"רוקטמן" (ארה"ב 2019)

דרמה-מוזיקלי. סרטו של דקסטר פלטשר. לקבוצת תמיכה של אלכוהוליסטים אנונימים מתפרץ אדם עטור כיסוי ראש עם קרניים, משקפיים עגולים גדולים ולבוש צבעוני-ססגוני. אלטון ג'ון (טארון אגרטון) כאשר החל את תהליך הגמילה שלו מסמים קשים, אלכוהול וסקס. בתנועה אחורה וקדימה מתאר הסרט את חייו של מי שגדל בפינר, מידלסקס, לא הרחק מלונדון כילד (קיט קונור) שמנמן ודחוי. אביו סטנלי (סטיבן מקינטוש) לא חיבק אותו ואמו שילה (ברייס דאלאס הווארד) הייתה עסוקה בלהקניט את בעלה יותר מאשר לחנך את בנה. כבר כילד הוא מתגלה כפנומן בנגינה בפסנתר ומתקבל לאקדמיה המלכותית למוזיקה. אחר כך הוא נעשה פסנתרן בלהקות שונות עד המפגש המכונן עם ברני טופין (ג'יימי בל), שהופך לתמלילן הקבוע שלו. אז הופך אלטון לאמן מוערך, מוחתם בחברת תקליטים גדולה, נשלח להופעות בהוליווד, שם מגלה אותו גם אמריקה. נרקם סיפור אהבה בינו ובין ג'ון ריד (ריצ'רד מאדן), שהופך סוכנו האישי, אבל הקשר הרומנטי הופך מבחינת אלטון לאכזבה. נוצר גם קושי ביחסים שלו עם ברני טופין. הוא מתפתה להתחתן עם אישה, רנאטה (סלינדה שונמייקר), אבל כצפוי נכונה לשניהם אכזבה. כל אלה יחד מושכים את אלטון למצוא נחמה בסמים ובאלכוהול. ולוקח לו זמן לצאת מזה.121 דקות. 

הבמאי דקסטר פלטשר החליף את בריאן סינגר כשזה פוטר מבימוי "רפסודיה בוהמית". אין מנוס מלכרוך את שני הסרטים האלה זה בזה. אותו במאי, אותה תקופה פחות או יותר ושני גיבורי תרבות בריטיים משפיעים ביותר בעולם כולו. אבל יש שוני מהותי בין הסרטים. "רפסודיה בוהמית" נבנה על הכריזמה של פרדי מרקיורי, בגילומו המדויק של רמי מאלק, ועל נרטיב מיינסטרימי שטחי שאכן הביא הרבה קהל. "רוקטמן", על פי תסריטו של לי האל ("ג'ימי אליוט", בו כיכב כידוע ג'יימי בל, המופיע כאן כברני טופין), הרבה יותר מורכב. בין היתר כנראה גם משום שאלטון ג'ון,  אחד ממפיקיו, משך לכיוון. סיפורו מובא כאן בשילוב חוצה ז'אנרים של דרמה ומיוזיקל, עם לא מעט נאמברים מוזיקליים סוחפים, בעלי כוריאוגרפיות תואמות, שירות וריקודים. למען האמת, אני אוהב את המבנה הזה כי הוא הופך את סיפור חייו של אלטון ג'ון לסוג של אגדה או פנטזיה. ברבים מהשירים (ותשמעו בסרט לא פחות מ-22 מלהיטיו של האמן) נעשה שימוש מחושב כדי לקדם את העלילה בדרך חכמה ואינטליגנטית (לא בסגנון הפשטני בו נעשו הדברים ב"ממה מיה", למשל). טארון אגרטון מעצב את אלטון ג'ון כאדם בעל אישיות רבת פנים, ביישנית ומלנכולית מצד אחד, אבל במקביל בעלת תשוקה עצומה לחיים ולמוזיקה. אם חוזרים להשוואה ל"רפסודיה בוהמית", "רוקטמן" חסר את התנופה והדינמיות שאפיינה את הסרט על פרדי מרקיורי ו"קווין", אבל הוא מספק חוויה אישית ומוזיקלית הרבה יותר עמוקה ושלמה. מהפסקול ומהסרט נעדרים להיטים מכוננים של אלטון, כמו "דניאל", "נר ברוח", "מישהו הציל את חיי הלילה", "ניקיטה" ועוד, אבל מאחר שהוא הלחין וביצע אינספור סטנדרטים נודעים והוא אחד ממפיקי הפרויקט, זה כנראה מה שהוא רצה, ומה לנו כי נלין.

דירוג: ****

מועדי הקרנות


רוקטמן, באדיבות פורום פילם