"היורשות" (פרגוואי 2018)

דרמה. סרטו של מרצ''לו מרטינזי. צ''לה (אנה ברון) וצ''יקיטה (מרגריטה אירון) מגיעות ממשפחות אצולה. הן חיות יחד כבר כ-30 שנה אבל לאחרונה מצבן הכלכלי מתחיל להתערער והן נאלצות למכור פריטי ציוד וריהוט ביתיים יוקרתיים שירשו. ומצבן מתדרדר עוד יותר כשמתברר שצ''יקיטה, הבולטת והאקטיבית שבין השתיים  שלוותה כסף וחתמה על שטרות חוב, מואשמת  בשוחד על לא עוול בכפה ונאלצת להיכנס לבית הכלא ולרצות תקופת מאסר מסוימת. צ''לה הפסיבית וחסרת הביטחון מוצאת עצמה במציאות חדשה, לא מוכרת לה. למרות שלא נהגה שנים ארוכות ורישיונה לא בתוקף היא מסיעה שכנה עשירה למחוז חפצה, במקום שזו תיקח מונית. כך הופכת צ''לה לנהגת של חבורת נשים עשירות מבוגרות מפונקות שיוצאות למפגשים חברתיים בהן הן משחקות קלפים. כך היא מתוודעת לאנג''י (אנה איבנובה), הצעירה יותר ובעלת ניסיון חיים וטמפרמנט כובש, ובזכות הקשר הזה תהפוך צ''לה לאדם עצמאי יותר, בעל רצונות, אסרטיביות ונכונות לצאת לעולם ולהתמודד עם ואתגריו, כולל אהבה חדשה. 98 דקות.          

היורשות, תמונת יחסי ציבור


לאורך רוב הסרט הכל קורה כמעט ב"מחתרת", מתחת לפני השטח. בסאבטקסט. בין השורות. לא באמירות חדות. והתוצאה - קולנוע שקט, יפה ואינטליגנטי שמאחוריו עומד הבמאי מרצ''לו מרטינז, שזהו סרטו הארוך הראשון. את סיפור אהבתן רב השנים של צ''לה וצ''יקיטה משרטט הבמאי מרטינזי כיחסים זוגיים הרמוניים שיש בהם הרבה התרגלות, הבנה אינסטינקטיבית וידיעה של כל אחת את מקום בת זוגה ומקומה שלה בחיים המשותפים. הניואנסים הקטנים, הריטואלים הקבועים, השיחות הקצרות בדרך כלל, וההתנהלות הרוטינית בבית הגדול, כשהשתיים נאלצות, בגלל מצוקתן הכלכלית, להיפרד מרהיטים, כלי מטבח וציורים אליהם נקשרו במשך השנים. וככל שהשתיים הולכות ונפרדות מנכסיהן ניכר כי גם משהו במרקם היחסים ביניהם נסדק. כלומר, "הדלות" הנכפית עליהן נותנת אותותיה גם בחסכים רגשיים. וכאשר צ''יקיטה נשלחת לכלא וצ''לה נאלצת להתרגל לחיות בלעדיה, חל בינהן ריחוק, שהופך לסיכוי חדש עבור צ''לה במפגש שלה עם אנג''י. משחקה של אנה ברון, שזהו סרטה הראשון, נפלא. היא קטפה בזכותו את פרס דב הזהב כשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ברלין. למרגריטה אירון ולאנה איבנובה יש קצת יותר ניסיון והן משלימות קאסט מוביל מצוין. "היורשות" הוא סרט עדין, מאופק ומלא חמלה המשרטט ברגישות דמויות אנושיות כובשות.

דירוג: *****

למועדי הקרנות  

"אלמנות" (ארה"ב 2018)

מתח-אקשן. סרטו של סטיב מקווין. ורוניקה (ויולה דייוויס) מנהלת יחסים מלאי תשוקה עם בעלה הארי (ליאם ניסן), ומתרסקת כשהוא נהרג עם שלושה פרטנרים שלו, פלורק (ג''ון ברנטל), קרלוס (מנואל גרסיה-רולפו) וג''ימי נון (קובורן גוס) לאחר מרדף שמנהלים אחריהם אנשי המשטרה. מתברר שברשותם היה סכום כסף גדול של קרטל פשע, עליו שמו את ידם בדרך לא חוקית, ואשר עלה באש. זו תקופת קדם בחירות בשיקגו, בהן מנסה ג''מאל מנינג (בריאן טיירי הנרי) לקטוע את השושלת בה עברה ראשות העיר מאב לבנו וראש העיר האחרון, טום מאליגן (רוברט דובאל), נחוש להעביר את התפקיד לבנו ג''ק מאליגן (קולין פארל). ג''מאל מנינג מפתיע את ורוניקה בביתה, טוען שהכספים שנשרפו היו שלו ונותן לה חודש כדי להחזירם לו. ורוניקה מוצאת את המחברת בה רשם הארי את מבצעי השוד המתוכננים שלו, יוצרת קשר עם שלוש הנשים שאיבדו באותו מרדף את בעליהם, לינדה (מישל רודריגז), אליס (אליזבת דביקי) ובל (סינתיה אריבו) ומשכנעת אותן לעשות מכה כדי שהן יהיו מסודרות בחיים והיא תוכל להחזיר את "חובה". 129 דקות.

הבמאי הבריטי סטיב מקווין יודע איך עושים את זה נכון. ברקורד שלו רק עוד שני סרטים נוספים באורך מלא, זוכה אוסקר הסרט הטוב "12 שנים של עבדות" ו"בושה", בהם ניתן היה לעמוד על כשרונו. וגם כאן, בניסיון בראשון שלו ביצירת מותחן/סרט פשע, מגע הזהב שלו עובד. הסיפור הדוק ומכיל גם מספר סיפורי משנה התורמים לנרטיב הגדוש והעשיר. הדמויות כתובות נכון, מגובשות ומעוצבות היטב, כשכל אחת מגוללת סיפור אישי טעון. מסגרת המעטפת לליין המרכזי בסרט - בחירתן של נשות הקרימינלים לעשות מכה – תורמת אף היא. מערכת בחירות בשיקגו המציגה גם את המתמודדים על קולו של הבוחר כאנשי ציבור מושחתים. מקווין יודע לסגנן את עבודתו ובזכות האמצעים הטכניים והאמנותיים בהם הוא משתמש, הוא הוציא תחת ידיו סרט פשע מצוין. חבל רק שתפקידיהם של רוברט דובאל בן ה-87 וקולין פארל המצוינים קטנים כל כך. ויולה דייוויס מעולה, כהרגלה, וגם שאר האלמנות, רודריגז, דביקי ואריבו עושות עבודה מצוינת.

דירוג: ****       

למועדי הקרנות  



אלמנות, תמונת יחסי ציבור

"משמורת" (צרפת 2017)

דרמה. סרטו של קסבייה לגראן. מול שופטת לענייני משפחה (סעידה בנטייב) יושבים בני זוג שהתגרשו. כל אחד מהם בא עם עורך דינו. האם מרים (לאה דרוקר) מבקשת משמורת מלאה על ג׳וליאן (תומס גיוריה) בנם, כדי להגן עליו מאביו אנטואן (דניס מנושה). היא טוענת שהאב אלים ובעבר הטיל אימה על כל בני המשפחה. האב, שעבר לעיר בה מתגוררת האם עם ילדיהם, טוען שהיא לא נותנת לו לראות אותם. השופטת פוסקת על משמורת משותפת. ג׳וליאן בן ה-11 הופך בן ערובה במאבק בין הוריו. לשניים גם בת גדולה, ג''וזפין (מתילד אונבו) אם כי עליה האב כבר לא יכול לדרוש חזקה. בהתאם לפסיקת  השופטת הוא מגיע לקחת את בנו, שלא מתלהב, בלשון המעטה, לשהות במחיצתו, ודרכו הוא מנסה להשיג מידע על חייה של אשתו לשעבר. 93 דקות. 

משמורת, תמונת יחסי ציבור




דרמה מקפיאה ועוצרת נשימה שכוחה במינימליזם שלה. הסיפור מגולל כרוניקה מוכרת: בני זוג שהתגרשו הנאבקים על הזכות לראות את ילדיהם. בטיעונים היבשים שלהם ושל עורכי דינם בפני השופטת בתחילת הסרט, קשה לך לקחת צד ולקבוע מי מהם צודק. בשלב זה נראה כי ניסיונה של האם למנוע מבעלה לשעבר להגיע להסדרי ראייה עם בנם הוא צעד נקמני, וכי יש גם לו זכות להיפגש עם הבן הקטן ג''וליאן. אבל כאשר הוא מקבל את הזכות הזו, מתברר אט אט כי מדובר באדם אובססיבי שנחוש להציק לאשתו ולשלוט בחייה ובחיי ילדיהם גם כשהוא כבר לא נשוי לה. והוא עושה זאת באמצעות הילד, הפוחד ממנו ומנסה לא לשתף איתו פעולה. האב נמנע מלהפעיל אלימות על בנו, שכן הוא יודע שמהלך כזה ימנע ממנו לחלוטין את המשמורת המשותפת, אבל האיום נמצא כל הזמן באוויר. יש באב תסכול עצור ותחושת נרדפות הולכים וגוברים. הוא חש כי הודר ממשפחתו וכי יש לו עדיין זכות מלאה עליה. השלד הפשוט של הסיפור מזכיר במשהו את סגנונם של האחים דארדן. כמו אצלם, גם לגראן משתמש ביומיום הטריוויאלי כאמצעי המרכזי שלו בבניית המתח והתעצמותו לקראת השיא החזק. כוחו של הסרט נובע כמובן גם ממשחקו המעולה של דניס מנושה המוביל את העלילה, כשלאה דרוקר והנער תומס גיוריה משלימים את הפאזל המשפחתי-אנושי המרתק.

דירוג: ****

למועדי הקרנות   
    




"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" (ארה"ב 2018)

פנטזיה. סרטו של דייוויד ייטס, על פי ספרה של ג''יי קיי רולינג. המכשף האפל גלרט גרינדלוולד (ג''וני דפ) ברח מהכלא והחל בהגשמת מטרתו: כפיית שלטון הקוסמים טהורי הדם על הציבור. במאמץ לסכל את תוכניותיו הזדוניות פונה אלבוס דמבלדור (ג''וד לאו) לתלמידו לשעבר ניוט סלמנדרה (אדי רדמיין) כדי שיסייע לו במשימה. אלא שזה אינו מודע לסכנות האורבות בפתח. העלילה לוקח את הגיבורים לפריז, לונדון ולבית הספר הוגוורטס. 134 דקות.

למועדי הקרנות  

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד