מחול - חצי יובל לפסטיבל ימי הפלמנקו

הרקדנית יעל טוכפלד, שזכתה בעבר בתחרות קרן עדי, על החוויות והחידושים שמביא הפסטיבל

כבר 25 שנה שפסטיבל ימי הפלמנקו מעניק לקהל הישראלי הזדמנות לטעום את עולם הפלמנקו מהזווית המקומית והבינלאומית. שלושה ימים שחוגגים את המחול הצועני הייחודי ומלא התשוקה והאנרגיה, בין היתר עם מופעי חו"ל מרהיבים, "בוקר פלמנקו" עם הופעות של להקות מכל רחבי הארץ, כיתות אמן ותחרות קרן עדי שמביאה אל קדמת הבמה את השמות המבטיחים של הפלמנקו הישראלי ומאפשרת להם מלגת לימודים בספרד.

תחרות משכללת

הפסטיבל, שמופק על ידי יו"ר קרן עדי אווה אגמון, ייפתח ב-28 במרץ 2019, ויארח השנה במופע המרכזי את הכוריאוגרפים והבמאים הנודעים רפאל אסטבז וולריאנו פאניוס המביאים ארצה את "Bailables", שיוצג כאן בבכורה עולמית. המופע משלב בין כוריאוגרפיות קלאסיות ומודרניות, צלילים עתיקים עם שירה חדשה וסאונד מגוון מהעבר אל ההווה. אסטבז ופאניוס ישבו גם בכס השיפוט של תחרות קרן עדי, שבה ישתתפו רקדנים ישראלים שיציגו ריקוד חובה עם מוזיקה מוקלטת שעליו עבדו במשך שנה וריקוד רשות שילווה במוזיקה חיה.

"התחרות מביאה את האנשים להיות יותר מקצועיים", מסבירה יעל טוכפלד, רקדנית פלמנקו ישראלית שזכתה בתחרות בעבר וכעת שותפה להפקת הפסטיבל השנה. "יש אנשים שטוענים שתחרויות הן לא דבר טוב, אבל בסופו של דבר גם בשיעורי ריקוד יש תחרות סמויה, כשיש רקדנית טובה מולך היא כבר בתחרות איתך. כשאת רואה אנשים שמסוגלים לעשות יותר ממך, זה גורם לך לרצות ולהגיע יותר גבוה כי את מבינה שיש אפשרות כזאת. זה משכלל את כולם."

BAILABLES ימי הפלמנקו תמונת יחסי ציבור

מה מצפה לקהל בתחרות הנוכחית?

"התחרות השנה תהיה מאוד מעניינת. יש ארבעה מתמודדים מוכשרים מאוד, ביניהם צעיר כבן 15 בשם בר לפיד ומדהים לראות לאיזו רמת הבנה הוא הגיע בגיל כל כך צעיר.

"מה שמדהים בתחרות זה שהיא עברה שינוי. פעם הרקדנים היו צריכים לרקוד שני ריקודים שבאחד מהם רקדן מספרד בנה את הכוריאוגרפיה והשני היה בחירה - מה שהמורה שלך בונה לך או שבנית לבד. השינוי הוא שריקוד החובה נשאר אבל הריקוד השני מלווה על ידי מוזיקאים. מאחר שבישראל יש מוזיקה לייב של פלמנקו אפשר להשתמש בה. וזה הפלמנקו האמיתי - דינמיות, שפה, תשובה ושאלה. זאת אומרת שבריקוד הגיטריסט מציע לרקדנית או הרקדן אופציה לרקוד בצורה מסוימת, זה אותנטי וזו הדרך לרקוד פלמנקו. בתחרות עכשיו הם יכולים לבנות ריקוד כמו שרוקדים בטבלאו פלמנקו. זה אתגר מדהים."

בין טכניקה לרגש

וטוכפלד עצמה (27) - שכבר כמה שנים נעה על הקו שבין ישראל לסביליה, אחד ממעוזי הפלמנקו החשובים בעולם - יודעת אתגרי פלמנקו מהם. בשיחה היא מספקת הצצה לחיבור האישי שלה עם סגנון המחול הזה ועם החוויה הבימתית הסוערת וגועשת שמכירים היטב כל רקדנית או רקדן פלמנקו. המפגש הראשון שלה עם הפלמנקו היה בשלב מוקדם מאוד של חייה - ושם נדלק הניצוץ.

"תמיד אהבתי לרקוד בכל מיני סגנונות", היא מספרת. "בגיל עשר נחשפתי לפלמנקו. ראיתי חצאית ונעלי עקב והבסיס שלי מהילדות הוא המון מוזיקה וקצב. זה משהו שתמיד העסיק את הראש שלי ביומיום. אבא שלי קנה לי עשרה דיסקים של פלמנקו ממדריד. בזמנו לא היה לי מושג מי האמנים שעמדו מאחורי היצירות באלבומים האלה, היום אני יודעת שהוא קנה לי דיסקים טובים. בהתחלה חשבתי שזה רק בכי וצרחות ואחר כך זה נהיה התמכרות. היום המוזיקה הזאת בשבילי היא חלק מהחיים שלי.

"ברגע שנחשפתי לפן של הקצב בפלמנקו זה קנה אותי. דרך הרגליים אפשר גם להביע ולשחרר רגשות. היום אני מבינה את זה יותר ממה שקלטתי כילדה. הפלמנקו הוא סגנון שירה, אבל מה שמעניין אותי בריקוד הוא טכניקת הרגליים והמקצבים שאפשר להפיק. התנועות הן יפות וריקוד הפלמנקו הוא מאוד מורכב. יש אנשים שרואים את הפלמנקו כסגנון מאוד מונוטוני ומשעמם, אבל אין להם מושג כמה לכל דבר שאנחנו עושים יש משמעות מוזיקלית ושצריך לעשות כל דבר במקום מסוים. יש לפלמנקו מסורת שלמה שמסבירה איך עושים את זה."

יעל טוכפלד, צילום: ססיליה האשול

מתי הבנת את זה בעצמך?

"עדיין לא הבנתי כי יש כל כך הרבה מה ללמוד. הפלמנקו הוא אינסופי מבחינת הלמידה כי כל סגנון שירה משנה את הריקוד. כל חלק בשירה מבקש משהו אחר מהרקדן - מבחינה טכנית ורגשית."

איך התפתחת בעצמך בתוך הפלמנקו מאז גיל עשר? מה הפך לתו הזיהוי שלך?

"היו כמה נקודות שגרמו לי המשיך ולעסוק בזה ולא לעזוב את התחום אחרי גיל 15. הנקודה הראשונה היא שהגעתי למיכל נתן, מנהלת של להקת הפלמנקו הישראלית 'קומפאס'. זה היה צעד משמעותי - מלרצות לעזוב את הפלמנקו כנערה מתבגרת שעסוקה בדברים אחרים, התאהבתי אצלה בריקוד והיא מאוד טיפחה אותי והכניסה אותי ללהקה. הבנתי שזה בשבילי. הנקודה השנייה הגיעה אחרי שיצאתי מהלהקה של מיכל והחלטתי לנסוע לספרד ולגשת לתחרות של קרן עדי. זה היה שלב מאוד קריטי כי נכנסתי לעבודה מאוד רצינית ואישית לקראת התחרות. זה תהליך שהוא כמעט חד פעמי כי את לא מביאה את עצמך לסטודיו כל יום לבד סתם ככה, עד שאת מבינה שזה מה שצריך לעשות כדי להיות מקצוענית."

בוקר של פלמנקו צילום: שירה אגמון

מה התפתח בתנועה שלך בשלב הזה?

"תנועה זה דבר שמתפתח בצעדים מאוד קטנים. בסופו של דבר, יש לאדם שפת גוף טבעית ואני לא מרגישה שהיא השתנתה מאוד מגיל חמש, שאז התחלתי לרקוד. עם הזמן התנועה נעשית יותר איכותית ומקבלת גוונים שונים, גם מהחוויות האישיות בחיים שיוצאות ברגש. מבחינת הפלמנקו מה שגרם לי להיות מקצועית זה ההבנה וההיכרות שלי שרכשתי בעיקר בספרד עם המוזיקה והתרבות של הפלמנקו, עם הספרדים עצמם, עם צוענים, עם מוזיקאים מהגדולים ביותר בתחום."

תוך כדי הריקוד, כשאת צריכה לשמור על טכניקה ברמה גבוהה מאוד וגם להקשיב לכל מה שקורה מסביבך ולהיות מסונכרנת - לאיזה עולם את נכנסת כשאת עולה על הבמה?

"המטרה תמיד היא להתנתק מכל מה שיש בחוץ וכשאני על הבמה להרגיש שאני רוקדת. לפעמים כאשר התנאים של הבמה לא מאוד טובים - הם גורמים לך להוציא יותר מאמץ ואז כל הנשמה רוקדת. הצעד הראשון על הבמה הוא להרגיש. אני יכולה לרקוד נקי ומצוין מבחינה טכנית והכל יהיה במקום אבל חשוב לי יותר להתמקד בתחושה שלי מאשר בשאלה אם הקהל נהנה.

"כל פעם שאני רוקדת לא דומה לכל הפעמים האחרות, בעיקר בגלל שבפלמנקו יש לך את האופציה לאלתר - אם את בוחרת בכך. יש הרבה אנשים שרוקדים כוריאוגרפיות שמוכנות מא' ועד ת' ולא משנים אותן. מבחינתי, אני משאירה הרבה מרווחים בריקוד כך שאין לי מושג מה אני עומדת לעשות בהם ואז יש לי הזדמנות להרגיש."

בוקר של פלמנקו צילום: שירה אגמון

פלמנקו באופן כללי הוא יותר קבוצתי ולא מופע של אדם אחד בלבד.

"נכון. בפלמנקו יש שירה, גיטרה וריקוד. אי אפשר לעשות פלמנקו בלי שירה. העולם פתוח ומודרני, אבל הפלמנקו עדיין מושר, מנוגן ונרקד באופן המסורתי."

לכל אחד שנמצא על הבמה יש נוכחות משלו שצריכה לבוא במקסימום. איך מתבצע שיתוף הפעולה הזה על הבמה?

"כדי שיהיה מופע פלמנקו טוב צריכה להיות כימיה. בסופו של דבר, מה שגורם לנו לרקוד טוב זה קריאות העידוד (הולה), ואם אין את זה הכל הופך לקר ולא אפקטיבי. בגלל שהפלמנקו הוא שפה לא צריך לתכנן את מה שעושים. אומרים את שם הסגנון המוזיקלי שעומדים לבצע וכולם יודעים את השפה וכולם תומכים אחד בשני.

"צריך לתת לכל אחד לבוא לידי ביטוי וזה אומר שכשיש רקדן הוא זה שקובע את מהלך העניינים, כי הוא בפרונט והוא יודע מה הוא עומד לעשות והיתר צריכים ללוות אותו. מצד שני, כשהזמר שר אז לא לבלוע אותו ולהשאיר את המקום שבו הקהל יכול ליהנות מהשירה שלו בצורה נקייה. אם יש קטע נגינה של הגיטרה בתוך הריקוד אז רק להעצים את זה ולא לשבור את המערך המוזיקלי שהגיטריסט בונה. פה הנקודה של האימפרוביזציה, של לדעת להקשיב ולא לעשות את הכוריאוגרפיה שלך בדיוק כמו שהיא."

יעל טוכפלד, צילום: ססיליה האשול

טעימה ספרדית

כמי שנמצאת על הקו שבין ישראל לסביליה, מהם ההבדלים שאת מוצאת בין הגישה המקומית לגישה הספרדית לפלמנקו?

"כמובן ששם אפשר לחזות ברמות הכי גבוהות. לדעתי, אף מקום אחר בעולם לא מגיע לרמות האלה. גם מבחינת הזמרים, הגיטריסטים והרקדנים - שם הרמה הגבוהה ביותר. יש הבדלים מול ישראל, אבל גם בתוך ספרד יש הבדלים בין מקום למקום ובין אדם לאדם - גם בגישה, גם במקצועיות וגם בטעם. מי שקובע את הסגנונות זה המאסטרו. כולנו צאצאים של מי שיצר את הפלמנקו, אז כל מאסטרו בוחר בכיוון אחר. אני אוהבת כמעט הכל.

"בארץ יש אפיסיונים, אנשים שיש להם הערצה גדולה לפלמנקו. כשאומרים על מישהו שהוא אפיסיונדו, משמע שהוא מכור לדבר. יש המון כבוד בארץ לפלמנקו, פועלים פה הרבה בתי ספר וזה משרת את כולנו. קרן עדי עושה חסד כי היא נותנת במה לפלמנקו עם הדחיפה לתחרות. עצם העובדה ששמת את עצמך בתהליך הזה של ההתמודדות בתחרות - זה מעלה אותך בדרגה. נוצר מצב שיש בארץ שלנו מקצוענים בפלמנקו כי הם נוסעים לספרד וסופגים שם את הדבר האמיתי, ואז חוזרים לפה ומביאים את זה לכאן.

BAILABLES צילום:Beatrix Mexi Molanar

"יש לנו מוזיקאים נהדרים בארץ, אם זה גיטריסטים ואם זה כמה זמרים. בעיקר שוקי שוויקי שגם קיבל מלגה מקרן עדי ללמוד שירה בספרד. מתופפים, הרבה אנשים שיודעים לעשות פלמנקו בארץ ביחס למדינה הקטנה הזאת. יש מדינות שזה לא קורה בהן בכלל." את הטעם הספרדי האותנטי יקבל קהל הפסטיבל במופע "Bailables" של שני ענקי הפלמנקו רפאל אסטבז וולריאנו פאניוס.

"לאסטבז יש דריכה מדהימה על הבמה, צורת ההבעה שלו היא מטורפת", אומרת טוכפלד. "פאניוס הוא יותר קלאסי ומביא את הקווים הנקיים. העבודה שלהם עם הלהקה ממש מרשימה. הם מוציאים מהרקדנים יכולות מדהימות, עושים הפקות שגם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה ויזואלית הן ייחודיות ומעניינות מאוד."

אסטבז ופאניוס הובאו על ידי המפיקות ומנהלות הפסטיבל אווה אגמון ותותי פורת. השתיים נוסעות מזה 25 שנה לסביליה ושם צופות במגוון מופעים. את המרשימים ביותר מביניהם - הן מביאות ארצה.

"הן יודעות מה הקהל הישראלי אוהב", אומרת טוכפלד. "לפעמים זה פחות לטעמם של האנשים המקצוענים ויותר של הקהל שלא מבין את כל הדקויות ולהיפך. למרות שיש עוד פסטיבלים מצוינים בארץ לפלמנקו, אווה בוחרת בפינצטה את המופעים שמשתתפים בפסטיבל, כך שהוא הזדמנות חד פעמית לצפות ברמות הגבוהות של הפלמנקו ולא שווה לפספס את זה."

BAILABLES צילום: Beatrix Mexi Molanar

פסטיבל ימי הפלמנקו ייערך בין התאריכים 30-28 במרץ 2019 במרכז סוזן דלל בתל אביב. רכישת כרטיסים בטלפון: 03-5105656, או באתר סוזן דלל