מחול - המלצות לפסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי"

הפסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי", המתחולל זו הפעם השלישית (14-4 במאי 2006 בסינמטקים ברחבי הארץ ובהיכל התרבות נתניה), הוא סיבה טובה לעמוד על טיבו של הקולנוע העכשווי דובר הצרפתית, להתרשם שהוא מיינסטרימי לא פחות מהוליווד. סקירה רחבה והמלצות על חלק מהסרטים שיוקרנו במהלך האירוע.

הרעלה פרנקופונית

הפרנקופונים, יצורים מוזרים (רק הכינוי הזה כבר נשמע כמו סטייה נוראה) שמתים על תרבות צרפת בכלל ועל הקולנוע הצרפתי בפרט, יכולים לצאת מהמחילות ולהרים קצת את הראש. מסכי הקולנוע בארץ הולכים להיות רוויים בסרטים צרפתיים. אמנם מדובר ב"אירוע איזוטרי וחסר חשיבות" כמו פסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי", אבל אוי לבושה – לפחות ארבעה מהסרטים שיוקרנו בו יתקפו את מסכינו גם בהקרנות מסחריות, שניים מהם, "קרייזי" ו"כיסאות מוסיקליים", ממש בקרוב. זאת במקביל לשניים שכבר מוקרנים, "ליבי החסיר פעימה" ו"איינג`ל איי". כלומר, קיים חשש כבד של הרעלה פרנקופונית, שכתוצאה ממנה הרבה צופים יבואו לראות סרטים צרפתיים, על חשבון ההוליוודיים!

קולנוע זר בכלל, לא רק צרפתי נחשב כאן לאירוע עבור נישה מצומצמת (בדרך כלל נוהגים לצרף גם את כינוי הגנאי איכותית) של חובבי קולנוע אחר, שונה, שלא לומר ביזארי. כלומר, קולנוע עבור חוג סגור של אנשים פתוחים. הבעיה העיקרית בתפישה הזו שהיא לא רק מוטעית, אלא גם שגויה. החבר`ה שאומרים לי שהם לא מסוגלים להתחבר לקולנוע יפני וסיני, למשל, בגלל השפה והקודים התרבותיים האחרים (רוצה לומר, השונים מאלה של הוליווד), חברים בעצם בחוג פתוח של אנשים סגורים. שפתו של הקולנוע, שמעבירה תחושות ורגשות, אינה בשום מקרה זו הוורבלית, ואלה המתקשים להתחבר ל"קולנוע זר", פשוט מפסידים במקרים מסוימים יצירות מופת (עוד מילה מגונה) נהדרות.

וכל ההקדמה הזו נועדה לשכנע אתכם שכמו "חג שמח" (שהיה מועמד לגלובוס הזהב ולאוסקר הסרט הזר) ו"אנתוני זימר", שהוקרנו כאן בחודשים האחרונים, ואני מקווה שנתתם לעצמכם צ`אנס להיחשף אליהם, "רגעים של קולנוע צרפתי" אפוף רגעים של קולנוע מיינסטרימי. שוטף, זורם, בעל ערכי הפקה גבוהים. סרטים, אבוי לחרפה, "הוליוודיים". "ליבי החסיר פעימה" אפילו מבוסס על סרט אמריקאי סבנטיזי ("אצבעות", של ג`יימס טובאק), כשבדרך כלל המצב הפוך: דלות החומר של תסריטאי הוליווד גוררת אדפטציות של סרטים צרפתיים.

יש לציין שהשנה נעשה מאמץ לתרגם לעברית את מרבית הסרטים, אולי את כולם, בשונה מהשנתיים הקודמות, בהן הסרטים שלא יועדו להפצה כאן היו מתורגמים לאנגלית בלבד. כן התבצעה חלוקה לקטגוריות: סרטים עלילתיים שיצאו לאחרונה בצרפת, סרטים דוברי צרפתית ממדינות אחרות: קנדה, שווייץ, בלגיה, אלג`יר ולוקסמבורג, וסרטי אנימציה לילדים ולמבוגרים.

"אמלי" הבא?

האקורד הראשון בפסטיבל, המתקיים זו השנה השלישית, ואשר ייפתח ביום חמישי בסינמטק תל-אביב, יהיה סרטה של הבמאית דניאל תומסון "כיסאות מוסיקליים". ססיל דה פראנס ("אירן עדיין רווקה") מגלמת את ג`סיקה, עובדת בר בפריז, הממוקם ליד תיאטרון. אי לכך היא מתוודעת להמון דמויות מתחומי האמנות, המוזיקה והתיאטרון, שעתידים לקרב אותה למימוש כל חלומותיה ומאווייה הנסתרים. הסרט מגיע עם ההילה המכובדת שדבקה בו, שמדובר ב"אמלי" הבא.

פינק פלויד מול שארל אזאנבור

בין האורחים שיפקדו את הפסטיבל: ז`אן מרק ואלה, במאי "קרייזי", שאיתו יגיע כוכב הסרט מארק אנדרה גרונדין. הסרט הקנדי ( מאזור קוויבק, דובר הצרפתית) עטור האוסקרים המקומיים, מתאר את קורותיה של משפחה, אב שמרן ומאצ`ואיסט ואם חברמנית רגישה, שמביאים לעולם חמישה בנים. הרביעי ז`אק (גרונדין), שנולד בחג המולד 1960, מגיע עם איזו שריטה. בגלל כל מיני הצטרפויות מקרים אמו חושבת שהוא מצויד בכוח ריפוי באמצעות המחשבה, אבל ככל שהנער יגדל נבין שהוא בעצם נמשך לבנים. קורה במשפחות הכי טובות, אבל לא בחמולה הססגונית שלפנינו, בה אב המשפחה לא מאמין בתופעה ולעולם לא ישלים איתה. הבן יעשה הכל כדי לא לאכזב את אביו.

הסרט מתאר בהומור שנון ובסרקזם את קורות הבנים, שגדלים בסיקסטיז הסוערים ונדבקים באידיאלים של התקופה: סקס (חופשי), סמים (בלי הגבלה) ורוקנ`רול (פינק פלויד, דייוויד בואי). האב נשאר נאמן למורשתו המוזיקלית הצרפתית: שארל אזנאבור, שאותו הוא מחקה בכל הזדמנות, אבל בקולקציית תקליטיו יש מקום של כבוד גם לכוכבת הקאנטרי האמריקאית האגדית פטסי קליין (שנהרגה ב-63` בתאונת מטוס, בהיותה בת 30) וללהיטה "קרייזי" (שחיבר ווילי נלסון). ז`אק יעבור אודיסאת הכחשות, תסכולים וטיולים בעולם (ירושלים) לפני שישלים עם נטייתו. הסיפור הטרגי שייך לאחיו הבכור, שיתמכר לסמים קשים ויתקשה לצאת מזה.

סרט רענן בעל סממנים מרדניים-אנרכיסטיים שמתחבר לי, באסוציאציות הפרטיות, למאורעות דני האדום בצרפת של הסיקסטיז או להפגנות הסטודנטים הסוערות האחרונות שם, שהביאו לביטול חוק התעסוקה. סרט מעוצב ומסוגנן, לפעמים עם נגיעות פסיכדליות, ברוח שנות ה-60 האידיאליסטיות. מקסים, נוגע וכובש.

החדש של עמנואל דבוס

- "ילדה טובה" (צרפת 2005) הוא סרטה הראשון של הבמאית סופי פילייר. פונטיין (עמנואל דבוס, "האישה של ז`יל") ) היא רופאה מרדימה בקליניקה פסיכיאטרית, בת 30 ומשהו, שחייה מתנהלים על מי מנוחות. עבודתה מהנה ויש לה בן זוג קבוע, מישל (ברונו טודשיני) זה כמה שנים, שאותו היא אוהבת. אז למה היא מופתעת ולא יודעת איך להגיב, כאשר בוקר אחד, לאחר שעשתה איתו אהבה, הוא מציע לה לעגן את יחסיהם בנישואין כדת וכדין? אולי בגלל שפונטיין היא הטיפוס המפלרטט שמחפש ריגושים נוספים בחיים, ואחד הפציינטים שלה, פיליפ (למברט ווילסון), פסיכיאטר מבוגר הסובל מהפרעות תפקוד, קוסם לה. בסוף היא תצטרך להחליט. 102 דקות.

דבוס מוכיחה שהיא מהשחקניות המעניינות שפועלות היום בצרפת, משחקה נוגע ופוגע. סרט כן וישיר שמציג ברגישות אמיתית התלבטות שכלתנית ורגשית. מומלץ.

וטרינר או רוצח סדרתי?

"בידיו" (צרפת 2005): סרטה של אן פונטיין. קלייר (איזבל קארה), עובדת חברת ביטוח, נשואה לפאבריס (ג`ונתן זכאי) ואם לפולין הקטנה, מתוודעת ללורן (בנואה פולבורדה), וטרינר שבא למשרדה כדי לגבות דמי ביטוח. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים מהוססת. הוא יוזם, היא נענית. הם מבלים הרבה יחד, נפגשים, משוחחים, והיא אפילו מכירה לו את בתה ואת חברתה הקרובה ולרי (ולרי דונזלי), אבל הקשר ביניהם לא מגיע עדיין ליחסים אינטימיים. במקביל, נשים צעירות בעיר שרויות בחרדה, לאחר שרוצח סדרתי מחסל נשים בזו אחר זו, בלי שהתעלל בהן מינית או אנס אותן לפני כן. קלייר דוחקת לירכתי תודעתה את המחשבה שמציקה לה לפעמים, שלורן, שאינו יוזם מגע פיזי איתה, עלול להיות הרוצח. 95 דקות. הסרט עשוי לא רע, אבל צפוי ולא ממש מנומק.

רומן מהגרים

"לילה אמרה" (צרפת-בריטניה 2004): סרטו של זיאד דואירי. לילה (ואהינה ג`וקאנטה) היא נערה יפה ויוצאת דופן, ושני נערים בשכונת מצוקה שתושביה, רובם ככולם, ממוצא ערבי, נמשכים אליה ורוצים לזכות בתשומת ליבה. חימו (מוחמד קאוס), טיפוס מתבגר ומתבודד, ומולוד (קארים בן חאדו), קרימינל מסוכן בהתהוות. שניהם פעילים בכנופיות רחוב אלימות, מה שהופך את היריבות ביניהם על ליבה של לילה, להתמודדות קשה ורצחנית. 89 דקות.

פוביית טיסות

- "אהבה באוויר" (צרפת 2005): סרטו של רמי בנשושן. יאן (וינסנט אלבז), מדריך בחברת תעופה, משתמש בסימולטור כדי לאבחן את יכולותיהם לטוס בתנאים קיצוניים. הוא עצמו סובל, מאז ילדותו, מפחד טיסה קיצוני. טיסה מכניסה אותו לפאניקה עד כדי כך שהיא גרמה לו לוותר על האישה של חייו. כעת, בגיל 30, הוא מתייחס באירוניה ובהומור לפוביית הטיסות שלו, שטירפדה לו המון סיפורי אהבה. ועדיין, הוא מנסה לשלוט בעולמו הרגשי ולהתעמת פעם נוספת עם הפוביה המשתקת. עם מריון קוטיאר, ג`יל ללוש. 103 דקות.

חופשה בכפר

- "עת העטים" (צרפת 2006) הוא סרטו של דניאל דובל. בקיץ 1954. פיפו (רפאל כץ) בן התשע, ילד ביישן ועצמאי, נלקח תחת חסותם של גוסטב (ז`אן-פול רוב) וססיל (אן ברושה), זוג חקלאים בכפר קטן בצרפת. זוהי התקופה שבה ידי החקלאים עמוסה עבודה בשדות, ועבור פיפו זוהי חוויה חדשה. אבל בגלל עברו הקשה לא ניתן לשבור את המחיצות הרגשיות ולהתחבר אליו. למזלו, כמה מהדמויות החדשות המקיפות אותו מצליחות ליצור איתו קשר ולהוציא אותו מתוך טבעת הבידוד העצמית והסביבתית. 93 דקות.

אנימציה פנטסטית

- "קאנה הנבואה" (צרפת 2003) הוא סרט אנימציה שבמרכזו אקסיס, עץ ענק שמתנשא מעל לעננים, שנולד מתוך התנגשות בספינת חלל ענקית. על העץ חיים אנשי כפר קטן, העובדים נון סטופ כדי לספק מהנוזלים שבעץ לאלים נקמניים. קאנה, נערה נמרצת שהונחתה למקום על ידי כוח מסתורי, עושה קולות של מרד, לא מוכנה לקבל כנתון קבוע את החיים הקשים של האנשים שעל העץ, ושמה לעצמה מטרה – לפענח את המסתורין של אקסיס. 85 דקות.

ועוד בפסטיבל

אורחת נוספת של הפסטיבל תהיה ג`ולי דפרדייה, בתו של ז`ראר, שתקדם שניים מסרטיה: "הנוסע" ו"אתה ואני" – קומדיה רומנטית שתחתום את האירוע. שני הסרטים יוצגו בהמשך גם בהקרנות מסחריות רגילות. סרטים מסקרנים נוספים הם סרטו האחרון של פיליפ דה ברוקה מ-2004 (בסוף אותה שנה נפטר), וסרטו החדש של פרנסואה אוזון, "הזמן שנשאר". בין סרטי הביכורים, נציין את אלה של אריק קרבקה, שחקן בדרך כלל, ופדריק בלקג`יון.