"עץ האגס הפראי" (טורקיה 2018)

דרמה. סרטו של נורי בילגה ג'יילן. סינאן (דוגו דמירקול), השואף להיות סופר ומסיים לחבר את יצירתו הראשונה, חוזר לכפר שבו נולד וגדל, אחרי שנים בהן הסתובב בעולם. הוא מגיע לבית משפחתו שנדמה כי לא כלום לא השתנה בו.  אמו אסומן (בנו ילדירימלר) היא עדיין האשה הכנועה, אחותו האטיס (הזאר הרגוקלו) עוד לא סיימה את לימודיה ואביו סולימאן (סרקן קסקין), שתמיד היה הרוח החיה במשפחה, אבל אף פעם לא הצליח לשמור על הכסף שצבר ליותר מדי זמן, מאחר שהתפתה להמר עליו. סינאן, שמאז ומעולם חלם להיות סופר, עובד יומם וליל על מנת לגייס את הסכום הדרוש לו להוציא לאור את הספר הראשון שכתב. אלא שבמקביל לניסיונותיו להגשים את חלומו הוא נאלץ להתמודד עם ענייני המשפחה, החובות הכספיים של אביו והלחץ עליו שיינשא, יקים משפחה וישתלב בחיי הכפר. 188 דקות.

עץ האגס הפראי, תמונת יחסי ציבור


נורי בילגה ג'יילן הוא ללא ספק אחד מיוצרי הקולנוע היותר איכותיים הפעילים בזירה הבינלאומית. סרטיו "שנת חורף", "היו זמנים באנטוליה", "שלושה קופים" והאחרים נמנים ללא ספק עם מיטב עבודות הקולנוע הבינלאומיות. שלושת סרטיו האחרונים, בהם "עץ האגס הפראי" הם בני יותר משלוש שעות, מתנהלים באיטיות יחסית ומחייבים ריכוז רב בעת הצפייה בהם. ג'יילן יודע לרדת לעומק הנפשות הפועלות שהוא מרכיב, לתאר את הסביבה בה הם פועלים ולגרום להם להתמודד לעומק עם קונפליקטים שונים הנקרים בדרכם. כאן נקרע סינאן חסר המנוחה, שראה את העולם הגדול, בין שאיפתו להפוך סופר מפורסם ובין נסיונות בני משפחתו וחבריו להשיב אותו לערכים הישנים ולגרום לו להשתלב בחיי הכפר ולהקים משפחה. כדרכו, גם כאן מרכיב ג'יילן פרופיל חזק של גיבור הנאבק ומתייסר ולא אחת מוצא עצמו גם מול שוקת שבורה. גם את הנפשות הפועלות סביבו משרטט הבמאי ביד אמן. ג'יילן גם אשף בבניית אווירה כשהוא מיטיב להשתמש באמצעים האמנותיים: כתיבה מדויקת, צילום מרהיב, מוזיקה מסעירה ועריכה קפדנית. ב"שנת חורף" וב"היו זמנים באנטוליה" אורכם של הסרטים (מעל שלוש שעות כאמור) לא הפריע לי. כאן נראה לי שהוא מאריך מדי, חוזר על עצמו ומעט מייגע. ויחד עם זאת, עדיין מדובר ביצירה מורכבת, מיוחדת וחודרת לנשמה.

דירוג: **** 

מועדי הקרנות

                
"מקוללים" (ישראל 2018)

אימה. סרטו של יבגני רומן. שלושה חיילים יוצאים לניווט במדבר ומגלים שהמקום רדוף. מה שמתחיל כתרגיל ניווט שגרתי ליד יישוב בדואי נטוש ממלחמת העצמאות הופך בהדרגה למסע אפל שנוגע בקשר שבין אדם למקום בו הוא חי ולאנשים שחיו בו לפניו, בפחד מהאחר ובשורשי האלימות שבנפש הישראלית. אביב (עמית רהב), צלם צבאי, מצטרף לתרגיל ניווט של חיילי גבעתי כדי לצלם עליהם סרט תדמית. הוא מוצמד לשני לוחמי היחידה - תומר (דניאל גד) המופנם שחולם לצאת לקצונה וברחש (נמרוד הוכנברג) הליצן שרק מחפש להריץ צחוקים. כדי לשפר את מיומנויותיהם שולח אותם מפקד הצוות לנווט באזור לא מוכר, ליד יישוב בדואי שתושביו גורשו ב-48'. הם לא מתרגשים יותר מדי ממפגש לא נעים עם בדואית מבוגרת המקללת אותם, אבל בהמשך הם חווים סדרת אירועים מוזרים ההולכת ומערערת אותם. 81 דקות.

מקוללים, תמונת יחסי ציבור


סרטו הראשון של יבגני רומן, "איגור ומסע העגורים" היה רחב יריעה באופן יחסי. אבל מאז הוא עושה קולנוע מינימליסטי יותר. כזה היה "האיש שבקיר", שהתרחש בדירה אחת עם גיבורה אחת ועוד מספר דמויות הפוקדות אותה, וכאן אנחנו רואים בתחילה כיתת חיילים, אך עד מהרה אנחנו נשארים עם שלושה. הגיבורים שלנו נעים בשטח מדברי לא מוכר, חוצים ישימון, נכנסים למערות ונקיקים ועוברים בדרכים מסולעות. ותוך כדי המסע הם טועים בניווט, מאבדים את דרכם, נתקלים שוב ושוב בנער בדואי ובכלב, שהם אולי אמיתיים ואולי פטה מורגנה - וכל זאת כנראה בעקבות קללת הבדואית שראינו אותם ואת חבריהם ליחידה מזלזלים בה ולא מתייחסים לבקשתה בתחילת הסרט. הנרטיב הזה דל מדי, אפילו דליל, חוזר על עצמו בווריאציות שונות, לא כל כך בונה מתח, ובטח שלא אימה (ייתכן שהוא לא שייך לז'אנר?) ומותיר את הצופה עם סימן שאלה גדול ופתרונות לא מנומקים. למחשבה של רומן, כדבריו, לעסוק כאן באלימות בנפש הישראלית של בחורים צעירים שלפני רגע היו תיכוניסטים וכעת הם חיילים - אין כל כך כיסוי. בשורה התחתונה, הסרט נותר כפוני של טריק אחד, או כסוג של תרגיל קולנוע סתמי שלא נוגע ולא פוגע.

דירוג: ** וחצי    

מועדי הקרנות

קומדיה. סרטו של שון אנדרס, המבוסס על מקרה אמיתי. פיט (מארק וולברג) ואלי (רוז ביירן) הם בני זוג שעובדים יחד ברכישת בתים, שיפוצם, השבחתם ומכירתם ברווח. מאחר שהם כבר לא זוג צעיר כשהם מחליטים להקים משפחה הם לא חושבים על אופציית הבאת ילדים לעולם באופן טבעי אלא מעדיפים לחקור את עולם האימוץ. כשהם פוגשים בשלושה אחים, ליזי (איזבלה מונר), נערה מרדנית בת 15, וחואן (גוסטבו קווירוז) וליטה (ג'וליאנה גאמיז) הקטנים יותר. הם הופכים בין לילה להורים לילדים, אותם הם לא מכירים. כעת נאלצים פיט ואלי נאלצים ללמוד באופן מזורז כל מה שצריך לדעת על הורות, בכלל זה התמודדות עם ה"שריטות" של ילדיהם, הפיקוח הקפדני עליהם של המערכת הסוציאלית שהעבירה אותם אליהם ואפילו עם שובה המפתיע לתמונה של אמם הביולוגית של הילדים. עם אוקטביה ספנסר, טיג נוטארו. 118 דקות. 

הבמאי שון אנדרס חתום על קומדיות קלילות בנוסח "גבר גבר", "גבר גבר 2", "איך להיפטר מהבוס 2", "זה הבן שלי" וכו'. הוא מנסה באופן מובהק ליצור סרטים מיינסטרימיים מסחריים, נטולי כל יומרה ובלבד שיעשו קופה. ב"פתאום משפחה" עמדו לרשותו חומרים יותר מאתגרים מאשר בסרטיו הקודמים, המבוססים כאמור על מקרה אמיתי, ובו שאלות שונות הנוגעות באימוץ, מבנה המשפחה ומהותה וההתמודדות האישית והחברתית הנדרשת מכל הנוגעים בדבר. בכל אלה הוא הצליח לגעת באופן סביר, כלומר להציג את הדילמות הנכונות ואת אופן ההתמודדות איתן. אבל כקומדיה הסרט הזה מתפקד הרבה פחות טוב. לרוב הוא לא מצחיק ומתאמץ מדי לייצר את הגגים הקומיים שלא בטוח שיש להם מקום בסיטואציות הספציפיות. מארק וולברג ורוז ביירן אמנם סימפטיים למדי, ואיזבלה מונר בת ה-17 היא הפתעה נעימה (גם כזמרת וכותבת שירים, אגב, המבצעת שיר משלה בפסקול). ועדיין, נראה כי הסרט רחוק מלממש את כל הפוטנציאל שהיה טמון בחומרים המרכיבים אותו.

דירוג: *** 

מועדי הקרנות

פתאום משפחה, תמונת יחסי ציבור

"אהבה כמו שלנו" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטה של אליזבת צ'ומקו. ברידג'ט (הילרי סוונק) בילתה את ילדותה כשהיא מטפלת בבני משפחתה. לאחר שהתחתנה, עזבה את בית הוריה והקדישה עצמה לנישואיה הכושלים ולבתה המתבגרת. אמה רות (בליית' דאנר), הסובלת מדמנציה מתקדמת, משוטטת לבדה מחוץ לבית בערב חג המולד, נקלעת לסופת שלגים בשיקגו ונעלמת. ברידג'ט חוזרת לבית בו גדלה ופוגשת את ברט (רוברט פורסטר), אביה השתלטן, וניק (מייקל שאנון), אחיה הנסער. לאחר שהם מאתרים את רות ומחזירים אותה הביתה הם נאלצים להחליט על הצעד הבא בטיפול בה. ניק משוכנע שמצבה החמור דורש לשכן אותה במוסד מיוחד, אך ברט מתעקש להמשיך לטפל בה בביתם. בעוד הוויכוח נמשך מספר ימים, מצבה של רות מתדרדר והמתחים בין בני המשפחה צפים אל פני השטח. עם טאיסה פרמיגה, ג'וש לוקאס. 101 דקות.

אהבה כמו שלנו, תמונת יחסי ציבור


השחקנית (בטלוויזיה ובסרטים קצרים בדרך כלל) אליזבט צ'ומקו, שזהו סרטה הראשון כבמאית וכתסריטאית, יודעת דבר או שניים על יחסים בתוך המשפחה. זה ניכר מהאופן הרגיש בו כתבה ובנתה את הסיפור הזה והרכיבה את הפאזל של הנפשות הפועלות בו. נוגעת לב ההתעקשות של ברט לשמור את אשתו, אהבת חייו הגדולה, קרוב אליו, גם כשהיא כבר לא תמיד מזהה אותו ובכלל מתבלבלת והולכת ומאבדת את זה. אפשר גם להבין זאת מהדרך בה מנסה הבת ברידג'ט לאזן את המשפחה ולמצוא את הדרך הנכונה של כולם להמשיך הלאה. בסך הכל נבנה כאן מרקם אנושי נכון, המבוסס על שיבוצם יחדיו ומשחקם של הילרי סוונק המצוינת, ולצידה מייקל שאנון והוותיקים בליית' דאנר, בעלת המון זכויות ("סנטיני הגדול", "יומן חוף ברייטון", "אישה אחרת", "מר וגברת ברידג'", "אליס", "נסיך הגאות והשפל", "בעלים ונשים") שבשנים האחרונות עשתה בעיקר טלוויזיה, ורוברט פורסטר ("מדיום קול", "האישה באדום", "מחץ הדלתא", "יקוזה אמריקאית", "ג'קי בראון"). זהו תמהיל אנושי שמורכב משחקנים טובים בני דורות שונים שלוהקו בתבונה ועושים את העבודה. אלא שלמרות זאת, הסרט נותר בסופו של דבר מלודרמה משפחתית רגישה, שאין לה יומרות להיות יותר מכך.

דירוג: *** וחצי

מועדי הקרנות

אימה. סרטו של ג'ונתן הופקינס. אליס (מגי קיו), רופאה במעבדת שינה, חיה בצל מותו המסתורי של אחיה הצעיר. במהלך טיפול שגרתי במשפחה הסובלת מבעיות שינה, היא מותקפת על ידי אב המשפחה צ'רלי (סם טרוטון), אך בעזרת הרשויות היא מצליחה לגרום לכך שיישב בבית כלא. אלא שבעודו כלוא, היא חווה תקיפות נוספות, מה שגורם לה לחשוד שהוא כלל אינו זה שתקף אותה – אלא אלה השדים שרודפים את המשפחה במהלך שנתם. עם ווילקמפ, סופיה ווייסמן, קריסטן בוש. 84 דקות.

סיוט משפחתי, תמונת יחסי ציבור


זה אחד מסרטי האימה היותר מעצבנים שראיתי. מהרגע בו מותקפת הגיבורה שלנו, הרופאה העובדת במעבדת השינה, שום דבר נוסף לא קורה ולא מתפתח. אנחנו רואים אנשים וילדים שמנסים להשאיר אותם ערים כי בהיותם רדומים הם מתחילים לרעוד, להתעוות ומיטותיהם מזדעזעות וקופצות לכל כיוון אפשרי. עכשיו לך תוכיח שאלה שדים התוקפים אותם בשנתם. זה סרט אימה מאוד סכמתי, שלא רק שאינו מפחיד אלא שכאמור הוא חוזר על עצמו בעוצמות שונות של מתקפות השדים עליהם, אך ורק בשנתם. זה לא סרט אימה וגם לא מותחן פסיכולוגי. אז מה זה?

דירוג: **  

מועדי הקרנות

דוקומנטרי. סרטה של ענת תל. סיפורו של פניקס, בחור בן 32 מקהילת האפריקנים העבריים בדימונה, שאביו גורש מהקהילה כשהיה בן שלוש ומאז דוד קרוב מאד ניצל את בדידותו של הילד הקטן ובמשך שנים אנס אותו בלי שאף אחד יידע. כשפניקס הוציא את הסיפור, בהיותו כבר בוגר, הקהילה נלחמה בו שלא ידבר, אך הוא לא ויתר והכניס את הפדופיל לכלא. כיום מתמודד פניקס עם הפוסט-טראומה, חושף באומץ את שחווה בילדותו וכיצד גילה שמשהו לא בסדר איתו כשכבר שירת בצבא. הוא פותח את הדברים בפני אימו, שלא ראתה ולא ידעה דבר במשך שנים, ונאבק כדי שיהיה שינוי בקהילה. הוא מפסל, כותב שירים ולפעמים אף מופיע, כסוג של תרפיה לשחרור הכאב. הפקת הסרט באדיבות יס דוקו. צפייה גם בוי.או.די. 70 דקות.

פניקס, צילום: עמנואל מאייר


סרט ישיר, נוקב ומטלטל. ענת תל איתרה את פניקס ובכך מצאה לעצמה גיבור שיעשה לה את העבודה. יש לו סיפור מזעזע שהוא לא מהסס לפתוח אותו עד הסוף. הוא אדם אמיץ ונחוש שלא נעצר עד שלא הכניס לכלא את האדם שהתעלל בו ולא ינוח עד שעניין הפדופיליות והניצול המיני בתוך המשפחה ושל קטינים בתוך קהילת האפריקנים העבריים בדימונה ייעקר מהשורש. רק אז פניקס ימצא אולי מנוח לנפשו הסוערת ויוכל לפתוח דף חדש ולנסות אדם מאושר. בסרט הוא חושף באומץ את סודותיה האפלים של קהילתו, שבעצם נוהלה על ידי גורו כמו כת לכל דבר. הוא מעביר ביקורת חריפה על קשר השתיקה, לא מהסס להתעמת עם הוריו, ואמו מכה על חטא ועוזרת היום לקורבנות נוספים להתלונן במשטרה. פניקס מציג את האני מאמין שלו כנגד המשטרה ורשויות הרווחה, שידעו והעלימו עין, אך גם מייסר את עצמו, כיצד נתן לאותו קרוב משפחתו להתעלל בו במשך כל כך הרבה שנים? האם ייתכן שנהנה מזה? האופן הישיר והלא מתחמק בו הוא מדבר על מה שעבר עליו, עד לרמת הפרטים האינטימיים, מעורר השראה, מעודד ומחזק. הבמאית ענת תל השכילה להציג את את המסע שעבר פניקס, ועדיין עובר, באופן מסעיר ומרתק. כמו אגרוף בבטן.

דירוג: ****       

מועדי הקרנות  

דרמה. סרטו של אורי סיון. שרה (טלי שרון) היא נגנית נבל בתזמורת הפילהרמונית של ירושלים. היא נשואה למנצח התזמורת אברהם (אלון מוני אבוטבול) אך אין להם ילדים. כשהגר (יאנה יוסף), נגנית קרן יער צעירה, מתקבלת לתזמורת, בינה ובין שרה נרקם קשר חברות הדוק ועמוק. עד מהרה יתברר שמדובר בשותפות גורל פטאלית. הגר תיסחף לעולמם של שני בני הזוג וחייהם של השלושה ישתנו לחלוטין וכבר לא ישובו להיות כבעבר. 97 דקות.   

מועדי הקרנות  

הרמוניה, תמונת יחסי ציבור

"ג'ים ונהג הקטר" (גרמניה 2018)

הרפתקאות-פנטזיה. סרטו של דניס גנסל, על פי ספרו של מייקל אנדה. ג'ים כפתורי, הנער האסופי, וחברו הטוב לוקאס, נהג קטר, יוצאים יחד למסע הרפתקאות מופלא. הם עוזבים את ממלכת נוחיה השוכנת על אי קטנטן וכשהם מגיעים לקיסרות האגדית "מנדלה" הם נרתמים למשימה מסוכנת - לעזור להציל את בת הקיסר, הנסיכה לי סי, שנחטפה ונלקחה לעיר הדרקונים. במסעם פוגשים השניים בטור טור הענק, שומעים קולות "בעמק האופל המוחלט" ומעפילים ל"כתר העולם". האם ימצאו את הנסיכה החטופה? והאם יצליחו לפתור סוף סוף את תעלומת מוצאו של ג׳ים? 105 דקות.

מועדי הקרנות  

אנימציה. סרטם של סקוט מוזיר ויארו צ'ייני. כל תושבי העיירה הדמיונית מישהוויל מתכוננים בהתרגשות לחג המולד. רק מר גרינץ' הידוע לשמצה, שמתגורר בבדידות באחוזתו שבקצה הכפר עם כלבו הנאמן מקס, זומם להרוס לכולם את השמחה ומחליט לגנוב לתושבים את החג! לרוע מזלו, בעוד הגרינץ' עובר בבתי העיירה וגונב את מתנות התושבים והקישוטים, הוא נתקל בילדה הקטנה סינדי-לו שמרחיבה את ליבו בתמימותה ומזכירה לו כי ניתן לחגוג את החג גם ללא הקישוטים והמתנות, ומה שחשוב הם האנשים סביבנו. 86 דקות.

מועדי הקרנות  

אנימציה. סרטם של ארנוד בוורון ואנטון קרינגס המבוסס על סדרת הספרים רבי המכר של קרינגס. אפולו הוא נווד מזמר, המגיע בסיורו אל הגן הקסום והכוורת ההומה. הוא פוגש בפועלים הנמרצים ומלכתם היפה אך נחשף במהרה לקנוניה בממלכה, אשר מסתיימת בחטיפתה של המלכה. החשד הגדול נופל עליו, הנווד הזר ועליו לצאת להרפתקה להציל את הממלכה ולהחזיר את הסדר על כנו. 88 דקות.

מועדי הקרנות  

אימה. סרטו של דידריק ואן רוייחן. טקס גירוש שדים שיוצא מכלל שליטה גובה את חייהן של שתי נשים צעירות. חודשים לאחר מכן השוטרת לשעבר מייגן ריד (שיי מיטשל), העובדת בחדר מתים, מקבלת במהלך משמרת לילה משלוח של גופה שהושחתה. מייגן, הנעולה לבדה במסדרונות המרתף, מתחילה לחוות מראות מבעיתים ולחשוד שהגופה אחוזת דיבוק דמוני חסר רחמים. עם גריי דיימון, קירבי ג'ונסון, סטאנה קטיץ'. 85 דקות

מועדי הקרנות   



הדיבוק של האנה גרייס, תמונת יחסי ציבור