יומרני ומופלא

וואו. "מכתבים לבאך" (Letters to Bach) של אחינועם ניני וגיל דור הוא אחד האלבומים היפים ביותר שראו אור לאחרונה, אם לא היפה ביותר השנה, ואפילו – אני מעז לומר ללא היסוס – אחד היפים יותר שיצאו בשנים האחרונות.

הרעיון שאפתני, אפילו יומרני, אך נוכח שלמות הביצוע וחדוות ההאזנה לו, שלא לדבר על יופיין של היצירות הכלולות בו, עולה התהייה: איך לא חשבו על זה קודם? והרי יוהן סבסטיאן באך, או JSB כפי שניני פונה אליו בהקדמה המבארת לחוברת המצורפת, "חי" איתנו כבר 300 שנה כמעט.

להלביש את היצירות האינסטרומנטליות של באך במילים. להישאר נאמנים למלודיה האלוהית ולקומפוזיציה הנשגבת של באך, אבל להפוך אותם לשירים. ממש כמו שעשתה ניני לפני 25 שנים כשהפכה את "אווה מריה" (של באך עם עזרה קטנה וחשובה משארל גונו) למזמור כנסייתי מרגש לקראת הופעתה בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

אז נטמן בבלי דעת הזרע שהצמיח את האלבום המפתיע והמופלא הזה. 11 קטעים מושרים ש"מתרגמים" למלים ולמשמעות עשר יצירות של באך, כולל "אווה מריה" הנ"ל, שנועלת את האלבום במעין בונוס לא רשמי. ניני, במוזיקליות המבורכת שלה ובכשרונה הפנטסטי לשחק עם מילים - ואולי זו המשמעות הנכונה יותר של שם האלבום? לא "מכתבים לבאך", כי כאלה יש אחד-שניים בלבד. כי אם "אותיות ל(מוזיקה של) באך" – נותנת פייט מכובד וראוי לפיתולי הקומפוזיציה של המלחין הגאון ולמלודיות המרהיבות שלו, ומציגה אותה, את ניני, כפרשנית (בעצם מחזאית-רעיונאית) משובחת וכמבצעת וירטואוזית. כאילו לא ידענו.

אחינועם ניני, צילום: רונן אקרמן



אלבום עוצר נשימה

אלבום עוצר נשימה. ממש כמו האינוונציות של יוהן סבסטיאן, שחמש מסחררות מהן מקשטות את "מכתבים לבאך" ומשמשות לו עמודי תווך מרהיבים. עד היום הן (או חלקן) שימשו זמרות (מקליאו ליין ועד נורית גלרון) לשירת דה-בה-דה ג'אזית. ניני, בפרשנות המילולית שלה ליצירות ובטעינתן בכוונות משלה, מטשטשת לחלוטין את הגבול בין קלאסיקה לג'אז, ומנגישה אותן לספוקן וורד ולהיפ-הופ של זמננו. כן. פשוט תעיף לכם את הסכך.

ממש כמו באינוונציה מספר אחת, שזוכה לשתי גרסאות. אחת באנגלית, "The race", פותחת את האלבום והיא למעשה המכתב המובהק ביותר שממענת ניני לבאך. מצד אחד, הלל ומחמאה למלודיות שלו; מצד שני, האתגר שהן מציבות בפני המבצעים אותן. סוג של מירוץ ותחרות של יכולות אנושיות, שבצידן, במהלכן ובסופן, הנאה וכיף שלא נגמרים. קתרזיס של הללויה.

השנייה, שכמעט נועלת את האלבום, נקראת בפשטות "אינוונציה מספר אחת", והיא גרסה עברית (שזוכה גם לתרגום כתוב לאנגלית), במילים אחרות שגם הן מקלסות ומפארות את ההלחנה המבריקה, החמקמקה והמתוחכמת של באך, אולם כחיווי מבאר, שלא מפחית כהוא זה מיכולותיה הלהטוטניות של ניני כזמרת וכמבצעת. ללקק את האצבעות.

אגב, זה ה"שיר" היחיד בעברית באלבום, אם כי מלים בעברית נשזרות גם בחלק מהיצירות האחרות. ולא כבדרך אגב, אלא בשום שכל ועם כוונה. במיוחד ב"Vertigo" (אינוונציה מספר חמש) שאפשר לפרשו כהערכה והערצה ליצירה הבאכית, שממלאה אותה באהבה, אבל דומני שהוא ממוען דווקא לבתה הצעירה ים (בת 9), על האושר שבו היא ממלאה אותה ועל שהאהבה אשר הכניסה לחייה היא כסם ורטיגו מסחרר. אמרתי לכם.

סטרייסנד לא הייתה מתביישת

לצד האינוונציות, המאוד קצרות - "Little lovin'" (על מה שיכולה לחולל מעט אהבה לחיינו - להמיס את הכעס, למחוק את הפחד, אפילו להחזיר בתשובה), "Oh, mama dear" (שמוגדר כשירה של עיניה, בתה הגדולה, בת ה-15, המתבגרת והמרוכזת בעצמה, והוא כמונולוג מפיה לאמה) ו-"Mars" (על מאדים כאופציה ליישוב המין האנושי, עוד לפני שיסיים להכחיד את עצמו אקולוגית) - גם הבאדינרי (יצירה גנדרנית והיתולית על פי המילון) "No, baby", שניני כבר הריצה בהופעות עבר. הלחן הזריז והנמרץ זוכה לביצוע וירטואוזי מבריק ומסחרר (ואני מתנצל על שימוש חוזר באותן הגדרות. מה לעשות, זה פשוט כך)  מבלי לוותר על ההומור והשעשוע המובנים הנדרשים, בתחינה "נואשת" וקורצת לאהוב שלא יעזוב. אחד משיאי האלבום. גיל דור (עוד נשוב אליו) מלהטט בנגינת הבס החשמלי, משלים את הלבוש הג'אזי של היצירה, ומתווה מסלול אפשרי נוסף לקריירה המשותפת שלהם.

עוד יצירה יפהפייה ומקסימה היא "All of the angels", שכתבה ניני על הקנטטה מספר 140, אחת המפורסמות והמוכרות של באך (והיא שבעיקר מעלה את התהייה איך לא נכתבו לה מילים עד כה). אם כל המלאכים יכלו לשיר ביחד, הם לבטח היו אומרים ליוהן: "אנחנו צריכים אותך" - כמו מתייחסים למוזיקה שלו כאלוהות. ואכן המוזיקה שמימית, מלאכית, קסומה, גאונית. מיועדת במקור למקהלה, אבל ניני ודור מצמצמים את תפקידה לנגינת הצ'לו המופתית של מאיה בלזיצמן. ועדיין אי אפשר להחמיץ את ההתכוונות הנוצרית הבראשיתית של מזמור כנסייתי מקודש. יהלום בוהק.

היצירות הנותרות הן לכאורה בלדות. "A pair" על פי סיציליאנה של באך, הוא שיר אהבה וזוגיות אמיצה במתכונת שיר ערש מנחם, מכיל, כמו היה סרנדה ימי ביניימית, בארוקית. יותר מבכל קטע אחר, הגיטרה של דור מנגנת כצ'מבלו. וכמובן "Look at me" - האדפטציה של ניני ללארגו מהקונצ'רטו מספר 5 לפסנתר, ללא ספק הקטע הפוליטי ביותר באלבום – ובו שתי שנשים משני עברי חומה, גבול או מחסום, חולקות מאבק נגד כאב, דמעות וייאוש בתקווה לעתיד טוב יותר. לאוזניי נשמע כמו שיר נושא של סרט, ברמת ביצוע סטרייסנדית. שני שירים לא הכי קליטים, אבל נדבכים חשובים מאוד באלבום ובתפישת העולם של ניני.

זהו בעצם האני מאמין האישי והאנושי, החברתי וגם הפוליטי של אישה בעולם הדיגיטלי המודרני, המחפיץ והמדכא, הצרכני והמזוהם סביבתית, חסר החמלה ומוכה העוני, המלחמתי ועתיר מכות הטבע. יותר עכשוויזציה מזה אי אפשר. ובאורח פלא, אפילו אם ניני לא התכוונה לכך, זה האלבום הכי נכון, הכי מעורב, הכי אכפתי שלה.

אחינועם ניני, צילום: רונן אקרמן



המוזיקה בכל אנושיותה

ניני מחברת את יוהן סבסטיאן באך לימינו. לא כאילו נכתב עכשיו, אלא כאילו הוא צריך להישמע עכשיו. חתיכות קטנות ומנומקות היטב של מסות אנושיות ומסרים משמעותים. מצד אחד המוזיקה זוהרת בכל גאוניותה. מצד שני היא מוצגת בכל אנושיותה, חמה ומרגשת כפי שראוי לה בעידן הווטסאפ, הסלפי, הסטורי והפייפאל.

גם בזכות הקול הכה-מוכר, הצלול כבדולח, בזכות השירה הקריסטלית, הנקיה והמפוסקת לראווה, בזכות הדיקציה המשובחת שממש מתעלסת, ובזכות ההגשה המדויקת, המכבדת וגם המשתעשעת. וגם הודות לעיבודים ולהפקה המוזיקלית שותפה גיל דור, שממלא בנגינה מינימליסטית, נזירית כמעט, בגיטרות ובבס חשמלי בלבד, את מקומם של העוגב, הפסנתר והצ'מבלו שלמענן נכתבו מרבית היצירות. לשמוע ולא להאמין.

וגם מגע יד הזהב של קווינסי ג'ונס, מפיק העל וידיד הצמד, שתרם תובנות, עצות, הערות ותמיכות בשלט רחוק, מלוס אנג'לס, שעה שהאלבום הוקלט, נערך ובושל כלו בישראל. כן, היום זה אפשרי.

אחינועם ניני, צילום: רונן אקרמן



"רק" 27:18 דקות. אבל כמה יופי. ואני מוכן להמר ש"Letters to Bach" יזהר ויככב בדיסקוגרפיה של אחינועם ניני בשנים הבאות, ויכניס אותה לכל אולמות הקונצרטים הנחשבים בעולם. הללויה. ולא אתפלא אם בראשית השנה הבאה נמצא אותו מככב במספר קטגוריות כמועמד מוביל לפרסי הגראמי לשנת 2019. כן, עד כדי כך.

הצביעו ניני ובכל הכוח!

אחינעם ניני וגיל דור. Letters to Bach (הליקון)