מחול - אמה שפלן - בהילוך נמוך

קול לא מספיק מכוון, הפסקות תמוהות באמצע וגם חיבור לא טוב עם עידן רייכל. נחום מוכיח מאוכזב

ליוויתי את קריירת הפופ-אופרה שלה כשפרצה בגדול, לקראת שלהי שנות ה-90, ואף יצא לי לפגוש אותה אישית ולראיין אותה כאשר התארחה ב"מעגל" של דן שילון, באולפני הרצליה, אז הוענק לה שם אלבום זהב.

אמה שפלן, זמרת הסופרן קולרטורה הצרפתייה, ילידת פריז, התחילה בשירה קלאסית, עברה לרוק כבד, ובהיותה בת 18 שכנע אותה הזמר ז'אן-פטריק קאפדוויל לחזור לשורשים הקלאסיים. בעזרתו היא יצקה לשירה האופראית הבסיסית אלמנטים של טרנס ופופ - והסגנון הזה הוא שהגדיר אותה מאז. את האלבום הראשון שלה, Carmine Meo, חיבר והלחין קאפדוויל. הוא אמנם נכתב בצרפתית, שפת האם של שניהם, אבל תורגם ללטינית ולאיטלקית עתיקה וכך היא ביצעה זאת.

באלבומה השני, Etterna, היא אימצה את האיטלקית של עידן הבארוק, לאחר שלטענתה שירתה בשפה זו יוצאת יותר טבעית. מאז הוציאה עוד שני אלבומים, הרחיבה את מנעד הקרוס-ז'אנרים שלה גם לאלקטרו-פופ, רוק וסינת-פופ. היא מגישה קונצרטים ברחבי העולם, הגיעה לישראל כמה פעמים ותמיד משכה קהל רב שמתחבר לקולה המפעים, רב האוקטבות, וללוק הנפלא שלה. בגיל 44 שפלן היא אישה יפהפייה, תמירה, עדינה וממגנטת.

אמה שפלן, צילום: שלומי פינטו

איפה הבאלאנס?

בראשית הופעתה הראשונה בסיבוב הזה, בהיכל התרבות בתל אביב ביום שישי, האמנית אמנם אמרה בהתנצלות מחויכת שברפרטואר הנוכחי שלה יש לא מעט שירים שהיא מבצעת לראשונה. אבל גם ה"הצטדקות" הזו לא הכינה אותנו למה שקרה בהמשך.

כבר בקטעים הראשונים, Leonora, Tu Che Di Ciel ו-Signor Mirate משהו נשמע בעייתי. קולה של שפלן לא מגיע לגבהים אליהם אנחנו רגילים, היא מרבה לשוחח/ להתווכח/ לנהל דיונים עם הקבוצה הגדולה של הנגנים וזמרות וזמרי הליווי שלה, כשהקהל לא מבין מה קורה. יש פאוזות ארוכות בין השירים, בהן היא מסתובבת על הבמה ומכינה את עצמה לקטע הבא. והסאונד נשמע מטריד, כאילו לא נעשה בלאנס לפני ההופעה. לא בין הנגנים והאמנית ולא בינה ובין עצמה.

אנחנו רוצים להאמין שהיא מחממת את קולה והנה מגיע הדבר האמיתי לו אנחנו רגילים - הופעה זורמת וקולחת עם ביצועים קוליים שלוקחים את הקהל לעולמות עליונים. אבל זה לא קורה.

נראה כי גם בהמשך היא שרה בסולמות לא נכונים, וכשהיא עולה לגבוהים זה נשמע לעיתים לא מדויק ואפילו צורם. ממש לא מתאים לה. וגם החברים המלווים אותה לא נשמעים טוב, כאילו כיליהם וגרונותיהם לא מכוונים לפרפורמנס שלה.

ותוסיפו לכך את ירידתה הפתאומית ללא הסבר בשלב מסוים אל מאחורי הקלעים לכמה דקות, דבר המאלץ את הנגנים לאלתר קטעים אינסטרומנטליים, עד שחזרה. אני לא זוכר שהייתי עד אי-פעם להתרחשות כזו בהופעה. הרי מדובר באמנית מובילה, בעלת מוניטין, קפדנית ומנוסה, ובהפקה גדולה ויוקרתית עם תפאורה קלאסית, תאורה מרשימה, וידאו-ארט מעוצב ברקע ומסכי צד לטובת היושבים רחוק.

אמה שפלן, צילום: שלומי פינטו

נשמע כמו חזרה ראשונה

כאשר היא מזמינה את עידן רייכל, מתעוררת תקווה שמשהו ישתנה לטובה, וזה אכן קורה בהתחלה, לרגע קצר, בדואט שלה איתו את Spente Le Stelle – כרטיס הביקור הנודע שלה - כשהוא מנגן בפסנתר ופוצח בשירה והיא ממשיכה. אלא שבהמשך היא מבצעת איתו בדואט את "מכל האהבות" ואת "אם תלך". היא שרה בעברית מתוך דף בו רשום לה הטקסט באיות פונטי, הוא מנסה לתמוך ולעזור אבל זה נשמע גרוע. כמו חזרה ראשונה או חלטורה לא מגובשת. לא מתאים לה, לא מתאים לו.

אין כל קשר בין זה ובין מיזמי מוזיקת העולם עם אמנים זרים שרייכל מחבר ומזווג באמנות. האמנית אומרת שהיא אוהבת להגיע לישראל ודבריה זוכים בתשואות, אבל לא מפצים על הרגעים המביכים.

אמה שפלן, צילום: שלומי פינטו

"רושמת לפניי"

בשליש האחרון של המופע (הקצר, פחות משעה וחצי) שפלן כבר מצליחה לכוון ולייצב את קולה ואנחנו מקבלים טעימות ממה שהיא מסוגלת לו. מעט מדי ומאוחר מדי.

עוד קטע תמוה מתרחש כשאנשים מהקהל מבקשים ממנה לבצע כמה להיטים מוכרים שלה ובתגובה היא אומרת, "בפעם הבאה. אני רושמת לפניי ואזכור לשיר את הקטעים האלה בביקור הבא".

כהדרן מבצעת האמנית שוב - איך לא - את Spente Le Stelle. הופעה מאוד שנויה במחלוקת. היו שהריעו לה בסוף אבל רבים מאוד היו מאוכזבים. שמעתי אישה אומרת לבעלה, "זה היה מופע חובבני ביותר".

כשאתה נחשף לאירוע כל כך לא מספק ולא מקצועי ומנסה לנתח אותו, נראה כי הדבר נבע מהסיבות הבאות: לא היו מספיק חזרות על המופע בין האמנית ובין מלוויה וגם בינה ובין רייכל; שפלן לא הכינה כהלכה את קולה הנדיר לקונצרט הזה; וכנראה שגם לא נעשה בלאנס כלי וקולי ראוי לפני ההופעה. חבל.

אמה שפלן, צילום: סיון פרג'

אמה שפלן, 27 באפריל 2019, היכל התרבות תל אביב