סרטו של דן פוגלמן רומנטי להחריד, "אין בתולות בקריות" היא סקיצה לא מפותחת, המשכון לסאגה השוודית "הנערה ברשת העכביש" ועוד סרטים
"החיים האלה" (ארה"ב 2018)
דרמה. סרטו של דן פוגלמן. וויל (אוסקר אייזק) פוגש את האישה של חייו, אבי (אוליביה וויילד), בתקופת לימודיהם בניו-יורק. הם מתאהבים, מתחתנים, ומביאים לעולם את הילדה הראשונה שלהם. זאת עד שתפנית טרגית בעלילה משנה הכל ושולחת את וויל לסדרת פגישות עם הפסיכולוגית קייט (אנט בנינג). בקצה השני של העולם, באזור הכפרי של ספרד, חוויאר (אנטוניו בנדרס) מקבל קידום בעבודה ויכול סוף סוף לשאת לאישה את אהבת חייו, איזבל (לאיה קוסטה). רגעים קטנים, לכאורה חסרי משמעות, יחברו בין חיי שני הזוגות בדרכים קטנות וגדולות, צפויות ולא צפויות, וירקמו, עם השנים, סיפור אהבה לדורות. עם מנדי פטינקין, ז'אן סמרט. 118 דקות.
החיים האלה, תמונת יחצ
בעיניי זה סרט מפוספס. הוא אמנם רומנטי להחריד, עד כדי כך שניתן לצרפו בכבוד לז'אנר
"כשהקהל בוכה הקופה צוחקת", אבל בפועל האופן בו הורכב הפאזל המפותל שלו בעייתי מאוד. ראשית, החיבור בין שני הסיפורים – האמריקני והספרדי – נתפר בגסות ובאופן מלאכותי למדי, והצורך להשתמש מדי פעם בקריינות המספרת מה קורה לנפשות הפועלות, מעיד על כך שהסיפור הקולנועי לא מחזיק בלי זה. שנית, בעיניי יש הרבה יומרה חסרת כיסוי מצד הבמאי פוגלמן בניסיונו לבנות פרופיל אידילי של אהבה נצחית גדולה מהחיים שעוברת מדור לדור. יש אמנם בסרט הזה כמה וכמה מומנטים רומנטיים יפהפיים וכמה שורות דיאלוג חכמות שיהיו שישננו, וגם הפסקול המבוסס על אלבום מכונן של בוב דילן תורם לעניין, אלא שהסך הכל לא פוגע. מתוך צוות השחקנים, רק אוסקר אייזק עושה בעיניי עבודה טובה וקוהרנטית.
דירוג: ***
למועדי הקרנות
"אין בתולות בקריות" (ישראל 2018)
דרמה. סרטה של קרן בן-רפאל. קריית ים היא מקום ישנוני, מוזנח ועני. החופים ריקים, העסקים מדשדשים, ובני הנוער משתעממים למוות. לנה (ג'וי ריגר) בת 16 וכל מה שהיא רוצה זה לברוח לתל אביב ולהתחיל לחיות כמו שצריכה נערה בגילה. במקום זה היא תקועה בקרית ים. אמא שלה אירנה (יבגניה דודינה) מעבירה את ימיה בלחלום שבית הקפה השומם שלה יתמלא בלקוחות, אך לא עושה דבר בנידון. בת הדודה שלה תמר (מנואל אלקסלסי) מתעקשת ללבוש שמלות של נסיכות ולשאול את לנה שאלות אבסורדיות על אהבה. הזמן עומד מלכת, ונראה שחייה של לנה לעולם לא יתחילו. עד שיום אחד עוברת שמועה במקום על בתולת ים ששוחה בחופיה של הקריה. כותב הפרוזה והעיתונאי צ'יפי (מיכאל אלוני) מגיע כדי לסקר את האירוע ונראה כי המקום שכוח האל מתעורר פתאום מתרדמתו והשמועה אולי תצליח גם להחזיר את בית הקפה של אירנה לימי זוהרו. 90 דקות.
אין בתולות בקריות, צילום יחצ
מה שיש לנו כאן זו סקיצה לסרט מסקרן הנע בין מציאות ואגדה ומשרטט קווים לד
מותו של המיתוס. אלא שלמרבה הצער הפוטנציאל שלה לא ממש מתממש. לנה היא נערה מרדנית שגדלה במקום דל ואפרורי ולא פלא שהיא משתוקקת לברוח ממנו, אבל לא ברור למה היא לא מממשת את משאלת לבה. האם זה משום שאמה אירנה מונעת זאת ממנה והטילה עליה, למורת רוחה, להשגיח על בת דודתה הצעירה? לא משכנע. האם ההיכרות שלה עם הכותב והעיתונאי צ'יפי תעורר בה עניין? היחסים הנרקמים ביניהם לא טבעיים ולא מנומקים עד הסוף. ואירנה ותמר - הדמויות הטרגיות במארג? התסכול והאכזבה המרה בפרופיל המריר והאירוני של בעלת בית הקפה לא ברורים. מצד אחד היא מאשימה את ראש העיר חלובה (רמי הויברגר), על שהחליט לבנות טיילת ובכך הרס את המקום שלה שהתרוקן מלקוחות, ומצד שני מנהלת איתו רומן חשאי, בעוד הוא גבר נשוי. ותמר אמורה להיות הקטליזטור, העין הצעירה, הזרה, המתבוננת על האירועים ומנסה, בנאיביות שלה, לפענח אותם, אבל גם דמותה לא מפותחת עד הסוף. כל גיבורי הסרט (דודינה וריגר – זוכת פרס השחקנית בפסטיבל טרייבקה - דווקא מתאמצות ועושות עבודה לא רעה) נראים כמו מריונטות במחזה אבסורד מלודרמטי, עם דיאלוגים שמנסים להיות מדוברים ואמינים מצד אחד, ומאידך ליצור גם איזו אניגמה. אבל גם זה לא כל כך עבד לי. סיפור אגדת בתולת הים הפריפריאלית הזה לא מספיק טוב לטעמי.
דירוג: ***
למועדי הקרנות
"הנערה ברשת העכביש" (ארה"ב 2018)
מתח-אקשן. סרטו של פדה אלוורז, בהתבסס על רב המכר הבינלאומי של דיוויד לגרקרנץ ועל הדמויות של סטיג לרסון. כאשר מדען שוכר את שירותיה של ליסבת (קלייר פוי) לגנוב את עבודתו מן האמריקאים, היא מוצאת עצמה נגררת אל תוך רשת תככים אפלה ואלימה לאחר שכוחות מסתוריים גונבים ממנה את המידע, מציתים את דירתה ומשאירים אותה למות. יחד עם חברה הוותיק, העיתונאי מיכאל בלומקוויסט (סבריר גודנסון), ליסבת יוצאת למסע מסוכן על מנת למצוא את תוקפיה, להגן על בנו הצעיר של המדען ולקחת בחזרה את שנלקח ממנה. מסעה ייקח אותה גם חזרה למעמקי העבר המסתורי שלה עצמה ולמערכת היחסים המעוותת שלה עם אביה הפסיכופת ואחותה המעורערת. 115 דקות.
למועדי הקרנות
עוד המשכון לסדרת הסרטים שהחלה ב"נערה עם קעקוע דרקון" השוודי המצליח מ-2009 והעיבוד האמריקני שנעשה לו ב-2011. ואחרי נומי ראפאס ורוני מארה מגלמת כאן את ליסבת סלנדר קלייר פוי ("האדם הראשון", הסדרה "הכתר"). הבעיה העיקרית של הסרט הזה היא שהוא לא מצליח לגעת, למרות שהוא מורכב לכאורה מסיפור אישי מצמרר ומחומרים שאמורים לטלטל ולזעזע. טיפולו של הבמאי אלוורז בדמותה של ליסבת ובביוגרפיה שלה קר, מרוחק ומותיר אותך אדיש ומנוכר לדמות ולעלילותיה. גם החלקים בסרט בהם האקשן והמתח מניעים את העלילה סינתטיים ולא מצליחים לייצר רגש ועניין. את קלייר פוי אהבתי ב"האדם הראשון". כאן היא לא מצליחה להרכיב פרופיל אנושי אמין, לא מספקת את הסחורה ורחוקה מתצוגות המשחק של קודמותיה.
דירוג: ** וחצי
הנערה ברשת העכביש, תמונת יחצ
"11 בספטמבר" (ארה"ב 2017)
דרמה. סרטו של מרטין גויגוי. סיפורם של חמישה אנשים הנקלעים לסיטואציה קשה, לא מתוכננת, המאחדת את גורלותיהם. ג'פרי קייג' (צ'רלי שין), איש עסקים מיליארדר, איב (ג'ינה גרשון), אשתו שבתהליכי גירושין ממנו, מייקל (ווד הריס), שליח המעביר דברי דואר באמצעות אופניים, טינה (אולגה פונדה), בחורה צעירה המתוסכלת מכך שהיא מתקשה להיפרד מגבר עשיר המממן אותה, ואדי (לואיס גוזמן), עובד תחזוקה במגדלי התאומים – מוצאים עצמם לכודים במעלית בבניין הצפוני של מרכז הסחר העולמי בבוקר ה-11 בספטמבר 2001. סיפורי הדמויות נפרשים בפנינו בעת שהחבורה לומדת בהדרגה על האירועים כפי שהם נחווים בחוץ. הקשר היחיד שלהם הוא עם מצי (וופי גולדברג), מרכזנית הפעלת המעליות, שמדריכה אותם דרך האינטרקום לנסות להיחלץ ולהגיע למקום מבטחים לפני התמוטטות הבניינים. תקשורת קצרה עם יקיריהם בעולם החיצון מתרחשת כשאיב מצליחה לשוחח בסלולר עם אמה, דיאן (ז'קלין ביסט). 90 דקות.
11 בספטמבר, תמונת יחצ
לא ברור מדוע נעשה הסרט הזה ולמה עכשיו. סרטים רבים נעשו כבר על אסון מגדלי
התאומים, בכלל זה על אנשים שנלכדו בבניין וחיפשו כיצד להיחלץ ממנו. הנרטיב כאן נראה כמו דז'ה-וו, כרוניקה מוכרת וידועה שיוצרי הסרט בחרו לעסוק בה שוב. אין כאן שום חידוש, מה גם שהסרט מבוסס על המחזה הפיקטיבי לגמרי שחיבר פטריק ג'יימס קרסון ואשר הועלה לראשונה כבר ב-2011. עבודת הבמאי גויגוי שבלונית ונטולת שאר רוח או ערך מוסף כלשהו. הוא פשוט תרגם את התסריט למוצר קולנועי טכני בעיקרו, שאין בו אפילו רגע של ריגוש או רגש. השחקנים כולם עושים תפקידים פונקציונליים סבירים בלבד, אך נטולי כל מעוף והשראה. גם המתח שנבנה לאורך שהותם במעלית הוא מלאכותי בלבד. "11 בספטמבר" יכול במקרה הטוב לשמש כסותם משבצת שידור זניחה בטלוויזיה. לא יותר.
דירוג: ** וחצי
למועדי הקרנות
"בונז'ור מיאמי" (ארה"ב-צרפת 2018)
קומדיה. סרטו של ראשיד בושארב. סבסטיאן (עומאר סי), המכונה "באבא", הוא שוטר בעיר בלוויל בצרפת. הוא נחוש בדעתו להישאר בשכונתו ולשרת את תושביה, למורת רוחה של חברתו לין (דיאם נגוין) המשתוקקת לעבור למקום אחר, גדול ומפותח יותר. באבא גם נאבק בגחמותיה של זוהרה (ביונה), אמו הפולשנית שעושה הכל כדי להיות חלק מחייו האישיים והמקצועיים. ערב אחד נרצח במסעדה לנגד עיניו חבר ילדות שלו, רולנד (פרנק גסטמבי). מתברר שזה היה קצין הקישור בקונסוליה הצרפתית במיאמי, וביקר בפריז על מנת לאתר קצה חוט בנוגע לסחר הסמים מצרפת לפלורידה. סבסטיאן מחליט לטוס למיאמי ולוקח איתו את אמו התלותית. שם הוא פוגש בשוטר המקומי, ריקרדו (לואיס גוזמן), איתו ייאלץ לעבוד למרות הפערים המנטליים והאישיים הגדולים ביניהם. 104 דקות.
בונז'ור מיאמי, תמונת יחצ
מקומדיות האקשן הרדודות , הירודות והמגוחכות ביותר שנראו. קשה להבין איך
הבמאי הצרפתי ממוצא אלג'יראי, שרשם מועמדות לאוסקר הזר בזכות סרטו "ימים של תהילה", עומד מאחורי פרויקט שכזה. התסריט עלוב, הדמויות פלקטיות ולא מפותחות, הבדיחות תפלות ואפילו האקשן מתחת לכל רמה. נראה בבירור כי נעשה כאן ניסיון להתחבר לז'אנר "הבאדי קאפ" - צמדי השוטרים שאין ביניהם הרבה מן המשותף וכך בעצם נוצר הקונפליקט המשעשע. אלא שסיי וגוזמן לא מתקרבים אפילו לצ'אנינג טייטום וג'ונה היל ב"21 ג'אמפ סטריט", או לג'קי צ'אן וכריס טאקר ב"שעת שיא", או לסילבסטר סטאלון וקורט ראסל ב"טנגו וקאש", ובטח שלא למל גיבסון ודני גלובר בסדרת "נשק קטלני". מה שיש לנו כאן זוהי קומדיה דלוחה ורעשנית (כולל כניסות מוזיקליות בוטות מכתיבות קצב לכאורה), שאולי אפשר לאתר בה התכתבות עם סדרת הטלוויזיה "מיאמי מחלק מוסר" משנות ה-80, אבל גם זה לא נאמר כמחמאה. תמוהה בעיניי השתתפותו של עומאר סי בסרט, אחרי שעשה לעצמו שם מצוין בזכות "מחוברים לחיים" ו"מיסייה שוקולד". אבל כשחושבים על זה, בחירות אחרות שלו ("סמבה", "מחר הכל מתחיל") לא היו משהו. שורה תחתונה, סרט ששומר נפשו ירחק ממנו.
דירוג: * וחצי
למועדי הקרנות
"הגרינץ'" (ארה"ב 2018)
אנימציה. סרטם של סקוט מוזיר ויארו צ'ייני על פי ספרו של ד"ר סוס. בעיירה הדמיונית מישהוויל מתכוננים כל התושבים בהתרגשות לחג המולד. רק מר גרינץ' הידוע לשמצה, שמתגורר בבדידות בקצה הכפר, במערה שלו בהר קרמפט, עם כלבו הנאמן מקס, זומם להרוס לכולם את השמחה ומחליט לגנוב לתושבים את החג. לרוע מזלו של הגרינץ', בעודו עובר בבתי העיירה וגונב את מתנות התושבים ואת הקישוטים שהכינו, הוא נתקל בילדה הקטנה סינדי-לו. ואז משתנות תכניותיו. סינדי-לו מרחיבה את ליבו בתמימותה ומזכירה לו כי ניתן לחגוג ולחוות את המועד המיוחד גם ללא הקישוטים והמתנות, ומה שחשוב באמת אלה האנשים הסובבים אותנו. 90 דקות.
למועדי הקרנות
הגרינץ', תמונת יחצ