"הייתה פעם תכנית טלוויזיה שקראו לה 'סטארסקי והאץ'", נזכר הרקדן והכוריאוגרף שלמה (רוזה) רוזמרין, "וככה מישהו קרא לנו פעם, לגברי לוי ולי. בנסיעות הארוכות שלנו הוא היה יושב לידי ואני נוהג. ובשנה האחרונה, מאז שהוא נפטר, מצאתי את עצמי מדבר אליו לא פעם באוטו. אומר לו, גברי, תן לי רעיון. מה דעתך? מנסה להיכנס לראש שלו.

"הוא נמצא איתי כל הזמן. זה לא יעזור. זה חיבור שאי אפשר להסביר. היה לי בור שחור כל השנה הזאת. כשאתה רגיל לשבת במשרד שהיה אצלו בבית במרחק של נשימה ונגיעה אחד מהשני כל יום, ואז בערב ללכת לחזרות עם הלהקות בכל הארץ, ופתאום בבת אחת זה איננו, זה לא קיים - זה חלל ענק."

גברי לוי צילום: גידי לויתן



"זה ערב שאסור להחמיץ"
 
קרוב ל-44 שנים עבדו בצמידות הזו גברי לוי, זכרונו לברכה, ושלמה (רוזה) רוזמרין ויצרו את תו התקן של להקות המחול הפולקלוריסטי הייצוגיות, ובראשן להקת "שלום 76" שהפכה עם השנים ל"שלום 2019". הרומן המקצועי שלהם החל בשנת 75', כשלוי הזמין את רוזמרין לעשות כוריאוגרפיה ללהקת מחול צבאית.

רוזמרין היה צמוד ללוי כשזה יצר אינספור מחולות ללהקות הרבות שהקים, הוא שימש כיד ימינו בהפקת טקסי הפתיחה של המכביות ה-13 וה-14 ובכינוס הפועל ה-15, הוא היה שם כשלוי שימש כיו"ר התאחדות הכדורגל בישראל, והוא זה שאוצר בלבו, בראשו וברגליו את המורשת של לוי, ומונע על ידי תחושת עזה של שליחות לשמר אותה ולהפיח בה חיים שייקחו אותה גם לתוך העתיד הישראלי.  

את החברות הזו תוכלו להרגיש היטב ב-21 באוגוסט, יום השנה למותו של לוי, כשעל במת היכל התרבות פתח תקווה יתקיים הערב לזכרו, "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק", שרוזמרין מפיק ומנהל אמנותית, יחד עם עמותת "שיבולת" לשימור מסורת הפולקלור וריקודי העם בישראל, במעמד ראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג.

שלמה רוזמרין, חיה הלפרין וגברי לוי, אוסף פרטי



"זה ערב ערב שכולו מחול וזמר ישראלי לזכרו של המנהל האמנותי, הכוריאוגרף ומייסד להקת המחול הייצוגית 'שלום 2019', גברי לוי זכרונו לברכה, שהלך לעולמו לפני שנה", אומר רוזמרין. "ערב עם מיטב יצירותיו המרהיבות של גברי, בטעם של פולקלור ישראלי שמיועד לבמה, עם תלבושות מרהיבות, עם עיבודים מוזיקליים משובחים, עם תפאורה, עם סרטי וידאו שנותנים קווים לדמותו של גברי. לא להחמיץ את המופע הזה. ערב שכולו מחזיר אותנו לימים היפים של ארץ ישראל, שהיו נקודות דרך בחייו של גברי ז"ל, שמאוד רצה לשמר אותם ולשמור אותם בעתיד.

"אני עצמי, מאז שגברי הלך לעולמו, משמר ושומר על היצירות שלו בשנה האחרונה עם הלהקות. יש לי הרבה תכניות לשמר את כל המחרוזות, את כל הדברים היפים שהיו לאבני פינה בפולקלור ובתרבות הישראלית. אחרי שהוא נפטר עשיתי כבר שני מופעים שהתחייבנו עליהם ואני הרמתי אותם לבמה, האחד באולם יד לבנים והשני בתיאטרון חולון והם היו הצלחה נהדרת, אז אין ספק, העשייה סביב העניין הזה גורמת לי להרגיש כאילו שהבנאדם שומר עליי מלמעלה ונותן לי כוחות להחזיק מעמד ולהביא את הדברים הכי טובים שממנו למדתי אותם. זה היה בית ספר של החיים, מהרבה בחינות.

"אחד הדברים הקרובים בתכניות האלה, זה המופע הזה לזכרו, שישתתפו בו שלוש להקות. 'שלום 2019', 'ותיקי צוותא יזרעאל' בהנהלת ישראל אריאלי, ו'להקת המחול של עוטף עזה' בהנהלת גיל תימור, שהוא גם רקדן בלהקה, וגם סגן ראש המועצה חוף אשקלון." 
 


גברי לוי, מקור: אוסף פרטי באדיבות המשפחה


משלומית אהרון עד יזהר כהן
 
לצד הרקדנים משתתפים בערב שלומית אהרון, יזהר כהן, אופירה גלוסקא, שלווה ברטי, רחלי שושני, זיוה אביבי, משה טימור שינחה, יגאל חרד ודרור אלכסנדר מנגנים, ואילן מוכיח על העיבודים המוזיקליים - והבחירה האמנותית, מן הסתם, אינה מקרית.

"הוצאתי בפינצטה זמרים שהופיעו עם גברי ועם להקת 'שלום' לאורך שנים בכל מיני מקומות בארץ ובעולם, ונוצרו איתם קשרי חברות הדוקים ביותר. הנגן שליווה אותנו כל השנים ועד היום הוא יגאל חרד. הזמרות הקבועות שלנו הן אופירה גלוסקה, רחלי שושני וזיוה אביבי, ואליהם מצטרפים אמנים כמו יזהר כהן, שלומית אהרון, מדי פעם בועז שרעבי. ליזהר כהן יש לי גם קשר אישי במיוחד בגלל שהייתי הכוריאוגרף שלו ב'אבניבי' באירוויזיון."

אתה, בעצם, האיש שאחראי על התנועות הכל כך מאופיינות של הרקדנים שליוו את שירי האירוויזיון הישראליים הידועים של שנות ה-70 וה-80

"'הורה' של אבי טולדנו, 'חי' של עפרה חזה, שגם אשתי מככבת בו, 'לעולם בעקבות השמש' של שרי, שאמנם לא זכה אבל נהיה אחד השלאגרים הגדולים. כן. כל מה שקשור לאירוויזיון אלה דברים פרטיים שעשיתי, לא במסגרת העבודה עם גברי." 

יזהר כהן ושלוה ברטי, צילום: גידי לויתן



מורשת אדירה של פולקלור ישראלי
 
לוי ורוזה ("זה כינוי שאני סוחב איתי מהצופים. המדריך שלי החליט שרוזמרין זה שם ארוך מידי לקרוא לי בפעולות") הם חלק מהמארג הזה שאי אפשר לכנותו "ישראליות" אלא "ארצישראליות". השיחה איתו היא מסע בזמן לתוך עגה, ערכים ומושגים שנחשבים היום נוסטלגיה, ומסע אל החברות הכל כך הדוקה הזאת בין השניים, שנגדעה עם מותו של לוי לפני שנה, והוא בן 81.

"הוא חסר לי בכל מקום", אומר רוזמרין. "אם אני אגיד נקודה אחת אני אחטא לנקודה אחרת. הוא היה מחובר אליי 24 שעות. הוא פשוט חסר. זה כאילו דבר שחתכו ממני. ועם זה אני חי, ועם זה אני פועל, ועם זה אני עובד. אנשים יודעים שאני עובד, למשל, על מחרוזת, ואני זוכר איך הוא בנה אותה, איך הוא דיבר איתי על זה, ואני עומד רחוק קצת מהרקדנים ולפעמים יש לי דמעות בעיניים. זה קורה לא פעם ולא פעמיים. זה גם קורה לי בדרך, במחשבות, במוזיקה, זה חלק מהעניין."

שלומית אהרון, צילום: ליאור רוטשטיין


"הייחוד של גברי זה שהוא יצר יצירות", ממשיך רוזמרין. "זה לא היה ריקודים כמו בחוגים של ריקודי עם אלא יצירות מקצועיות לבמה, שבנויות על מיטב המנגינות הישראליות לסוגיהן. אם זה חגי ישראל, אם זה דתי, חסידי, מזרחי, ערבי, לדינו, ריקודי עדות. הכל היה מעוצב לבמה. גברי השאיר מורשת אדירה של פולקלור ישראלי לבמה. ריקודים יפהפיים, יצירות, יש לו חומר של איזה שבע שעות של מופע לבמה, עם תלבושות מרהיבות, עם עיבודים מוזיקליים שהיה אחראי עליהם המלחין אילן מוכיח.

"כל הגדולים עבדו איתנו. זיקו גרציאני, אריה לבנון, נורית הירש, דובי זלצר, סשה ארגוב, כמובן. אנחנו היינו הלהקה היחידה, במשך שנים, שהופיעה עם תזמורת של 12 נגנים על הבמה והצלחנו לעמוד בזה בתקופה שהופיעו רק עם פלייבקים בגלל התקציבים. במהלך השנים קפצנו קצת גבוה מדי עם ההוצאות ואז עברנו לפלייבקים." 
 

גברי לוי בחגיגות יום הולדת 80 בהיכל התרבות פתח תקווה, צילום: גידי לויתן

"עברנו יחד הכל" 

איך התחילה השותפות הכל כך חזקה הזו שלכם?

"ההיכרות שלי עם גברי התחילה כשהוא הזמין אותי לעשות כוריאוגרפיה בסגנון ג'אז ללהקת המחול של הצבא, 'להקת פיקוד הדרכה', בזמנו. זה היה בשנת 75', משהו כזה, כשהם היו להקה מאוד מבוקשת בצבא, בתקופה של הלהקות הצבאיות, לפני שרפול פירק אותם. לפני שהכרתי אותו עשיתי הרבה דברים באופן פרטי. רקדתי בסרט 'קזבלן', רקדתי עם שמעון בראון, והוא שמע עליי והכיר אותי מהדברים האלה. בזמנו נהגנו, האמנים, לשבת בקפה 'פינתי' שהיה צמוד למשרד של שמואל צמח שגברי היה השותף שלו. את הפגישה הראשונה שלנו עשינו, אם את מכירה, ב'פם פם' בלונדון מיניסטור. הוא הזמין אותי לארוחת צהרים ואז הציע לי לעבוד עם הלהקה הצבאית. עבדתי עם הלהקה, ולימים הכרתי שם גם את אשתי.

"כשרפול סגר את הלהקות הצבאיות, כל החבורה הזאת של 'להקת פיקוד הדרכה' הייתה הבסיס להקמת להקת 'שלום', בשנת 76'. גברי ואני הקמנו יחד את הלהקה, גברי, כמובן, הוביל, גם אשתי הייתה שותפה להקמה, ושמוליק צמח, היום אחד האמרגנים הגדולים ביותר בארץ, היה האמרגן שלנו. מאז נוצר הקשר החזק בינינו. קשר של עבודה משותפת ואינטנסיבית.

"רצנו אז בכל הארץ. גברי קיבל בקשות להקים להקות פולקלור מהסוג הזה, והקים את להקת 'צוותא יזרעאל' המפוארת, את 'להקת שער הנגב' לשעבר, שהיום נקראים 'להקת עוטף עזה'. היו לו הרבה להקות מחול ובכל הלהקות הייתי צמוד אליו נון סטופ, מהבוקר עד הלילה. הייתי העוזר האישי שלו, האחראי על כל הלוגיסטיקה, האיש הטכני. הייתי צמוד אליו 24 שעות ביממה. להקת 'בית הגפן חיפה', להקת 'הדרים רחובות', להקת 'צוותא הגליל המערבי', 'שלום שתיים', 'ותיקי פתח תקווה', ואם פספסתי להקה אחת שיסלחו לי האנשים. באמת שעבדנו עם איזה 12 להקות מחול, עשרים וארבע שבע, סביב השעון.



להקת שלום, צילום: גידי לויתן

"זה כלל הופעות בארץ והופעות בחו"ל במקומות הכי מפוארים, במיוחד להקת 'שלום' שהופיעה בתיאטראות ובאולמות הכי מפוארים בעולם, וככה יצרנו את המוניטין והיינו אבן דרך ללהקות שבאו שנים לאחר מכן. עברו דרכנו רקדנים שהתפתחו וכל אחד הלך בדרכו והמשיך בדרך הזאת ויצר לו את הלהקה שלו, אבל בכל זאת יצרנו את הדרך לרקדנים מבחינת עבודה על במה, מבחינת תלבושות, כוריאוגרפיה, עיבודים מוזיקליים. יצרנו את הדרך איך להסתכל על זה כשואו לבמה.
"גולת הכותרת של 'שלום' הייתה האירוויזיון בשנת 79, כשהלהקה הופיעה בחלק האמנותי, בהפסקה. גברי הכין קטע מחול מגוון של 20 דקות של ריקודים, וזו הייתה פריצת הדרך של הלהקה לחו"ל, כי ההצעות לא הפסיקו לזרום. זה נתן פוש. זה עשה טוב לאירוויזיון בארץ.

האנשים התלהבו. הכל היה בליווי תזמורת חיה, ועם המנצח האגדי יצחק זיקו גרציאני ז"ל שאיתו עשינו חזרות כמעט שבוע שלם ערב ערב, וזו הייתה הצלחה פנטסטית. משם הדרכים שלנו הצטלבו. פיתחנו, כמובן, קשרים חזקים גם בין המשפחות, עם הילדים. גברי הוא זה שבזכותו הכרתי את אשתי שהייתה בלהקה הצבאית אליה הוא הביא אותי. משם התחלנו דרך ועברנו יחד את כל האירועים ואת כל השמחות." 
 

צילום: גידי לויתן

רוקד על שתי חתונות
 
אני חייבת להודות שכילדה, הייתי די בטוחה שיש שני גברי לוי, זה של הכדורגל וזה של המחול. לא עלה בדעתי שזה יכול להיות אותו אדם כי היה משהו מאוד מאצ'ואיסטי בדימוי שלו שלא הסתדר לי עם דמות של רקדן

"בואי אני אפענח לך את העניין הזה כך שאחת ולתמיד תהיי שקטה ורגועה. גברי היה זריז רגליים. הוא היה ספורטאי מנוער, וגם הריקוד וגם הכדורגל זה דבר שמה שמשותף לו קשור לרגליים. הוא היה קל תנועה. הוא עשה עם יונתן כרמון את כל הכוריאוגרפיה ללהקת כרמון, הוא הכיר את אשתו בלהקת כרמון, והייתה לו גישה אמיתית ורגשית מהבטן גם לכדורגל. לימים גם הבן הבכור שלו, גיא לוי, שיחק בהפועל פתח תקווה.

גברי לוי, מקור: אוסף פרטי באדיבות המשפחה


"המאצ'ואיזם זה הכדורגל שבו הוא הגיע לעמדות כוח. משם הדמות הזאת. אין ספק שהוא היה מאוד כריזמטי ובעל רושם חזק מאוד, ובעל תעוזה גדולה, והייתה לו כריזמה בכל מקום שבו הוא דיבר. בתור יו"ר התאחדות הכדורגל הוא ניהל ביד רמה ובזרוע נטויה את ההתאחדות. הוא גם הראשון שהביא סכומי עתק על זכויות השידור של הליגה ושל הנבחרת. אין ספק, זה עומד לזכותו.

"זה אדם שהשאיר עליך רושם אדיר, עם כריזמה חזקה מאוד. לא יכולת שלא להתרשם ממנו בכל שיחה ובכל נושא. תמיד הייתה לו דעה החלטית להביע. מצד שני, כמה שהוא נראה קשוח, והיה אולי קצת בוטה מדי פעם, אני הייתי הצד שמרכך את העניין. גם אנשים מההתאחדות היו אומרים לי, 'רוזה, עשה לנו טובה, תבדוק מה המצב רוח של גברי ואם אפשר להשחיל לו את השאלה עכשיו או בעוד כמה ימים'... אבל הוא היה מה זה נמס. הלב שלו היה רחב מפה ועד אחר כך. הוא היה ביישן, הוא היה מסמיק ממחמאות שהוא קיבל. נפש טהורה וגדולה מאוד." 
 


שלמה רוזה (רוזמרין), אוסף פרטי

"חייבים לשמר את המורשת"
 
תוך כדי סיפור נתת, בעצם, רטרוספקטיבה מאוד מדויקת של תקופה בישראליות. איפה נמצא הסוג הזה של הישראליות בהווה שלנו?

"הסוג הזה של הישראליות היום לצערי הרב הולך ונעלם בקהל הרחב, בעיקר אצל הקהל הצעיר. למזלנו יש את פסטיבל המחול בכרמיאל שמנסה לשמור על צביון של ריקודים, שגם עליהם יש לי כל מיני השגות, אבל זה עושה טוב שיש את הפולקלור הישראלי בצורותיו השונות. מצד שני יש להקות ואמנים ותיקים מלפני 30 ו-40 שנה שעדיין ממשיכים את המורשת של הפולקלור הישראלי בקהילות שבהן הם עובדים, או בפסטיבלים בינלאומיים. הם משמרים.

"אם אני מסתכל על ההווה שלנו היום, אני אומר שאם לא תימצא דרך לשמר את הפולקלור הזה, גם באופן פרטי וגם בתמיכה ממשלתית, הוא ילך וייכחד במהלך השנים, כי הדור הצעיר, תני לו את הבומבות ואת הזומבה ואת ההיפ הופ. עשיתי את הדברים האלה. אין לי בעיה עם זה, אבל חבר'ה, שמרו את הפולקלור שלנו. הלהקות האלה מייצגות את הפולקלור הישראלי, בפני אולמות מפוארים, בפני ראשי מדינות ואמרגנים מפורסמים, וחשוב לשמר את הפולקלור הזה שלא ייכחד, כי אנחנו הולכים ומאבדים את זה לאט לאט. אני לא יודע אם את יודעת מה קורה בריקודי עם בארץ. אני לא חסיד של ריקודי עם, אבל בחוגים רוקדים למעלה מ-300 אלף איש בכל הארץ. יש עשרות מדריכים שעושים עבודה מבורכת."

להקת שלום, צילום: גידי לויתן



מה זה "לא חסיד של ריקודי עם", אחרי כל השיחה הזאת?

"אני לא אוהב את הדברים החדשים שאנשים יוצרים על כל שיר שיוצא לרדיו. אני חסיד של הריקודים של פעם. אם זה עושה טוב לאנשים אני הראשון שמפרגן להם בעניין הזה, אבל זה לא מיי קאפ אוף טי. אני שומר על נאמנותי לריקודים של פעם, שהם קלאסיקה, ועליהם צריך מאוד מאוד לשמור." 
 

21 באוגוסט 2019 בשעה 20:30 בהיכל התרבות פתח תקווה. מחיר כרטיס: 85 ₪. להזמנת כרטיסים: 03-9125222