את אחד הרגעים המרגשים ביום התל אביבי של חג המוזיקה הישראלית האחרון סיפק המלחין והמוזיקאי בעז בן משה. יצירתו Adieu, פרידה לזכרה של מירה זכאי, הייתה חוויה שכללה את הסאונד הנוכח שלו בגיטרה חשמלית, שהשתלב להפליא בצלילי נגני הקאמרטה הישראלית. לקראת הסוף בקע קולה של זכאי בשיר של ברליוז, והשלים את המעמד המפעים.

בקונצרט הפותח של סולני תל אביב, שיתקיים ב-9 וב-10 בנובמבר בחיפה ובתל אביב, יציג בן משה בבכורה עולמית את יצירתו החדשה "התפוח המתוק" - מחזור שירי אהבה חד-מיניים שתשיר קרן הדר, ובן משה ינגן יחד עם ההרכב.   
 
אג'נדה טרנסג'דרית
 
איך אתה בוחר שירים ליצירה כזאת?

"לכל יצירה יש תקופת דגירה משלה. היצירה הזאת היא חלק מאג'נדה. בשנים האחרונות אני מרגיש צורך לבטא אמירה על עצמי או על החיים שלנו פה, אז אני מחפש לעצמי כל מיני אג'נדות." 

כמו למשל?

"למשל איך אנחנו מתייחסים אחד לשני, איך אנחנו מקבלים או לא מקבלים זה את זה. לפני שנה כתבתי את 'הלאה ממני' - מחזור שירים טרנסג'נדריים. זו יצירה מאוד דעתנית ומתריסה שנכתבה לסופרן מירב אלדן כשאני בגיטרה חשמלית לצד חברי אנסמבל 'תדרים' בחליל, בסון, פסנתר ואלקטרוניקה. היו שם מרכיבים של מועדון, של מוזיקה מודרנית, של גיטרה חשמלית עם אנסמבל מיתרים וזמרת - יצירה שהיא מבחינתי פורצת דרך."

אנסמבל סולני תל אביב, צילום: אבי אורדו



למה דווקא טרנסג'נדרים?

"החלטתי שאני רוצה לעסוק בנושא הזה, כיריית הפתיחה של האג'נדה הדעתנית. על הרקע הזה בחרתי גם את הנושא למחזור השירים החדש 'התפוח המתוק' שיבוצע בקונצרט של אנסמבל סולני תל אביב - שירי אהבה חד-מיניים. התחלתי לחפש אנתולוגיות שירה, משיריה של סאפפו ואילך. הלכתי במודע לאותם משוררים שאהבה החד-מינית היא חלק מהנרטיב שלהם, ומסתבר שיש רבים כאלה. שירים שדיברו מהמקום האינטימי והמהוגן ולא מן המקום המתריס או הפרנואידי.

"לקחתי שישה שירים מתורגמים, שכולם מושרים בעברית כדי שהטקסט ידבר לקהל כאן. קיבצתי אותם לשלושה זוגות כשבכל פרק יש שני שירים שמתייחסים זה לזה.  בפרק הראשון 'פניך גבר-גברת תשוקתי' - סונטה מס' 20 של שקספיר ו'חזה ראוי לשלל פנינים' של אמילי דיקנסון. בפרק השני השיר HELAS של אוסקר ויילד והשיר 'מתה הייתי עד עכשיו' של קתרין פיליפס. בפרק השלישי שיר של רנה ויוויאן ושיר של סאפפו." 
 


מימין: קתרין פיליפס, צילום מסך מתוך יוטיוב. משמאל: אוסקר וויילד, מקור: אתר וויקיפדיה



אלומת אור על חד-מיניות
 
מה מחבר את שקספיר ואמילי דיקנסון?

"לא אותם, לא את המשוררים. החיבור הוא ההתייחסות שלהם לאהבה. בצמד הראשון נמצאים זה ליד זה משורר גבר שמדבר על אהבה חד-מינית ומשוררת שמדברת על אותו נושא. החיבורים הם לא תוכניים. בזוג השני – ויילד ופיליפס - החיבור הוא דרמטי, ובזוג השלישי, ויוויאן וסאפפו החיבור נוגע ללב.

"קראתי עשרות ואולי מאות שירים עד שהחלטתי על השישה שנבחרו התחלתי דווקא עם סאפפו היווניה, השיר האחרון ביצירה. זה שיר מאוד קצר בתרגום יעקב שבתאי שמרפרר למסקנה שממנה התחלתי: 'כמו התפוח המתוק, המאדים בקצה הענף / בקצה הגבוה שבם, הקוטפים שכחוהו,/ לא, לא, שכחו, אלא ידם לא הגיע אליו.'

"זאת אמירה על אהבה בלתי מושגת, שאנחנו צריכים לקבל אותה. לא משום שאנחנו כן או לא עושים את זה או בגלל שאנחנו בעד או נגד, אלא בגלל שזה לא נראה לנו חשוב מספיק. החלטתי שלי זה כן חשוב ולכן אכוון אלומת אור דווקא אל הנושא הזה. " 
 

אמילי דיקנסון וויליאם שייקספיר, מקור: אתר וויקיפדיה

"אני זה גיטרה חשמלית"
 
אחרי שבחרת את השירים, המוזיקה מזדמרת לך מייד או שזה תהליך?
 
"בדרך כלל כן. לרוב אני מייצר מעין מעטפת מאוד עשירה, משמעותית ועמוקה שלתוכה אני שוזר מנגינה שיכולה להיות כל דבר, אפילו עממית. כמה מלודיות ביצירה הזאת הן עממיות, אחרות טיפה יותר מורכבות ויש כמה שמאתגרות את הזמרת. אבל בעיקרון אני בדרך כלל כותב את מה שהייתי יכול לשיר בעצמי. זה לא אומר שאני חייב לשיר את זה ממש, אבל אני יכול לדמיין איך שיר או קטע כזה יישמע. כך אני כותב מוזיקה. אני מתעסק רק במה שיש לי שליטה עליו, שאני יכול לשים עליו את החתימה שלי."
 
הגיטרה החשמלית נוכחת ביצירות שלך.

"בעיקר ביצירות האחרונות, וזה מפני שאני רוצה להיות שותף לתהליך הביצוע. אני כבר לא בחוויה של למסור פרטיטורה לידיו של מנצח, ואז לשבת בחזרות כשמדי פעם הוא או הנגנים שואלים אותך אם הם מבצעים את זה בסדר. הפנטזיה שלי היא לנגן, ולא רק מוזיקה שלי."
 
ואיך עובד הבאלאנס בין גיטרה חשמלית לתזמורת כלי קשת?
 
"זה בדיוק מה שאני מחפש ביצירות שלי. כתבתי כבר כמה יצירות להרכב הזה. הראשונה   - when music speaks -שניגן נדב לב עם אנסמבל מיתר, התוותה לי את הדרך לפני שלוש שנים. זו היצירה המשמעותית הראשונה שכתבתי לאנסמבל מיתר ולגיטרה. מאותו רגע שהרגשתי שזה עובד, החלטתי לנגן בכלי ביצירות הבאות. היצירה הנוכחית היא השלישית במספר לצירוף הכלים הזה. זו לא גיטרה מתלהמת. אני מחפש את הצבע, את נקודת ההשקה בין הסאונד שלי לבין זה של אולם הקונצרטים."
 
הרצון להיות שותף פעיל בביצוע שייך לגיל או לנסיבות אחרות?
 
"זה בגלל שהגעתי למסקנה שאני רוצה לפתח את האג'נדה שלי. אני לא יכול לכתוב ריתמוס חדש כי הכל כבר הומצא - אני יכול רק להביא את מי שאני, ומי שאני זה גיטרה חשמלית. זה ג'אז וזה מוזיקה קלאסית. ושם אני אצור את הנקודות שבהן נעים לי להיות. ואני לא משקר לאף אחד, ולא מנסה לעשות פוזה או לתייג. פשוט להיות נוכח." 


מימין: רנה ויוויאן. משמאל: סאפפו, מקור תמונות: אתר וויקיפדיה



"הזמרת הזאת פשוט אלופה" 
 
אחת הבעיות של יצירות חדשות היא שרובן מנוגנות פעם אחת בלבד. לעובדה שאתה מנגן יש יתרון בהקשר של ביצועים חוזרים?
 
"אני לא יודע להגיד את זה. יש לי יותר שליטה על הביצועים הבאים מבחינות מסוימות כי אני חוסך לתזמורת את התשלום לסולן, אני מביא את הסולן... אבל ברצינות, אני חושב שבקרוב אוכל להגיע לביצוע שני כי אני אוכל לייצר אותו. לא להיות תלוי במנהלים מוזיקליים ובתזמורות. בשנים האחרונות יוצאות יצירות מן המגירה ומבוצעות שוב וזה נחמד לי כי אני לא צריך ליזום. אבל אני חושב שהפתרון שלי הוא לעשות את זה בעצמי. העובדה שיש לי יצירות שבהן אני גם מנגן תעזור לזה. בשיחה עם המלחין עודד זהבי הוא הציע לי לבנות הרכב משלי."
 
ואז מה?
 
"ואז אוכל לעשות את המוזיקה שלי ומוזיקה שאנשים יכתבו להרכב. זה יהיה הרכב פעיל, כמו בתחילת דרכה של קבוצת מוזיקה נובה שהיו בה גם מלחינים כמו ויידברג וזורמן. הרעיון הוא שהמלחין מייצר את הפלטפורמה."
 
היום זה יותר ככה כי כל החברים בקבוצה מלחינים.
 
"כן אבל כל אחד עושה את המוזיקה שלו והם לא נדרשים לווירטואוזיות נגינתית. ולכן הייתה לי חוויה מאוד מעניינת עם נגני הקאמרטה כשניגנתי איתם את היצירה לזכרה של מירה זכאי. אלה חבר'ה שאני מאוד מעריך את הנגינה שלהם וישבתי ביניהם כשווה בין שווים והם התייחסו אלי כמבצע. זה היה נורא כיף. לשם אני רוצה ללכת."
 
וזה מה שקורה עכשיו עם סולני תל אביב?
 
"לגמרי. כתבתי את היצירה, את התפקיד המשמעותי. אתמול עשיתי חזרה עם קרן הדר."
 
אתה עובד לחוד איתה ולחוד עם התזמורת?
 
"אנחנו עובדים קודם עם קרן כי יש לה תפקיד מאוד גדול. עשינו חזרה ראשונה, והבחורה הזאת פשוט אלופה. אין עליה. היא לומדת את הטקסט, היא מחויבת, היא מעירה לי ומתקנת לי שגיאות או טעמים. וכמובן שולטת בכל העניין של האינטרפרטציה." 
 


קרן הדר, צילום: דניאל צ'ציק


שגיאות אני מבין, אבל כשאתה אומר טעמים למה אתה מתכוון?
 
"אני לא אומר שגיאות, אבל יש לי נטייה מסוימת לכתוב כמו שאני מדבר. זה לא עניין של אינטונציה אלא דיבור פרוזאי. כשאני מלחין, אני עושה את זה באופן פרוזאי ופחות פואטי והיא מעירה על מקומות שבהם לטעמה זה צריך להיות יותר פואטי מבחינת ההתאמה של המילה, של הפרַאזָה, של המשפט המוזיקלי. היא מעירה לי והרבה פעמים אני מקבל את מה שהיא אומרת, יושב ומתקן."  

כמו כל הגדולים שמתקנים אחרי שהיצירה כבר כתובה.
 
"ככה זה צריך להיות. אני המצאתי את הגלגל? ממש לא."
 
זה מזכיר את נסים אלוני שהיה מתקן את ההצגות שלו עד להצגה האחרונה.

"לגמרי. אבל זה בא אצלי מהבית. אמא שלי, השחקנית עדנה פלידל ז"ל, הייתה נורא פדנטית. הייתה גומרת את הבמאים - כשהיא חשבה שככה זה צריך להיות היא לא ויתרה. זה כיף שיש מישהו שאומר 'אני הולך לשיר את המוזיקה הזאת ולכן אני אעשה את זה הכי טוב שאפשר'. זו מתנה למלחין."

בועז בן משה, צילום: אילן ספירא



מוצאי שבת 9 בנובמבר ב-20:30 במרכז רפפורט בחיפה. מחיר כרטיס: 116 ₪, להזמנת כרטיסים: 04-8363804, יום ראשון 10 בנובמבר ב-20:30, בקונסרבטוריון הישראלי (שטריקר) תל אביב. מחיר כרטיס: 140 ₪, ותיקים 125 ₪, להזמנת כרטיסים: 077-2019573