מחול - עולים השבוע: "בגרות" ועוד

חובה לצפות בסרטו של מתן יאיר, "גלוריה בל" מעט מפוספס ביחס למקור ו"אול אין" לא לגמרי משכנע

"בגרות" (ישראל 2019)

סרטו של מתן יאיר. מורה (יאיר) בבית ספר בהרצליה מנסה להכין לבחינת בגרות בספרות כיתה של תלמידים בעייתיים, המגיעים ממשפחות משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, והממסד הפדגוגי של בית הספר לא מעניק להם סיכוי רב להצליח בה. הטקסט המרכזי אותו מנסה המורה להנחיל לתלמידיו הוא ספרו פורץ הדרך של ג'יי די סלינג'ר "התפסן בשדה השיפון", העוסק כידוע בנער בן ה-16 הולדן קולפילד המחפש אוזן קשבת והבנה למעשיו ולהלך רוחו. המורה, המתקשה לגרום לתלמידיו להבין את הספר בדרך הקונבנציונלית, מוצא טכניקות שבאמצעותן יוכל לחדור אליהם ולעניין אותם בדמות גיבור הספר. מצד אחד הוא מנסה להפעיל עליהם את סמכותו המורית, וזה לא פשוט, ובמקביל הוא מתחבר אליהם באמצעות גילוי עניין אמיתי בתחביביהם - כדורגל, רכיבה וירטואוזית על חד-אופן וכו'. על הדרך הוא גם דוחה בעדינות חיזורים של אחת התלמידות שלו אחריו. בד בבד מציג הסרט את הקשר הטעון והמורכב שלו עם אביו (מרדכי יאיר) המתגורר בדיור מוגן. ככל שמתקרב מועד בחינת הבגרות, וכנגד חוסר האמון בכיתה שמפגין צוות מורי בית הספר, מרכז מתן את מאמציו להביא את תלמידיו לריכוז שיאפשר להם להצליח בה. 70 דקות.

בהפקת סרט זה, המוקרן החודש בסינמטק תל-אביב, החל מתן יאיר עוד לפני יצירת "פיגומים", סרט צנוע שהפך לפני כשנתיים להצלחה מסחרית גדולה ומפתיעה. אפשר לומר שז'אנר הקולנוע החברתי אינו רווח במקומותינו בדרך כלל, גם לא זה ששם תלמידים ומוריהם במרכזו, אבל בשנים האחרונות נחשפו שלושה סרטים מהסוגה הזו, שהבמאים שלהם מורים בעצמם: "מוטלים בספק" של אלירן אליה, "הסוסיתא של הרצל" של דויד קריינר (שלא יצא עדיין למסכים) וכאמור "פיגומים". "בגרות" (שמו באנגלית Unseen, כשהכוונה היא לקטע בבחינה בו נדרשים התלמידים לנתח טקסט אותו לא ראו קודם לכן) מצטרף לקבוצה הזו ואף מזדקר כחוד החנית שלה. יאיר, שלמד קולנוע באוניברסיטת תל-אביב ובסם שפיגל, הוא מורה להיסטוריה וספרות בבית הספר "היובל" בהרצליה והחומרים בהם הוא משתמש נראים אוטוביוגרפיים במידה רבה. הוא מצלם בבית ספרו, הנון-אקטורס בהם הוא משתמש הינם לתמידיו לשעבר, הוא משחק את דמות המורה וגם אביו (שהלך לעולמו לפני זמן לא רב) מגלם את עצמו. כל אלה מקרינים אותנטיות מופלאה, הוויה הנראית ספונטנית וטבעית, כמו דוקומנטרית. כאילו יאיר צילם את המציאות בה הוא חי ואותה הוא מכיר היטב. האינטראקציות שלו עם התלמידים, מורי בית הספר ואביו פשוט אמינות ואמיתיות, אפילו לא "משוחקות". האופן בו הוא מרכיב את הנרטיב שלו נראה משוחרר ממגבלות של בניית תסריט דידקטי. הוא הולך על בחירה מכוונת בסגנון האפיזודי, של צילום פיסות מציאות לכאורה, המרכיבות פאזל אנושי מרתק. וזה עובד בצורה יוצאת מן הכלל. "בגרות" זו לדעתי פנינה קולנועית מבריקה, ואחת ההפתעות המרגשות של השנים האחרונות. חובה לצפות בו.

דירוג: *****

מועדי הקרנות

בגרות, באדיבות גרין פרודקשנס

"גלוריה בל" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטו של סבסטיאן לליו. גלוריה בל (ג'וליאן מור) היא אישה יפה בת 58 הגרושה כבר יותר מעשור. היא בקשר קרוב עם משפחתה ולמרות אהבתה הגדולה את ילדיה ואת נכדה התינוק, חייה לא סובבים רק סביבם. היא עובדת במשרה מלאה, נראית ומרגישה נהדר וכאישה בעלת נפש חופשית היא מעבירה את לילותיה בבילויים עם חברות או לבד במועדוני ריקודים. היא בעצם אישה בודדה המנסה למצוא עניין מחודש בחייה באמצעות זוגיות חדשה, אבל למרות כל מאמציה היא מצליחה להשיג גברים רק לפלירטים חטופים. אולם כאשר ארנולד (ג'ון טורטורו), גרוש טרי, מתחיל איתה במסיבה, מתפתח ביניהם רומן מפתיע, מרגש ומלהיב המעורר בגלוריה תחושות שכבר מזמן לא חוותה. אלא שלאט-לאט מתגלים אתגרים וקשיים אשר יאלצו אותה להיחשף לאמיתות לא נעימות וגם להתמודד מחדש עם עברה, אותו הדחיקה. עם שון אסטין, מייקל סרה, ג'ין טריפלהורן, ריטה ווילסון. 102 דקות.

זוהי למעשה גרסה מחודשת, לקהל האמריקני, של הסרט "גלוריה", שיצר הבמאי הצ'יליאני סבסטיאן לליו במולדתו ב-2013. אהבתי מאוד את סרט המקור, שניהל דיון עמוק בנושא אהבה, יצר ותשוקה בגיל מבוגר, וגם את "אישה פנטסטית" שלו, שזכה באוסקר הסרט הזר. את "שאהבה נפשי" שלו אהבתי פחות. גם "גלוריה בל" מצליח להציג את הנואשות של חיי האישה הגרושה והבודדה שהלילה על פיתויו הוא סוג של מפלט עבורה מהתחושה שעיקר חייה כבר מאחוריה. ג'וליאן מור היא שחקנית מצוינת שאת רוב עבודותיה אהבתי, אבל כאן יש משהו מטריד באפיון של בת דמותה ובצורך האובססיבי שלה להפגין במוחצנות יתר את ההוללת שמתעקשת לחיות את הלילה ויהי מה. אולי זה נובע מהתחושה שלליו ניסה להרכיב כאן סרט מסוגנן בעל מודעות עצמית - מה שהזכיר לי את סרטי ג'ון קסבטס - אבל בניגוד ליצירות המייסטר האמריקני, זה לא יצא לו כל כך טוב. נראה גם כי בחלק מהסצנות בהן הפעיל הבמאי את מור הוא אפשר לה לאלתר, אם כי בהצלחה חלקית. השורה התחתונה היא שהסרט - על סיפורו ומסריו - מעט מפוספס, בעיקר בהשוואה למקור, וחבל.

דירוג: *** וחצי

מועדי הקרנות

גלוריה בל, באדיבות בתי קולנוע לב

"אול אין" (ישראל 2018)

קומדיה. סרטו של יהונתן בן שאול. ארבעה חברי ילדות מתחברים מחדש כדי לנסוע לדרום הארץ ולהשתתף במשחק פוקר שעשוי לזכותם במיליון שקל. יקי (צחי הלוי) שסבו הלך לעולמו והוריש לו רכב ישן, יוצא למשימה: לפזר את אפרו וללמוד על האדם שהיה. מורד (שלומי קוריאט), גרוש שבור לב, מתעמת עם יריבו מהתיכון כדי להשיג בחזרה את אהובת נעוריו. בנסון (יוני זיכהולץ) הוא בעלים של בר בו החל לעבוד כשוטף כלים. בקטע הרומנטי אף פעם לא הלך לו, אבל פגישה מקרית עם בחורה תשנה הכל. צופי (עומר עציון) הוא מובטל ואלכוהוליסט בגמילה המחפש יציבות בקשר עם חבריו. הוא יגלה שהבולשת עוקבת אחריו ויאהב את זה. אורן (זהר שטראוס) מכיר את הארבעה כבר מהיסודי ותמיד היה מסוכסך איתם. הוא מנהל חצי ממועדוני ההימורים בגוש דן ומאוהב באותה בחורה שמורד שואף להחזירה לזרועותיו. איה (יעל בר זוהר) היא הבחורה מהתיכון שכולם היו מאוהבים בה. אורן היה חבר שלה כאילו, אך את לבה היא שמרה למורד. מאז שאהבת האמת הזו התפרקה, לפני כ-20 שנה, איש לא שמע עליה, אך היא עשויה לחזור בכובע מפתיע. רחלי (דנה פרידר) רצתה להיות זמרת אך חצתה את יבשת אמריקה קודם. כדי לשלם על הטיול לקחה עבודה באחד מהמועדונים של אורן, נקלעה לחובות וכעת מנסה להחזירם. הילי (דינה סנדרסון) היא בלשית מתחילה במשטרה שמנסה להפליל את אורן ולשם כך עוקבת אחר הארבעה. אליעד גילדן (מיכאל הנגבי) הוא השותף שלה. עם צחי גראד, מאור כהן. 88 דקות.

זו קומדיה. זה סרט מסע. זה סרט חברים. שלוש סוגות שאני מאוד אוהב. על פניו, נראה כי זה פיתוח רחב הרבה יותר של סיטואציית הבסיס שהכרנו בסדרת הרשת "קינגים", שביים יהונתן בר אילן לפני מספר שנים. היא התרחשה בבר של בנסון וגם שם התקבצו חבר'ה למשחקי פוקר. הפעם יוצאים בני החבורה ונספחיה, בתוספת מלווים סמויים מהבולשת, למסע חוצה ישראל - כדי להגיע למשחק פוקר גורלי שעשוי להעשיר את קופתם הדלה. הרעיון טוב, הקאסט נהדר (את צחי הלוי אני אוהב במיוחד), אבל משהו לא עובד כאן. התסריט אמנם קומי, אבל יותר מדי מתאמץ להצחיק, ולרוב זה לא ממש קורה. מבחינתי, הגאגים ההומוריסטיים לא ממש עובדים וגם הניסיון לבנות דמויות עם סיפורי רקע משכנעים נותר בחלקו הגדול על הנייר. תזמון יציאת הסרט לא מקרי: הוא מנסה לפגוש את הצעירים שבחופשת הפסח, לסחוף אותם ולהפוך ללהיט של החג. אולי יצליח לו, אבל אותי הוא לגמרי לא שכנע.

דירוג: ***

מועדי הקרנות

אול אין, באדיבות יונייטד קינג

"מקוללת" (ארה"ב 2019)

אימה. סרטו של מיכאל צאבס. ללה יורונה, האישה הבוכייה, יש מראה מבעית. היא לכודה בין גן העדן והגיהנום. גורלה איום ועצם אזכור שמה גרם לדברים אפלים לקרות במשך כמה דורות. במהלך חייה הכאובים והעצובים הטביעה לה יורונה את ילדיה תוך שהיא מטביעה את עצמה גם כן. לה יורונה מתגנבת בצללים במטרה למצוא ילדים חדשים שיחליפו את שלה, אך ככל שחולפות השנים תשוקתה להשגת ילדים חדשים גדלה וכך גם זעמה. בשנות ה-70 בלוס אנג'לס, השרתה לה יורונה תחושת בעתה ופחד בלילות, בעיקר בפני ילדים. הסרט מתמקד באנה גרסיה (לינדה קרדליני), אם המתעלמת מאזהרותיה של לה יורונה ועד מהרה נמשכת עם משפחתה לעולם האפל והעל-טבעי המאיים על חייה ועל חיי ילדיה. תקוותם היחידה לשרוד את זעמה הקטלני של לה יורונה תלויה בכומר מסתורי (ריימונד קרוז). 93 דקות.

מועדי הקרנות

מקוללת, באדיבות Tulip Entertainment