מחול - עולים השבוע: "יצירה ללא מחבר" ועוד

פלוריאן הנקל פון דונרסמרק בסרט מסעיר, איסטווד חוזר לקולנוע עם "הפרד" ו"הגנה צמודה" לא מקורי

"יצירה ללא מחבר" ( גרמניה 2018)

דרמה. סרטו של פלוריאן הנקל פון דונרסמרק, בהשראת חייו של הצייר גרהרד ריכטר. קורט בן החמש מבקר בתערוכת אמנות בדרזדן ערב עליית הנאציזם עם דודתו אליזבת (ססקיה רוזנדאל), לה הייתה השפעה רבה עליו. זמן לא רב לאחר מכן נלקחת הדודה, המאובחנת כסכיזופרנית, למוסד סגור. במהלך המלחמה היא נרצחת בהוראת פרופסור קרל סיבנד (סבסטיאן קוך), מנהל קליניקת הנשים בדרזדן ואיש ה-SS. לאחר המלחמה נעצר סיבנד על ידי הרוסים אך משוחרר לאחר שהוא מציל את חיי אשת הקצין הממונה עליו ומיילד אותה בהצלחה. בינתיים קורט ברנט (טום שילינג), שהפך גבר צעיר, לומד ציור בבית הספר לאמנות בדרזדן, פוגש שם את אלי סיבנד (פאולה ביר) ומוצא דמיון בינה ובין דודתו המנוחה. הוא לא יודע שאביה אחראי לרציחתה. בין קורט ואלי מתפתח רומן שאביה מתקשה לעכל. במסגרת לימודיו מאולץ קורט ליצור ציורים המשקפים את האידיאולוגיה הסוציאליסטית של מזרח גרמניה, בה אינו מאמין. כשאלי נכנסת להיריון מקורט, אביה מטפל בה לכאורה, מבצע בה במרמה הפלה וגורם לגופה נזק שימנע ממנה להיכנס שוב להיריון במשך שנים. למרות זאת מתהדקים היחסים בין אלי וקורט, הם מתחתנים ובורחים לגרמניה המערבית. גם פרופסור סיבנד ורעייתו נמלטים לשם, לאחר שהקצין הרוסי שהיה המנטור שלו מוחזר למוסקבה ורופא הנשים חושש לעתידו בגלל עברו הנאצי. קורט נרשם לבית ספר לאמנות בדיסלדורף, שם איש לא יכפה עליו סגנון או אידיאולוגיה. אבל הוא מתקשה למצוא את זהותו האמנותית. כשהוא נתקל במאמר באחד העיתונים על רופא נשים נאצי לשעבר, מתחיל קורט לשכפל צילומים בשחור-לבן ולשלבם בציוריו. תהליך זה יחבר אותו לעברו הנשכח ויגרום לו להבין מהי זהותו, האישית והאמנותית. 188 דקות.

הצייר גרהרד ריכטר, שבהשראת סיפור חייו נעשה הסרט, רואה בו "שיבוש ועיוות של הביוגרפיה שלי", כדבריו, ובמובן מסוים אפשר להבין אותו. יש לא מעט אלמנטים טלנובליים בנרטיב של "יצירה ללא מחבר", אבל דווקא משום כך צריך להעריך את הטיפול הקפדני והמדויק של הבמאי פלוריאן הנקל פון דונרסמרק בחומרים האלה. אני לא יודע עד כמה הוא שיבש או עיוות את הביוגרפיה של ריכטר, אבל מבחינתי מדובר בסרט מרתק שעוסק באופן עמוק ויסודי בשלל נושאים. למשל, בגרמניה שלפני העידן הנאצי, בזמנו ואחריו (משני עברי מסך הברזל - בטוטאליטריות של המזרח והליברליזם של המערב). בעולם האמנות על הדוקטרינות השונות שלו: כשהוא מגויס למטרות פוליטיות וכשהוא נטול כבלים, משוחרר מהן ומאפשר ביטוי חופשי. היחס הצבוע והאינטרסנטי לפושעי מלחמה בשתי הגרמניות. והכי חשוב - החיפוש אחר הזהות, האישית והאמנותית גם יחד. בסרט, אחרי האודיסיאה הסוערת והמורכבת שעוברים קורט ואהובתו אלי, כשהם מגיעים לחוף מבטחים בדיסלדורף, מערב גרמניה, מתחיל החיפוש האמיתי שלו. שם הסרט באנגלית, "Never Look Away", מתייחס למשפט שאמרה לקורט הקטן דודתו אליזבט בעת ביקורם המשותף בתערוכה בתחילת הסרט. היא יעצה לו: "לעולם את תסיט את מבטך ממה שלפניך, כי בכל דבר שיש בו אמת יש בו גם יופי". והוא עושה כדבריה, אבל לאחר מאבקים והתנסויות אישיים לא פשוטים, דווקא במקום בו הוא זוכה בחופש אינסופי, היצירתיות והאמת האמנותית שלו נתקלים במה שנראה כמבוי סתום, כאמור. ולכן השם בו נקרא הסרט בארץ (תרגום מגרמנית פחות או יותר) "יצירה ללא מחבר", מצוין בעיניי. דונרסנמרק יודע לכתוב, לבנות סיפור ולעצב תחביר קולנועי אטרקטיבי לקהל רחב אבל מבלי להתפשר על מסרים והיבטים מורכבים ואמנותיים. יכולנו להיווכח בכך כבר בסרטו הארוך הראשון, "חיים של אחרים" (2006) המצוין. הרבה פחות בהתנסות שלו בהוליווד, בסרטו השני "התייר" (2010), בו כיכבו ג'וני דפ ואנג'לינה ג'ולי. הוא גם מתפעל היטב את הכוכבים הראשיים, טום שילינג ("דור מלחמה"), פאולה ביר ("טרנזיט") וסבסטיאן קוך ("חיים של אחרים"), כמו גם את אנסמבל שחקני המשנה הגדול. זה סרט תקופתי, על כל המורכבות שקיימת בכך, ודונרסמרק צולח את ההתנסות הזו בהצלחה רבה. גם האמצעים האמנותיים ראויים לציון, בייחוד הצילום המעולה של קאלב דשנל, המועמד לאוסקר. הסרט עצמו מועמד אף הוא לאוסקר - בקטגוריית הסרט הזר. "יצירה ללא מחבר" הוא מבחינתי אפוס דרמתי מסעיר, מרתק ומלא השראה. אולי הסרט הטוב ביותר של השנה החולפת.

דירוג: *****

מועדי הקרנות

יצירה ללא מחבר, באדיבות בתי קולנוע לב

"הפרד" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטו של קלינט איסטווד, בהשראת מקרה אמיתי. ארל סטון (קלינט איסטווד) תמיד העביר את ימיו בדרכים, מאז חזר ממלחמת קוריאה והחל לעבוד בגידול זני פרחים ומכירתם ברחבי המדינה. ארל נודד ברכבו בין הערים, מכנס לכנס ומשוק לשוק. גרושתו מארי (דיאן וויסט) ובתו איריס (אליסון איסטווד) מאסו בחיי הנדודים שלו, שהרחיקו אותו מהם, וניתקו איתו קשר. כעת, בגיל 80 פלוס, ארל הוא זאב בודד, מה שלא ממש מפריע לו, אבל אין לו פרנסה והוא עומד בפני עיקול עסקיו. יום אחד הוא מקבל הצעת עבודה מפתיעה וקלה לכאורה: לנהוג. אלא שהמטענים אותם הוא מתבקש להעביר לא ממש חוקיים. מתברר לו שהוא מעביר חבילות הולכות וגדלות של משלוחי סמים קשים, עבור קרטל מקסיקני. ארל, מצליח מאוד בעבודתו החדשה, מתייצב כלכלית ואף תומך בבני משפחתו המופתעים. אלא שהעניינים הולכים ומסתבכים כאשר האף.בי.איי ממנה חוקר מיוחד, קולין בייטס (בראדלי קופר), שמנסה לברר כיצד מצליחים משלוחים כל כך גדולים של שמים להיכנס בכזו קלות לארצות הברית. פרט לכך, ראש הקרטל המקסיקני שהפעיל את ארל, לאטון (אנדי גרסייה) נרצח ויורשיו נוהגים בארל ביד קשה. הוא מקבל טלפון חירום ממשפחתו, משנה את נתיב נסיעתו, כשבמכוניתו כמות גדולה של נרקוטיקה, ומגיע לבית גרושתו החולה בידיעה שעניבת החנק עלולה לסגור עליו. עם מייקל פנה, לורנס פישבורן. 116 דקות.

חובה לקבל בסלחנות יתרה את העובדה שקלינט איסטווד מאיים כבר כעשור שיפסיק לשחק ויתמקד אך ורק בבימוי, ובסוף הוא חוזר בו. הוא פשוט ממלא את שתי הפונקציות באופן כל כך מעורר הערכה. ולא בגלל שהוא אוטוטו בן 89, אלא משום שמדובר באיש קולנוע כל כך מנוסה ומיומן, שנראה כי אין לו מועד תפוגה. האיש שהחל את הקריירה שלו כשחקן לפני יותר כמעט 65 שנים וחתום על למעלה מ-70 סרטים, וכבמאי מאחוריו 40 סרטים, פשוט הפך את היצירה הקולנועית לדרך חיים מרתקת.רק ב-2018 הוא הוציא לאקרנים שני סרטים: "15:17 לפריז"ו"הפרד".תקראו לזה אולד-סקול, תקראו לזה קונפורמיזם - איסטווד מביים ומשחק באופן פשוט, ישר, ישיר ויעיל. בלי להתחכם, בלי לנסות להמציא איזה גלגל. ובקולנוע הכן הזה שלו יש קסם מיוחד. באסוציאציה שלי הוא עושה כאן את מה שעשה לאחרונה רוברט רדפורד (כשחקן) ב"הג'נטלמן והאקדח", בו שיחק את פורסט טאקר, שודד בנקים בן 70, מקסים ומנומס, שהצליח לברוח מהכלא השמור סן קוונטין ולשוב לשדוד בנקים. אמיתי לגמרי. ואילו איסטווד נאחז בתיעוד המקרה שהתפרסם במגזין ה"ניו-יורק טיימס" אודות ליאו שארפ, מבריח סמים בן 80 פלוס שעבד עבור קרטל "סינלואה" המקסיקני. כלומר, מי אמר שהנוער לשלטון? זקנים חסרי מנוח יכולים לעשות זאת טוב יותר. את כתיבת התסריט הוא הפקיד בידי ניק שאנק, שכתב לו לפני כעשור את "גראן טורינו". וכן את הסדרה "נרקוס", על פבלו אסקובר. כך שדבר וחצי דבר על התנהלות קרטל סמים הוא יודע. וזה משתקף בעבודת הקולנוע הזו, שהינה במידה מסוימת גם סרט דרך טיפוסית החולפת על פני נופי האמריקנה. עד כמה שהסיפור הזה, על סב ישיש שהוא בלדר סמים, מופרך לכאורה, על המסך הדבר מתקבל כאמין ואותנטי. איסטווד מגולל כאן עלילה שיכולה להתקבל בקלות כפנטזיה או כאגדה, אבל הוא מקפיד לשרטט דמויות אמינות, כולל את הגיבור שהוא מגלם, של קשיש שמצא את הג'וב שיוכל לסדר לו זיקנה נוחה, עם עזרה לקהילה שלו, בה יוכל סוף סוף להרגיש מקובל, ובעיקר תמיכה כלכלית בבני משפחתו - בעיקר בנכדתו - מה שאולי יוכל לקרב אותה מחדש אליו. בסצנות אלה ניתן לחוש באמת הכואבת המחלחלת החוצה, את איסטווד המכה על חטא על האופן בו התייחס למשפחתו בחיים האמיתיים. לא במקרה הוא ליהק את אליסון בתו לתפקיד הבת המתנכרת אליו ולא מוכנה לאפשר לו להיכנס מחדש לחייה בגלל העלבון שהיא חשה עקב העוולות הגדולות שעולל לה לאורך השנים. "הפרד" הוא ללא ספק אחד הסרטים האישיים ביותר של איסטווד, שנחשב באמריקה לאגדה בעודו בחייו. זה סרט על התפכחות וחרטה, על השלמה עם היותו אדם לא מושלם המחפש לפצות ולזכות בנחמות קטנות שיקלו על מצפונו. לא מזמן, בדצמבר 2018, צולם איסטווד עם בתו הסודית לורי, שככל הנראה היא זו שנולדה בוושינגטון ונמסרה לאימוץ ב-1954. לקח לו 64 שנים להכיר בה ולהודות שהוא אכן אביה. כשמתוודעים לסיפור הזה, ולאחרים כדוגמתו בחיי איסטווד, אפשר להתחבר עוד יותר לסאבטקסט של "הפרד" ולהבין אותו טוב יותר.

דירוג: ****

מועדי הקרנות

הפרד, באדיבות Tulip Entertainment

"הגנה צמודה" (ארה"ב 2019)

מתח-אקשן. סרטה של ויקי ג'וסון. סם (נומי ראפאס), מומחית ללחימה בטרור, נשכרת לשמש כשומרת הראש של זואי (סופי נליס), יורשת מיליונים צעירה של תאגיד תעשייתי גדול, שאמה מנסה לנשל אותה מהירושה. למרות ששתי הנשים אינן מרוצות מהסידור החדש, ניסיון חטיפה מתוכנן של זואי במרוקו מקרב בין השתיים ומציב אותן בקו האש. סם מלמדת את היורשת המפונקת לתפוס אומץ ולהשיב מלחמה והשתיים נקלעות למאבק הישרדות קשה שיחייב אותן לגלות תושייה על מנת להישאר בחיים. 92 דקות.

זהו הפיצ'ר השלישי של הבמאית הבריטית ויקי ג'וסון, שמעמידה במרכז סרטיה גיבורות המתמודדות עם סיטואציות קשות ומאתגרות. גם כאן הווימן-פאוור עומד במרכז. היא מפגישה את שתי הנשים השונות כל כך זו מזו - מצד אחד יורשת מיליונים המתענגת על חיי הרווחה שלה, ומולה מאבטחת המתמחה בנטרול טרוריסטים ומסכנת בקביעות את חייה. החיבור בין השתיים מוליד כצפוי קונפליקטים שונים, עד שהן מגיעות לעמק השווה ופועלות יחד כיחידת מגן מגובשת. ג'וסון עושה הכל כדי ליצור כאן מתח-אקשן, אבל היא נופלת שוב ושוב למלכודת השבלונות המוכרות בז'אנר הזה ולא מצליחה לייצר איזה מומנט מקורי בתחום. אפילו במוצר טעון אדרנלין שכזה היא לא מצליחה לרגש ולו לרגע, וסרטה חסר נשמה, כך שגם האקשן די סטנדרטי ומשעמם. מעבר לכך, ג'וסון גם לא מפעילה נכון את נומי ראפאס וספי נליס, ומוציאה מהן משחק נרפה וחיוור.

דירוג: ** וחצי

מועדי הקרנות

הגנה צמודה, צילום: מאלט רוזנפלד, באדיבת סרטי יונייטד קינג

"מרדף קר" (אנגליה 2019)

מתח-אקשן. סרטו של האנס פיטר מולנד. קאהו הוא אתר סקי השוכן בהרי הרוקי ובו הטמפרטורה 10 מעלות מתחת לאפס וממשיכה לצנוח. המשטרה המקומית די קופאת על שמריה במקום השקט הזה, בעיקר מחוסר אקשן. אך הדבר משתנה כשבנו של נהג מפלסת השלג הרגוע נלז קוקסמן (ליאם ניסן) נרצח בהוראת ראש אירגון פשע הנודע בכינויו הויקינג (טום בייטמן), סוחר סמים ראוותן ושחצן. מונע מתחושת נקם, כשכל הידע שלו בתחום מתמצה במה שקרא בספרי פשע, יוצא נלז למסע הרג כשהוא חמוש היטב, במטרה לפרק ולרסק את קרטל הסמים. הגופות מצטברות בשטח, פעילותו של נלז גוררת מלחמת טריטוריה בין ויקינג וראש ארגון פשע מתחרה הידוע בכינויו השור הלבן (טום ג'קסון), וכך הופכים מדרונות עיירת הסקי הלבנים לאדומים מדם. 118 דקות.

מועדי הקרנות

מרדף קר, באדיבות פורום פילם

"הבלתי רגיל" (ארה"ב 2019)

אימה. סרטו של ניקולס מקארתי. שרה (טיילור שילינג), היא אמו של מיילס (ג'קסון רוברט סקוט), ילד בעל בעיות התנהגות מטרידות המרמזות שהוא נשלט ככל הנראה על ידי כוח על טבעי מרושע. בעודה חרדה לשלום משפחתה נדרשת שרה לבחור בין האינסטינקט האימהי שלה להגן ולגונן על בנה מיילס, לעומת הצורך העז שלה לחקור מה או מי גורמים לו לפנות אל הרוע. היא נאלצת לחפש תשובות בעבר ויוצאת למסע מטלטל בו הגבול בין המציאות לעל-טבעי מיטשטש. 92 דקות.

מועדי הקרנות

הבלתי רגיל, באדיבות פורום פילם