לראות את ההפקה פעמיים
 
את עלילה האופרה "כך עושות כולן" אפשר לסכם בכמה משפטים: שני חברים קצינים, גוּליֶילמוֹ ופֶרַאנדוֹ, מאוהבים בשתי אחיות - פיוֹרדיליג'י ודוֹראבֶּלה. צלצולי פעמון החתונה כבר נשמעים והנה תוך שיחה מציע ידיד הבחורים, הפילוסוף הקשיש מהם דון אלפונסו, לבדוק את נאמנותן של הבנות. דֶספּינה, המשרתת של השתיים, מסייעת לו במימוש התרגיל. מכיוון שהז'אנר הוא קומי, ברור לנו מראש שסוף הסיפור יהיה אופטימי וחיובי והאוהבים יפלו איש בזרועות רעהו ויגיעו אל הנישואין. בכיף? מתוך התפכחות? זה כבר נושא לוויכוח או לכל הפחות לתהייה.

האופרה הישראלית מעלה הפקה חדשה של האופרה המגיעה מבית האופרה של קנדה. הבמאי המקורי הוא אטום אגויאן, מועמד לאוסקר על סרטו "המתיקות שאחרי" וזוכה פרס דן דוד. לצד סרטים ביים אגויאן גם אופרות, ואף חיבר את האופרה "במקום אחר קצת פחות" למוזיקה של רודני שרמן. 
 



אטום אגויאן, מקור: אתר בית האופרה

בתל אביב ינצח על האופרה דניאל כהן, מי ששימש במשך כמה שנים מנצח בבית האופרה הגרמנית בברלין. בשנתיים האחרונות הוא מכהן כמנהל המוזיקלי של האופרה הממלכתית של דרמשטאדט ואחראי בכל עונה על לוח עבודה מעורר קנאה - שבע הפקות אופרה חדשות, ארבע הפקות חוזרות, שלוש הפקות בלט ותשעה קונצרטים - וכל זאת על הבמה השלישית בגודלה בגרמניה ומול קהל של 1500 איש בכל מופע.
 
כל תפקידי הנשים בשני הצוותים באופרה מגולמים הפעם על ידי זמרות ישראליות: את פיודיליג'י ישירו לסרוגין נועה דנון ויעל לויטה, את דוראבלה נעמה גולדמן וענת צ'רני ואת דספינה המשרתת הילה בג'יו ודניאלה סקורקה. אני נפגש עם דניאל כהן בהפסקה קצרה לאחר חזרה עם הדוראבלות, שאחריה ירוץ לחזרה נוספת. "הן כל כך טובות", הוא מעיד על הזמרות המקומיות, "שלקהל לא תהיה ברירה אלא לראות את ההפקה פעמיים, עם שני הצוותים." 
  
 

כך עושות כולן באדיבות האופרה הישראלית

אופרה משולחת רסן 
 
"'כך עושות כולן' היא מוצרט למתקדמים", מסביר כהן על האופרה עליה נקרא לנצח. "הדרך שבה מוצרט ומחבר הליברית לורנצו דה פונטה כתבו, היא כל כך משולחת רסן. לאחר שהתנסו בעבודה משותפת באופרות 'נישואי פיגרו' ו'דון ג'ובני', הם הגיעו למצב שבו המדיום הוא התוכן. ולמסקנה הזאת הגיעו כנראה עוד לפני שהאופרה עולה על הבמה."
 
זו הסיבה לכך שמוצרט מאתגר את הקהל שממתין לאריה של זמר סולן, ומושך את סבלנות הצופים לאורך 11 קטעים עד שמופיעה אריה ראשונה?
 
"גם זו התחכמות. אפשר לחלק את ההתרחשות המקדימה לאריה הראשונה לגושים גדולים יותר, ואז זה ייראה אחרת. בעיקרון הרעיון הוא שישנה זרימה של הצורה, ואז מגיע הדואט הראשון של שתי הבנות," הוא מדגים בשירה את הקטע המדובר. "בדואט הראשון האחיות משוות את מידת חתיכיותם של המחזרים/ארוסים שלהם. איך מוצרט בונה את המוזיקה? הוא מתחיל בהצהרה ומיד אחרי ההצהרה באה מוזיקה מקושטת. עוד לא נאמר משפט מהותי אחד וכבר המוזיקה עסוקה בהוספת עוד ועוד קישוטים וציוצים. האם מוצרט רומז שמדובר כאן בשתי "פרֶחות?!"   
 

לורנצו דה פונטה ומוצרט, תמונות מוויקיפדיה

פרחות ממש?

"לא בדיוק. הן בחורות מחונכות מבית טוב אבל החינוך שהן קבלו הוא חינוך לצורה, לחיצוניות ולא לתוכן."
 
שתי בחורות שיושבות אצל הפדיקוריסטית ומדפדפות בעיתוני נשים?
 
"נכון אבל הסיטואציה ארוזה בלשון מאוד גבוהה, שקספירית או שלונסקאית: 'הלא תראי אחות מה נאה אהובי. ראי את מראה פניו... הן מדברות בלשון אצילים שלידה גם כתביו של קיקרו ההיסטוריון נראים כמו ראיון ב'לאישה'. תחביר גבוה, כתיבה מוזיקלית משובחת. ואז לאורך המערכה הראשונה הם משתמשים בכל צורה מוזיקלית ידועה - סרנדה, צורת סונטה, ריטורנלו - מעין רונדו בצורה של בית ופזמון חוזר, טריו, דואט  ומה לא. כל זה במערכה הראשונה אבל בתוך המסגרת הזאת אין הרבה עומק רגשי. אתה יושב ונהנה כי זה חמוד, זה מצועצע, קצת מפולפל, קצת אכזרי אבל מצחיק. אתה אומר 'וואו'."  
 

דניאל כהן, צילום: מירי שמיר

ואז?
 
"ואז מגיעה המערכה השנייה שהיא כבר מודרנית. היא האתגר הגדול של 'כך עושות כולן'. למה היא כל כך מאתגרת? כי בשונה מ'דון ג'ובני' שיש בה מערכה שניה סנסאציונאלית עם סוף שמח, או ב'נישואי פיגרו' שיש בה מערכה שניה סבוכה ומפולפלת אבל בסופה יש רגע של קתרזיס ופיוס אמיתי בין הרוזן לרוזנת, או 'חליל הקסם' שמסתיים באיחוד קדוש בין הגבר לאישה, המערכה השנייה כאן לוקחת את כל המסכות המצועצעות, העגילים, המחרוזות, תכשיטי הכסף והזהב של תקופת הנאורות וקורעת אותם מעל לדמויות ומשאירה את האדם המודרני - שמכיר את החוקים, נוקשים ככל שיהיו, את המקובלות החברתיות, ויודע לעומק את תכונות הטבע האנושי - ולמרות כל זאת הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג, אם תרצה כמו חיה. יש לו צרכים, יש לו משיכה מינית ואחרת. הוא מבולבל, יש בהתנהגותו סתירות. 
 
"הרגע שמתַחלֵף את הקריאה 'הו רוזנת' בסוף 'נישואי פיגרו' או את ההצהרה 'פמינה שלי' ב'חליל הקסם' הוא רגע שבו, אחרי כל ההתנסויות הקשות שעברו הגיבורים, עולה אלפונסו, הפילוסוף המאתגר את ארבעת הצעירים ופוסק: 'ככה זה! אנחנו בני אדם!' כך אנחנו מתנהגים וכך אנחנו עושים. אתם רוצים פתרון – בבקשה, הינשאו לשתי הבנות. הן נשים שאתם אוהבים. הן נשים טובות, רעות או מורכבות כמו כל אישה אחרת. כך עושות כולן! לא בגלל שכל הנשים בוגדות. יש מסורת להתייחס לטקסט כאחד הטקסטים השוביניסטיים החזקים. אבל כשמקשיבים לדברים של אלפונסו קודם להצהרה הזאת 'כולם מאשימים את הנשים, אבל אני מתרץ אותן. לאחרים זה נראה כהתנהגות הפכפכה, אבל לי, אומר אלפונסו, זה צורך של הלב. הצורך שלנו כבני אדם. אנחנו כולנו, גברים ונשים, לא טהורים כמו יונה צחורה, אנחנו לא דימויים אנושיים של רעיונות מופשטים. אנחנו מורכבים, קבלו אותן כפי שהן. קבלו את הצורך הזה שלהן.
 
"המערכה השנייה של האופרה הזו היא אחד הדברים יוצאי הדופן בנוף היצירה המוזיקלית של התקופה. מבחינתי 'כך עושות כולן' מתייחסת לתופעה האנושית של יחסי גברים ונשים, כמו 'מי מפחד מווירג'יניה וולף' של אדוארד אלבי או 'עיניים עצומות לרוחה' של קובריק. זו יצירה שהסוף שלה הוא לא נוח. אבל הוא סוף סוּפֶּר-אנושי, מציאותי. מוצרט ודה פונטה יוצאים מתוך חדות המחשבה של תקופת ההשכלה וכך הם מתבוננים בגוף האנושי, בנפש האנושית ואומרים, אנחנו לא אידיאל צרוף, אנחנו סך כל חלקינו וקצת יותר מזה. יש לנו צרכים, יש לנו התבלבלויות, יש לנו משיכה לאנשים שאינם בני הזוג שלנו. אנחנו באותה עת אנשים מתורבתים וחיות מן הג'ונגל. השורה התחתונה של האופרה הזאת היא לא מפייסת. היא אומרת  'אנחנו בני אדם ואנחנו מורכבים'." 
 


דניאל כהן, צילום: מירי שמיר

העובדה שהאופרה הזו לא מפייסת היא הסיבה שבגללה היא לא התקבלה לאורך המאה ה-19, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לסייע לה, לרבות בשינוי שם היצירה?
 
"גם מן הסיבה זאת אבל גם כי הסגנון כבר לא היה אופנתי. היא הייתה מאוד מורכבת. היא נכתבה לאירוע של קהל וינאי שרצה ממתק קטן, רצוי שמאלצי. ובמקום זה הוא קבל דיון על האופי האנושי, במסווה של ממתק. יש אופרות שמתחילת בצורה מורכבת ובסוף יש סדרה של צחוקים ונצנצים. האופרה הזאת מתעתעת. זה מתחיל סוּפֶּר-מתוק וכייפי הפלפול החמוד ואז אתה מקבל אגרוף בבטן. אתה נשאר עם  מוצרט ועם דה פונטה - שני אמנים בשלים, מבוגרים עם תבונות אנושיות. בטהובן שנחשף לאופרה הזאת אמר: 'איך יתכן שאינטלקט ברמתו של מוצרט יכול להתייחס לטקסט כל כך לא מוסרי?'. הוא היה מאוד חמור אבל את הרביעייה המסיימת של האופרה של מוצרט הוא ציטט בהרחבה באופרה היחידה שלו  'פידליו'." 
  

כך עושות כולן באדיבות האופרה הישראלית

תנאים של חיזור  
  
הבמאי אטום אגויאן התייחס לשם המלא של האופרה: "כך עושות כולן או בית ספר למאהבים" - ומיקם את העלילה במסגרת של פנימייה תיכונית שבה כל התלמידים, כלומר המקהלה, מתייחסים אל הרפתקאות שני הזוגות כאל ניסוי גלוי לפני כולם.
 
"אני חושב שזה רעיון נכון של הבמאי."
 
בכל זאת בהרבה הפקות, לרבות אלה שעלו כאן באופרה הישראלית, מתעלמים מן המקהלה ועל הבמה נוכחים רק ששת גיבורי היצירה?
 
"נכון. כבר ניצחתי על הפקות ללא מקהלה אבל לדעתי כך מפסידים את הצפייה של הקולקטיב. במקרה הזה היא צפייה של בית הספר. כל מקהלה שעולה על הבמה היא מקהלה יוונית או אנטי מקהלה יוונית. לכן טוב עשה אגויאן הבמאי שלא ויתר על המקהלה. אפילו לקטעים הקצרים שהמקהלה שרה יש משמעות.
 
"'כך עושות כולן' היא האופרה של מוצרט בשיא אונו. לדוגמה קוורטט  (רביעייה) שבו משתתפים לכאורה כל הזמרים, שני הזוגות ובסופו אלפונסו ודספינה שרים ביחד. הקוורטט הזה הוא קוורטט רק לכאורה. בפועל איש לא שר עם זולתו. יש לנו על הבמה את שני הזוגות, כאשר הבנים לא יודעים איך לדבר עם הבנות והבנות אינן יודעות איך לדבר עם הבנים. ואז אלפונסו, החכם והמבוגר, אומר למשרתת דספינה: 'בואי נסיים את הקומדיה הזאת, תעשי איתן מה שאני עושה עם הבנים. ניצור תנאים שמאפשרים חיזור.
"המחזר אינו חושף את רצונו האמיתי אלא משתמש בצד ג', תעלול שקיים בדרמה ובשירה מאז ימי אובידיוס ועד היום. ואז לפי ההוראות נכנסת דספינה והתזמורת מנגנת מעין הכרזה על בואה ואחרי התראה מוזיקלית  היא פוצחת ברצ'יטטיב, שירה קרובה מאוד לדיבור. הרצ'יטטיב שמור באופרה בדרך כלל לאלים, למצביאים, למנהיגים מיתולוגיים אבל לא למשרתת. למה דספינה שרה רצ'יטטיב? כי כאן היא מגלמת תפקיד של אצילה - מוצרט מסמן לנו את זה במוזיקה.
 
"או דוגמא אחרת - האריה הגדולה של פיורדיליג'י, אריה קורעת לב שבה היא מודה לפני אהובה שאינו נוכח שהיא ככל הנראה בוגדת בו כי התאהבה באחר. זו אולי האריה הקשה ביותר שמוצרט כתב לזמרת סופרן מכל היבט - טכני, מוזיקלי, דרמטי, אריה עמוקה מאוד. בבית השני או השלישי הליווי בתזמורת כבר לא במיתרים אלא בשתי הקרנות. השימוש בקרן, שנעשה כדי לצייר מוזיקלית את הגבר או האישה הנבגדים, המקורננים, הוא כמעט סימן מוסכם, כמו למשל ב'נישואי פיגרו'. כאן הקרן מהדהדת לא את הבגידה אלא את ההרהורים של  פיורדיליג'י על הבגידה שלה באהוב ליבה.
 
"בפרטיטורה כאן יש שכבות של עומק שלא נמצא באופרה אחרת. כשאתה מקשיב למילים 'למען הרחמים סלח לי אהוב לבי' ואתה מקשיב למוזיקה, אתה רואה שהמוזיקה אינה הולכת יד ביד עם המלים. התחביר המילולי והתחביר המוזיקלי אינם משלימים זה את זה אלא מנוגדים זה לזה. המוזיקה של מוצרט נמתחת מעבר לסימני הפיסוק של הטקסט. במקומות שהמשפט דורש פסיק המוזיקה מתעלמת מן הפסיק וממשיכה. 
 
"לצורך השוואה, אם נתייחס למונולוג המפורסם של מקבת גיבורו של שקספיר: 'מחר, מחר, מחר...'  השחקן מסתדר עם הפסיקים, יודע מתי לקחת אוויר. הטקסט וההגשה משלימים זה את זה. לא אצל מוצרט. הוא מותח את המוזיקה מעבר למשמעות המילולית של הטקסט.
 
"עוד דוגמא - בפעם הראשוני ששני הגברים מופעים בזהות השאולה, מחופשים לצורך החיזור של האחד אחרי אהובת לבו של רעהו,  הטקסט שדה פונטה שם בפיהם הוא ברמה של שירה רומית עתיקה, לשון עתירת דימויים וממשקלת היטב, אבל המשמעות של אותן מלים היא ארצית ברמת הגיחוך."    
 
 


דניאל כהן, צילום: Mario Mainino

הדים לעבר והדים לעתיד
 
 
עם הזמרים אתה עובד על כל הדקויות על ההתנגשויות בין המוזיקה לטקסט וכולי. איך זה אמור לעבור לקהל?
 
"לכאורה זו שאלה שתישאר פתוחה למי שבא לצפות באופרה. אני מאמין עקרונית שאין דבר כזה עבודה מוזיקלית ועבודה דרמטית. זו הסיבה שאני אוהב לעבוד עם במאים טובים כי או שמשהו עובד דרמטית ומוזיקלית או שהוא לא עובד. ברגעים נדירים בשירת הבל קנטו אתה יכול לסלוח לזמרת ששרה נפלא על כך שהמשחק שלה אינו משכנע. אם יש משהו לא מוצלח אז הוא לא מוצלח גם בדרמה וגם במוזיקה. אם שני זמרים לא שרים טוב אז גם אין דרמה. העבודה שלנו היא בעיקר על עומקים - עובדים על השפה, על ההיגוי האיטלקי. 
 
"דה פונטה אמנם לא היה משורר גדול אבל לכתוב ליברטו הוא ידע. הוא ידע להשתמש במלים בעלות טעם ומצלול מסוים וכשמחברים אותו עם מוצרט התוצאה היא פיצוץ. כבר במלים הראשונות שאומרות שתי האחיות על הבמה - האחת שרה בקול מתנגן 'ראי אחותי' - שתי מלים באיטלקית עשירות בתנועות גדולות. אחותה משיבה לה ב'שימי לב' - מילה שבאיטלקית רוויה בעיצורים. לא צריך הרבה יותר כדי להבין שאחת מן האחיות אצילית והשנייה מפולפלת ועוקצנית. וכך לכך אורך האופרה. אין כאן מילה שהיא סתם כדי שתתאים למוזיקה יפה. לכל מילה יש משקל הדים לעָב?ר והדים לעתיד."
 
עד כמה הדברים האלה עוברים לנגני התזמורת?

"ראשית אני מאוד מרוצה שהתזמורת ביקשה שאתחיל איתם בעבודה עם קבוצות הכלים השונות. זה כבר מצוין. הקאמרטה ניגנה את האופרה מספר פעמים ובכל זאת הם רוצים שנעבוד קבוצה קבוצה, וזה בהחלט לשבח הנגנים.  ההסברים לנגנים אינם כה מפורטים כי נגנים ככלל מעדיפים שאת הבקשות של המנצח הוא יעשה בעיקר באמצעות הידיים או השרביט ופחות יסביר במלים.  

"אבל בכל זאת ההסבר למשל לצליל קצר - כי הוא חלק מנעיצת פגיון או אנחה קצרה, לעומת קטע ארוך המתאר מעשה גבורה. או קצב בלתי סדיר שבא ללמד על קצב לב בלתי סדיר אצל אחד הגיבורים. אלה ההסברים שלי כי הרי ישנו הבדל כשאותה תזמורת יושבת על הבמה ומנגנת סימפוניה של מוצרט, יצירה מופשטת שיש לה חוקים ומבנים משלה. באופרה, הנגנים יושבים מתחת לזמרים בקדמת הבמה במשך שלוש שעות ועוזרים לגיבורים להגיע אל מרומי האהבה או לרגעים השפלים שלה. התזמורת היא חלק מן הדרמה, ואת זה אני מנסה להעביר לנגנים."

דניאל כהן, צילום: Mario Mainino

31 במאי 2019 13:00, 1 ביוני 21:00, 3, 5, 6 ביוני 20:00, 7 ביוני 13:00, 11 ביוני 20:00, 12 ביוני 18:00, 14 ביוני 13:00, 15 ביוני 21:00 במשכן האופרה הישראלית בתל אביב. מחירי כרטיס: 195- 445 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאה מיוחדת לקראת האופרה באורך של כחצי שעה באולם. הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-692777

רכישת כרטיסים