"מלחמה פרטית" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטו של מתיו היינמן. במציאות בה מקצוע העיתונות נמצא תחת מתקפה מתמדת, מארי קולווין (רוזמונד פייק) היא אידיאליסטית המהווה דוגמה ומופת לכל העוסקים במקצוע. כאישה מרדנית ואמיצה באופן יוצא דופן, בחרה קולווין להיות "כתבת קרבית". היא מסקרת לאורך עשרות שנים את כל הקונפליקטים הצבאיים המורכבים ביותר ברחבי העולם, ושמה עצמה לא פעם בחזית הקרבות האכזריים ביותר. לאחר שנפצעה בעינה מפיצוץ רימון בסרי לנקה, חובשת קולווין רטייה על עינה וממשיכה לסכן את עצמה בשדות הקטל. בין המערכות היא גם מוצאת אהבה, בזרועותיו של איש העסקים הבורגני טוני שואו (סטנלי טוצ'י). אחרי מיסוד היחסים איתו היא יוצאת לסקר את הקרבות הקשים במלחמת האזרחים בסוריה ומגיעה יחד עם צלם המלחמה הנודע פול קונרוי (ג'יימי דורנן) לעיר הנצורה חומס, שם היא עוברת את החוויה המטלטלת והמסוכנת ביותר בחייה. 110 דקות.

מבחינתי, סרט הזה מצטרף בכבוד למקבץ עבודות קולנוע מצוינות שנעשו על עיתונאים במלחמה, הבולטות שבהן "שנה בצל הסכנה " (82') של פיטר וויר ו"דמעות של שתיקה" (84') של רולנד ג'ופה. "מלחמה פרטית" הוא סרטו העלילתי הראשון של מתיו היינמן, אבל הנושא בו הוא עוסק מוכר לו מאוד. היינמן יצר עד כה סרטים דוקומנטריים וסדרות, בהם כאלה המתעדים את קונפליקט הסמים הקשה שבין ארה"ב ומקסיקו וכן יצירה דוקומנטרית בשם " City of Ghosts ", שעסקה בעיתונאים נועזים המסקרים את זירות המלחמה בדאעש. בזכותו הוא לקח על עצמו את בימוי "מלחמה פרטית". האמת, לא פשוט להבין את המוטיבציה של קולווין, שעבדה עבור ה"סאנדיי טיימס" מ-1985, להתעקש לעבור עם טייפ ההקלטות שלה, ורצוי גם עם צלם צמוד, מזירת לחימה אחת לבאה אחריה בכל רחבי העולם ולאסוף עדויות מצמררות. זו הייתה עבורה בעיקר תחושת שליחות והאדרנלין שהציף אותה, וניתן לחוש זאת היטב בסרט. בבניית הנרטיב ובהוצאתו מהכוח אל הפועל מושגת אמינות מירבית, וזאת בזכות היכרותו הרחבה של היינמן את הנושא לאחר סרטיו הדוקומנטריים. רוזמונד פייק עושה תפקיד מצוין (וגם ג'יימי דורנן, העזר כנגדה) אך הסיפור הקולנועי לא מדייק, בלשון המעטה, למציאות הבין-אישית בחייה. כנראה בגלל הצורך לעקוב באינטנסיביות אחר הקריירה הקרבית שלה, קיבל התסריטאי אראש אמל החלטה שלא לאזכר את מערכות היחסים המשמעותיות בחייה. בפועל, היא נישאה לעיתונאי פטריק בישופ וכן לעיתונאי הבוליביאני חואן קרלוס גומוסיו, שהתאבד ב-2002, כנראה בגלל דיכאון ובשל התמכרותו לאלכוהול. במקומם מובא כאן הרומן שלה עם טוני שואו ונישואיה לו -  סיפור פיקטיבי כנראה. הדבר היחיד ש קצת פגם לי ברצף הסרט ונראה לי תמוה למדי, זו הספירה לאחור לקראת האירוע אותו חוותה קולווין בחומס. זה סוג של ספוילר לא מחויב המציאות. ועדיין, מדובר בסרט משובח.

דירוג: ****

מועדי הקרנות

מלחמה פרטית, באדיבות סרטי יונייטד קינג

דרמה. סרטה של ריי רוסו-יאנג המבוסס על רב המכר של הסופרת הג'מייקנית ניקולה יון. דניאל ביי (צ'רלס מלטון), סטודנט רומנטיקן ממוצא קוריאני-אמריקני החי בניו יורק, עומד בפני ריאיון גורלי לאוניברסיטה יוקרתית. אם יתקבל, ילמד רפואה וישבור את המסורת המשפחתית של עבודה בעסק למוצרי טיפוח לשיער שחור אותו מנהל אביו וגם אחיו עובד בו. אביו תולה בו את יהבו. נטשה קינגסלי (יארה שהידי), ילידת ג'מייקה החיה עם משפחתה כבר שבע שנים בניו יורק, מאוהבת בעיר וחשה עצמה אמריקנית אותנטית. אלא שרשויות ההגירה החליטו שלא לאשר לבני המשפחה תושבות קבע ונותר להם יום אחד לפני שייאלצו לטוס בחזרה לג'מייקה. נטשה פותחת במסע נואש בין פקידי הגירה ועורכי דין כדי לנסות למנוע את רוע הגזירה. באופן מקרי היא ודניאל נפגשים ודי מהר מתאהבים. הם מבלים יחד יום קסום ברחבי העיר הרועשת והגועשת. ניצוצות עפים מיידית בין שני הזרים שאולי לעולם לא היו נפגשים לולא הגורל נתן להם דחיפה קלה. אך האם הגורל יספיק לממש את האהבה הגדולה הזו של השניים? 100 דקות.

תאהבו או לא, הנוסחה הזו כנראה עובדת. קחו שני צעירים זרים, שניהם בני משפחות מהגרים במקרה זה, שחברו ביניהם באורח מקרי בלב לבה התוסס של מנהטן, ותנו להם סטופר ביד: דד-ליין גורלי שעלול לגרום לניתוקם זה מזה בקרוב מאוד, אחרי שכבר התאהבו. זה בדיוק הסיפור של "גם השמש היא כוכב", סרט שכל מטרתו לגרום לבנות ובני נעורים להאמין ברומנטיקה, בגורל, וביכולת של שניהם לגעת בהם ובכוכבים. הסופרת הג'מייקנית ניקולה יון מתמחה בספרים מסוג זה, המעובדים לקולנוע (גם "הכל הכל" מבוסס על ספרה) והבמאית רוס-יאנג ("לפני שאפול") התאימה עצמה בקלילות למשבצת. אז מה יש לנו פה? קצת תיאוריה פיזיקלית על היקום והשפעת או אשמת הכוכבים על גורלנו, דיון חטוף ולגמרי לא ממצה בנושאי הגירה, שני שחקנים בהתהוות, לא ממש מהשורה הראשונה אבל סימפטים למדי, תשדיר תיירות פלקטי טיפוסי לניו יורק והמון רומנטיקה סכרינית. מתאים לכם?

דירוג: ** וחצי   

מועדי הקרנות     
 

גם השמש היא כוכב, באדיבות סרטי פורום פילם

דרמה. סרטה של זארה הייס. מרתה (דיאן קיטון) נכנסת לשנות הזהב שלה בלי יותר מדי תוכניות לעתיד. היא חשה שרוב חייה כבר מאחוריה ומה שלפניה לא מזמין במיוחד, מה גם שהיא לא ממש בקו הבריאות. עם המחשבה הזו היא מוכרת את כל תכולת ביתה שבניו יורק ועוברת לסן ספרינגס  שבג'ורג'יה, קהילת דיור מוגן יוקרתית לגיל השלישי. למרות מזג האוויר השמשי, המרחבים הפתוחים, המתקנים המפוארים והשכנים הידידותיים קצת יותר מדי, בעיקר ויקי (ג'קי וויבר) המנסה לחשוף אותה לפעילויות ה"פרועות" של דיירות ודיירי המקום, מרתה לא מוצאת עצמה במקום החדש. אבל כשיום אחד היא נתקלת במקרה במדי מעודדת הנבחרת הישנים שלה מהתיכון, צץ לה רעיון: להקים עם בנות המקום קבוצת מעודדות. מתברר שגם בגיל השלישי זה אפשרי. עם סילה ווסטון, פאם גריר, ריאה פרלמן, אלישה בו, צ'ארלי טהאן. 91 דקות.

הז'אנר מוכר. תקראו לזה "זקנות חסרות מנוח" או "לעת בלותן הייתה להן עדנה" וכו'. המסר ברור. ולכן התכנסנו כאן עם חבורה מרשימה של שחקניות עם רזומה מפואר המשתרע על פני עשרות שנות קריירה. הן כבר לא צריכות להוכיח דבר, אלא רק להשתעשע. ואת זה הן היו יכולות לעשות הרבה יותר טוב אילו הופקד בידיהן תסריט ראוי - קומי או דרמטי. הבעיה שאין להן כאן לא את זה ולא את ההוא. לרוע המזל מדובר בנרטיב שטחי ודלוח, רווי אוסף קלישאות ע ל הגיל השלישי, דיור מוגן, ומה שביניהם. כך שגם שחקניות מעולות, עטורות קרדיטים מצוינים ועתירות פרסים – לא מוצאות את עצמן בסיטואציה. געגועיי לסרטי עבר נהדרים של דיאן קיטון, ג'קי וויבר, פאם גריר וריאה פרלמן – והיו לא מעט כאלה.  למרבה הצער, הפרויקט הזה פשוט לא עובד להן.

דירוג: ** וחצי

מועדי הקרנות     


מעודדות הזהב, באדיבות בתי קולנוע לב




"ג'ון וויק 3" (ארה"ב 2019)

אקשן. סרטו של צ'אד סטהלסקי. בפרק השלישי בסדרת הסרטים מלאת האדרנלין, חוזר מתנקש העל ג'ון וויק (קיאנו ריבס) כשמעל ראשו מאיים תג מחיר של 14 מיליון דולר וצבא של ציידי ראשים המתחקים בעקשנות אחר עקבותיו. לאחר שהוא מחסל חבר בגילדת המתנקשים הבינלאומית "השולחן הגבוה", מנודה ג'ון וויק מקרבם, אך לא די בכך. המתנקשים והמתנקשות חסרי הרחמים ביותר בעולם אורבים לו בכל מקום אפשרי כדי לסגור איתו את החשבון. עם האלי ברי, לורנס פישבורן. 
         
מועדי הקרנות   
  

ג'ון וויק 3, באדיבות פורום פילם