|
|
אנחנו שרות על כל קשת הרגשות שמשותפת לנו כבני אדם - שירים על אהבה, על אכזבה, על תקווה, על שכול. שירים שנוגעים באנשים בכל תרבות. אם יוצא מהמופע בן אדם אחד עם מחשבות קצת אחרות מאלה שהוא נכנס איתן, על האפשרות לעשות משהו ביחד - אז דיינו."
|
|
|
|
לקראת המופע בזמריה 2019 בעכו העתיקה, שיחה עם המנצחת מיקה דני על מקהלת הנשים היהודית-ערבית הייחודית "ראנה" שנולדה ביפו ומופיעה בכל רחבי הארץ, כולל ישובים ערביים
הוכחה לאפשרות של דו קיום
ב-18 בחודש תיפתח בעכו הזמריה, אחד ממפעלי המוזיקה הוותיקים בישראל שנוסד לפני 69 שנים. הדגש בזמריה היה תמיד דו כיווני – ראשית, כמשתמע משמה, במרכזה עומד הקול האנושי. שנית, מאז ומתמיד לקחו בה חלק מקהלות חובבים, מקהלת עממיות מישראל ומארצות אחרות. המסגרת הציעה לזמר החובב אפשרויות להשתתף כזמר פעיל וכמאזין לסדנאות או לכיתות אמן של מנצחים בעלי שם בינלאומי. הצביון היה מפגש מוזיקלי חברתי. השנה, כותרת המשנה של הזמריה היא "שילובים" - מופעים משולבים של מקהלות יהודיות וערביות. לקראת הזמריה החליטו מנצחי המקהלות על שירים שאותם ילמדו שתי מקהלות שתופענה יחד. כל תכנית תכלול הופעה של מקהלה יהודית, מקהלה ערבית וחלק משותף. מכלל המקהלות המשתתפות, מקהלת הנשים ראנה היא ככל הנראה היחידה שמשלבת חברות יהודיות, מוסלמיות ונוצריות, מאז ראשית ימיה.
ב-19 באוגוסט תקיים מקהלת ראנה הופעה מלאה ועצמאית - "שיר מגרש את החושך", ומייד אחר כך יתקיים מופע מקהלה עם מקהלות הנשים "נוה שיר" מפתח תקווה. את "ראנה" (בערבית: "שרה") הקימה המנצחת מיקה דני המכהנת כמנהלת המוזיקלית שלה מיומה הראשון. המנהל האמנותי הוא עידן טולדנו, הגבר היחיד בחבורה. חברות המקהלה, בעצם קיומן המשותף בפגישה השבועית הקבועה לחזרות, בפגישות לקראת הופעות ובהופעות עצמן, הן הוכחה לאפשרות של דו קיום של בני ובנות כל הדתות החיות בארץ.
מקהלת ראנה צילום: משה ציטיאת
מקהלה במקום הפגנות "אני מתייחסת למקהלה בצורה מקצועית, למרות שלאף אחת מחברות המקהלה אין השכלה מוזיקלית. יש במקהלה כמה זמרות טבעיות יוצאות מן הכלל ויש כאלה שפחות אבל העבודה המוזיקלית, לרבות פיתוח קול נעשית בצורה המקצועית ביותר וללא פשרות," מכריזה מיקה דני. דני הגיעה אל המוזיקה מן התיאטרון. את הופעותיה החלה בסוף שנות ה-80 בשלישיית שחקניות עם נועה לב ורותי קנר, במופע מקורי שהחומרים בו היו סיטואציות יומיומיות שקיבלו חיים חדשים ובדרך כלל משעשעים על הבמה. "המוזיקה תמיד הייתה ברקע, כמו כל ילדה טובה שלמדה פסנתר," משחזרת דני. שנים מאוחר יותר נקלעתי לבודפשט כי בן הזוג שלי עשה שם סרט, ושם מצאתי זמן להעמיק במוזיקה. מאוחר יותר למדתי קומפוזיציה, פיתוח קול ועוד." ומתי החל העניין לעשות משהו משותף לבני הדתות השונות? "אחרי שנים של חתימה על עצומות והשתתפות בהפגנות, כשעברתי להתגורר ביפו, חשבתי שהגיע הזמן לעשות ואז הרעיון להקים את המקהלה. בשנים הראשונות עבדנו במתנ"ס היהודי-ערבי ביפו, שם גם הצטרף אלינו עידן טולדנו, מנצח מקהלות בעצמו. מסיבות מנהליות עידן עזב את המתנ"ס ואחריו עזבנו אני והמקהלה. מאז אנחנו עצמאיות. לצורך החזרות אנחנו שוכרות מקום במרכז מנדל, אנחנו לא מקבלות תקציב מהעירייה."
"נוצרה בינינו חברות עמוקה" איזה אתגרים מציבה העבודה עם מקהלה כמו "ראנה"? "בחזרות אנחנו עובדות על פוליפוניה אבל כבר מן הימים הראשונים של היה ברור לי שזו לא תהיה 'מקהלת בלקנטו' ושהחומר שנשיר יהיה חומר עממי ועבודה רבה תושקע בהגיה, כי השירים הם בעברית, בערבית המשתנה מארץ לארץ, בפרסית, בלדינו וגם ביידיש." קל להופיע בישראל של היום לפני כל קהל? "הכי קל ונעים זה להופיע לפני קהל של 'משוכנעים מראש' אבל זו לא השליחות שלנו. אנחנו משתדלים להופיע גם לפני קהלים של אנשים שהם לא משוכנעים מראש עד היום לא נתקלנו בשום עוינות. להיפך, אנשים נגשו אלינו בתום המופע ואמרו 'לא חשבנו שזה אפשרי' ו'אתן נותנות לנו תקווה'. אני תמיד אומרת שאין לנו אשליה שאנחנו נביא את השלום למזרח התיכון אבל בעצם העובדה שאנחנו עומדות ביחד על הבמה ושרות, תרמנו את שלנו. התוצאה של העבודה עם נשים שהמכנה המשותף לכולן הוא אהבתן הגדולה לשירה, היא החברות העמוקה שנוצרת ביניהן. אני יודעת שהביחד הזה עובר לקהל, מעבר לשירה ומעבר לעניין המוזיקלי." מה אתן שרות? "אנחנו לא שרות שירים ברוח 'די לכיבוש'. יש לנו אולי שני שירים כאלה: המפורסם שבהם הוא 'חד גדיא' בנוסח של חוה אלברשטיין ללחן של האיטלקי אנג'לו ברדוארדי שנוספו לו המלים 'וּבְכֹל הַלֵּילוֹת בְּכֹל הַלֵּילוֹתשָׁאַלְתִּי רַק אַרְבַּע קֻשְׁיוֹת.הַלַּיְלָה הַזֶּה יֵשׁ לִי עוֹד שְׁאֵלָה,עַד מָתַי יִמָּשֵׁךְ מַעְגַּל הָאֵימָה, רוֹדֵף הוּא נִרְדָּף מַכֶּה הוּא מֻכֶּהמָתַי יִגָּמֵר הַטֵּרוּף הַזֶּה.' "אנחנו שרות על כל קשת הרגשות שמשותפת לנו כבני אדם - שירים על אהבה, על אכזבה, על תקווה, על שכול. שירים שנוגעים באנשים בכל תרבות. אני אומרת שאם ממופע כלשהו יוצא בן אדם אחד עם מחשבות קצת אחרות מאלה שהוא נכנס איתן, מחשבות על האפשרות לעשות משהו ביחד - אז דיינו."
"רוצות לעשות גלים קטנים"
אתן מופיעות גם ביישובים ערביים?
"בוודאי. יותר קשה להגיע לשם, גם בגלל שאנחנו עובדים כרגע כגוף עצמאי. כל עבודת ההפקה וגיוס כספים היא של עידן ושלי. לאחרונה מממן לנו גוף גרמני שכר של מישהי שתעסוק בחצי משרה בענייני האדמיניסטרציה. אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות. אני חושבת שאם היו עוד מיזמים כמונו משהו היה משתנה, היינו עושים גלים קטנים. בחודש הבא תצטרף אלינו אשת שיווק ערביה ואנחנו מקוות שבעזרתה נגיע ליישובים ערבים נוספים." ענין ההפרדה בין מאזינים למאזינות בחברה דתית נוגע לכן? "עד היום זה לא קרה. יש לנו במקהלה מוסלמית דתית עטויה בחיג'אב, שספגה לא מעט נאצות גם בפייסבוק מאנשים שונים ביפו שחשבו שהיא לא צריכה להיות במקהלה. אבל היא אמרה מהיום הראשון: 'אני מצפצפת על כולם. אני מוסלמית מאמינה ויש לי את החוקים שלי'." מיקה דני, צילום: חנן קמינסקי
איך נראית שנת העבודה שלכן?
"אנחנו נפגשות לחזרה כל שבוע וכשיש הופעות אז יותר. בשנים הראשונות הופענו המון, אחר כך הממוצע התמתן לעד 20 הופעות בשנה. צריך גם לזכור שרובן של חברות המקהלה הן נשים עובדות שלא יכולות להתפנות בכל ערב. הופענו בסדרת קונצרטים של התזמורת האנדלוסית כעשרה מופעים בכל הארץ. זה היה מבחינת החברות מאמץ אדיר. בסופו של דבר כולן נהנו ממנו, אבל זה תבע מאמץ." יש יצירות שתובעות מאמץ גדול יותר? "כן. חלק מן השירים מבוצעים עם נגנים וחלק בשירת א-קפלה. יש בהחלט יצירות קשות יותר, בהן גם אחת שאני חיברתי. זה שיר טמילי עתיק, מונולוג של אם שכולה. הטקסט הוא מתוך ספר נפלא שתרגם דיוויד שולמן לעברית מטמילית, והשיר נשמע כאילו נכתב אתמול כאן. עשיתי הלחנה מינימליסטית וכשהן שרות א-קפלה הן מתופפות על החזה. זה דרש הרבה עבודה, גם על דיקציה וגם על אקספרסיביות מאוד מאופקת, ביטוי תיאטרלי ולא רק מוזיקלי. יש שירים מאתגרים קצבית, למשל השיר המרוקני 'מבעד לערפל עינייך', ללחן של יאיר דלאל, ושיר לבנוני שנקרא 'אני נושמת חופש'. ולקראת המופע המשותף עם מקהלת "נוה שיר" מפתח תקווה? "לכבוד המפגש למדנו שני שירים שלהם בעיבודים הקלאסיים של גיל אלדמע, האחד הוא 'בכרם תימן' שהן במקור שרות בנוסח של 'למולדתי'. היינו צריכות לשנות את המילים כי לא מתאים לנו הנוסח שכולל את השורה 'פקד אדוני את פינת ציון הנידחת'. זה היה אתגר פוליפוני מסוג אחר אבל בזכות הניסיון והמיומנויות הן התמודדו עם האתגר בהצלחה."
שירת נשים עכשווית לאן אתן הולכות קדימה? "מוזיקלית אני בונה תכנית חדשה שממוקדת כולה סביב נושא אחד - הדרך מן הילדה שהייתי לאישה שנעשיתי." והתכנית תשלח אותך לחפש חומרים מוזיקליים גם בארצות כמו מזרח אירופה? "לא, אני מתמקדת בשירים מזרח תיכוניים. ראשית כי זה הצד החזק של זמרות המקהלה ושנית יש כאן אצלנו וסביבנו כזה מגוון ענק - מתימן ועד מרוקו, לבנון ועד יוון. נכון שאני לא גדלתי על המוזיקה הזאת אבל אני יודעת שזה הדבר הנכון ל'ראנה'. כרגע אנחנו עובדות על שני שירים שמבוססים על טקסטים שאספתי מהנשים. אנחנו נפגשים פעם או פעמיים בשנה לסופי שבוע ושם במהלך הערב אני שואלת שאלות ומקליטה את התשובות ומתוך החומרים האלה, שלמעשה משתלבים בז'אנר שנקרא שירת נשים בכל התרבויות, נולדים השירים. "השירים מדברים על נושאי החיים שנשים שרו אחת לשנייה כשהן היו ללא הגברים. על אהבות אסורות, חרדה מן הלידה וממה שיהיה אחריה. יש לנו במקהלה מישהי שמספרת את הסיפור - חברת המקהלה הוותיקה שלנו שזוכרת שכילדה במרוקו הייתה מציצה דרך חור המנעול לנשים שנפגשו אצל אימא שלה להכין קוקוס משאריות החלה של שבת. תוך כדי הכנת האוכל הן דיברו על כל הדברים שנועדו לאוזניהן בלבד. מן החומרים האלה אני מנסה ליצור ערב של שירת נשים עכשווית, כי בעברית ובתרבות של העם לא היה מקום לתרבות הזאת".
מקהלת ראנה, צילום מסך מתוך יוטיוב
מילה אחרונה? "אני חייבת לדבר על מצבנו הכספי. עידן ואני עובדים רוב הזמן בהתנדבות וזה דבר בלתי נסבל. להכין חזרה בכל שבוע משמע שאני עובדת כל השבוע לקראת החזרה. אנחנו זקוקות לכסף. מדי פעם יש מקורות עזרה ציבוריים אבל הם ממוקדים בפרויקטים ספציפיים. זה העניין החשוב ביותר."
מופע מקהלת ראנה יתקיים יתקיים ב-19 באוגוסט ב-14:00, המופע עם מקהלת "נוה שיר" יתקיים ב-17:00 ב באולמות האבירים, עכו העתיקה. אירועי הזמרייה יקיימו בין התאריכים 21-18 באוגוסט 2019 באולמות האבירים, עכו העתיקה. מחיר כרטיס לכל מופע שילובים: 50 ש"ח לכרטיס ו- 40 ש"ח לתושבי עכו ולזכאי הנחה. מחיר כרטיס לכל מופע: 95 ש"ח לכרטיס ו- 70 ש"ח לתושבי עכו ולזכאי הנחה. להזמנת כרטיסים:9066*, לפרטים נוספים: 03-6041808
13/08/2019
:תאריך יצירה
|