"היו זמנים בהוליווד" (ארה"ב 2019)

דרמה. סרטו של קוונטין טרנטינו. הוליווד 1969. ריק דלטון (לאונרדו דיקפריו) הוא שחקן טלוויזיה דועך המופיע בסדרת המערבון "באונטרי לואו" (סוג של "בוננזה", למי שזוכר/ מכיר). בהיותו מלוהק לתפקיד הנבל, הוא מאמין שאין לו סיכוי להפוך לכוכב פופולרי. מי שמלווה אותו כמו צל הוא כפיל הפעלולים שלו והחבר האישי קליף בות' (בראד פיט). הם נעים ונדים בתוך האולפנים ההוליוודיים הגדולים ומחוצה להם, וקולטים רוחות של שינוי הזרות להם. סוכן ממולח, מרווין שוורז (אל פצ'ינו) מנסה לפתות את דלטון לשחק במערבוני ספגטי באיטליה ולהפוך לכוכב קולנוע. קליף לוקח טרמפ בחורה היפית, פוסיקט (מרגרט קוואלי) לחווה בהרים שם היו בעבר אולפנים בהם התאמן על תרגילי כפילים. כעת זו הקומונה של צ'רלי והבנות מגוננות על ג'ורג' ספאן (ברוס דרן), קולגה שלו מהעבר שסובל מעייפות וסניליות ובקושי זוכר אותו. הכוכבנית שרון טייט (מרגו רובי) משוטטת בעיר עם בעלה רומן פולנסקי (רפאל זאווירוצ'ה) ובלעדיו, נכנסת לראות סרט בו יש לה תפקידון. היא ופולנסקי גרים בבוורלי הילס בשכנות לדלטון. זה עושה הכל כדי לשקם את הקריירה שלו, אבל חושש שמא ישכח את הטקסטים שלו, דבר שקרה לו והכניס אותו לחרדות. וכך מתנהלת לה הוליווד, בה נרקמים חלומות שיש להם פוטנציאל להפוך למציאות. עם אמיל הירש, דקוטה פנינג, לוק פרי, דמיאן לואיס, קורט ראסל, לנה דנהם, דניאלה פיק. 161 דקות.

סרטו התשיעי של טרנטינו שונה מכל האחרים. הוא מתון ומרוסן יותר, מציג התבוננות מפוכחת על מה שקורה בהוליווד, ובכלל באמריקה המתלבטת והמתחדשת, בסוף שנות ה-60. זו 1969, שנה שתהפוך למכוננת. עוד מעט האדם הראשון יצעד על הירח. עוד מעט חצי מיליון צעירים יגדשו את החווה של יסגור בפסטיבל וודסטוק. אבל טרנטינו מציג את השנה הזו מזווית אחרת לגמרי. כזו המרכיבה אגדה. זו של שניים התלויים זה בזה, אך מתחזקים חברות אמיצה. זו של כוכבים זורחים ונופלים. טרנטינו עושה את זה הכי טוב בכל תחום: בחקר המציאות המדומה והמשוחזרת אותה הוא בונה, בהשוואה שלה למודל החיים האמריקני של התקופה ההיא, וגם כאלגוריה להווה, למיקרוקוסמוס המשקף את סך כל החרדות והטרנדים שמרכיבים את האמריקנה. את היכולת המופלאה שלו להפיק מכוכביו תצוגות משחק לפנתיאון איש לא ייקח ממנו. דיקפריו ופיט פשוט מעולים, וגם משחקני המשנה (פצ'ינו, דרן ואחרים) הוא מוציא את המיץ. ויש את ההומור הטרנטינואי, שבא כאן לביטוי מיוחד בסצנה בה משפיל בות' את איש אמנויות הלחימה המיתולוגי ברוס לי. תחשבו רגע על הקטע הזה: להשפיל את ברוס לי. הבנייה הוויזואלית של הסרט מופלאה, כרגיל. פסקול שירי שנות ה-60 מרגש, וגם זה מובן מאליו. הרי מדובר בעורך מוזיקלי מחונן ובעל קבלות בסרטים שלו. הקולנוע של טרנטינו בדרך כלל ראוותני, שחצני אפשר אפילו לומר. כאן הוא כאמור יותר מאופק, וזה עושה רק טוב ליצירה שלו. "היו זמנים בהוליווד" זה סרט שדורות רבים עוד ילמדו.

דירוג: *****

מועדי הקרנות  


היו זמנים בהוליווד, באדיבות א.ד. מטלון ופורום פילם

"פרזיטים" (קוריאה 2019)

קומדיה-דרמה. סרטו של בונג ג'ון-הו, זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן שגם פתח את פסטיבל ירושלים האחרון. בני משפחה חיים בדלות בדירת מרתף מאולתרת. קים קי טיק (קאנג-הו סונג) הוא אבי המשפחה, קים צ'ונג-סוק (היי-ג'ין ג'אנג) היא אשתו. קים קי וו (וו-סיק צ'וי) הוא בנם וקים קי-ג'ונג (סו-דאם פארק) היא בתם. הבן מגיע לביתה הגדול והמרווח של משפחה פארק העשירה, בחיפוש אחר עבודה ומצליח לשכנע את אם המשפחה פארק יאון-קיו (יאו ג'אונג ג'ו) לשכור אותו כמחנך לבתה פארק דה-היה (ג'י-סו ג'ונג). הוא רוכש את אמונן ואז מציע את אחותו קים קי ג'ונג (סו-דאם פארק) כמחנכת לבנם הקטן והבעייתי של בני הבורגנים, פארק דה-סונג (יון-ג'ון ג'ונג). בני משפחת העניים מצליחים גם לסדר לאבי המשפחה קים קי טיק את תפקיד נהג בני האצילים, לאחר שהם גורמים לפיטורי הנהג הקודם ולבסוף מצליחים לגרום לגב' פארק הנאיבית להיפטר, שוב בדרך מניפולטיבית, מסוכנת הבית הנאמנה שלה ולשכור במקומה את קים צ'ונג-סוק, אם המשפחה הענייה. כעת הושלם מהלך סידור הג'ובים לכל בני משפחת העניים המובטלים והם מתחילים ליהנות מפרי עמלם. אבל עם ההצלחה מגיעה היוהרה, השאננות וחוסר הזהירות, והשאלה הגדולה היא האם הם יצטרכו לשלם מחיר על המהלך הערמומי והמתוחכם שלהם. 132 דקות.               

"אין תוכנית. חיים. נקודה". הטקסט הזה אותו ניסח אסי דיין ז"ל בסרטו "שמיכה חשמלית ושמה משה", הוא סוג של מסקנה אליה מוביל הסרט הזה. אפשר לרקום תוכנית גרנדיוזית ככל שתהיה, אבל אז יקרה משהו לא צפוי שיטרוף את כל הקלפים. הסרט נפתח בסיפורה של משפחה - אב, אם, בת ובן - שכל חפצה הוא לעלות אל פני האדמה מתוך הבייסמנט בו הם מתגוררים, קצת מתחת לגובה החיים. ומשאלת הלב לעלות למישור של המציאות עצמה היא כמובן מטאפורה לעלייה ברמה הכלכלית. למרבה מזלם נקרית על דרכם משפחה בורגנית, גם כאן אלה אב, אם, בת ובן - ואי אפשר שלא לשים לב לסימטריה הזו – אלא שמדובר באנשי המעמד העליון. אבל איכשהו כשהם מתערים זה בזה הבדלי המעמדות לא כל כך ניכרים. להפך. העניים מצליחים לתמרן לצרכיהם את העשירים. מדובר במשל פסבדו-אנרכיסטי שלועג לסדר החברתי ויוצר סוג של היפוך תפקידים. בתסריט המבריק שחיבר הבמאי בונג ג'ון-הו יש את אותה אירוניה דקה שהחיים מזמנים לנו לפעמים, ומה שמתחיל כסדרה של מהלכים מניפולטיביים קומיים מענגים, הופך בהמשך לתרחיש בלהה מצמרר. כמעט סרט אימה. שני סרטים קוריאנים מצוינים מהשנים האחרונות, "בערה" האניגמטי ו"רכבת לבוסאן", מז'אנר האימה, הכילו יסודות דומים. גם בהם הטרגדיה היא חלק בלתי נפרד מהנרטיב של החיים. "פרזיטים" עובד כמו קונצרט מתוזמר היטב השומר על מתח פנימי דינמי ומגביר את הלהבה ברגע שצריך. כל אנסמבל השחקנים כאן עושה עבודה נהדרת, כמו חלקים בפאזל שמתחברים באמנות לתמונה שלמה. "פרזיטים" הוא ללא ספק סרט מרתק ומהפנט שמומלץ באופן גורף 

דירוג: *****

מועדי הקרנות 


פרזיטים, באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

דרמה. סרטו של טום הרפר. רוז-לין (ג'סי באקלי) משתחררת מהכלא לאחר ריצוי שנת מאסר בעוון סחר בסמים. היא בחורה צעירה שגרה בגלזגו ויש לה שני ילדים שעד עתה אמה מריון (ג'ולי וולטרס) שמרה עליהם. חלומה האמיתי הוא להיות זמרת קאנטרי ולטוס לנאשוויל לשם כך, אבל היא מבינה שאולי זה כבר לא יקרה. כשהיא מחליטה שהגיע הזמן לקחת אחריות היא מוצאת עבודה כמנקה בביתה של סוזנה (סופי אוקונדו), אישה עשירה וטובת לב. כשזו שומעת אותה במקרה שרה לעצמה בזמן שהיא מנקה, היא מבינה שייתכן כי ניקוי בתים אינו הייעוד האמיתי של הבחורה הצעירה והאנרגטית העובדת בביתה, ומחליטה לסייע לה לנסות ולהגשים את ייעודה האמיתי. 100 דקות.

כוכבת הסרט ג'סי באקלי היא אכן זמרת במקור, ממוצא אירי דווקא, שהגיעה למקום השני בתחרות כשרונות צעירים טלוויזיונית של ה- BBC ובעקבות זאת החלה לשחק בסדרות ובסרטים ובארסנל שלה כבר 24 קרדיטים (בכלל זה סדרות וסרטים קצרים). אישיותה הדרמטית מקרינה טבעיות אותנטית והיא משכנעת אפילו כשמולה ניצבת ג'ולי וולטרס המנוסה והמיומנת. הבעיה של הסרט אינה באקלי אלא התסריט (שחיברה ניקול טיילור) המבוסס על נוסחה שחוקה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בהרבה וריאציות. זהו עוד פעם סיפור של הצלחה מוזיקלית לא מובנת מאליה של צעירה שעושה זאת נגד כל הסיכויים. הסרט אמנם מתכתב קצת עם סיפורה האישי של באקלי, וזוהי נקודת האור שלו - אף ששירתה של הזמרת-שחקנית אינה יוצאת דופן במיוחד - אבל הוא לא מצליח להפתיע ולחרוג אל מחוץ לשבלונה המוכרת.

דירוג: *** וחצי

מועדי הקרנות  


השיר של רוז, באדיבות בתי קולנוע לב

"מידסומר" (ארה"ב 2019)

אימה. סרטו של ארי אסטר. דני (פלורנס פו) מאבדת את בני משפחתה בצורה טרגית, אבל כך מצליחה לשקם את יחסיה המתמוטטים עם החבר שלה, כריסטיאן (ג'ק ריינור). כשהוא מחליט לצאת עם חבריו מהקולג' לחופשת קיץ משחררת בקומונה מרוחקת בשוודיה, דני מצטרפת אליו. פלה (וילהלם בלומבגרן), חברם ללימודים וחבר הקהילה הוא זה שהזמין אותם לחופשה הנחשקת, אותה תיאר בפניהם בצבעים אידיליים. כשהחבורה מגיעה למקום הוא באמת נראה כמו גן עדן עלי אדמות. אנשים לבושי לבן, רובם צעירים, אך יש בהם גם מבוגרים סמכותיים, מקיפים אותם. כמנהג המקום הם מתנסים בסמים ממסטלים שונים, אבל כאשר הם מוזמנים להשתתף בפולחן הקיץ המסורתי של בני המקום, האווירה הפסטורלית מתחלפת עד מהרה בתחושה מטרידה שדברים לא טובים הולכים לקרות להם. עם ויליאם ג'קסון הרפר, ויל פולטר, אלורה טורשיה,הנריק נורלן, גונל פרד, איזבל גריל. 147 דקות.

אחד הסרטים המטרידים שנראו כאן בשנים האחרונות (והוא אכן לא מוקרן באופן סדיר). זהו סרטו השני בסך הכל של ארי אסטר, אבל סרט הביכורים שלו "תורשתי" מיצב אותו כאמן סרטי אימה מבטיח. "תורשתי" היה אמנם סרט מגובש בז'אנר שלו אבל לא הייתי מגזים בערכו ובהגדרת יוצרו כגאון מתח ואימה. "מידסומר" הוא כבר אופרה אחרת. אסטר עולה כאן בכמה דרגות בהפגנת כישוריו. הסרט מסוגנן וכבר מראשיתו התחביר הקולנועי שלו מאתגר, וכאשר חבורת הצעירים האמריקנים פורקי העול, שמעוניינים להתנסות בסמים שונים ואף זוממים על בתי בושת בשטוקהולם מגיעה לאותה קומונה אידילית, אסטר מתחיל להפגין את כישוריו כבמאי שיודע להפעיל שחקנים, מצלמה ופסקול באופן יצירתי במיוחד. הוא בוחר בזוויות צילום וקומפוזיציות מיוחדים ומעוררי עניין. הקולנוע שלו מסוגנן ומהפנט, לעיתים מצחיק, וברגעים רבים מעורר חלחלה. לאנשי הקהילה יש מנהגים פולחניים לא כל כך קובנציונאליים והצעירים האמריקנים נכנסים למלכודת שנטמנה להם. נכון שהסרט ארוך יתר על המידה ומתקדם באיטיות, אבל ככל שהוא מגיע לפאנצ'ים החובטים בראש של סיפור העלילה הסוטה והלא אנושי, הצופה נחשף לסצנות חריגות, שלא לומר מטורפות, שיש בהן שילוב של סקס אלימות ומוות. אני מניח שהסרט יהפוך למוצר פולחני, אבל לא לבעלי קיבות רכות אלא לכאלה שיש להם עצבים חזקים. אבל כן, ארי אסטר ממחיש כאן ללא ספק שכדאי להמתין לסרטיו הבאים.

דירוג: **** 

מועדי הקרנות


מידסומר, באדיבות בתי קולנוע לב

"ילדים טובים" (ארה"ב 2019)

קומדיה. סרטו של ג'ין סטופניטסקי. מקס (ג'ייקוב טרמבליי), לוקאס (קית' ל. ויליאמס) ות'ור (בריידי נון) הם חברים טובים בכיתה ו' המחפשים הרפתקאות. בהיותם בגיל בו ההורמונים מתחילים להשתולל, הם כבר מפנטזים על בנות. וכאשר הם מוזמנים למסיבת נשיקות הם מבינים שעליהם להתאמן לקראת האירוע המכונן. הם מפעילים את הטיסן המצלם של אבא של מקס בתקווה שיראה להם שתי בנות מבוגרות מהם, האנה (מולי גורדון) ולילי (מידורי פרנסיס) מתנשקות עם החברים שלהן ליד הבריכה הפרטית של אחת מהן, הטיסן נוחת לרוע המזל ונופל לידיהן. בהמשך, בעודם מנסים לקבלו בחזרה, נופלת לידי שלושת הבנים קופסה עם סמים השייכים לבנות שבידיהן הטיסן. ואז מתפתח מרדף ביניהם. 89 דקות.

יש משהו לא תקין בסרט הזה. שלושת הילדים משתמשים בטרמינולוגיה מילולית גסה מאוד, בעלת תיאורים מיניים אותם הם פולטים לכאורה בחוסר מודעות, מתוך דברים שקלטו מהרשת. אבל אלה בני כיתה ו' שעדיין לא התנשקו. ברוב המדינות הסרט מוגבל לבני 15 או 16, בגלל "תוכן מיני גס ובוטה וטקסט על סמים ואלכוהול", כך שנוצר אבסורד. זה סרט על בני 12, שנאסר על צופים בגיל הזה לצפות בו. כלומר, זה סוג של סרט ילדים המיועד למבוגרים יותר. נכון שהשחקנים הצעירים מוכשרים והסרט כולל לא מעט רפליקות משעשעות, אלא שרובן בעלי תכנים מיניים, שכאמור לא יתאימו לקהל של ילדים.

דירוג: ***

מועדי הקרנות    


ילדים טובים, באדיבות Tulip Entertainment

"האוטו של השכן" (אנגליה 2018)

דרמה. סרטו של ניק האם. ג'ים הופמן (ג'ייסון סודייקיס), שהבריח קוקאין במטוסו, מחליט לפתוח דף חדש. הוא ואשתו אלן (ג'ודי גריר) עוברים לפרבר בסן פרנסיסקו, שם הם מופתעים לגלות שבמורד הרחוב שלהם מתגורר טייקן הרכב ג'ון דולוריאן (לי פייס). ידידות לא צפויה נרקמת בין השניים בדיוק כשג'ון משיק את חברת מנועי הרכבים שלו, הנושאת את שמו – דולוריאן. אלא שאנשי ה-FBI לוחצים על ג'ים להסגיר את שותפו להברחות הסמים לשעבר מורגן הטריק (מייקל קודליץ), זאת בעוד החברה של ג'ון נקלעת לקשיים. דיל אפל ומסוכן עשוי להציל את שני החברים, או להפילם. 108 דקות.

מועדי הקרנות   


האוטו של השכן, באדיבות סרטי יונייטד קינג

הרפתקאות. סרטו של ג'יימס בובין. דורה (מדלין מירנדה) בילתה את רוב חייה בחקירת וגילוי הג'ונגל יחד עם הוריה. אך כל זה לא הכין אותה להרפתקה המסוכנת ביותר עבורה: בית הספר התיכון. בהיותה תמיד חוקרת, דורה מוצאת עצמה מהר מאוד מובילה חבורה שלמה: הקוף בוטס חברה הטוב, דייגו בן דודה, תושב ג'ונגל מסתורי וכמה בני נוער, להרפתקה מסחררת להציל את הוריה ולפתור את המסתורין שמאחורי עיר הזהב האבודה. עם אווה לונגוריה, מייקל פנה. 102 דקות. 
 
מועדי הקרנות 


דורה והעיר האבודה, באדיבות פורום פילם