בכיכובו של אקדח הסיכות
 
מ"גבעת חלפון אינה עונה", דרך "מסע אלונקות" ועד "בופור", אין כנראה דבר ישראלי יותר מסרטי צבא. לפני כחמש שנים יצא בפעם הראשונה סרט כזה, שמביא, לשם שינוי, את הזווית הנשית של הסיפור. "אפס ביחסי אנוש", קומדיה שחורה ששינתה לנצח את ייעודו של אקדח הסיכות הצה"לי, הפך במהירות את נלי תגר, שני קליין, דאנה איבגי וכאמור, אקדח הסיכות המשמש כנשק מרכזי בסרט, לשמות המדוברים ביותר בקולנוע הישראלי. פחות או יותר באותו זמן החלו עבודות השיפוצים במשכנו של תיאטרון בית ליסין המקבל כעת את השנה החדשה עם משכן חדש ומרהיב, ועם עיבוד בימתי ראשון וחדש ל"אפס ביחסי אנוש" שהופך, על במת "בית ליסין", לקומדיה מוזיקלית.

את הסיפור שכתבה וביימה טליה לביא עיבד לבמה התסריטאי והמחזאי אורן יעקובי ("רביעיית רן", "כפולים", "קיר זכוכית", "סימני דרך" ועוד), ליצירת השירים חבר יעקובי לעילי בוטנר שגם הלחין את הטקסטים המשותפים, עידו רוזנברג הופקד על הבימוי, וקאסט מרשים שכולל את מגי אזרזר, משי קליינשטיין, דיאנה גולבי, מעיין תורג'מן, רון שחר, אסף הרץ, לורין מוסרי, קרן מרום, מאי קשת, דור ברנס, אבירם אביטן, לירן מזרחי, נופר אליהו, אשלי זימברג וענבר יוחננוף מגיע בסוף אוקטובר לתל אביב כדי להביא אל הבמה את הצד הנשי של הישראליות הצבאית. 
 

אורן יעקובי, אוסף פרטי



"זאת יצירה פמיניסטית"
 
"בתקופה שלנו, יצירה שכולה שמה במרכז נשים, גם אם היא לא נחשבת פמיניסטית על פי ההגדרות האקדמיות, היא מפנה את הזרקור לנשים, לקול שלהן, לצרכים שלהן, לראיית העולם שלהן, ועל פי התפיסה שלי, לפחות, היא פמיניסטית, וטוב שכך", אומר אורן יעקובי. "הסרט עצמו הוא סרט על חיילות ועל השירות שלהן, ולדבר על אחווה נשית ועל כוח נשי זה פמיניסטי.

"העלילה מתרכזת בסיפורן של שלוש חיילות שמשרתות בשיזפון, בשלישות, דרך הניסיונות של כל אחת מהן להגשים את החלום שלה. אחת מחפשת אהבה, אחת רוצה לעזוב את שיזפון, ואחת רוצה להתקדם בצבא", מספר יעקובי. "הסיפור מתרחש בשנת 2003 בגלל ששם הייתה נקודת המעבר בצבא בין הדואר לדואר האלקטרוני. זוהר מתחילה בתור מש"קית דואר וכשהיא משתחררת כבר אין צורך במש"קי דואר.

"זה חלק מתקופה. אז זה סיפור שמדבר גם על המקום של האישה בחברה הישראלית בשנת 2003 לעומת איפה שהוא היום. כל העניין של לעשות קפה, לדוגמה. האופן שבו פעם היה נורא ברור שחיילות עושות קפה. היום הצבא כבר מתנהל אחרת במובן הזה. יש פה גם את כל מה שקשור לחלומות של פרובינציה מול מרכז. כל ההתייחסות של דפי לחלום שלה לשרת בקריה כי זה ליד עזריאלי. יש לנו בהצגה שיר שהוא הפנטזיה של דפי, שכולו שיר הלל לעזריאלי. ושוב, צבא. בסוף אין דבר יותר ישראלי משירות בצבא, בין אם אתה לוחם ובין אם את חיילת בשלישות." 
 


פאן טהור
 
עילי בוטנר כתב יחד איתך את שירי ההצגה, וסיפר שהוא הלחין אותם עם רפרנסים של להקות צבאיות, של התרנגולים וכדומה

"נכון, וזה כיף. מאוד. קודם כל זה עילי בוטנר, שהוא גם חבר וגם יוצר מוכשר בטירוף, והיה כיף מאוד לעבוד ביחד. מעבר לזה, זו פעם ראשונה שאני שותף לכתיבת שירים. כשעשיתי את ההצגה על נעמי שמר יחד עם גיורא יהלום היה ארסנל שירים מאוד גדול של נעמי שמר לבחור ממנו. פה היה צריך לברוא מאפס את הזווית הזאת וזה היה כיף מאוד.

"הרעיון של להעביר את הסרט לבמה ולהפוך אותו למחזה מוזיקלי היה בכלל של ציפי פינס ושל אבישי מילשטיין, הדרמטורג של בית ליסין, וזה באמת מאפשר להכניס כל כך הרבה הומור וכיף ופאן. כי בסוף, גם הסרט היה מאוד מהנה ומצחיק והייתה בו קלות, והתוספת של השירים המקוריים שנכתבו במיוחד להצגה באמת יוצרת איזו חוויה של פאן טהור באולם ושל קלילות.

"יש שיר שנקרא 'איתן שפי' שאפרופו פמיניזם, הוא שיר אהבה של חיילות לחייל, והרפרנסים היו שירים כמו 'המלח שלי', 'הוא פשוט שריונר' וגם 'דינה ברזילי'. יש שירים עם רפרנסים אחרים שהם קצת יותר עכשוויים ויותר נכונים לתקופה שבה המחזמר מתרחש."


אפס ביחסי אנוש, צילום: רדי רובינשטיין



"אני מחובר לצד הנשי השלי"
 
עד כמה מעורבת טליה לביא, כותבת הסרט והבמאית שלו, בעיבוד לתיאטרון, אם בכלל?

"קודם כל זה בייבי שלה. זה סיפור שהיא כתבה דרך העיניים שלה ודרך החוויות שהיא עברה כחיילת בעצמה, והיא עשתה עבודה מדהימה, בעיניי, ככותבת וכבמאית. נפגשתי איתה כמה פעמים והיא הייתה מאוד נדיבה ואדיבה בתגובות שלה, בהערות שלה ובתובנות שלה. את כיוצרת ודאי יודעת מה זה כשלוקחים בייבי שלך, יצירה שלך, ומישהו אחר מתחיל להזיז את הקוביות שם. אבל היא הייתה מקסימה ונתנה את הספייס, וידעה שתיאטרון זה עולם אחר מקולנוע, ואני פגשתי אותה בעיקר בצמתים שבהם היא נתנה הערות ותובנות."

ובצמתים האלה חוויתם את ההבדל בין נקודת המבט הגברית, שלך, לנקודת המבט הנשית שדיברת עליה?

"אני חושב שאני מאוד מחובר לצד הנשי שלי, לכן..."


אפס ביחסי אנוש, צילום: רדי רובינשטיין



אני מתה על זה שגברים אומרים את זה אבל אין לכם באמת מושג על מה מדובר, אתה יודע...

"יכול להיות שאת צודקת ושלעולם לא באמת אצליח לחוות את המכלול של החוויה הנשית ואת האופן שבו אישה רואה את העולם והעולם רואה אישה, אבל ככותב וכיוצר השאיפה שלי היא לחיות בעורה של כל דמות שאני כותב, אפילו בדמיון, ומהבחינה הזאת ניסיתי להיות הכי שם, הכי בתוך הדמויות, שמלכתחילה יצרה טליה."

מאיפה בוער בך כל כך חזק העניין הפמיניסטי?

"אני יכול לענות את התשובה של ראש ממשלת קנדה ולהגיד 'כי זה אלפיים ו...', אבל בעיקר כי יש לי בן ובת, היא בת תשע והוא בן 13 תיכף, וכמו כל הורה, אני מסתכל על העולם דרך העיניים של הילדים שלי וכל מה שאני רוצה בשביל הבן שלי אני רוצה בשביל הבת שלי. אנחנו בעולם שבו זה עדיין לא קיים. נשים עדיין מרוויחות פחות, נשים עדיין צריכות לעשות בחירות יותר קשות בחיים, ואני לא יודע אם אמנות יכולה לתקן את העולם, אבל היא יכולה, אולי, לפתוח את הראש, ואם משהו בכתיבה שלי, פה, או בפרויקטים אחרים שאני עושה, יצליח לשנות משהו בשביל הבת או הבן שלי – אז זה בוער בי." 
 


"היום האנס משלם"
 
איזה שינויים עבר הסיפור בדרך אל הבמה?

"קודם כל המבנה. במקור מחולק הסרט לשלושה סיפורים. הסיפור הראשון הוא של דפי, החיילת המפונקת שרוצה לעזוב את הבסיס ולעבור לקריה, הסיפור השני הוא הסיפור של זוהר שמנסה לאבד את הבתולין שלה, והסיפור השלישי הוא הסיפור על החברות של זוהר ודפי שעומדת במבחן. בעיבוד הפכתי את זה לסיפור אחד משולב ויצרתי, איכשהו, נרטיב אחד מכל העלילות האלה עם הגיבורות האלה.

"מעבר לזה, הסרט יצא לפני עידן ה'מי טו'. יש שם סיפור מאוד קשה על ניסיון אונס, אבל בתקופה שבה אנחנו חיים היום הרגשתי שזה לא יכול להישאר רק סיפור שנסגר בזה שהבחורה ניצלה, בעצם. היום זה לא מספיק. היום אנחנו רוצים יותר, ובצדק. אנחנו רוצים שהאנס, או הכמעט אנס במקרה הזה, ישלם מחיר וייענש. וזה מה שקורה על הבמה בניגוד לסרט. אני, אגב, משוכנע, שאם טליה הייתה עושה את הסרט היום זה היה נמצא גם בסרט."


אפס ביחסי אנוש, צילום: רדי רובינשטיין




ואלה כולה חמש שנים שעברו מאז שהסרט יצא

"אבל החמש שנים האלה, בכל מה שקשור למקומן של הנשים, אלה חמש שנים מאוד מהותיות."
 
משתתפים: מגי אזרזר, משי קלינשטיין, מעיין תורג'מן, דיאנה גולבי, רון שחר, אסף הרץ, לורין מוסרי, קרן מרום, מאי קשת, דור ברנס, אבירם אביטן, לירן מזרחי, נופר אליהו, אשלי זימברג, ענבר יוחננוף.

מחזה: אורן יעקובי, בימוי: עידו רוזנברג, מילות השירים: עילי בוטנר ואורן יעקובי, לחנים: עילי בוטנר, ניהול מוזיקלי ועיבודים: אמיר לקנר, כוריאוגרפיה: עוז מורג, תפאורה: שני טור, תלבושות: אורנה סמורגונסקי, תאורה: קרן גרנק, הדרכה קולית: ריקי בוגטין, עיצוב סאונד: ניראל שרון, קלידים וסמפלר: שחר גלזר-שי.



אפס ביחסי אנוש, צילום: רדי רובינשטיין

ההצגה תעלה בתל אביב מה-23 באוקטובר 2019 ב-20:30, בבניין החדש של תיאטרון בית ליסין . להזמנת כרטיסים: 03-7255333

לרכישת כרטיסים