מופע קסם 
 
"אני יודע למה קוראים לזה ענן על מקל!", אומר לי מישמיש בטונים ששמורים לגילויים-מיוחדים-במיוחד, דקותיים לפני שנרדם. "זה פשוט מתוק כמו ענן על מקל שאכלנו בפורים!". אני חושבת רגע ועונה: "כן, זה באמת מתוק כמו ענן על מקל וזה גם מלא חלומות שעפים לנו בראש כמו עננים". הוא חושב ומדייק: "אבל רק עננים לבנים, אמא. כלומר, לא אפורים של גשם. נכון?". אחרי שהוא נרדם, אני חושבת שגם ענני גשם מתאימים. אחרי הכל, הם הלוא יוצרים את הקשת בענן וקשת, זה בהחלט קסום וקסום, זה בהחלט מה שזה: מופע קסם.
 
המופע "ענן על מקל" נולד שנתיים לפני מישמיש. למעשה הוא התחיל כאלבום, שנולד מתוך ספר או בעצם ספרים - מלא גלגולים שכל אחד מהם, בפני עצמו, יש לומר, דלג גבוה מעל משוכת היצירה המיטבית לילדים. אז נתחיל בהתחלה – בספריה הנפלאים של רינת הופר. למעשה הבסיס הוא "ציידת הנמשים", שחוגג אוטוטו יום הולדת 20, אבל גם "קיפודה עם מזוודה", "שירים מקופסאות גפרורים" וכמובן, "איילת מטיילת", הם חלק מקופסת הקסמים הזו שנקראת "ענן על מקל".


ענן על מקל צילום: כפיר בולוטין

זה מופע שנעשה באהבה רבה ואת הרכיב הזה, מה יש לומר, קשה מאד לזייף. אהבה לטקסטים של רינת הופר, אהבה והערכה גדולה לילדים ובעיקר אהבת הדבר והנאה רבה ומדבקת מעצם המפגש של כל האלמנטים, מתגלגלת מהבמה אל חלל ההופעות וסוחפת לתוך עולמה של עמלי גם את היושבים בו, קטנים כגדולים.


ענן על מקל, צילום: צחי קלינקר

ילדה שיוצאת מהקווים
 
זו עמלי שקושרת, באופן כזה או אחר, בין השירים. עמלי היא ילדה מנומשת, קצת חולמנית, מעט מלנכולית מאד רגישה. יש לה מלא מחשבות, חלקן משונות, כלומר לא בעיניה אבל ככה, נדמה לי, חושבים אחרים. היא אוספת נמשים, שהם שמשות קטנות, לימים מעוננים והיא שטה על מעבר חציה ויש לה חברה קיפוד. היא לא תמיד מבינה מה הם אומרים הגדולים – "דיבורי פשטידה" לא מעניינים. גם הם לא תמיד מבינים אותה וזה בסדר. ועוד דבר – עמלי, היא ילדה שיודעת לראות ולהקשיב.

היא רואה את מר קימל שרוצה להיות סבא של מישהו ולא מכיר אף אחד ואת אנה שנשארת לבד. היא שומעת מנגינות של סתיו באקורדיון. היא רואה את הגדולים ממהרים וממהרים לשום מקום. אם לא הבנתם, עמלי, היא ילדה שיוצאת מהקווים.

המוזיקה של דידי שחר, כמו השירים של הופר שהם למעשה וינייטות קטנות של חיים, או אם תרצו כמו עמלי, רחוקה מחנופה או השתדלות. היא מגוונת מאד, מדלגת בין הרמוניות, מלודיות, מקצבים וסגנונות, מניעה בין מצבי רוח, מחויכת אבל גם מנוקדת במלנכוליה דקה ובשום צורה ואופן לא מתיילדת. גם אצל שחר, אגב, נדמה לי, שה"מכחול" מעדיף אקוורל וזה עדין ורך עם פיזור משתנה של שכבות צבע ומשחק מתעתע של פשטות מבורכת, שהיא בעצם מסווה ליד מיומנת ודיוק.

נדמה לי שיהיה מדויק לומר שכל השותפים במופע הנהדר הזה – ירדן בר כוכבא, עידן אלתרמן, טל בלכרוביץ (שגם הפיק מוזיקלית) ודידי שחר, הם גדולים קטנים או קטנים גדולים, כלומר, מבעלי המזל שהצליחו איכשהו לשמר את הרכיבים המיוחדים האלה של ילדות, שאצל רובנו התפוגגו או כוסו בשכבות על שכבות. התוצאה שנונה, שובבה ומשובבת, מלאת דמיון ורבת ברק, כמו מחזיר אור שמשיב – ולו לשעה קלה את האמונה ואת היכולת להביט גם במוכר בפליאה ובהשתהות.



ענן על מקל צילום: כפיר בולוטין

מאז צאתו של האלבום, שמכר עשרות אלפי עותקים And Counting, נוהגים להשוות אותו לספר-אלבום-מופע של "הכבש השישה עשר", שילוב הכוחות הפנומנלי ששותפים בו יהונתן גפן, יוני רכטר, יהודית רביץ, גידי גוב ודויד ברוזה. יש בזה משהו – גפן כמו הופר לא כותבים "על ילדים", הם פשוט כותבים ילדים כלומר משקפים הלכי מחשבה ילדיים ומקופלת בתוך הדבר נקודת מבטם עלינו. בשני המקרים מדנדן לו פעמון שמזכיר לנו, המבוגרים, ילדות נשכחת וזה מוכר ועוטף ונעים. בשני המקרים, חברו לטקסטים יוצרים שבאים ממחוזות שאינם ילדות. אבל מעבר לכל, נדמה לי, שמדובר ביצירה ישראלית להפעים. לי, אגב, כל זה מנהל דיאלוג דווקא עם מחוזות הנונסנס של דני סנדרסון ושות' – פלחי מחשבות לחלוטין לא ליניאריות, צורות חדשות של הנחת רעיונות, היעדר מוחלט של פחד מלגעת באזורי השטות, אי-גיון (נונסנס) שעושה הרבה הגיון, מתפשט בגוף ומחייך אותך.

אנחנו הגענו למופע בזאפה תל אביב ויש לומר שבכל הנוגע לילדים, בטח ובטח כשמדובר בפעוטות או בגילאים הצעירים, יש משהו מאד בעייתי בקונספט של המקום. המופע מתחיל בשעה 12:30 אך פתיחת הדלתות כבר בשעה 11:00 והמקומות אינם מסומנים. כלומר, באפשרותך לבקש לשבת באזור מסוים אבל הראשון להגיע הוא הראשון לתפוס מקום. בכל קנה מידה שהוא, שעה וחצי המתנה למופע בעבור ילדים קטנים, זה נצח. אז נכון, המודל העסקי של הזאפה מכוון לכך שאת ארוחת הצהריים תעשו במקום, אבל בואו: בשעה 11:00 ילדים לא אוכלים צהריים. גם לא בהכרח בשעה 12:00. וזאת מבלי לדבר על ההוצאה הנלווית שמתווספת לעלות הכרטיסים. בסופו של דבר, כשהמופע סופסוף מתחיל, בקהל ילדים בקצה גבול היכולת. זה לא כיף.


ענן על מקל צילום: כפיר בולוטין

ובכל זאת, אחרי שלוש שעות ב"זאפה" קבלתי ילד מזמזם עם מלא מחשבות שנשתלו במוחו ומצאו את דרכן החוצה בדרכים שונות ומשונות לאורך הימים שעקבו. יש בזה אופטימיות גדולה. "ענן על מקל" – המופע, הוא ריאה ירוקה ומנחמת בלב מטרופולין, ממהר, מזפזפ, רועש ומזהם. אם בא לכם טיול, זהו יופי של מקום לחלום בו!.
 
שרים ומספרים: עידן אלתרמן, ירדן בר כוכבא, טל בלכרוביץ', דידי שחר, לחנים וגיטרה: דידי שחר, פסנתר והפקה מוזיקלית: טל בלכרוביץ, כלי הקשה וגיטרה בס: סתיו נחום, חליל ואקורדיון: סלעית להב.


ענן על מקל, צילום: צחי קלינקר

רכישת כרטיסים