כבר בהיותי בפארק הירקון הופיע בפיד שלי בפייסבוק פוסט בזו הלשון: לא הגיוני שכל כך הרבה אנשים מטריחים את עצמם לפארק הירקון לראות את ג'ניפר לופז. מאוחר יותר כתב מישהו אחר: עם טרקטור לא היו גוררים אותי למופע כזה. מי היא בכלל? לא ברורים לי האנטגוניזם והשנאה הזאת כלפיה. נשמע כמו משהו אישי לא מובן, מעין התחשבנות ארסית, שלוחת רסן. נכון שאני לא שותף לסופרלטיבים המתלהבים שהורעפו על ההופעה, אבל מכאן ועד לתגובות ארסיות של מי שבכלל לא היה שם, הדרך ארוכה מאוד.

אמנית דאנס בכושר מלא

את דרכה בשואו-ביז החלה ג'ני מהבלוק בברונקס בריקוד ואין ספק שעד היום זה הצד הכי חזק  שלה. התנועה על הבמה, הלוליינות הקרקסית האקרובטית והכוריאוגרפיות שלה ושל צוות רקדניה ורקדניותיה וירטואוזיים בהחלט. בלי כל קשר לגילה ג'יי לו היא אמנית דאנס גמישה, מחויבת, מסחררת. והפירוטכניקה ומסכי הווידאו מהממי החושים והסאונד המקצועי, פלייבקי ברובו, משלימים את החזות החיצונית הנוצצת של מסיבת יום ההולדת שלה. קרוב ל-60 אלף איש, עם רוב גדול של בנות, חלק גדול מהן צעירות, כמעט בגיל בנותיה של כלת היומולדת, באו לחגוג איתה.


המסיבה של JLO, צילום: ארז עוזיר



תיכף המסיבה מתחילה, אבל נחזור קצת אחורה. על מסכי הענק שבצדי הבמה מקרינים במשך כחצי שעה, אולי אפילו 40 דקות, שוב ושוב ושוב, עד כדי שטיפת מוח, פרומו למופע שיתחיל עוד מעט. בהמשך מקרינים גם פרסומות לעונה הבאה של World of Dance (הגרסה האמריקאית ל"נולד לרקוד") בו לופז היא אחת השופטות, וכן לסרטה הבא Hustlers ("נוכלות בלי חשבון") שיעלה למסכים בספטמבר. נכון שבעולמנו הגלובלי הכל משווק-מתוקתק מסחרית באריזות מודולריות המוזרקות לעורף התודעה, אבל לטעמי זה עבר את גבול הטעם הטוב. לא ממש קשור למופע.

גם ההמשך מהונדס למדי: שואו שיווקי שנועד להתניע את המסיבה כל פעם מחדש. קריין/ די.ג'יי/ מעודד זועק שוב ושוב: תל-אביב, אתם מוכנים למסיבה של ג'יי לו? לא נראה שצריך כל כך לגרום לקהל (רובו בנות צעירות כבר אמרנו?) להיכנס לאקשן, אבל זה חלק מהמשחק כאן. אחרי חימום הקהל מתחילה ההופעה עם סט-ליסט הדומה למה שהיא עושה בכל מקום אליו היא מגיעה עם סיבוב ה-"It's My Party" שלה. היא פותחת עם Medicine העכשווי ולאחר מכן מגיעים Love Don't ,cost a thing Get Right ,Dinero, I'm Real, Ain't it funny ו-Jenny from the Block, כולם קצביים ודינמיים. מישהי צעירה לידי מתפעלת בקול: "יואו, תראו איך היא נראית!". ואכן, לופז מפגינה לוק נהדר בבגד גוף צמוד (היא קוראת לו "חליפת היומולדת שלי") החושף בדיוק את מה שצריך. היא יפה, חטובה ומשדרת שהיא בכושר מלא.



המסיבה של JLO, צילום: ארז עוזיר



ביצועים ווקאליים לא מלהיבים

בניגוד לווייב ולגרוב התוססים של הריקודים והכוריאוגרפיות שהיא ורקדניה מחוללים בכישרון על הבמה הענקית והמושקעת, הביצועים הווקאליים שלה לא מלהיבים במיוחד. גם לא קטעי הקישור בין השירים. אני מאמין לה שכיף לה בתל אביב, כמו שהיא מצהירה, אבל כשהיא אומרת שיש לה חוק במסיבה שלה, שכולם חייבים לרקוד, זה נשמע קצת מכני ומאולץ. אבל זה חלק מהקטע שלה. זורמים איתה.

כשהיא שואלת אם מישהו בקהל מבין ספרדית, היא נענית בתשואות. דווקא במחרוזת בשפת אמה, במסגרתה היא מבצעת שירים מ"סלינה" (בכלל זה Si Una Vez), סרט על הזמרת ההיספנית שנרצחה, בו כיכבה ג'יי לו כשהייתה בת 26 בלבד, היא מצליחה לרגש ולגעת, מה שלא קרה כמעט לאורך כל המופע. גם לא כשהעלתה את בתה אמה לדואט משותף קצר ב-Limitless. גימיק נחמד, אבל די סתמי וחסר משמעות.

לופז מרגישה בבית בפארק הירקון, במיוחד כשחבורה גדולה של בנות מהקהל שרה לה Happy Birthday to you. היא מתרגשת עד דמעות. ואז יש את השטיק הזה בו מתבקש החברים בקהל להרים את הטלפונים הסלולריים שלהם, להדליק את פנסיהם ולנענע מצד לצד. זה עובד גם כאן - הריטואל הטכני הקבוע של ההמון שמרצה את הליידי.

המסיבה של JLO, צילום: ארז עוזיר



טכנית, אחלה מסיבה 

הערב מתחלק לשש מסיבות נושא. החלק של מסיבת הפאנק כולל את Respect, Ain't Your Mama ו-All I Have. ג'יי לו משתפכת בפני הקהל לאורך כל הערב כמעט ואומרת שוב ושוב ושוב: I love You. היא חוזרת על זה באופן רפטטיבי נוטף רגשנות יתר שבאיזשהו שלב נשמע כבר מוגזם.

האווירה משתנה ומשנה מקצב עם החלק הלטיני הקולי בשילוב היפ-הופ של המסיבה: Te Bote, Te Guste ו-El Anillo המלודי הסוחף. מסיבת הרייב מספקת עוד כמה שוסים למיטיבי ריקודים ואקסטזה: Waiting for Tonigh, Dance Again ו-On The Flor. הפינאלה היא לצלילי Let's Get Loud.

טכנית, זו הייתה אחלה מסיבה, של שעה ו-40 דקות, אבל הערב בכללו לא ממש ריגש. ואיך לעזאזל נעלם מהסט-ליסט הלהיט הענק שלה מראשית הדרך: If You Had My Love? 

המסיבה של JLO, צילום: ארז עוזיר


ג'ניפר לופז בפארק הירקון. אוגוסט 2019