מחול - עולים השבוע: "לשחות או לא להיות" ועוד

סרטו של ז'יל ללוש מתחיל מסורבל וממשיך נהדר, ו"שהאזאם" מספק בידור סביר בערבון מוגבל

"לשחות או לא להיות" (צרפת 2018)

דרמה-קומדיה. סרטו של ז'יל ללוש. חבורה של גברים סטנדרטיים בשולי החיים, טיפוסים לוזרים שלכל אחד מהם יש סיפור טראומתי משלו, מחליטים להיות פעילים בחוג לשחייה צורנית לגברים בברכה המקומית. החבורה כוללת את ברטראן (מתייה אמלריק), לורן (גיום קאנה), מרקוס (בנואה בולוורד), טיירי (פיליפ קתרין), סימון (ז'אן הוגו אנגלאד), אוואניש (בליסינגהאם טמילצ'לוואן) ואחרים. מה שמתחיל כתחביב ומרפא לגבריות פגועה הופך במהרה להכנות לאליפות העולם. תחילה מאמנת אותם דלפין (וירג'יני אפירה) הרכה וחובבת הספרות, אך היא פורשת לזמן מה בגלל משבר אישי ואז הם נופלים לידי מאמנת קשוחה, אמנדה (לילה בקטי), אישה על כיסא גלגלים המוציאה מהם את המיץ. הגברים מתמודדים עם משברי החיים ואימונים מפרכים בו-זמנית, אך מגלים שדווקא ספורט המזוהה עם נשים מוציא מהם את הגבריות שחשבו כי אבדה להם. עם מרינה פוי, פליקס מואטי, אלבן איבאנוב. 122 דקות.

בשורה התחתונה זהו סרט אנושי ואף מעצים ומעורר השראה, אבל כדי להגיע לתובנה הזו צריך לצלוח את חלקו הראשון, בו בניית העלילה והפרזנטציה של הדמויות יותר מדי איטית, מורכבת ואף מסורבלת. כלומר, לוקח זמן להבין מי נגד מי, ומהם סיפוריהם האישיים של כל אחד מהגיבורים הלוזרים, שמנסים להתאפס על חייהם וגורלם, אך ללא הועיל. אבל בחלק השני של הסרט, כאשר מתגבשת נבחרת השחייה הצורנית, העניינים מתחילים לזוז. אז נכנסת לתמונה אמנדה הקשוחה (לילה בקטי בתפקיד גונב הצגה), נבחרת השחייה המקרטעת מתחילה להתגבש ואז באה לידי ביטוי גם יכולות המשחק הקולקטיביות של חברי האנסמבל המצוינים. הסרט הופך מהנה יותר ויותר, יש בו הומור, אירוניה ודרמה והוא אפילו מזכיר במידה מסוימת את "ללכת עד הסוף" הבריטי הנהדר מ-1997. כך שלמרות הפתיחה הלא כל כך מוצלחת מדובר בסרט נהדר.

דירוג: ****

מועדי הקרנות

לשחות או לא להיות, באדיבות רד קייפ

"שהאזאם" (ארה"ב 2019)

בדיוני-פנטזיה. סרטו של דייוויד פ. סנדברג, על פי קומיקס מבית DC. בילי באטסון (אשר אנג'ל), נער-אומנה בן 14 בעל חוכמת רחוב, מספיקה צעקה של מילה אחת: שהאזאם! כדי להפוך אותו לגיבור-על בגודל של גבר בוגר - הוא שהאזאם (זקארי לוי). כל זאת התאפשר בזכותו של המכשף הזקן שאזאם (דג'ימון הונסו) שחיפש נער טהור לב לו יוכל להעביר בירושה את כוחותיו. עדיין ילד בליבו, עם גוף חדש כמו של אל, שהאזאם מתענג על הגרסה הבוגרת של עצמו והכוחות העל-טבעיים בהם זכה, באופן המעורר את קנאתו והערצתו של חברו פרדי (ג'ק דילן גרייזר), היודע דבר או שניים על התנהלותם של גיבורי על. בעזרתו בוחן שהאזאם את התכונות בהם ניחן. האם הוא יכול לעוף? האם יש לו ראיית רנטגן? האם הוא יכול לירות ברקים מהידיים? וגם האם הוא יכול להבריז מהמבחן במתמטיקה? שהאזאם בוחן את גבולות היכולות שלו בפזיזות משעשעת של ילד. אלא שהמבחן האמיתי יגיע כאשר יהיה עליו להתעמת עם כוחות הרשע של ד"ר ת'יאודוס סיוואנה (סטרונג). זה נדחה בזמנו על ידי המכשף הזקן, שמצא אותו כמפוקפק ולא מתאים לרשת את כוחותיו. סיוואנה חבר לשליטי האופל והוא מנסה להשיג שליטה על הכוחות אותם ירש הנער מהמכשף הזקן, כדי להשתלט על העולם כולו ולעשות בו כרצונו. 132 דקות.

סרט שמכוון כל כולו לבני נוער (של פעם?), ואולי אפילו גם לצעירים יותר. הצחוקים (הלא כל כך מצחיקים בעיניי), הדאחקות (בעיקר קלישאיות), הגימיקים והקומיק רליפים - כולם נראים כמיועדים לילדים ונוער נטו, אלא שגם עבורם היינו מצפים למוצר יותר אינטליגנטי. אולם הבמאי סנדברג, שחתום על סרטי אימה-מתח כמו "כיבוי אורות" ו"אנאבל 2", יצר כאן בעצם משהו אחר: מחווה מובהקת לסרטי הנעורים-הרפתקאות-פנטזיה של האייטיז. בלוק שלו, באווירתו ואפילו באפקטים הריאקציונריים שלו נראה "שהאזאם" (אני זוכר את הקומיקסים מילדותי-נעוריי בסיקסטיז) כמתכתב ישירות עם סרטי נעורים-פנטזיה-הרפתקאות משנות ה-80, כמו "הגוניס" ו"בחזרה לעתיד". אך בעיקר יש בו מחווה ברורה ל"ביג" (בין היתר לסצנת הריצה על הפסנתר בעל מקשי הענק) מ-1988, שגם בו הפך ילד למבוגר בן לילה. יתרה מזאת, זקארי לוי והאופן בו הוא מגלם את שהאזאם – מה-זה מזכיר את טום הנקס ב"ביג". בכלל, יש המגדירים את הסרט כ"סופרמן" פוגש את "ביג". אז מה הרעיון? לחבב על הצעירים של היום את שנות ה-80 הזכורות לטוב? או האם ליצור סרט נוסטלגי עבור החבר'ה שהיו טינאייג'רס באייטיז? כך או כך, הסרט מספק בידור סביר אם כי בערבון מוגבל. הוא ארוך מדי וכשתופסים את הפרינציפ זה פחות עובד.

דירוג: ***

מועדי הקרנות

שהאזאם, באדיבות Tulip Entertainment

"בית קברות לחיות" (ארה"ב 2019)

אימה-מתח. סרטם של קווין קולש ודניס ווידמייר, על פי ספרו של סטיבן קינג, שכבר עובד לקולנוע ב-1989, לסרט שביימה מרי למברט. במרכז העלילה דוקטור לואיס קריד (ג'ייסון קלארק) העובר עם אשתו רייצ'ל (איימי סימץ') ושני ילדיהם גייג' (הוגו לאבוי) ואלי (ג'טי לורנס) מבוסטון לאזור כפרי במיין, בו מתגלה מתחם קבורה מסתורי במעבה יער הסמוך לביתם החדש. לאחר האירוע הטראגי של מות חתולם בתאונה, פונה לואיס לשכנו המוזר, ג'אד קראנדל (ג'ון ליתגו), על מנת שיסייע לו לקבור את החתול בבית העלמין המסתורי. משלב זה מתחילה תגובת שרשרת מסוכנת שגורמת לשחרורו של רוע דמוני אדיר ובלתי מובן, שאת תוצאותיו לא ניתן לשער. 101 דקות.

מועדי הקרנות

בית קברות לחיות, באדיבות פורום פילם