"הנוקמים: סוף המשחק" (ארה"ב 2019)

פנטזיה. סרטם של אנתוני רוסו וג'ו רוסו, על פי הקומיקסים של סטן לי מבית "מארוול". השתלשלות אירועים עגומה החלה כזכור בפרק הקודם של "הנוקמים" באשמת תאנוס (ג'וש ברולין), שמחק מחצית מאוכלוסיית היקום ופגע קשות בחבורת גיבורי העל. השואה האנושית הזו מחייבת את הנוקמים הנותרים להגיב ולעשות צעד סופי ואחרון כדי למגר סופית את האיום. וכך חוברים להם איירון מן (רוברט דאוני ג'וניור), קפטן מרוול (ברי לארסון), האלמנה השחורה (סקרלט ג'והנסון), ת'ור (כריס המסוורת'), קפטן אמריקה (כריס אוונס), הצרעה (אוונג'לין לילי), ספיידרמן (טום הולנד), אנטמן (פול ראד), האלק (מארק רופאלו), הפנתר השחור (צ'דוויק בוסמן), וואר מאשין (דון צ'ידל), חבריהם ובני בריתם, ויוצאים למערכה מכרעת, הכרוכה בחזרה בזמן לשנות ה-70. עם מישל פייפר, מייקל דגלאס, רוברט רדפורד, נטלי פורטמן, ג'רמי רנר, טום הידלסטון. 180 דקות. 

זהו קונצרט סיום וסיכום מופלא ל-22 סרטי "מארוול" האחרונים - כפרק רביעי ואחרון לסאגת "הנוקמים". התסריט, בו שלובים במלאכת מחשבת קטעים מסרטים קודמים של "מארוול", והרבה רפרנסים לעבר המפואר של היקום הזה, כתוב באופן מעורר השראה. ניכר כי נעשה כאן מאמץ מיוחד ליצור פרק סיום מושלם מכל הבחינות, וזה עבד: הסיפור, פיתוח הדמויות ואפיונן בהתאם לנרטיב הנוכחי, האפקטים, הצילום, העריכה, המוזיקה. הכל פועל כאן היטב וללא פגם. מעוררת השתאות היא גם התגייסותם לפרויקט של כל כוכבי הוליווד שאפשר היה להעלות על הדעת. האמת, אף שאני לא גיק של סרטי קומיקס, היה לי קשה למצוא דפקטים בסרט הזה, אפילו לא אורכו (שלוש שעות, שזורמות בלי לשים לב כמעט). ואמנם אין כאן טקסט תודה ספציפי בכותרות לסטן לי, כמו שראינו ב"קפטן מרוול", אבל רואים אותו כאחד מנוסעי מכונית באחת מסצנות שנות ה-70, ונדמה לי שזו קריצה נהדרת עוד יותר לאיש שבזכותו כל היקום המרוולי קיים.

דירוג: ***** 

למועדי הקרנות 



הנוקמים: סוף המשחק, באדיבות דיסני ופורום פילם

"אפשר לנשום בשקט" (איסלנד-שבדיה-בלגיה 2018)

דרמה. סרטה של איזולד אוגדוטיר. כמו לא מעטים מתושבי איסלנד, גם לארה (כריסטין תורה הראלדסדוטיר) מתקשה סובלת מהמשבר הכלכלי הפוקד את אירופה ואת מדינתה ונאבקת כדי להבטיח חיים יציבים לבנה. לאחר קורס שהיא עוברת מתחילה לארה לעבוד במסוף ביקורת הדרכונים של שדה התעופה הבינלאומי המקומי, תחילה בהשגחת מפקח מנוסה ומיומן. ביום חורפי אחד, לאחר שהיא מזהה דרכון חשוד שחמק מעיניו של מפקחה, נעצרת בזכותה פליטה מגינאה-ביסאו בשם אדג'ה (באבטידה סאדיו). הימים חולפים והגורל מפגיש בין השתיים שוב ואז נוצר ביניהן קשר ההולך ומתהדק, למרות הפערים התרבותיים והמנטליים החוצצים ביניהן. כאשר לארה ניצבת מול החלטה גורלית, ידידתה החדשה מתגייסת לעזרתה ובהמשך היא תגמול לה בדרך מקורית ומיוחדת. 102 דקות.

זהו סרטה הארוך הראשון של איזולד אוגדוטיר, והוא זיכה אותה בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס. לכאורה זה מקרה פרטי-אישי של מערכת יחסים מיוחדת הנרקמת בין שתי נשים. אבל מה שיפה כאן הוא הדיון שהיא מעלה בסוגיות גלובליות כלל עולמיות של הגירה וזכויות אדם נרמסות. המימד האנושי של הקשר בין שתי הנשים מטופל כאן בעדינות וברגישות, תוך שילוב הרמוני של טקסט וסאב-טקסט ובניית מרקם יחסים זהיר, מהוסס ולא מובן מאליו. כקונטרסט לקור של מדינת האי הצפונית, הקשר בין השתיים הולך ומתחמם, אף שכלפי חוץ הוא נשאר מופנם ומאופק. בשורה התחתונה, אוגדוטיר יצרה כאן סרט מאוד כן, פשוט וצנוע, ויחד עם זאת מסעיר בהומניות ובמסר האנושי שלו, שנראה לי כי ירגש כל אחד.

דירוג: ****  

למועדי הקרנות


אפשר לנשום בשקט, באדיבות סרטי נחשון

"הסודות של ג'ואן" (אנגליה 2018)

דרמה. סרטו של טרבור נאן, שתסריטו נכתב בהשראת אירועים אמיתיים. חייה השקטים והפסטורליים של ג'ואן סטנלי (ג'ודי דנץ'), אישה בריטית מבוגרת החיה בכפר סמוך ללונדון, עוברים טלטלה כאשר היא נעצרת לפתע על ידי הבולשת הבריטית. עברה של סטנלי נחשף ועמו תגלית מפתיעה, מצעירותה שימשה ג'ואן (סופי קוקסון) כמרגלת סובייטית במשך עשרות שנים. כבר בצעירותה הייתה ג'ואן אוהדת המפלגה הקומוניסטית באנגליה, אבל רק לאחר שהחלה לעבוד בשירות הציבורי במדינתה היא גויסה על ידי הק.ג.ב, במרוצת שנות ה-30 לפעול למען ברית המועצות. היא מצליחה להעביר את הסודות לפיתוח פצצת אטום של ארה"ב ובריטניה ל"מעסיקיה" שבצד השני של מסך הברזל ובכך מסייעת לרוסים לההיות מעודכנים באשר לתכניות המערב ולהיעזר בטכנולוגיה המתקדמת שלו. היא הצליחה שלא להחשף במשך יותר מחצי יובל. הסרט עוקב גם אחר קשריה עם הגברים בחייה, להם הייתה זיקה ישירה לפעולותיה כמרגלת. עם סטיבן קמפבל מור, טום יוז. 110 דקות.

אין ספק שהסיפור של הסרט הזה, שכאמור מבוסס על מקרה אמיתי, חזק וטעון. מי שחתום עליו, טרבור נאן, הוא בעיקר במאי של סדרות וסרטי טלוויזיה. ולמרות הפוטנציאל הגלום בנרטיב, הסרט סובל מכמה בעיות מהותיות. ראשית, התסריט שנכתב לו לא ממוקד ומתפזר לכיוונים רבים. אין כל כך איזון בין חייה האישיים של הגיבורה ובין המעשים אותם ביצעה כמרגלת, עד כדי כך שהסרט לא שומר על מתח דרמטי לכל אורכו וברגעים רבים הוא מתמשך, מייגע ואפילו קצת משעמם. בעיה אחרת היא שהוא בונה את הקמפיין שלו על כיכובה של ג'ודי דנץ' הנהדרת. אלא שתפקידה בו מצומצם מאוד, כמעט שולי. רוב הנטל של גילום ג'ואן סטנלי מוטל על כתפיה של סופי קוקסון והיא עושה את תפקידה באופן סביר בהחלט, אבל זה לא מספיק. היא עדיין חוסה בצילה הענק של דנץ', שכאמור לא "נאלצת" להפגין כאן את מלוא כישוריה.

דירוג: *** 

למועדי הקרנות                  
 

הסודות של ג'ואן, באדיבות יונייטד קינג