"מליפיסנט: אדונית הרשע" (ארה"ב 2019)

פנטזיה. סרטו של יואכים רונינג. עלילת הסרט מתרחשת כמה שנים לאחר האירועים ב"מליפיסנט", בו התבררו האירועים שהקשיחו את לבה של הקוסמת המרושעת (אנג'לינה ג'ולי) וגרמו לה להטיל קללה על הנסיכה אורורה (אל פנינג). הסרט ממשיך לחקור את מערכת היחסית המורכבת בין הפייה בעלת הקרניים וסגולות הקסם והכישוף ובין המלכה לעתיד. ובתמונה כמובן גם המלכה אינגריד (מישל פייפר) המרושעת והמסכסכת והנסיך פיליפ (האריס דיקינסון). כל זאת בעוד נכרתות בריתות חדשות בין הממלכות ומליפיסנט ניצבת בפני יריבים חדשים במאבקן להגן על הביצות ועל היצורים הקסומים שחיים בהן. עם סם ריילי, צ'ווטל אג'יופור. 118 דקות.

חמש שנים חלפו מאז הוקרן על המסכים "מליפיסנט" (המתכתב כידוע עם יצירת האנימציה הנהדרת "היפהפייה הנרדמת" של דיסני מ-1959). סרט ההמשכון ממחיש שוב איך אולפני דיסני משתמשים היטב במותגים שלהם וממחזרים אותם. הצבתה של מישל פייפר מול אנג'לינה ג'ולי מעוררת עניין, ובסך הכל הפרויקט יפה ואסתטי. עם זאת, ההישענות הגורפת על עבודת האפקטים הממוחשבים קצת מוגזמת כאן בעיניי, נראית לעיתים לא טבעי ת ומנטרלת את המרכיב הרגשי. אבל בסך הכל זה המשכון סביר שעומד בסטנדרטים של המקור אותו ביים רוברט סטרומברג, ויואכים רונינג, במאי הסרט הנוכחי, משדרג את היבטי האגדה והפנטזיה של הסיפור ומעניק למעריצי אגדות דיסני הצעירים מתנת חג קולנועית אפקטיבית למדי.

דירוג: ***

למועדי הקרנות


מליפיסנט: אדונית הרשע, באדיבות דיסני ישראל ופורום פילם

קומדיה. סרטו של רובן פליישר. ניצולי מתקפת הזומבים על אמריקה שהתאחדו לחבורה מגובשת ממשיכים לנסות לשרוד ומוצאים מקלט בבית הלבן הנטוש. טלהסי (וודי הרלסון), וויצ'יטה (אמה סטון) וקולומבוס (ג'סי אייזנברג). זה האחרון מנסה להציע נישואין לזוגתו וויצ'יטה, אבל היא בוחרת להתקדם הלאה ולצאת לדרך, למקום מבטחים אחר, עם אחותה ליטל רוק (אביגייל ברסלין). על הדרך נכנסת לתמונה גם מדיסון (זואי דויטש), שורדת מטורללת משהו, שעד מהרה תופשת את מקומה של וויצ'טה בחייו של קולומבוס. אבל זו תחזור לחבורה, בעוד אחותה ממשיכה עם ברקלי (אוון ג'וגיה), גיטריסט היפי. החבורה נאלצת לצאת שוב לדרך לאחר שמתברר שמתקפת זומבים בדרך ובכל מקום הם מאוימים ונאלצים לחסל כמה וכמה מאויביהם המסוכנים. הפעם היעד הוא גרייסלנד, אחוזתו של המלך אלביס. שם יפגוש טלהסי את נבדה (רוזריו דוסון) ויעופו ביניהם ניצוצות. אבל החבורה שוב תצא לדרך, בחיפוש אחר ליטל רוק והפעם יגיעו לקומונה היפית הדוגלת בפציפיזם, וייאלצו למסור את כלי הנשק שלהם כדי להיכנס. עם דן אקרויד, לוק ווילסון. 99 דקות.

למרות שחלפו עשר שנים מאז סרט המקור, מצליח הבמאי רובן פליישר (שאחראי לפרויקט המקור ולחדש גם יחד) לשמר את הרוח האנרכיסטית, החיוניות והדינמיקה בין גיבורי קומדיית האימה הפוסט-אפוקליפטית המרעננת. התסריט על מעללי ההמשך של החבורה מצחיק, שנון ולא מעט אבסורדי, כראוי. זאת גם בזכות העובדה שהתסריטאים רט ריס ופול וורמיק אחראים גם לכתיבת הסיקוול, כשאליהם מצטרף דייב קאלהאם. המיתולוגיה הזומבית הכל כך אמריקנית, המאיימת ומפחידה, כפי שראינו אותה בסדרה ארוכה של סרטי אימה - הופכת כאן שוב לפרודיה פרועה. ערכי האומה האמריקנית – בהם הבית הלבן, גרייסלנד, מותג הקומונה – עולים כאן על המוקד ונשחטים בחינניות. ניכר גם כי בסיס העבודה המגובש שנוצר בין הבמאי וכוכביו נותר בעינו ואולי אף השתבח. הרלסון, סטון ואייזנברג במיטבם, והמצטרפת החדשה זואי דויטש אפילו גונבת להם קצת את ההצגה. גם רוזריו דוסון, עוד דמות שנכנסה לחבורה, מספקת את הסחורה, כמו גם ברסלין. בסך הכל זהו סרט המשך שמביא לאוהדי הז'אנר, והקומדיה על חשבונו, בדיוק את מה שמצופה ממנו.

דירוג: ****

למועדי הקרנות


זומבילנד: ירייה כפולה, באדיבות פורום פילם

דרמה. סרטו של וויין רוברטס. ריצ'רד (ג'וני דפ) הוא פרופסור בקולג' שרופאו מיידע אותו כי לקה בסרטן ריאות מתקדם וכי נותרה לו חצי שנה לחיות. וזו רק ההתחלה של החדשות הרעות. אשתו ורוניקה (רוזמרי דוויט) מתוודה בפניו כי היא בוגדת בו עם הנרי (רון ליווינגסטון), רקטור הקולג'. ובתם של ורוניקה וריצ'רד, אוליביה (אודסה יאנג), מעדכנת אותם שהיא לסבית. את זה דווקא ריצ'רד מקבל יפה, בניגוד לאשתו. את דבר מחלתו הוא מגלה רק לחברו הטוב, איש הנהלה בכיר בקולג', פיטר (דני יוסטון), שהופך שותף הסוד היחיד שלו. ריצ'רד מפזר את כיתתו למעט קבוצה נבחרת של תלמידים ותלמידות המוכנים להמשיך לספוג ממנו ידע ותובנות על החיים בדרך הלא שגרתית בה הוא בוחר להעביר אותם להם. הוא גם מחליט להעביר את הזמן שנותר לו בהתנהלות פרועה, רוויית אלכוהול וסקס מזדמן. והסובבים אותו ישמעו עתה מפיו מה באמת הוא חושב עליהם, לטוב ולרע. עם זואי דויטש. 90 דקות.   

זהו סרטו השני של וויין רוברטס כבמאי וכתסריטאי וניכר כי היוצר שבו עדיין מחוספס, לא מספיק מיומן בבניית סיפור ופיתוחו והוא בוחר בדרך הבטוחה לכאורה, הבוטה והפרובוקטיבית, שלא מיטיבה עם הסרט. אין לי בעיה עם ג'וני דפ. יש לו כידוע המון קבלות ואין עוררין על יכולותיו כשחקן במספר רב של פרויקטים בקריירה שלו. אבל תפקיד ריצ'רד מוציא ממנו בעיקר מניירות, כנראה לא באשמתו אלא עקב הוראות שגויות של הבמאי. העלילה עוסקת בין היתר בניפוץ מוסכמות התנהגותיות, בהצפת צביעות חברתית ובניסיון להציע אולי כיוון אלטרנטיבי בחינוך, עם מחשבה מחוץ לקופסה. אבל בכל אלה ההצלחה היא מועטה בלבד, בעיקר משום שהסרט לא ממש נוגע רגשית, לא מאפשר כמעט להזדהות עם הפרוטגוניסט שלו ושאר הנפשות הפועלות ונותר פלקט שטחי וחסר רגשות ברוב דקותיו.

דירוג: ** וחצי

למועדי הקרנות


מסיבת הפרידה של ריצ'רד, באדיבות יונייטד קינג