בעל תפילה

יש בי אהבה מיוחדת ל'נשף המסכות' של ג'וזפה ורדי, עם נקודות מפגש אישיות ומקצועיות במהלך 45 השנים שעברו, ואיכשהו התעוררה בי הפעם, באופרה הישראלית, התחושה שזו הייתה החוויה המסעירה ביותר שהביא לי ביצוע של היצירה הזאת.

יש בה עושר מלודי, מעברים מרתקים, תזמור רגיש וגם בומבסטי כראוי, שלושה תפקידים ראשיים נהדרים אחד אחד, ושני תפקידי משנה שהם תאווה לזמרות המבצעות אותם. 

כל אלה יצאו נשכרים כאשר על דוכן המנצחים בבור התזמורת ניצב מאסטרו ענק ושמו דניאל אורן, שזכיתי לעשות עליו סרט דוקומנטרי מרגש בשעתו, בתחילת המסע הנפלא שלו כמנצח. בבכורה ביום חמישי, ממקום מושבי בקדמת האולם בצד הבמה, יכולתי לראות איך הוא חי כל תו וכל תיבה, כל רגש וכל מתח, איך הוא מבטא לתזמורת האופרה, הסימפונית של ראשון לציון, את הרעיון, הגרעין והפיתוח. 




נשף מסכות, צילום: יוסי צבקר

בסיום הגיע לרגע המדהים שבו, בשעה שהמושל, גיבור העלילה, סולח לקושרים נגדו, מוחל לרוצחו-ידידו, מנקה את אהובתו מחטא, ומבקש על כולם חמלה, היה דניאל אורן עצמו כבעל תפילה בבית הכנסת ביום הכיפורים. רגע שלא יישכח.



נשף המסיכות, אירה ברטמן, צילום: יוסי צבקר


רומנטיקה טרגית

מולו, על הבמה, היו אירה ברטמן שהתעלתה לשיאים מרגשים של דיווה גדולה כאמליה, ובמיוחד באריה המרגשת שלה המבקשת לראות עוד פעם אחת את הבן. לצידה הטנור האורח המפתיע ולנטין דיטיוק שהצליח גם להפיק קול זהב 24 קראט וגם לעצב דמות של מושל צעיר, תוסס ומאוהב אבל גם ההיפך האציל מאותו דוכס פוחז של "ריגולטו", שספק אם בשנת #גםאני עוד אפשר למחוא לו כפיים. 

הסולן השלישי, מיודענו יונוץ פאסקו, עשה תפקיד מוצק של רנאטו, החבר שנקלע לסיוט של קנאה ובגידה שלא הייתה. אגונדה קולאבה הרשימה כצוענייה מגדת העתידות השחורות, ואחרונה בסולנים - הילה בג'יו הנפלאה כאוסקר, משרתו המסור, אם כי גם המסגיר, של המושל. קרלו סטריולי ואיבו סטנצ'ב היו צמד קושרים, ובתפקידים אפיזודיים השתתפו איתן דרורי, עודד רייך ואשרי שגב.



נשף מסכות, צילום: יוסי צבקר


מלודרמה מיושנת

הכוחות המוזיקליים האלה שירתו בנאמנות עלילה פשוטה, יחסית לאופרות אחרות של ורדי, ואת הרומנטיקה הטרגית שהיא מתארת החליט הבמאי מפולין מיכאל זנאנייצקי להפוך למלודרמה פוליטית מיושנת למדיי בסמליה, על רודן הנופל ברשת שלטונו האכזר. הגרסה הזאת הועלתה כאן לפני חמש שנים וההתיישנות ניכרת בה. 

תככים, אהבה, בעלת אוב, באים ויוצאים ואפילו משתלשלים מהתקרה של התפאורה הגדולה, שאפילו גימדה מעט את הסולנים, את מקהלת האופרה בניצוחו של איתן שמייסר וגם את קבוצת השחקנים, בעיקר בתמונת הנשף.




נשף מסכות, צילום: יוסי צבקר


בסיכומו של דבר, ובסיוע תרגום הכתוביות של ישראל אובל, "נשף מסכות" זה הוא אופרה של ורדי וכמו אצל ורדי – המוזיקה כל כך יפה, והביצוע של מאסטרו אורן, דיווה ברטמן והאורח דיטיוק כל כך טוב, שפשוט כדאי ללכת לשעתיים וחצי של תענוג באופרה הישראלית.