"רומא" (מקסיקו 2018)

דרמה. סרטו של אלפונסו קוארון. העלילה מתרחשת בשנים 1970-71 בשכונה רומא שבמקסיקו סיטי. קליאו (יליצה אפריציו) היא מנהלת משק הבית של סופיה (מרינה דה טאווירה), אם ואשת משפחה בורגנית. בני ביתה הגדול והמרווח הם אנטוניו (פרננדו גרדיאגה), בעלה הרופא, ארבעת ילדיהם, תרזה (ורוניקה גארסיה), אמה של סופיה, ואדלה (ננסי גארסיה), עוזרת בית נוספת. חייה של קליאו עמוסי עבודה. היא מנקה את הבית, מבשלת את ארוחות המשפחה, מעירה את הילדים, משכיבה אותם לישון וגם לוקחת אותם לבתי הספר שלהם ומחזירה אותם. לאחר שאנטוניו שב מוועידת רופאים בקוויבק מתברר כי חיי הנישואין שלו עם סופיה בקריסה. וכאשר הוא עוזב את הבית לטובת המאהבת שלו, היא מסתירה זאת מפני הילדים ואומרת להם שהוא יצא לנסיעת עבודה ארוכה נוספת. בזמנן הפנוי הולכות קליאו ואדלה עם החברים שלהן, פרמין (חורחה אנטוניו גואררו) ורמון, לראות סרט. אלא שקליאו ופרמין בוחרים לבסוף לשכור חדר ולעשות אהבה. עד מהרה מתברר שקליאו נכנסה להריון וכשהיא מגלה זאת לפרמין הוא נעלם כלא היה. קליאו נאלצת להתמודד עם המצב לבדה אך מנסה לאתר את פרמין, בתקווה שיקבל על עצמו את תפקיד האב לילד שעומד להיוולד לה. במקביל היא ממשיכה לנהל את ענייני הבית, בעוד סופיה ותרזה תומכות בה. 135 דקות.




רומא, תמונת יחסי ציבור



יצירה זו היא פנורמה מרתקת ומסעירה העוקבת אחר קורות משפחה בורגנית במקסיקו סיטי על רקע שנות ה-70 – סרט שללא ספק הוא האישי והחשוב ביותר של קוארון עד כה. הבמאי, העוסק כאן בחוויות שנות ילדותו ברומא, השכונה בה גדל במקסיקו סיטי, גם הפיק את הסרט, כתב את תסריטו, צילם אותו בשחור-לבן מרהיב ושימש גם כאחד מעורכיו. הוא מביא את סיפורה של המשפחה מכמה זוויות התבוננות, שהבולטת בהן היא זו של מנהלת משק הבית קליאו, החווה את הסיפור הדרמטי האישי שלה, בעודה מכילה את התמוטטות נישואי מעסיקיה ומטפלת בילדיהם ובשאר ענייני הבית. קוארון מתאר ב-Low Keyes, בקווים עדינים ומאופקים, כמעט ללא אקורדים מלודרמטיים, סאגה משפחתית מטלטלת. בלונג-שוטים  ארוכים יפהפיים, כשלעיתים רחוקות בלבד המצלמה מתקרבת עד לכדי קלוזאפים, הוא מתבונן בהתרחשויות כאילו מהצד, ללא התערבות. אלא שמול עדשת מצלמתו מתרחשים תהליכים משפחתיים, ורחבים יותר בחברה של מקסיקו סיטי, אותם הוא קולט בהתהוותם. יש כאן שילוב של טלנובלה אישית קורעת לב ואפוס היסטורי לאומי. לתוך סיפורי בני המשפחה מבליחים אירועי התקופה, כמו למשל טבח קורפוס כריסטי הידוע לשמצה ב-1971, בו תקפו ה"פלקונס", שכירי חרב חמושים מטעם הממשלה, קבוצה גדולה של סטודנטים מפגינים והרגו כ-120 מהם. הקולנוע של קוארון מאוד מודע לעצמו. לא אחת שוטים שלו המתחילים ברחוב מסתיימים בתוך בית קולנוע ומתמקדים במתרחש על המסך. באחד המקרים זוהי הקרנה של סרט המדע בדיוני "נטישה" (1969), של ג'ון סטרג'ס, שככל הנראה השפיע שנים רבות מאוחר יותר על יצירתו של קוארון "כח משיכה", בעבורה זכה באוסקר הבימוי ב-2014. קוארון, החתום בין היתר על "הילדים של מחר" ו"ואת אמא שלך גם", מעצב ב"רומא",  מעבר לדרמה השקטה הנהדרת, לא מעט מעמדים בעלי אלמנטים סוריאליסטיים מרהיבים (למשל, אימון אמנויות הלחימה בו משתתף פרמין וקליאו באה לחפשו שם, המזכירה קולנוע סובייטי, או הסצנה המופלאה של הנסיעה המשפחתית לים, המהדהדת לקולנוע האיטלקי הניאו-ריאליסטי). הסרט, שזכה בפרס אריה הזהב כסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה, מועמד לגלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר וכן נמנה עם 87 הסרטים שנשלחו מעט מדינותיהם כמועמדים לאוסקר הסרט הזר, כנציגה של מקסיקו. וזה אומר שבהיותו דובר מקסיקנית, לא יוכל להתמודד על תואר הסרט הטוב ביותר בתחרות האוסקר.

בדומה לסרטים אחרים של "נטפליקס" (רק לאחרונה "הבלדה על באסטר סקראגס", של האחים כהן), אנחנו נתקלים בקונפליקט שמייצר פורמט הווידאו-סטרימינג. את "רומא" חובה לראות על מסך גדול, אבל המדיניות של "נטפליקס" היא לאשר חלונות צפייה בבתי קולנוע מאוד מוגבלי זמן בכל מדינה. מומלץ מאוד לעקוב אחר הפרסומים ולצפות בסרט בבית קולנוע, כי מדובר ביצירה מכוננת המתאימה לפורמט המסך הגדול. היצירה "רומא" אמנם מחייבת סבלנות וריכוז, אבל שווה להתאמץ בשבילה.

דירוג: *****

מועדי הקרנות

דרמה. סרטו של ריצ'רד לונקריין. כש"ליידי" סנדרה אבוט (אימלדה סטנטון) מגלה שבעלה זה 40 שנה מנהל רומן עם חברתה הטובה, היא נמלטת מחייה הבורגנים ומאחוזתה המפוארת לבית הצנוע של אחותה ביף (סיליה אימרי), אותה לא ראתה שנים רבות. השתיים שונות זו מזו. סנדרה המרובעת נדהמת לגלות שאחותה יוצאת לדייטים, רוקדת בקבוצה במועדון הקהילתי, והשיא מגיע בדמות החבר הטוב ביותר שלה, שהוא דווקא אינסטלטור. סנדרה עדיין קשורה לעברה ולא מסוגלת להתנתק מחייה הקודמים, אך שיחת טלפון מבעלה המגלה לה כי מסמכי הגירושין מוכנים לחתימתה וכי הוא עובר לגור עם חברתו החדשה, מבהירה לה שאין דרך חזרה. סנדרה חייבת לקחת את עצמה בידיים ועם קצת עזרה מאחותה, שלא בוחלת בתחבולות שונות, היא מוצאת עצמה יוצאת לדייט ראשון עם ידיד של אחותה, צ'רלי (טימותי ספול) האינסטלטור,  המתגלה כאדם מקסים. הם גם רוקדים יחד בלהקת מחול לה מזומנת תחרות בינלאומית ברומא. החיים נראים לפתע יפים ומלאי עניין וסנדרה מבינה שהיא חייתה עד לאחרונה בעולם סגור ומשעמם. אלא שעדיין מזומנת לה הפתעה מכיוון לא צפוי והיא תעמוד בפני דילמה גורלית. 111 דקות.




אהבה מריקוד ראשון, תמונה באדיבות סרטי שובל ויונייטד




זה סרט שיימצא לו מקום של כבוד בקטגוריה "לעת בלותם הייתה להם עדנה" או בז'אנר "להיות שוב מאוהב, בגיל הזהב". וצריך להודות שבצד הבריטי של האוקיאנוס יודעים ליצור סרטים שגיבוריהם בני שיכון ותיקים  הרבה יותר טוב מאשר באמריקה. דוגמאות לא חסרות: "מלון מריגולד האקזוטי", "להעיר את נד", "45 שנים", "להציל את גרייס" ועוד ועוד. הסיבה העיקרית לכך היא שבטריטוריה הבריטית מתרכזת חבורת עילית של שחקנים שקספירים ותיקים המסוגלים לעשות כל תפקיד, בין אם זה על הבמה, בטלוויזיה או על מסך הקולנוע. ברשימה, בין היתר, ג'ים ברודבנט, מגי סמית, ג'ודי דנץ', הלן מירן, טום וילקינסון, אלן ריקמן, מריאן פייתפול, טימותי ספול ועוד ועוד. וכאשר האמריקאים מנסים להתבטא בתחום יוצאים להם מוצרי קולנוע נחותים נוסח "רק מתחילים" (עם מורגן פרימן, טומי לי ג'ונס ורנה רוסו). ובמקרה בו שחקן אמריקני נודע, דסטין הופמן, שולח ידו בבימוי סרט בז'אנר, "קוורטט", הוא מלהק חבורת שחקנים בריטית: מגי סמית, מייקל גמבון, טום קורטני, בילי קונולי, פולין קולינס.

יש משהו חינני-כובש בסיפור אהבתם המאוחרת של "ליידי" סנדרה והאינסטלטור צ'רלי. מגלמים אותם סטנטון וספול, שחקני אופי בריטים נהדרים (וכזו היא גם סיליה אמרי, על תקן ביף, אחותה של סנדרה). בפתיחת הסרט, ולמעשה לאורך כל חלקו הראשון, התפתחות הסיפור וקצבו איטיים. בהמשך הסרט תופס תאוצה, הולך ומשתפר, ויותר מפצה ומתגמל. בעיקר מהרגע בו גיבורינו נכנסים לזירת הריקודים, לה אין גיל. עם זאת, נראה כאילו הבמאי לונקריין לא קיבל החלטה מובהקת, האם ליצור דרמה או קומדיה, וגישתו כאן מסחרית ונטולת כל יומרה אמנותית (כמו בסרטיו הקודמים, בהם "ווימבלדון: אהבה בלבן", "ניו-יורק סיפור אהבה" ו"פריצה ברשת"), אבל בזכות עבודת הקאסט המצוינת הוא די מהנה.

דירוג : *** וחצי

מועדי הקרנות                     

קומדיה. סרטו של פיטר סגל. מאיה (ג'ניפר לופז) בת ה-40 מתוסכלת מכך שלא הספיקה להגשים את חלומותיה הגדולים, בין היתר לתחושתה בגלל שאין לה תואר אקדמי והיא רכשה את כישוריה בעבודה קשה בלבד. היא עובדת יחד עם חברתה הטובה ג'ואן (ליה רמיני) בחנות אאוטלט גדולה, בטוחה שעוד רגע תזכה בקידום לו ציפתה כל כך. אבל זה לא קורה. המשרה ניתנת לגבר ומאיה ממשיכה להגיע לעבודה עוד יותר מתוסכלת, בידיעה ברורה כי מיומנותה והניסיון שרכשה עולים על כל ידע של מנהל שיונחת עליה. אלא שיום אחד היא מוזמנת, בזכות מניפולציה של חברותיה, לריאיון בחברת בשמים גדולה ולהפתעתה מתקבלת על ידי הבוס, אנדרסון קלרק (טריט וויליאמס), לעבודה חדשה בתפקיד מעניין ומאתגר. יהיה עליה להתמודד עם בת טיפוחיו של הבוס, זואי (ונסה הדג'נס), על השקת מוצר חדש של החברה. ונראה כי לא תוכל לשמור על הקשר עם בן זוגה טריי (מיילו ונטימילה), המיואש מהפוקוס החדש בחייה ומבין ששוב תידחה בקשתו ממנה להביא ילדים לעולם ולהקים איתו משפחה. ועדיין, בפני מאיה ניצבת הזדמנות להוכיח שחוכמת רחוב חשובה לא פחות ממסלול לימודים, מה גם שמזומן לה איחוד משפחתי מרגש. 103 דקות.




סיבוב שני, תמונת יחסי ציבור



מאחר שג'ניפר לופז היא מפיקה ראשית של סרט זה, סביר מאוד להניח שהיא יצרה לעצמה את הפרויקט כדי לחזור לזירה הקולנועית ממנה היא נעדרת מאז "לילה ואיב" ו"השכן ממול" (שניהם מ-2015), הלא מרשימים, בלשון המעטה. בכלל, לופז היא לא ממש שחקנית ראויה לטעמי, ויעידו על כך מרבית הפרויקטים בהם כיכבה (להוציא אולי את "סלינה"). לא "רכבת הכסף" ולא "רומן לא חוקי". לא "אנקונדה" ולא "מארגנת החתונות". לא "עיני מלאך" ולא "יפה במנהטן". לא "ג'יגלי" ולא "ג'רזי גירל". וכן הלאה. לופז לא הצליחה להותיר חותם כלשהו באף תפקיד כמעט. נכון שהיא אישה יפה ואטרקטיבית, ונכון שהיא התיישבה נכון במשבצת ההיספנית-אמריקנית, אבל זה ככשלעצמו לא מעניק לה יותר מדי נקודות זכות. לדעתי היא גם לא זמרת מי-יודע-מה, אבל זה לא קשור לדיון כאן. "סיבוב שני" הוא סרט ש"תפור" למידותיה, כפי שהיא משווקת את עצמה. מדגיש את היות הגיבורה בת העם הפשוט, בעלת חוכמת רחוב. נע על התפר שבין דרמה וקומדיה, כשהוא מנסה להנות משני העולמות. פרט לטריט וויליאמס, שנשלף מהבוידעם וזוכה בתפקיד משנה, אין כאן אף שחקן מוביל שיוכל לאיים על לופז. הנרטיב של הסרט נאיבי, פשטני וחסר כל תחכום. זו פנייה מסחרית נטו למי שלופז חושבת שהוא הקהל שלה. מה שכן, היא משתמשת כאן נכון בלוק שלה, לא מביכה מדי ובסך הכל פה ושם נוצרים גם כמה מעמדים מצחיקים, שאולי נותנים לה את הזכות להנות מנסיבות מקלות.

דירוג: ***

מועדי הקרנות           

דרמה. סרטו של דורון ערן. יעל (שרון טל) היא צלמת כבת 30, קיבוצניקית לשעבר העובדת כמזכירת מערכת בעיתון ומנהלת רומן עם העורך הראשי והנשוי שלו, חיים (דני גבע). כל זאת בעוד היא אמורה להינשא בקרוב לבן זוגה זה שבע שנים, קובי (אמנון וולף), חברו של אחיה המוזיקאי חסר הרסן ניב (שלומי ברטונוב). הקלות בה היא בוגדת בבן זוגה גורמת לה להחליט לבטל את החתונה ולבחון את הבחירות שעשתה בחייה. תוך כדי מסעה האישי היא מגלה סודות על משפחתה. על אמה מירה (סמדר קילצ'ינסקי) שנעלמה מהקיבוץ ונמצאת במעון לנשים מוכות ואביה נמרוד (אבי פניני) "מלח הארץ" אותו העריצה כל חייה, המתגלה כאדם אלים המתעלל שנים באמה. עם הילה ערן, ניר לוי, שלמה וישינסקי. 80 דקות.





סנאפשוט, צילום: עינב גיאת גוטמן


סרטו של דורון ערן הוא אחד הקלושים והירודים שנראו כאן זה שנים. הסיפור שלו רדוד ושטחי והתסריט שומר על הרמה הזו. כמעט כל שורות הדיאלוגים והווייס-אובר של קובי הם מתחת לכל ביקורת. עבודתו של הבמאי ערן לא ממוקדת ולא מפוקסת, אלא בעיקר מבולבלת. הוא מחליף כל הזמן פוינט אוף ויו וכנראה לא החליט האם את הסיפור מגולל קובי או שהוא מובא מבעד לעינה המצלמת והמתלבטת של יעל. כל הדמויות פלקטיות להחריד, בלי יוצא מן הכלל, ואף שמדובר בקאסט לא רע על פניו, עם שחקנים שיש להם קבלות כאלה ואחרות, תצוגות המשחק של כולם כאן גרועות, מה שמעיד בעצם לא פחות על עבודת הבימוי הקלוקלת. ההיתלות בסיסמה: "הסרט נוצר בהשראת אירועים אמיתיים והוא מעלה על סדר היום הציבורי את האלימות כלפי נשים בחברה הקיבוצית ובכלל", חסרת כיסוי ולא מחזיקה מים. "סנאפשוט" הוא בעיקר סרט מביך.

דירוג: * וחצי  

מועדי הקרנות

מתח-אקשן. סרטו של בריאן א. מילר. ג'ייקוב (פרנק גרילו), מנהל בנק, חווה שוד אלים אותו מבצע אדם עוטה מסכה. במהלך האירוע נהרג אחד מחבריו לעבודה של ג'ייקוב, המושעה מהתפקיד ומנסה להתאושש בביתו, במחיצת רעייתו כריסטינה (אוליביה קולפו) ובתם חולת סוכרת הנעורים סופיה (נטליה סופי באטלר). אלא שהטראומה עקב השוד לא מרפה ממנו והוא מחליט לנסות לאתר את השודד. מצטרף אליו שכנו, שוטר לשעבר, ג'יימס (ברוס וויליס), אלא שהשודד, גבריאל (ג'ונתן סיץ') נמצא כל הזמן צעד אחד לפניהם. כאשר ג'ייקוב עולה על עקבותיו ומסכל שוד נוסף שלו, חוטף גבריאל את אשתו ובתו, וכעת יהיה על ג'ייקוב וג'יימס ללכוד אותו ולמנוע את רציחתן. 89 דקות.




פעולת תגמול, תמונת יחסי ציבור


לא ברור לי כיצד קיבל סרט זה מימון הפקה, בהיות תסריטו עלוב ומביש. "פעולת תגמול" כושל בכל פרמטר. שום דבר בו אינו אמין. לא מערכת היחסים בין ג'ייקוב ואשתו, ולא זו שיש לו עם השכן ג'יימס. סצנת שוד הבנק מבולגנת ומבולבלת ולא ברור מה בדיוק מתרחש בה. וכך הלאה. המשך הסיפור, התסריט בכללו וכן הצילום, העריכה התחביר הקולנועי וכולי - ממש מתחת לכל ביקורת. והאניגמה הכי גדולה שייכת להשתתפותו בפרויקט של ברוס וויליס. התפקיד שלו אמנם קטן יחסית, אבל כוכב ברמתו, המשתף כאן פעולה עם שחקנים נחותים ממנו בהרבה, לא חייב לקחת כל ג'וב שמציעים לו, גם אם שמו "מוכר" את הסרט והעבודה הזו מרפדת לו את חשבון הבנק. בכלל, וויליס של השנים האחרונות מבייש את התקופות הטובות בקריירה שלו.

דירוג: * וחצי 

מועדי הקרנות