הבטחה מרתקת

בכל פעם ש"אדיפוס המלך", הדרמה הגדולה של סופוקלס, שנכתבה לפני כ-2500 שנים, חוזר אל הבמה, אני שב ומבין שלעולם לא תהיה דרך אחת לפענח את סודה הגדול של היצירה הזאת, שחידתה ידועה לצופים בה מראשיתה והיא בכל זאת מתקדמת כסיפור מתח בלשי, צעד צעד, באיטיות מכוונת, אל הקתרזיס של הגילוי והאמת.

ולמדתי כי כמו אדיפוס שמאמין כי יפתור את החידה, כשם שפתר את חידת הספינקס, ויודע שהוא עצמו הרג מישהו בדרך לתבי ובכל זאת מתעקש על מציאת הפתרון, עלי לבוא אל ההצגות של המחזה הזה בתום לב, להדחיק את כל מה שאני חושב ומצפה ורוצה שיקרה, ולחפש עם אדיפוס ובני תבי את "האשם".

משום כך לא ממש הופתעתי כי יוצרה של "אדיפוס.טריפטיכון" הוא אריאל וולף, שזו ההצגה השלישית שלו, אחרי "תיאורמה" הנפלאה על פי פייר פאולו פאוזוליני מ-2015, ו"הליוגבלוס" החתרני-אנרכיסטי שהעלה בפסטיבל עכו 2016. הניסיון משתי היצירות הראשונות העיד מראש כי מעבר לשאלה אם תהיה טובה אם לאו, ההצגה תהיה מרתקת. 



אדיפוס. טריפטיכון, צילום: רוסלו שמריה



לידתו של אדיפוס

ואמנם כך - מקורית, מפתיעה ומסקרנת מרגע פתיחת התכנייה המגלה כי ההצגה היא "חידה בימתית על פרשת דרכים" כדבר כותרת המשנה של שמה, ומפרטת את שלושת חלקיה. כבר בנקודה זאת, ובעקבות ההצגה, אפשר לומר שמדובר באמת בטריפטיכון ייחודי ומרתק שהוא גדול ושלם מסכום חלקיו, המרתקים כשלעצמם. 

ציינתי את התכנייה בכוונה, כהמלצה לכל מי שיבואו לראות את ההצגה. היא מתפקדת גם כמידע ענייני וטכני, אך עוד יותר מזה היא חושפת את המרקם הדרמטורגי של עלילה רעיונית האמורה לתפקד כמו העלילה הדרמטית - כ"ידועה מראש" לצופים. 

החלק הראשון הוא "אדיפוס המלך. טבע" הנסמך אל חלקה הראשון של חידת הספינקס "מה הולך בבוקר על ארבע?", ואל ציטוט מאת פרידריך ניטשה על הפיוס בין האדם לטבע. החלק הזה, המתפקד כאקספוזיציה, הוא יצירת מחול ללא טקסט מדובר, המתארת עדר קטן של כבשים או עזים המונהג על ידי רועה, שאותו חי מאוד השחקן-מוזיקאי אשוט גספריאן, בשירי עם בקולו ובנגינתו. 

ברקע יש תוספות מוזיקליות משמעותיות - כמו הפרק השני מהסימפוניה מס' 7 של בטהובן ונקישות על סוללת תופים וכלים אחרים שמבצע שלומי ברטונוב - יוצר שותף של ההצגה, מחבר המוזיקה המקורית, ועורך הפסקול מיצירות קלאסיות ואחרות. 

ובעיקר - כפי שמגלה לנו התכניה - הוא יגלם בחלק השלישי את אדיפוס, שבמהלך המרעה אנו נרמזים ללידתו בתמונה דרמטית מדהימה שבה רותי בורנשטיין העוצמתית יולדת גדי שמהר מאוד יגדל את קרניו החדות, בגילומו המדהים של רותם כץ. נוכחותו של ברטונוב מהצד דומה לנוכחותו בהמשך ורומזת להתבוננותו של אדיפוס בעדויות שיובאו לפניו. וכך רמזים ומוטיבים שיש בתמונה הזאת כולה מתבהרים רק בהמשך, ומפענחים את חידת היצירה של וולף.


אדיפוס. טריפטיכון, צילום: רוסלו שמריה


ההולכים על שתיים

החלק השני, הפיתוח הדרמטי,  הוא "ספינקס. משתה" נסמך אל השאלה השנייה בחידת הספינקס: "מה הולך בצהריים על שתיים?", ואל ציטוט מאת היינריך היינה על זהות-גורל הספינקס: "כל תקופה היא ספינקס הזורק עצמו אל התהום ברגע שנפתרה חידתו". בחלק הזה גם נשמעים טקסטים מתוך "המשתה" של אפלטון.

מתוכם אביא את הדברים בשבח האהבה וטיבה: "האהבה היא דבר מורכב. כשלעצמה היא לא יפה ולא מבישה, אלא יפה כשעושים אותה יפה ומבישה כשעושים אותה באופן מביש. בכל מקרה, ללא יוצא מן הכלל, יפה להיעתר למען המידה הטובה. האהבה בעיניי אינה נחלתה הבלעדית של נפש האדם. היא נמצאת גם בדברים אחרים ומופנית כלפי דברים אחרים מאלה, היא נוגעת לכל בעל חיים ולכל הדומם בתוך האדמה, לכל מה שקיים". 

ולא בכדי בחר וולף לתמונה השנייה את דימוי המשתה. שולחן ערוך, מוזיקה מסעירה - שלומי ברטונוב על ההקשה וגספריאן עם גיטרה חשמלית - והספינקס בביצועה המטריף של לנה פיירפלד, רקדנית לשעבר בלהקת "קמע" ושחקנית שלאחרונה זרחה בביצוע מרתק של ונדה בהצגת "העבד" שחזרה אל בימת תיאטרון גשר.  

פיירפלד היא ספינקס מוטרף המטריף את חושי הארוס, ומאתגרת עד חידלון את החוכמה של ארבעת האורחים "היווניים", שהם כרמז לבאות: ישי בן משה, שרון שטרק, נעמה פרייס וירון מוטולה. יחד אתם חוגגים באורגיית עלייתו ונפילתו של הספינקס רותי בורנשטיין, אורנליה בס סבן, חן גבעתי, יניב סגל, רותם כץ ואביב פנקס שהיו העדר בתמונה הראשונה, ויהיו המקהלה בחלק השלישי. 

אדיפוס. טריפטיכון, צילום: רוסלו שמריה

התבוסה האכזרית

החלק השלישי, ההתרה, הוא "אדיפוס המלך. טבע האדם", נסמך על השאלה המסיימת את חידת הספינקס "מה הולך בערב על שלוש?", ואל זיגמונד פרויד (כמובן) על תבוסת האדם במאבקו נגד השדים המאכלסים אותו. בחלק הזה הטקסט הוא גרסה מקוצרת של המחזה של סופוקלס בתרגומו המאיר של אהרון שבתאי. 

על פניו וולף מגיש גרסה בהירה מאוד של המחזה, אך זו שזורה בכל אותם מוטיבים שהיו בחלק הראשון ובחלק השני ומתגבשים כאן לאמירה בעלת עוצמה, כשברקע נשמע "כל נדרי" בגרסה רבת כאב של המלחין האוקראיני טימופיי דוקשיצר.  

השמעת היצירה הזאת ברקע היא אמירה נוקבת המתחזקת בביצועו של שלומי ברטונוב העוזב את סוללת התופים לטובת עיצוב דרמטי מאוד של אדיפוס, שדומה כי אינו מחפש את האמת על זהות הפושע שגרם לקללת המגיפה בתבי, אלא מחפש איך להסתיר אותה, לכסות ולהעלים את עקבותיה. 

התמונה הנוצרת מחוזקת במשחק המצוין של ישי בן משה כקריאון, המואשם בקשר נגגד אדיפוס, ושל ירון מוטולה כראש המקהלה הסמכותי שמוליך את העלילה בין השברים הנוצרים בחומת האמת, החל בדיאלוג האלים בין אדיפוס והנביא תרזיאס, בביצוע נועז של נעמה פרייס.

הדרמה מגיעה לסיומה עם העדות הישירה של הרועה בעיצוב בהיר של חן גבעתי, במשותף - כפי שהיה אי אז על ההר שבו הצילו את אדיפוס מגזר דינו של אביו - עם הופעת השליח המגיע ומבשר את נפילת שכבות המגן שסוככו על אדיפוס, במשחקו המפתיע, השקט והמדויק של אשוט גספריאן.

ובתווך דמותה המיוחדת של יוקסטה, האם והרעייה, אם הבנים והבנות שילדה לבנה-בעלה ורוצח המלך שאת מקומו ירש. שרון שטרק מרגשת ומדהימה בעיצוב הסמכות המלכותית הנשברת, ובעיצוב האישה הנרמסת תחת כובד משא האשמה שהיא נוטלת על עצמה. 

"אדיפוס.טריפטיכון" של אריאל וולף הוא יצירה נועזת ומורכבת שלא הייתה יכולה להגיע לבמה, ולהתארח בתמונע ללא שותפיו: המפיק רום רזניק, התפאורה המצוינת בכל חלק בעיצוב של רוסלו שמריה, התלבושות המגוונות שעיצבה ורוניקה שור, והתאורה היפה של חני ורדי. הווידאו של נמרוד צין כולל בחלק השלישי את מלוא הטקסט של המחזה מאת סופוקלס, ומעצבת האביזרים והתכשיטים דנה שעובי. 

וכמובן ובעיקר, שלומי ברטונוב, שותף-יצירה חשוב בשלבים המוקדמים של רעיון ההצגה ויישום, ועם הופעתו במשחק ובמוזיקה שכתב, ערך וביצע (ורק חבל שלא נתנו קרדיט בתכנייה לבטהובן, צ׳ייקובסקי, פרוקופייב, באך, דוקשיצר, ברגוביץ׳ ונומי, שיצירות וקטעים שלהם ליוו את ההצגה).



אדיפוס. טריפטיכון, צילום: רוסלו שמריה



אפילוג ושתי הערות

את ההצגה המיוחדת הזאת סוגר אפילוג הנסמך על ציטוט של ס. ט. קולרידג' - משורר, סופר, מבקר ופילוסוף אנגלי הקובע כי "אנו חולמים על הספינקס כדי לתרץ את האימה שאנו חשים". 

1. אכן, האמת הכואבת היא שאנו אפופי אימה בימים אלה כי נחלנו תבוסה במאבק נגד השדים שנדמה היה לנו כי היו מרוסנים בנו, החיות האנושיות. ואולי אפשר להתנחם במאמר קהלת "כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל". 

2. אבל, בשלבי הסיום של כתיבת המאמר הזה, והיא אולי מה שמזהיר מפניו אריאל וולף בהצגה הזאת, הופיעה ידיעה חדשותית על כך שממשלת יפן אישרה לקיים ניסויים בהכלאת תאי גזע של בני אדם וחיות במטרה ליצור עוברים.

עד שהמדענים יעמדו במשימה המפחידה הזאת, ועד שיובן מה משמעותה, כדאי לבוא אל "אדיפוס.טריפטיכון" ולהיטלטל מהמחשבות שהיא מעוררת בכלים האמנותיים שלה.