מגדלור בודד בישראל
 
יש לי סימפטיה מיוחדת למוזיאון הילדים בחולון. מודה. בעצם קיומו, מגדלור בודד בישראל, יש משהו מעודד ולחלוטין אינו ברור מאליו שמהדהד: ילדים הם לא רק פלח שוק, אלא אנשים קטנים שפנייה אליהם דורשת השקעה של מחשבה יצירתית, בעלת עומק ומעוף. הרבה מחשבה הושקעה בפעילויות המוזיאון, שברבות מהן ביקרתי הרבה לפני שהגיח לעולם הילד הפרטי שלי.
 
כל ביקור במוזיאון, לווה תמיד בציפייה דרוכה להפתעות ולגילויים שעל פי רוב לא רק שלא הכזיבו, אלא שמטו לסת. זה התחיל עם "דיאלוג בחשיכה", מבחינתי פרויקט משנה מחשבה, שמדמה חווית עיוורון ומזמין התנסות חד פעמית שמאפשרת לחוות את העולם אחרת. זה המשיך עם "הזמנה לשקט", פרויקט חברתי-ערכי מהמעלה הראשונה שמארח את המבקרים בו בעולמם של כבדי השמיעה והחירשים - עוד חוויה עוצמתית, ראשונית וחד פעמית, ששוברת גבולות מנטליים וחברתיים. והיה גם את "בעקבות הפרפרים", פרויקט חדש יחסית, שבניגוד לשניים הקודמים (שמיועדים לילדים מגיל תשע והילך), מיועד לקטנטנים מגיל שנתיים וחצי עד ארבע ומספר, דרך מחזור חיי הפרפר, באמצעים אינטראקטיביים חווייתיים, על משפחות שונות של בעלי חיים. 
 

איפה מיש?, צילום: מרב יודילוביץ'

סימפוניית הצעצועים
 
יש להודות כי אחרי החוויות הבלתי נשכחות שעברתי במוזיאון, רף הציפיות איתו הגעתי בבוקר שבת האחרון לצפות ב"איפה מיש?", היה גבוה פלוס. גם את הילדון הכנתי על סמך ניסיון העבר (ורפרוף קל באתר האינטרנט של המוזיאון) לחוויה קצת אחרת שבה החלל אינו עוד אולם תיאטרון, אלא חלק מהסיפור ושאנחנו, לא רק קהל צופים פסיבי, אלא משתתפים פעילים באירוע.
 
את הילדון, על פניו, זה הלהיב – תנו לו פורים בכל יום נתון בשנה והוא שמח, הפתעות והוא מאושר. כשהגענו למתחם המוזיאון הוא נזכר בביקור הקודם וצהל. אספנו את הכרטיסים ונשלחנו להמתין עם יתר הילדים והוריהם (12 בקבוצה) לתחילת הסיור שלנו. בחור ממהר בשם עמרי הוביל אותנו לגלריית הצעצועים, שם נערכה ההצגה.
 
אוסף הצעצועים בחלל התצוגה בה מתקיימת ההצגה פצפון בכל קנה מידה. יש בו צעצועי פח עם מנגנון הפעלה מכאני (מעיזבונה של המעצבת ליאת נישרי ז"ל), כלי רכב מתקופות שונות, חיות חיבוק ובובות רכות, צעצועי עץ של המעצבת רות צרפתי, דמויות ארצישראליות משנות ה-50' וה-60' עם השפעות מהתרבות הבדואית והפלשתינית, מעט בובות שמייצגות פולקלור מהעולם (אנגליה, יפן, הודו), בובות חרסינה, מעט בובות בארבי, אוסף קטן של בובות באטמן ואוסף ברווזוני גומי. האינטראקציה עם הצעצועים בגלריה מינימלית ומסתכמת פחות או יותר באפשרות לסובב מפתח ברובוט פח. 
 

איפה מיש?, צילום: מרב יודילוביץ'


בעיות המראה
 
"איפה מיש?", היא למעשה על התפר בין שעת סיפור לבין הצגה פעילה בהשתתפות הילדים. על פי הכתוב, מכוונת הפעילות לילדים בגילאי שנתיים וחצי ועד חמש. על אף שבדרך כלל מדייקים במוזיאון, לטעמי, לבני החמש זה מעט גבולי. מאחורי דלת הגלריה, מסבירים לנו, זהו חדרה של דנה ויש בו מלא צעצועים. דנה מכניסה אותנו לתוכו ומראה לנו כמה מהצעצועים המסודרים על מדפי הגלריה. היא מסבירה מעט על צעצועי הפח ועל איך הפך מודל מיניאטורי של מכונית אמיתית לצעצוע. היא גם מכירה לנו את מיש, בוב אדום שיער שמלווה את דנה מיום הולדתה כמו חבר טוב. הכי טוב. רק שדנה קבלה בדיוק באותו היום בובת חיבוק חדשה והיא קצת מתעלמת ממיש שנעלב והחליט ללמד אותה לקח. הוא מתחבא לה בארגז הצעצועים ולוקח איתו את הילדים למסע היכרות עם החברים בארגז. הילדים מתחפשים לכלי רכב, לבובות מן העולם, לצעצועי פח מנגנים, לבאטמן גיבור העל ומקבלים על הדרך שיעור בחברות. 
 


איפה מיש?, צילום: מרב יודילוביץ'



בגדול, זה נחמד. ילדים אוהבים להתחפש, להעמיד פנים, להחליף דמויות ולהיות במרכז הבמה. הורים אוהבים לשלוף ניידים ולצלם אותם. צמד השחקניות המקסימות, שארח אותנו בגלריה (בשום מקום לא צוינו שמותיהן) עשה מאמץ אמיתי לגרום לכל זה לעבוד – גם כשהילדים אבדו עניין והגדולים לא עזרו במיוחד. אבל אם לומר את האמת, הקצוות רופפים. מישהו (גם שמות היוצרים או הוגי הרעיון לא מצוינים בשום מקום!) הריץ רעיון לסיפור מסגרת, שישתלב על הדרך במרחב, אבל מבנה הסיפור משורבט והעיצוב מקרטע, המהלכים מרושלים וחסר מקצב פנימי, זה שאמור לשמור את האש בוערת. למעשה הותירו את השחקניות להתמודד עם קצוות פרומים וילדים שמחכים שמשהו יקרה. הן עושות כמיטב יכולתן אבל זה לא באמת נוסק.
 
אם שאר ההפעלות במוזיאון מתרחשות בחללים שנבנו במיוחד כדי לשרת את הפעילות, "איפה מיש" מרגישה יותר כמו הצגה מתארחת בחלל קיים שמנהלת איתו דיאלוג מסוים, אבל לא מספק. (אפשר היה, בין היתר, לגעת במרקמים וחומרים שונים , להציג סוגים של מנגנוני הפעלה וכולי.). זה ממזער את מרכיב החוויה החושית שמהותי ומשמעותי כל כך ולמעשה מבדל את פעילויות המוזיאון מכל האחרים.
 
בסופו של יום כהצגה, "איפה מיש?" היא עשייה מינורית לילדים וכהפקה אינטראקטיבית חווייתית, משקל ערכיה המוספים לא גדול. ובכל זאת, מדובר בטעימה עם פוטנציאל מפרה, שעה קלה מחוץ לבית, במרחב כמו מוזיאלי נגיש. 
  


איפה מיש?, צילום: מרב יודילוביץ'
  


שבת, 6 באפריל ב-11:15 במוזיאון הילדים בחולון. יש לתאם את הביקור מראש, הילדים חייבים בליווי מבוגר. גם מבוגר חייב בכרטיס. לא תתאפשר כניסה למסלול זה לילדים שאינם בגיל המוגדר (כולל תינוקות). להזמנת כרטיסים