חגיגת יום הולדת 334
 
ביום שישי השבוע, תצא המוזיקאית ורה ויידמן למסע שנתיבו מוכר לה היטב, אבל טבעם של מסעות שהם מזמנים הפתעות. זהו מסע מוזיקלי של אישה אחת המגישה ליוהן סבסטיאן באך שי ליום הולדתו ה-334 – ביצוע בן ארבעה קונצרטים ל-12 היצירות לכלי קשת ללא ליווי שחיבר. "ככל שאני ממשיכה לעבוד במכרה הזה שנקרא באך אני מגלה עוד ועוד אוצרות," אומרת הכנרת.
 
לפני המסע שלה לבאך, היה מסע אחר, זה שהביא אותה לכאן. "אבא, שלא היה מוזיקאי אבל מאד אהב מוזיקה, דחף אותי לכיוון הזה," היא מספרת. "רציתי להשביע את רצונו. זה היה בלנינגרד, היום סנט פטרסבורג. אימא עמדה בתור לאחת מחנויות המזון, ושמעה מאישה אחרת שנפתח בעיר בית ספר למוזיקה ומחפשים ילדים כישרוניים.  הייתי בת שש הגעתי להיבחן, עברתי את המבחנים והתקבלתי.

"בגיל 13 נבחנתי שוב כדי לבדוק אם אני יכולה להתקדם. התקבלתי ונשלחתי לבית הספר המיוחד שהיה צמוד לקונסרבטוריון ע"ש צ'ייקובסקי, המוסד להוראת מוזיקה הנחשב ביותר בכל ברית המועצות. עזבתי את הבית ואת המשפחה וגרתי במעונות התלמידים בעיר הבירה. את המשפחה ראיתי רק בחופשות. נסעתי לבד ברכבות הלילה שבין מוסקבה ללנינגרד.

אצל מי למדת?

"המורה שלי היה בוריס בלנקי, איש צנוע ועניו ועם זאת אחד המאורות בתחום הנגינה בכינור. הוא היה המורה שלי בבית הספר ובשלב הבא הוא המשיך ללמד אותי בקונסרבטוריון. בהמשך התקבלתי לכיתתו של דויד אויסטרך, מענקי המוזיקאים, גם הוא יהודי. למרבה הצער נמניתי עם אחרוני תלמידיו, הוא הלך לעולמו ב-1974, אבל ככלל הימים היו ימים גדולים באותו קונסרבטוריון. בנוסף לאויסטרך, לימדו שם מסטיסלב רוסטרופוביץ', יעקב זק, ליאוניד קוגן, גם אם לא למדנו אצל כולם, היו הזדמנויות לראות אותם מלמדים ומופיעים. בנוסף שמענו באותו זמן אמנים רוסיים כמו אמיל גיללס, רודולף ברשאי ואורחים מחו"ל, בהם קאראיאן עם התזמורת הפילהרמונית ברלין, אייזק שטרן, יהודי מנוחין, גלן גולד, ארתור רובינשטיין ועוד."



באך, תמונת יחסי ציבור, ורה ויידמן, צילום: Davide Iadicicco


"האווירה האנטי-יהודית הייתה ברורה"
 
מתי החל העניין היהודי להתעורר?
"כבר במבחני הקבלה, הייתה מכסה ולא כולם התקבלו. העניין היהודי היה תמיד באוויר. אני וחברים יהודים לא יכולנו להתעלם מסימניה של אווירה אנטי-יהודית שניתן היה לחוש בה בשידורי הרדיו ובאמצעי תקשורת אחרים. כשנוצרה ההזדמנות לצאת משם ולהגיע לישראל, אני ומשפחתי ניצלנו אותה. זה היה חלון הזדמנויות קטן שנסגר זמן קצר לאחר מכן. "
 
וכשהגעת לישראל?

"הצטרפתי לכיתות אמן בהדרכת אייזק שטרן במרכז למוזיקה בירושלים, שרק הוקם אז. בעקבות המלצתו הגעתי לפסטיבל המוזיקה במרלבורו בארה"ב. זו הייתה בשבילי חוויה חדשה ביותר ממובן אחד. ראשית, נגינת מוזיקה קאמרית בפסטיבל לא דמתה כלל למה שהכרתי מימי בברית המועצות. שם היחס למוזיקה קאמרית לא היה רציני והתוצאה הייתה דלה ומייגעת. והנה בפסטיבל למוזיקה קאמרית במדינת ורמונט, אני מגלה עולם שלם ובלתי מוכר: אמנים שחולקים ביניהם תובנות באשר לתפיסה המוזיקלית, דיאלוגים מוזיקליים, תהליכי דיונים והחלטות שקובעות את גורלן של ההופעות.

"עצם הנגינה שם הייתה חוויה שאני נושאת עד היום. הנגינה בהרכב עם פסנתרנים כמו רודולף סרקין הוותיק, אנדרס שיף שהיה בתחילת הדרך, צ'לנים כמו קולין קאר, או מדלן פולי ממייסדות הפסטיבל ועם עוד רבים,  צבעה חלק גדול מאד בעשייתי המוזיקלית בישראל ובכלל בהמשך - בין היתר בעבודה שלי ברסיטלים יחד עם בעלי הפסנתרן עמנואל קרסובסקי. מסורת מרלבורו נמשכה כשלמדנו יחד וניגנו במקומות רבים את מחזורי הסונטות של בטהובן, מוצרט, שוברט וברהמס, או בשלישיית תל אביב כשצ'לנים כמו עמנואל גרובר או יוני גוטליבוביץ' הצטרפו אלינו. כל זה החל באותו מפגש ראשוני במרלבורו." 
 


ורה ויידמן ועמנואל קרסובסקי, צילום: מירי שמיר


רואה שש-שש

מה לגבי הופעות סולניות?

"היו וישנן. הופעתי עם הפילהרמונית בניצוחם של מהטה ואנדרה קוסטלנץ, הייתי סולנית עם תזמורת ירושלים בסיור בארה"ב, הופעתי כסולנית בקונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון וחזרה על אותה תכנית כעבור חצי יובל שנים. היו לי עוד הופעות סולניות עם עוד תזמורות בישראל ובחו"ל. תקופה מרתקת במיוחד הייתה הובלת קאמרטה רמת השרון, אנסמבל נשים שהפיקה לילי אלשטיין. הייתי בו גם הסולנית וגם הכנרת הראשית ויצאנו יחד לסיורים  באירופה והתקבלנו בהתלהבות ובחום בכל מקום שהגענו אליו. 

"בנוסף, הייתי כנרת ראשית ואחראית על רביעיית גרטלר - ההרכב הייצוגי של האקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב, במשך כשמונה שנים. שוב, יש לי עניין עצום במוזיקה קאמרית, קשה לאמוד את החשיבות שבעשייה הזו. היכולת שלך כנגן להקשיב לשותפים שלך, לקבל החלטות משותפות, לחלוק אחריות בתוך קבוצה קטנה במהלך ההופעות  - כל אלה הגבירו את רצוני להשתתף בהרבה מאד פסטיבלי מוזיקה בישראל, בארה"ב ובאירופה שבכולם עסקתי במוזיקה קאמרית. במשך כעשור גם ניהלתי פסטיבל כזה בבית דניאל בזכרון יעקב. היום אני ממשיכה לשתף פעולה וגם ללמד מוזיקה קאמרית כאן בישראל, כמו למשל בכיתות האמן תל חי לפסנתרנים מדי קיץ בשדה בוקר, ובמסגרות דומות בחו"ל."

בארבעת הקונצרטים שתקיימי החודש בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב את מופיעה לבד על הבמה.

"ההתמודדות שלי עם יצירה לכינור ללא ליווי החלה לפני כמה שנים, כשלמדתי, הופעתי והקלטתי את העיבוד של נועם סיון לסונטה בסי מינור של פרנץ ליסט שנכתבה לפסנתר. ההקלטה שלי ליצירה הזאת בחברת 'רומיאו' היא עד כמה שידוע לי היחידה הקיימת. גם אם יהיו מי שיגידו שאין צורך לנגן יצירה פסנתרית מובהקת בכינור, הרי שצריך לזכור שענק הכינור פגניני היה האיש שדרבן את ליסט להגיע לאותם הישגים וירטואוזיים בנגינה בפסנתר.

"באשר ליצירות של באך, במשך שנים אני נוברת באוצר המוזיקה הזה, ובכל פעם מגלה בו אבנים יקרות חדשות. שלוש הפרטיטות ושלוש הסונטות של באך הן אוצר בלתי נדלה. התחלת הקשר עם באך הייתה עוד בימי בית הספר, כשפרקים מתוך היצירות או יצירות שלמות נלמדו במסגרת תכנית הלימודים. אני הגעתי לביצוע ראשון ממשי של כל שש היצירות לכינור, שלוש הפרטיטות ושלוש הסונטות,  לפני עשרים שנה בדיוק. מזה שנתיים בערך שאני מנגנת את היצירות לכינור סולו וגם את שש היצירות שבאך חיבר לצ'לו, ואני מנגנת אותן על ויולה." 

 

"אף אחד עוד לא עשה את זה"
 

למה החלטת לנגן את היצירות דווקא בוויולה?

"הגעתי לוויולה לפני קצת יותר מעשר שנים, במקרה. עבדתי ואני עדיין מלמדת בבית הספר למוזיקה בהר-נוף, ירושלים. המוסד הזה הוא שלוחה של מכללת לוינסקי ובו לומדות נשים חרדיות, מלמדות מורות בלבד וההופעות הן בפני נשים. באותה עת הדרכתי קבוצת תלמידות שהכינו שלישייה של דבוז'ק לקראת מבחן, ונגנית הוויולה בדיוק עמדה ללדת ולא יכלה לנגן.

"ביטול ההופעה מכל סיבה היה פוגע בציון של שתי האחרות, אז כדי לסייע להן לקחתי ויולה, עשינו חזרה, ניגשנו למבחן והן עברו. כך גיליתי את הכלי. משהו בחום, בעומק ובאצילות של הצליל כבש אותי. צירפתי את הוויולה ללוח העבודה ולמערכת האימונים שלי, ובהמשך התחלתי לכלול יצירות לוויולה ברסיטלים. הקהל קיבל את החידוש היטב."

הנגינה על ויולה יצירות של באך לצ'לו היא חידוש?

"לא. החיבור של שש היצירות לכינור ושש היצירות האחרות הוא החידוש."

ידוע לך על עוד כנר או ויולן שמנגן את כל 12 היצירות?

"אין לי תשובה מוסמכת, אבל אני לא נתקלתי בשם של אמן שעשה את  החיבור הזה. אני מרותקת לחיבור בין שש היצירות לכינור ושש היצירות לוויולה. יש דברים מקבילים ויש דברים שונים. השוני אינו נובע רק מן העובדה שמדובר בשני כלים שונים, בגוון הצליל של שני הכלים ובטכניקת הנגינה, אלא גם במבנה של היצירה ובגישה הקומפוזיטורית של באך. עד היום ההופעות שבהן אני מנגנת גם בכינור וגם בוויולה מתקבלות היטב בכל מקום. את 12 היצירות של באך ניגנתי בינתיים רק בארה"ב ובישראל. את סדר היצירות בכל אחד מארבעת הרסיטלים אני קובעת לפי שיקולים שונים של מורכבות, משך יצירות וההיגיון הפנימי שלהן." 
 



ורה ויידמן בניו יורק, צילום: The Barge


בשנה שעברה הופעת בניו יורק וזכית לביקורות מהללות. יהיו חידושים בנגינה של היצירות בתל אביב לעומת ההופעה ההיא?

"כפי שאמרתי קודם, כל הופעה היא בבחינת מסע לגילוי אוצרות חדשים. אבל בנוסף לגילוי יש גם שוני מעשי. בסדרת הקונצרטים בתל אביב אנגן את היצירות לראשונה עם קשת בארוק שמאפשרת להבליט ביתר קלות את הרב-קוליות שיש בהן, וגם את אופי הצליל, את הגוון ואת הגיוון וההגוי הנכון, מה שנקרא בשפת המוזיקאים 'ארטיקולציה'."

הקונצרטים יתקיימו בימי שישי - 8, 15, 22 במרץ 2019 ב-11:00 ו-29 במרץ ב-11:30 בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-5466228