קשה להוציא אותי בימים האלה מהבית. הקור, הרוחות, הצעיפים, המעילים מפסידים כמעט תמיד בתחרות מול הפוך, התנור וכוס התה שבבית. צריך להיות משהו ממש מיוחד כדי שאני אחרף את נפשי בקור החורפי שבחוץ. אבל המופע "שתי כנפיים" הצליח לחמם את מרכז ענב בתל-אביב ולהפוך את מזג האוויר החורפי לתפאורה מושלמת מאין כמוה.
תוך דקות ספורות מתחילת המופע המשותף של שלמה גרוניך ופסנתרן הג`אז הרוסי ליאוניד פטשקה, התחממו העניינים. האנשים בקהל נפרדו מהמעילים לטובת מחיאות כפיים סוערות ושירה קצבית בשפה מתחלפת – עברית ורוסית. שירים כמו "בואי ילדה", "יש לי סימפטיה", ו-"שירים פשוטים" קיבלו עיבוד מיוחד, ושילוב השפה הרוסית עשה להם, כך מסתבר, רק טוב.
זה מופע קטן, אינטימי, אבל באותה נשימה גם מעורר התפעלות. לא בכל יום נפגשים שני וירטואוזים כמו גרוניך ופטשקה, והופכים את הסינטיסייזר לכל יכול. הם מחליפים מקצבים, מחליפים תלבושות, שרים, משתוללים, מחברים את הנגינה למשהו שבעידן הדיגיטלי והאלקטרוני קצת נשכח – הנשמה. הקהל מצדו הולך שבי אחרי השניים, ובכלל לוקח חלק פעיל מאד במופע.
גם הלוקיישן של המופע יוצר ארומה מיוחדת. בניגוד לאולמות גדולים ואפילו בניגוד לבארבי או לצוותא, במרכז ענב אין במה. האמן נמצא על הפרקט, יחד עם השורות הראשונות של הקהל. אין כמעט מחיצות בין השניים, ובשורה התחתונה נוצרת מעין דואליות שמפרה את הקהל ואת האמנים, והופכת את המופע לייחודי ומיוחד בנוף המקומי.
למרות כל אלו, למי שנמנה על אוהביו של גרוניך נכונה מעט אכזבה. שילוב העברית והרוסית עושה הרבה טוב לשירים ומוסיף המון אנרגיות, אבל מי שרוצה לשמוע איזה שיר או שניים מהילדות דוגמת "בואי אמא" הנפלא, או סתם להתענג על שירים מאלבומו האחרון של גרוניך – עלול לחוש בחסרונם.
כמו שבמופע המשותף של שלומית אהרון ויבגני שפובלוב, יש די "ספייס" לשניים גם ביחד וגם לחוד, כך יכולים גם גרוניך ופטשקה ליהנות מהביחד, אבל להישאר גם קצת לבד. הניסיון להפוך את כל השירים למעורבים ב"שתי כנפיים" ולגרום לקהל לחייך, דווקא מחמיץ לעתים את המטרה.
בתום המופע, אחרי כמעט שעתיים של נגינה מטורפת על סינטיסייזרים, דרבוקות (כן, גם פטשקה דירבק בלי חשבון), אקורדיון, פסנתר כנף, חילופי מקומות, צחוקים, חיבוקים ונשיקות, מסתיים המופע ומשאיר הרבה הרבה טעם של עוד.
לתאריכי מופעים קרובים
11/02/2004
:תאריך יצירה
|