עולם התרבות-אמנות זורם ב-DNA של האחים יואב ודורון פז. סבא שלהם, חנוך, הקים את החוג הדרמטי בקיבוצו מזרע, וביים בתשוקה יצירתית עשרות הצגות תיאטרון במסגרת זו. את סיפורו הפך בנו יונתן לסרט, "מחכים לסורקין", ביצירתו סייעו לו בניו, יואב ודורון. כך שהגורל כבר ייעד להם את המקצוע בו הם עוסקים. "בשושלת שלנו אפשר לראות קללה וברכה", גורס דורון.

"אנחנו כבר דור שלישי בביזנס. יואב תמיד ידע שזה שם, אני לא לגמרי. הייתי בהתחלה יותר במוזיקה, אבל נשאבתי לקולנוע. תמיד היינו באש ובמים בהפקות של אבא, והוא גם היה שותף להפקות שלנו, תרם לנו מהידע שלו ומכשרונו ב"ג'רוזלם" מ-2016 ו"פובידיליה" מ-2009. את 'הגולם' (סרטם הנוכחי) צילמנו באוקראינה, אז המסע לשם נחסך ממנו. אבל כן, כולם עובדים בשביל כולם בהפקות שלנו".   
  
 

משמאל: יואב פז ודורון פז במאי הסרט הגולם יחד עם השחקנית חני פירסטנברג, המפיק שלום אייזנבך והשחקן קיריל צרניאקוב על סט הצילומים צילום: רותם ירון


עושים הכל ביחד

יואב (42) ודורון (40) גרים זה ליד זה בשכונת בבלי בתל-אביב ולדבריהם "זה סידור מאוד נוח". לשניהם נשים שאין להן קשר לתעשייה. דורון: "אשתי הייתה פעם שחקנית אבל למזלי היא כבר לא. האמת היא שאפילו הכרנו באודישן, אבל בהמשך היא הבינה, לרווחתה ולשמחתה, שהיא כבר לא שם". יואב: "אשתי בכלל רופאה, שזה הכי רחוק מהמקצוע שלנו". לכל אחד מהם גם יש שתי בנות, כך שכאשר מרכיבים את הפאזלים המשפחתיים האישיים שלהם – מגלים כי רב בהם מאוד הדומה על השונה.

איך התקבלה ההחלטה שלכם לעבוד יחד כצמד?

דורון: "זה לא משהו שבאמת החלטנו. זה התחיל מזה שפשוט הציעו לי לביים קליפ ללהקת 'כנסיית השכל' בתקופת ראשית ערוץ המוזיקה. חששתי ורעדו לי הברכיים, מה שנקרא, אז אמרתי לדורון, בוא ונעשה את זה יחד. הוא הצטרף אליי וזה היה מגניב. התהליך היה יותר קל, נפשית ופיזית. משם זה המשיך לקליפ נוסף ולעוד אחד ועשינו כעשרה קליפים, וזה היה עבורנו בית ספר לקולנוע, כי בכל קליפ אתה יכול להתנסות בז'אנר אחר".

יואב: "אנשים חושבים שהצילומים זה העיקר. כמובן שזה מאוד חשוב ומהותי, אבל זה רק חלק קטן מהתהליך בלו"ז. רוב הזמן אתה עסוק בלגייס כספים, בלדחוף, בלשכנע אנשים, במלחמות היומיומיות וביזמות שמאפשרים לדברים לקרות. אז כשאנחנו שניים זה פשוט יותר קל. שלא לדבר על הצילומים. למשל, כאשר שאחד מאיתנו עובד עם השחקנים, השני עובד עם הצוות הטכני".

יש ביניכם חלוקת עבודה ברורה?

"בגדול אנחנו עושים הכל ביחד, אבל מרגישים בינינו כאשר מישהו משנינו יותר בטוח בסצנה מסוימת להדריך את השחקנים ואז השני עובד עם צוות הצילום, למשל. אבל זה קורה באופן טבעי". 
  

דורון פז ויואב פז, בימאי הסרט הגולם על סט הצילומים, צילום: רותם ירון

"כיף לברוא עולמות"

יונתן, אביהם של השניים עזב את מזרע כדי ללמוד קולנוע ב-NYU בניו-יורק ורעייתו נסעה איתו, וכאשר שבו משם התמקמו בנתניה. "היינו בתיכון וזו הייתה עבורנו עיר קייט, אחלה מקום", נזכר דורון. "נהנינו והיה לנו מאוד כיף שם למרות התדמית הקשוחה של העיר. היה הרבה חופש אמנותי, היה ערוץ קהילתי ליואב, אני הייתי בסצנת המוזיקה המאוד מפותחת. זו עיר מגניבה".

כבר שם פיתחתם זיקה לסרטי אימה.

דורון: "לגמרי. הייתה לנו מצלמת וידאו, מהראשונות בארץ, בגלל שאבא שלנו היה במאי, והייתה לנו גישה חופשית אליה. אז מה עושים בני 14-15 משועממים, אם לא לכתוב סרטי אימה ו'לרצוח' את החברים שלהם? אני זוכר ערימות של קטשופ (על תקן דם), סכינים ומה לא. השתעשענו, היה כיף אחד גדול וידענו שיום אחד זה יהפוך למקצוע שלנו".

איך מצילום קליפים מגיעים לבימוי סדרות טלוויזיה?

"זה קרה צעד אחר צעד. אתה מצלם ועורך ואז מבין שאתה גם במאי. ואחרי כמה זמן, כשאתה מתחיל לכתוב, אתה מבין שאתה לא רק במאי אלא גם תסריטאי. ומפה לשם הציעו לנו לעבוד על 'חטופים' ו'עספור'. וכבר מאז, כל הזמן עשינו את זה יחד, כדי לשמור על השפיות, כי זה מקצוע לא קל. הרבה פוליטיקה, מלחמות, עליות וירידות. אז כשאתה חולק את זה עם עוד מישהו, אתה מוריד את העומס הנפשי".

הגולם, חני פירסטנברג, צילום: רותם ירון


כשאני משחזר את שלושת סרטיכם, אני מתקשה למצוא את אותו ממד אישי של "רק על עצמי לספר ידעתי" שמקובל כי במאים עושים זאת, לפחות בסרטם הראשון, וגם לאחר מכן.

יואב: "שאלה מאוד מעניינת שאלת - איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? אני חושב שאנחנו פה יותר באהבת הקולנוע כמדיום של משהו גדול מהחיים. אני חושב שמעניין אותנו משהו שפה בארץ פוחדים ממנו לצערי. בבתי הספר לקולנוע, וגם שם הייתי, מלמדים לעשות את זה קטן וריאליסטי ומהחיים. לעבוד עם מה שיש ולהשתמש בסיפורים מהחיים שלך. אבל אותנו זה קצת משעמם, אפשר להגיד. יכול להיות גם שהחיים שלנו די משעממים, בלי דרמות גדולות, אז הכיף שלנו הוא דווקא לברוא עולמות, להגיע למקומות שהם פנטזיה. וכבר ב'פובידילה', שהתרחש כולו בדירה אחת, בנינו עולם שהוא כולו סוריאליסטי, עם המון דמיון, מעולמות הטלוויזיה והאינטרנט. זה בא מעולם משוגע לגמרי. וכך גם בסרטים הבאים. מאוד מושך אותנו לפרק את הריאליזם. אחת המחלות של הקולנוע והטלוויזיה כאן לדעתנו זה האובר-ריאליזם, מה שנובע משיקולי תקציב וגם מאיזשהו פחד כנראה לשבור את העולם של ישראל כאן ועכשיו". 
  
 



"החלטנו לצלול לסיפור של הגולם"

בנרטיב של "ג'רוזלם" הם בראו תמהיל מרתק של מתקפת חייזרים, סוף העולם וסינדרום ירושלים. ומתרחיש עתידני מבהיל הם עוברים ב"הגולם" לסיפור מיתולוגי, לא פחות מעורר צמרמורת וחלחלה, שמקורותיו בעולם הספרים היהודי הקבלי העתיק.

בסרט חנה (חני פירסטנברג) ובנימין (ישי גולן) גרים בקהילה יהודית בכפר קטן של פעם. מגפה קטלנית אוחזת בשכנים הגויים והם מאשימים את היהודים, שכן איש מהם לא חלה בה. מנהיג השכנים מביא לכפר את בתו שלקתה במחלה ונראה כי ימיה ספורים, ומאיים כי אם לא תינצל ייטבחו כל יהודי הכפר. אחת מנשות הקהילה לוקחת על עצמה לטפל בצעירה ובעודה עושה זאת מטילים אנשי הכנופייה מצור על הקהילה היהודית ולא מאפשרים לאיש לעזוב. חנה חיה את טראומת מות הבן הקטן שלה ושל בנימין ועושה הכל כדי להימנע מהריון נוסף. בנימין שלא מודע לכך מתייסר ומשתוקק לילד. כשחנה רואה שקהילתה נתונה במצור, היא נעזרת בכתבי קודש קבליים נסתרים כדי לזמן ישות עוצמתית שתגן עליה ועל חבריה. נוצר ילד קטן ותמים למראה, אבל בעל יכולות קטלניות שלא בהכרח מופנות לעבר האנשים הנכונים.

הגולם, ישי גולן, צילום" רותם ירון

מה היה הטריגר לסיפור הזה?

דורון: "רצינו להתעסק במשהו יהודי-קבליסטי-אפל וחשבנו על הסיפור של הגולם או  הדיבוק, מה שכבר נגעו בו בעבר. אבל כשהתחלנו להינעל על הגולם ולחקור את זה, התברר שכבר לא נגעו בזה מאה שנה, ואז זה היה בסרט גרמני אייקוני אילם קצר. מאז טיפלו בזה מעט מאוד בפרק או שניים ב'תיקים באפלה' ואולי גם במקומות אחרים, אבל לא עשו סרט שלם על הגולם.
"אמרנו שאנחנו צוללים לתוך העניין הזה. ומאחר שאנחנו לא מגיעים מהעולם הדתי, חברנו לאריאל כהן התסריטאי (במאי הסרט החרדי 'טאקע מאמא') ולמפיק שלום אייזנבך, שבאים משם. זה היה שילוב מעולה, כי הם בעצם סייעו לנו להיכנס אל מה שמאחורי המיתולוגיה המדהימה הזו".

הייתה להם מעורבות גם בעשייה עצמה?

"הם כל הזמן חידדו לנו דברים. הייתה למשל סצנה אחת שצילמנו פעמיים, שזה משהו קריטי, כי מדובר בהשקעה של הרבה זמן וכסף. זאת לאחר שקלטנו באמצעותם שעשינו שם איזו טעות הלכתית - שבארוחת ערב שבה אחד המשתתפים לא חבש כובע, שזה הכיפה של פעם. הם מאוד השלימו אותנו ונתנו לנו את ממד העומק שהיינו צריכים, ולכן זה היה שילוב חיוני מאוד". 

הגולם, צילום: רותם ירון



"האוקראינים היו מבוהלים"

איך ליהקתם את השחקנים שלכם לפרויקט הזה?

"חיפשנו שחקנים, אמריקאים וישראלים. זימנו את חני לאודישן כאשר היא הייתה במקרה בארץ, שכן היא גרה בארה"ב. בהתחלה היא הבריזה לנו מהאודישן ברגע האחרון ופשוט לא באה לאחר ששמעה שזה סרט אימה, מה שנשמע לכאורה לא טוב, ועוד עצמאי, זול וללא תמיכת קרנות. אבל לאחר שהיא חזרה לאמריקה היא שבה לארץ לניסיון נוסף, בזכות המלהקת ולאחר שקראה את התסריט והבינה שזה לא סרט אימה רגיל. בכלל, לאנשים יש עדיין מושגים מוטעים ולא נכונים על סרטי אימה. הז'אנר הזה היום הוא הקולנוע הכי אדג'י, חכם ואינטליגנטי שיש. לא כל הסרטים הם סלאשרים עם דם על הקירות. זה כבר מזמן לא ככה. הסרטים המצליחים בגדול בעולם היום בז'אנר הזה אלה דרמות אפלות. זה מה שעובד, ואני חושב שגם 'הגולם' הוא בנישה הזאת.

"לגבי ישי גולן, הוא פשוט כבש אותנו. הוא שחקן אדיר ובן אדם מדהים, שהביא לדמות את הלב הגדול שלו. וזה מה שרצינו. בניגוד לחנה הדמות של בנג'מין היא של איש חברותי וטוב שרק רוצה להמשיך הלאה בחייו אחרי הטרגדיה הנוראית שקרתה לו. מבחינתנו הוא היה בינגו. את השחקן שיגלם את הרב הורוביץ, ראש הקהילה והאב הרוחני שלה, חיפשנו הרבה זמן. עד שהגיע לני רביץ, שהיה מגולח והיינו צריכים להדביק לו זקן עבות מטורף. גם הוא היה מדהים. משהו בקול שלו כבש אותנו. הוא עבד קשה באוקראינה, שם צילמנו,  ועמד בזה בצורה מדהימה. יש לו אנרגיות של ילד. הוא הרים את כל הסט".

הגולם, חני פירסטנברג, צילום: רותם ירון


איך מצליחים להרים הפקה באוקראינה?

"זה לא פשוט ומאוד פחדנו מזה, כי מדובר לראשונה מבחינתנו ביצירת סרט תקופתי, ועוד באוקראינה. אבל התברכנו במפיק תותח (אייזנבך) שאנחנו קוראים לי השריף של אוקראינה, כי הוא עשה שם כבר לא מעט הפקות ומכיר הרבה אנשים והביא לנו צוות שהרכיב תמהיל מאוד נכון של אנשים. חלקם אוקראינים וחלקם אנשים שהבאנו איתנו, כמו הצלם רותם ירון, עוזר הבמאי רומן קרוטר ואחרים. אבל הבסיס היה כמובן אוקראיני ושלום ניצח על המקהלה הזו. ועם כל החששות וחוסר התקשורת היחסי, כי לא כולם יודעים שם אנגלית, אחרי יום-יומיים התיישרנו על טכניקת עבודה אפקטיבית מאוד. הם אנשים טכניים מעולים שכמותם עוד לא ראיתי. המקצועיות שלהם הייתה יוצאת דופן. מהאיפור וההלבשה, ועד ארט, פרופס וכל המחלקות האחרות. טכנוקרטים ואנשים יצירתיים בצורה מטורפת".

את הכפר בו שוכנת הקהילה היהודית אתם בניתם, או שזה לוקיישן לצילומי סרטים תקופתיים?

יואב: "זה בעצם סט ישן שנשאר מאיזו הפקה רוסית שמאז העימות (בין רוסיה ואוקראינה) הפסיקו לצלם בו. אנחנו חידשנו את המקום עם צוות הארט המדהים שעמד לרשותנו וכך זכינו בשטייטל, לוקיישן תקופתי לגמרי שלאן שאתה לא מכוון את המצלמה אתה רואה את הנוף והאווירה הנכונים, כמו באיזה מערבון. בתקופה בה צילמנו היו באוקראינה שקיעות שמש ארוכות, של כמעט שעתיים, וזה חלום של כל צלם לצלם ארוכות במג'יק אוורס".

השתמשתם גם בשחקנים ובניצבים אוקראינים.

"הם אנשים מאוד נחמדים שמכבדים את הבמאי ואת ההיררכיה על הסט, מה שלא תמיד קורה בהפקות בארץ. אז מצד אחד זה יתרון שהם צייתנים מאוד ונותנים לך שקט, אבל מצד שני חסר לנו קצת הראש הגדול הישראלי של אנשים יצירתיים שמעזים לקחת החלטות, כל אחד בגזרה שלו. האוקראינים היו מבוהלים וחששו לקבל החלטות". 



דורון פז ויואב פז, בימאי הסרט הגולם על סט הצילומים, צילום: רותם ירון

פותח את התיאבון

החלטתם ששפת הסרט תהיה אנגלית והוא מופץ בעולם על ידי חברת " EPIC PICTURES ". למעשה מאז "ג'רוזלם" החלטתם להפנות את יצירותיכם לשוק הבינלאומי, אולי אפילו יותר מאשר לארץ.

"לגמרי. מה שקרה עם 'ג'רוזלם' זה שהוא הצליח בעולם הרבה מעל הציפיות שלנו. ולראות את הסרט הקטן שלך במקום שני באיי-טיונז בקטגוריית האימה, נותן בראש לכל הסרטים ההוליוודיים הגדולים, זה היה ממש מדהים. ולראות איך אנשים מורידים אותו בעולם בטורנטים במיליוני עותקים, באופן פיראטי, כולל באירן ובמדינות ערביות, וזאת במקביל ל-30 מדינות בהן זה נעשה באופן חוקי – היה מעל ומעבר למה שהאמנו שעשוי לקרות איתו. זה פתח לנו את התיאבון והחדיר בנו את התחושה שאפשר לעשות סרטים באנגלית שפונים גם לעולם הגדול. ואנחנו מדברים על הפצה נוסח איי-טיונז ואמזון פריים ופחות בבתי קולנוע, שם זה יוצא רק במקומות מסוימים ובהפצה מוגבלת. מה שקורה היום זה שאם אין לך סרט גדול, הפורמט שהתפתח  והפך למאוד מקובל ומיינסטרימי של הווידאו-סטרימינג, בהחלט מספק.

"'הגולם' יוצא בימים אלה בארצות הברית, מעט בבתי קולנוע ובעיקר בסטרימינג. כמיליון בתי אב הולכים להיחשף לסרט הזה ב-VOD  שלהם. ואחרי זה גם בעולם, וזה יהיה המבחן האמיתי שלנו. לגבי הפלטפורמות החדשות, אין מה לעשות – העולם השתנה. עצוב אולי להגיד את זה, אבל הפצה בבתי קולנוע זה משהו שנחמד להשוויץ בו וזה כיף לאגו, והכי מספק לחשוף את הסרט שלך ככה, אבל אם זה לא סרט סופר-הירו של 'מרוול', זה כמעט חסר סיכוי. הסטרימינג די שינה את הכל. לטוב ולרע. במקרה שלנו, אנחנו מקבלים הפצה אמריקאית הכי רחבה שיכולה להיות בעולם. זה משהו שלא היה פעם. את רוב הסרטים היום צורכים על לפטופים ואיי-פדים, טלוויזיות ולא מסכי קולנוע. כל הדיון על 'רומא' ממחיש את הדבר הזה".   

ואתם כבר עובדים על שני סרטים חדשים, "תוכנית א" ו"ג'רוזלם 2".

"'תוכנית א' הולך להיות מצולם בהפקה גדולה, בקופרודוקציה עם ערוץ גרמני. זה סיפור אמיתי, מותחן היסטורי שבהמשך נשמח לפרט עליו יותר. וגם 'גרוזלם 2' בתכנון. יש לנו עוד כמה פרויקטים על השולחן, בשלבים שונים של פיתוח ועבודה. למדנו עם השנים שצריך לפעול בכמה כיוונים".

אתם נעזרים גם בסוכנות הייצוג האמריקאית " THE VERVE ".

"כן. זה מאפשר לנו להרגיש שאנחנו לא לבד. שיש לנו אנשים בשוק האמריקני שעוזרים לנו לבחור ולקבל פרויקטים. זה חלק מהתהליך".