שניים במחיר אחד

 חמש מילים חזרו על עצמן כמו לייטמוטיב כמעט לכל אורך המופע החדש של "מיומנה לילדים": "איך הם עושים את זה?". בשביל נער בן עשר וחצי, ורבלי לתפארת אך עם זאת קמצן כרוני בסופרלטיבים שעלולים לקצר לו את זמן המשחק בטלפון הנייד, כזה שמעדיף בדרך כלל את שם הקוד הגנרי - "כיף" כתחליף לאימוג'י הבוהן המונפת הקצר והחסכני, אין ספק שמדובר בהצלחה רבתי. "קרקסנה", המופע החדש של מיומנה לילדים, עשה לו את זה.

המוזיקה והמחול, כלומר מה ש"מיומנה" יודעים לעשות הכי טוב, מתקיימים לצד האקרובטיקה והלהטוטנות, וכך קיבלתם שניים במחיר של אחד – קרקס ומיומנה.

קרקסנה צילום: פיני סילוק



במאי המופע, עידו קגן, הוא חבר הקאסט המייסד של "מיומנה", וכמו "מיומנה" שמשתפת פעולה מזה שנים עם יוצרים ואמנים חיצוניים ללהקה, כך גם "מיומנה לילדים" מבקשת, כך עושה הרושם, להרחיב את מנעד המיומנויות שמציג המותג ועל הדרך לפתוח שערים לקהלים נוספים. לצורך כך חברו הפעם הרקדנים, המוזיקאים והבודי פרקשניסטים ל"קרקס ריאקשן" שפועל מזה כעשור. בשורה התחתונה זהו מיקס הגיוני. 
  

 
קרקסנה צילום: פיני סילוק




ציפורים אנושיות

היו רגעים מלאי קסם במופע כמו הנאמבר של אמן הקרקס, אמיר נר גאון, שמתגלגל בכל חלל הבמה "לכוד" בתוך חישוק קרקע ענק כאילו היה האדם הוויטרובי של ליאונרדו דה וינצ'י (זוכרים את הדימוי האיקוני של הטלוויזיה הלימודית של אדם פרוש ידיים ורגליים בתוך עיגול מושלם?). הנאמבר הזה, שמציג אלמנט קרקסי חדש יחסית בישראל (או מדויק יותר: לא מאוד פופולארי), באמת מרשים. עד כדי כך שהצליח לחלץ מבן העשר וחצי את המשפט הפואטי: "הוא כאילו הפך להיות חלק מהחישוק. אתה לא מבין איך זה אפשרי". ויש גם את הבסקולה, אותה נדנדת קרש שמשני צידיה מעופפים בניגוד לחוקי הכבידה עמית קרוליצקי ואומרי עציוני כאילו ציפורים אנושיות זה הדבר הטבעי בעולם.

קרקסנה, תמונת יחסי ציבור



ויש את איה דיין, שמרחפת בעזרת רצועות במרחבי הבמה, מטה ומעלה, הצידה וחזרה. "היא פייה?", שאל הקטנצ'יק הפרטי שלי ולא סתם. זה הנאמבר היחיד, אולי, בו משתלבים באופן הומוגני הוליסטי, כל האלמנטים, כלומר - המיומנויות שמביאה איתה אמנות הקרקס והמקצב והנשמה של "מיומנה", שבאים לידי ביטוי בשיר בוסה נובה מקסים בפורטוגזית ממיסה ששר ל"פייה" עם הזרועות הקשורות רוברטו מנדס.

בן העשר וחצי אהב את "החנונים", יריב סולומון ועירית חרובי, אקרובטים שהופקדו על קטעי המעבר בין שלל הנאמברים במופע. אני פחות. "זה היה מלא הומור. הם ממש הצחיקו אותי וגם ביצעו תרגילים מאוד מרשימים כמו פירמידה אנושית כזו שממש בא לי לנסות גם", סינגר הילדוד על עמדתו. הסכמנו שלא חייבים להסכים על הכל ושאין סיכוי שאנחנו מנסים את זה בבית. 
 
באים לעבוד
 
צריך לציין לטובה את היצירתיות בכל הנוגע לשיתוף הקהל הצעיר במופע. מעבר להעלאת ילדים מהאולם לבמה, כפי שנהוג בדרך כלל במופעי קרקס שבנויים כמו רוויו, נעשה פה שימוש מקסים בהקרנה על מסך שתלוי מעל הבמה של אימוג'ים שלמעשה מפעילים את הקהל. מחיאות כפיים, רקיעות רגליים, השמעת קולות של חיות למיניהן, יו ניים איט.

גם סרבני אינטראקציה כרוניים שלוקים בציניות מפושטת, ימצאו את עצמם מחייכים בניגוד לרצונם אל מול הפיצוח שחונך לילד בדרכו. "זה מאפשר לקהל לא רק להיות צופה אלא ממש לקחת חלק במופע וזה כיף", הכריז הילדוד וסיכם את הכל במילה הגנרית שמתישהו, אחרי הכל, הייתה צריכה לצוץ.

קטעי המוזיקה, תיפוף בכללי ותיפוף הגוף שמכניסים אותך לגרוב ומהדהדים מקצבים משתנים מהבמה, עוטפים את כל החוויה בתחושה משחררת של חופש. אין ספק שהמיומנאים על הבמה יודעים היטב את מלאכתם. מעבר לכך, מדובר בהפקה מרשימה שהרבה ממכלול הרושם יש לזקוף לזכות מעצב התאורה, איתמר הורי, שמלהטט בשילובי צבעים מפתיעים ובעיצובי אור שהופכים את המופע לשואו.

צפה והשתתף בכתיבה: יונתן שינמן

קרקס מיומנה לילדים, צילום: רן בירן

ניהול אמנותי, מוזיקה ווידאו: עידו קגן, משתתפים ושותפים ליצירה, קבוצת מיומנה לילדים:
רות אהרוני, טליה ביק, ויקי בר-אל, הילה יפה, הגר אנוש, איתן חיניץ, רעות רותם, רוברטו מנדס, רון פרוינד, אור טרגן. ובהשתתפות קרקס ריאקשן: יריב סולומון, עירית חרובי / נעה מטלון – "החנונים", אמיר נר-גאון, עמית קרוליצקי, אומרי עציוני, שגיא ברכה, איה דיין, יעל רבר, שי רמות, ליאור פייג, יאן שופין

22 ביוני בשעות 11:00 בתיאטרון הסינמה סיטי גלילות

לרכישת כרטיסים