע שם לבחורה יפה, מרי אוסטין (לוסי בוינטון), ואחר לגיטריסט בריאן מיי (גווילים לי) ולמתופף רוג'ר טיילור (בן הארדי) בדיוק לאחר שהסולן שלהם נוטש אותם. פרדי מציע את עצמו במקומו, מתחיל להופיע איתם לאחר שצורף להרכב גם הבסיסט ג'ון דיקון (ג'וזף מאזלו). הם משנים את שם ההרכב ל"קווין" וקולו הגדול והמדהים של פרדי עושה את העבודה ומרתק את הקהל. בהנהגתו מתחילה הלהקה לחבר שירים מעוררי השראה, בהם "רפסודיה בוהמית" הנועז והניסיוני, ובד בבד מתפתח הרומן שלו עם מרי. הוא קונה לה טבעת ובמיוחד עבורה מחבר את Love of my Life. הלהקה מוזמנת לסיבוב הופעות בארה"ב, מצליחה בגדול בכל מקום בו עולים החברים על במה, לא מעט בזכות הופעתו הכריזמטית של פרדי וקולו החד-פעמי, אבל נטייתו ההומוסקסואלית גורמת לפרידת מרי ממנו. חברי הלהקה מחברים עוד להיטים מכוננים, בהם We Will Rock You ,Another One bites the Dust ואחרים. פרדי מתפתה לדיל להקלטת שני אלבומי סולו, פורש מהלהקה ומתמכר לחיי הוללות במינכן. אבל כשנודע לו ש"קווין" הוזמנה להשתתף ב"לייב-אייד" 1985, מופע הענק הבינלאומי של בוב גלדוף למען הרעבים באפריקה, הוא חובר מחדש לחבריו, מגלה להם כי לקה באיידס והם עולים לבמת איצטדיון וומבלי. 135 דקות.


רפסודיה בוהמית, תמונת יחסי ציבור

בריאן סינגר הוא במאי בעל קבלות רבות, בהן "החשוד המיידי", "ואלקירי", "סופרמן חוזר" ומספר סרטי "X-מן", בהם זה שפתח את הסדרה. אבל בהפקה זו הוא התנהג בצורה בעייתית מאוד: הרבה לריב עם כוכבו מאלק, היה מאחר להגיע לסט או נעלם ממנו כליל והצלם ניוטון תומס סיגל ביים שלושה ימי הפקה בהיעדרו. לבסוף פוטר סינגר על ידי מנהלי "פוקס" ואת 16 ימי הצילום האחרונים של הסרט ביים דקסטר פלטשר. ולמרות זאת, בסך הכל הסרט נראה ונשמע כמו מוצר מיינסטרים מסחרי מובהק שיעשה את העבודה ויהפוך ללהיט גדול. לטעמי הוא מרפרף על פני תולדות הלהקה, מציג רק נגיעות ולא נכנס עמוק מדי וברזולוציות הנכונות להיסטוריה שלה ובוודאי שלא לשימוש בסמים ובאלכוהול של פרדי ולחיי ההוללות שלו. זאת על מנת שניתן יהיה להקרינו כסרט "לכל המשפחה". פרט לכך יש בו טעויות היסטוריות רבות, וגם זאת כנראה כהחלטה לארוז את כל הפרטים החשובים במסגרת הזמן שנתחמה לסיפור, מ-1970 ועד מופע ה"לייב אייד" ב-1985. כך למשל, עובדתית פרדי אובחן כחולה איידס ב-1987, ורק אז סיפר זאת לחבריו, אך בסרט זה קורה לפני מופע ה"לייב אייד" ב-1985. לדעתי, יותר נכון היה ליצור על פרדי מרקיורי סרט הארד-קור בלתי מתפשר, בדיוק כמו שנראו חייו, אבל נראה שהכוונה הייתה להנגיש את הסרט לכולם, ומבחינתי זה הופך אותו לשטחי ולא מספיק מעמיק. עם זאת, רמי מאלק, המוכר לנו מהסדרה "מיסטר רובוט" ומהרימייק ל"פרפר" עושה עבודה מצוינת (מועמדות לאוסקר מובטחת) ששיאה בסצנת ההופעה המכוננת באיצטדיון וומבלי בלונדון – הטובה והמדויקת ביותר בסרט.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות 

             
"השתלטות מהירה" (ארה"ב 2018)

דרמה-מתח. סרטו של רוב ריינר, המבוסס על אירועי אמת. בעקבות הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001 שולח נשיא ארה"ב ג׳ורג׳ בוש כוח משימה לבורה בורה, אפגניסטן, כדי ללכוד את אוסמה בן לאדן. אלא שזה הספיק לברוח לאפגניסטן. ואז מתכנן בוש פלישה לעיראק בכדי לסלק את סדאם חוסיין מהשלטון. בעוד רוב כלי התקשורת בוושינגטון לוקחים את דברי הנשיא - בדבר היכולות המלחמתיות והנשק להשמדה המונית שברשות סדאם חוסיין - כאמת לאמיתה, רק סוכנות ידיעות אחת, קטנה ובועטת, ה"נייט ריידר", יוצאת נגד הממשל וכוונותיו. עורך העיתון ג'ון וולקוט (ריינר), והכתבים הבכירים שלו, ג'ונתן לאנדיי (וודי הרלסון) וורן סטרובל (ג'יימס מרסדן) וג'ו גאלוויי (טומי לי ג'ונס) נחושים בדעתם לעשות הכל כדי לחשוף את האמת ולנסות למנוע את המלחמה המיותרת הזו. הם מצליחים, תוך שימוש במקורות ממשלתיים אנונימיים, להוכיח שהרציונל של הנשיא לצאת למלחמה מבוסס על שקרים ומקורות מודיעין מזויפים. אבל למרבה הצער, למרות התרעות ואותות האזהרה של עיתונאי ה"נייט ריידר", את הפלישה האמריקנית לעיראק הם לא מצליחים למנוע ורק בדיעבד מכירים במאבק העיתונאי האמיץ שלהם נגד כל הסיכויים ושאר כלי התקשורת בארצות הברית שלא יישרו קו איתם בזמן אמת. 90 דקות.


השתלטות מהירה, תמונת יחסי ציבור

בדומה לסרט "העיתון", ואם תרצו גם "ספוטלייט" - "השתלטות מהירה" הוא מותחן פוליטי בשילוב עם תחקיר עיתונאי אמיץ שהולך עד הסוף. אלא שלא כמו במקרה של בן ברדלי וכתבי ה"וושינגטון פוסט" שחשפו את פרשיות מסמכי הפנטגון ווטרגייט והביאו לפיטורי ניקסון, עורך ה"נייט ריידר" וכתביו לא הצליחו למנוע את הקטסטרופה – מלחמה והשתלטות אמריקנית על עיראק שאף אחד לא הרוויח ממנה דבר. הנרטיב של הסרט מגיש באופן ישיר, מדויק ואפקטיבי את מאמצי העורך וולקוט וכתביו לעורר מרבצם את שומרי הסף של המדיניות האמריקנית ואת חבריהם לתקשורת שאמורה לפעול ללא משוא פנים ולהציג את האמת, תהיה קשה ככל שתהיה. אלא שוושינגטון שלאחר ה-11.9 הייתה חבולה, מוכה בסנוורים והיסטרית, ורוב כלי התקשורת לקו בעיוורון מוחלט ושיתפו פעולה עם משאלת לבו של הנשיא האמריקני - לנקום ויהי מה, ולא חשוב במי. לבמאי-שחקן ריינר יש שורה ארוכה של סרטים מוצלחים ומצליחים בז'אנרים שונים, בהם "אני והחבר'ה", "כשהארי פגש את סאלי", "מיזרי", "בחורים טובים" ועוד, ו"השתלטות מהירה" היא עוד חוליה מוצלחת ברצף, כשוודי הרלסון, טומי לי ג'ונס והוא עצמו עושים תפקידים פונקציונאליים טובים.

דירוג: ****

למועדי הקרנות

        
"המסע ליושינו" (יפן 2018)

דרמה. סרטה של נעמי קוואסה. ג'ין (ז'ולייט בינוש) הצרפתייה מגיעה לאזור כפרי-הררי-מיוער ביפן יחד עם המלווה שלה, האנה (מינאמי), דוברת היפנית. ג'ין, שהגיעה למקום כדי לחפש צמח מרפא מסתורי בשם ויז'ן, לו היא זקוקה, פוגשת שם כמה מקומיים כפריים. אקי (מארי נטסוקי) היא אישה מבוגרת עיוורת אך בעלת כושר ניבוי וידע בצמחי מרפא. טומו (מסאטושי נגאסה), גבר בגיל העמידה שהחליט להתרחק מחברת בני אדם ולהתבודד במקום עם כלבו הנאמן קומו, המלווה אותו בשיטוטיו ובגיחות שלו ליער למטרות צייד ושימור הטבע. ג'ין מתמקמת בביתו של טומו ועד מהרה מתפתח ביניהם רומן. אקי יוצאת אל היער ולא חוזרת. ג'ין ממשיכה בחיפושיה אחר הוויז'ן, אך זה נראה כמו ניסיון חסר תכלית. היא שבה לצרפת לזמן מה וכשהיא שבה היא מגלה כי סאטושי שיכן בביתו גם את רין (טקאנורי איוואטה), צעיר אבוד המסייע לו בפעילותו ביער. ג'ין ממשיכה בחיפושיה אחר הוויז'ן, בעוד אירועים חריגים שונים מתרחשים במקום. 109 דקות.


המסע ליושינו, תמונת יחסי ציבור

נעמי קוואסה אחראית למספר לא מבוטל של סרטים נהדרים, בהם "אן", "אל האור" ו"עדיין המים". נראה כי "המסע ליושינו" הוא הסרט הכי רוחני, אניגמטי ולא מפוענח שלה. יצירה המתכתבת עם יופיו של הטבע באזור הכפרי ההררי והמיוער בו מתרחשת העלילה. התנהלות העלילה איטית, כאילו מנותקת מחלל ומזמן, עטופה ביופי ויזואלי פיוטי, אם כי המוטיבציה של הגיבורים לא ברורה עד הסוף. הוויז'ן הוא ככל הנראה דימוי לתכלית החיים והסרט בכללותו עוסק כנראה במחזור החיים בטבע. אבל בחירתה של קוואסה הפעם, בשונה מסרטיה הקודמים, לבחור בעלילה סתומה שרב בה הנסתר על הגלוי, לא מיטיבה איתו, לטעמי. מה שאנחנו רואים כאן זה רצף של דימויים יפהפיים, אם כי רובם חסרי פשר. הסרט נראה מעט יומרני (הזכיר לי קצת את "עץ החיים" של טרנס מאליק, משם החלה הקריירה שלו להתדרדר לדעתי) ונתלה ברוחניות, בסטייה מעלילה ברורה ובעלת משמעות ובניסיון להפוך את הטבע לגיבור שיסביר את עצמו. סרט עם הרבה סימני שאלה ומעט סימני קריאה. בניגוד לסרטיה הקודמים לא התחברתי אליו ונראה לי שגם לציבור הצופים לא יהיה קל לעכלו.

דירוג:***

למועדי הקרנות 

            
"מפצח האגוזים וארבע הממלכות" (ארה"ב 2018)

פנטזיה. סרטו של לאסה הלסטרום. כל מה שקלרה (מקנזי פוי) רוצה הוא מפתח מיוחד שיוכל לפתוח קופסה עם מתנה ייחודית. חוט זהב שמוצג בפניה במסיבת החגים השנתית מוביל אותה למפתח הנכסף, שמיד שואב אותה לתוך עולם מקביל, משונה ומסתורי. שם פוגשת קלרה חייל ושמו פיליפ, חבורת עכברים ושליטים החולשים על שלוש ממלכות: ממלכת פתית השלג, ממלכת הפרחים וממלכת הממתקים. כדי להשיג את המפתח ולהשיב את ההרמוניה לעולם, קלרה ופיליפ יהיו חייבים לחדור לממלכה הרביעית, ביתה של השליטה אמא ג'ינג'ר (הלן מירן). 99 דקות.

למועדי הקרנות 

מפצח האגוזים וארבע הממלכות, תמונת יחסי ציבור