מחול - עולים השבוע: "אלוהי הפסנתר" ועוד

נעמה פרייס במשחק פנומנלי בסרטו של איתי טל, "הקרב על מידוויי" מגובש ו"המחשמלים" מאכזב

"אלוהי הפסנתר" (ישראל 2019)

דרמה. סרטו של איתי טל. מאז ומעולם ניגנה ענת (נעמה פרייס) על פסנתר בהצטיינות, היא רואה בו כלי נגינה נשגב והוא ממלא את עולמה. ולכן כאשר היא מביאה בן לעולם המחשבה הראשונה שלה היא לעשות הכל כדי להפוך אותו לפסנתרן מחונן שיגיע להישגים בינלאומיים. אלא שנולד לה ילד חירש ובהחלטה של רגע היא מחליפה את תג הזיהוי בחדר היולדות עם זה של תינוק אחר, שומע, ולוקחת אותו הביתה. בשנים הבאות היא ובעלה אריה (זאב שמשוני), שלא ידע על מעשה התרמית שלה, יגדלו את בנם עידן (אנדי לוי) וענת תנחיל לו בכפייתיות ובאובססיביות את אמנות הנגינה בפסנתר ותחדיר בו את ההכרח להישגיות ולמצוינות בביצועיו על הכלי. אלא שלמהלכים קיצוניים כאלה יש לפעמים מחיר. עם שמעון מימרן, ליאורה ריבלין, עמי ויינברג, עזרא דגן, אסתי קוסוביצקי, אלי גורנשטיין. 80 דקות.

גולת הכותרת של הסרט זהו משחקה הפנומינלי של נעמה פרייס. יש לה מנעד עשייה רחב. מקריירה בריקוד בניו-יורק ועד עבודות רבות בתיאטרון, בטלוויזיה וגם בקולנוע (תפקידי משנה ב"מעבר להרים ולגבעות", "הגננת" ועוד), אבל כאן היא מקבלת את מלוא הבמה - תפקיד ראשי בשרני ודשן - ולוקחת את ההזדמנות בשתי ידיים ויוצרת דמות טוטאלית (שזיכתה אותה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל ירושלים). היא מפצחת ומפלחת את נשמתה של ענת, המפוקסת והממוקדת כל כולה למטרה אחת. כפסנתרנית בנשמה היא מוכנה לעשות הכל כדי שבנה ימשיך את דרכה, יתעלה ויהפוך לפסנתרן מעולה ברמה בינלאומית גבוהה. שפת הפנים והגוף שלה משקפים את התמסרותה המלאה לתפקיד ולדמות שיש בה תכונות של עבריינות, ערמומיות, מסוכנות, בוגדנות ושאפתנות בלתי נלאית למימוש חלומותיה בכל הקשור לעתיד בנה. בכך היא מותירה את שאר השחקנים שלצידה הרחק מאחור, גם כי תפקידיהם קטנים הרבה יותר. מעבר לה ולמשחקה, קשה למצוא נקודות זכות רבות בעבודת הביכורים באורך מלא של איתי טל, שהחלה כסרט גמר סטודנטיאלי קצר, שיוצרו מתח אותו ל-80 דקות. התסריט לוקה בחוסר אמינות מובהק. האופן בו מחליפה ענת את התינוק, העובדה שהיא מגדלת אותו שנים רבות מבלי שאיש יעלה על התרמית, לא מצליחים לשכנע. וגם מהלכי הבימוי של טל לא משפרים את המצב ומותירים את הסרט פלקטי למדי וחסר אוריינטציה ברורה.

דירוג: ***

מועדי הקרנות

אלוהי הפסנתר, צילום: מידן ארמה

"הקרב על מידוויי" (ארה"ב 2019)

מלחמה-אקשן-דרמה. סרטו של רולנד אמריך. בעקבות מתקפת הפתע של היפנים על פרל הרבור בלב לבה של מלחמת העולם השנייה, נערכים כוחות הים של ארה"ב לקרב מידווויי הגורלי, עם חלק גדול מצי נושאות המטוסים שלהם. המטרה: למנוע מהיפנים להשתלט על האי הקטן מידוווי, מקום אסטרטגי בצפון האוקיאנוס השקט שעלו לאפשר להם גישה קלה להוואי ומשם לחוף המערבי של אמריקה. אנשי המודיעין הצבאי, שהתריעו על הסכנה היפנית עוד לפני פרל הרבור, מתגייסים למשימת קליטת המסרים שמשדר האויב ופענוחם, בעוד מפקדי חילות הים והאוויר שולחים נושאות מטוסים וטייסים להתחיל לפגוע באויב על אדמתו. ולבסוף מגיעה ההתמודדות הגדולה מכולן: הקרב על מידוויי (נפתח ב-3 ביוני 1942), שיש בו שילוב של מוחות המודיעין המבריקים ותעוזתם של הטייסים ואנשי חיל הים האמריקני. עם וודי הרלסון (כאדמירל צ'סטר נימיץ), דניס קווייד (כסגן האדמירל וויליאם "בול" האלסי), אד סקריין (כלויטננט ריצ'רד "דיק" בסט), פטריק ווילסון (כלויטננט קומנדר אדווין טי לייטון), לוק אוונס (כלויטננט קומנדר ווייד מקלוסקי), אהרון אקהרט (כלויטננט קולונל ג'ימי דוליטל), ניק ג'ונאס (כמכונאי המוטס מייט ברונו גאידו(, מנדי מור (בתפקיד אן בסט, רעייתו של לויטננט ריצ'רד בסט ואם בתם) וג'ון קונימורה (כאדמירל נאגומו). 138 דקות.

ב-1976 עלה למסכים הסרט "מידוויי" שביים ג'ק סמייט, עם סוללת כוכבים שכללה את צ'רלטון הסטון, הנרי פונדה, ג'יימס קובורן, גלן פורד, האל הולברוק, טושירו מיפונה, רוברט מיצ'ם, קליף רוברטסון ורוברט וגנר. "הקרב על מידוויי" הוא סוג של גרסה מחודשת לו. רולנד אמריך במאי ממוצא גרמני, מצליח מאוד בהוליווד בעיקר בסרטי אפוקליפסה, קטסטרופה ואקשן. הפילמוגרפיה שלו כוללת את "היום השלישי", "2012", "וושינגטון על הכוונת", "היום שאחרי מחר", "הפטריוט", "גודזילה" והרבה אחרים."הקרב על מידוויי" מדגים וממחיש את היכולות שלו, כשהוא מתחבר לז'אנר עיקרי ומהותי בהיסטוריה של הקולנוע האמריקני - סרטי מלחמה.והוא עושה זאת מצוין. לאורך כשעתיים וחצי מחזיר אותנו אמריך, במופע שחזור מרתק ל-1942, כשהוא בונה פרופילים אנושיים אמינים של אנשי חיל ים ואוויר אמריקנים, שאת חלקם הוא מאפיין גם בחייהם האישיים. למולם, את המפקדים ואנשי חיל הים היפני הוא מציג באופן הרבה יותר שטחי. זאת משום שעיקר המאמץ בסרט, כמקובל בסרטי אמריך ובז'אנר הזה בכלל, מכוון לבנייה ולכוריאוגרפיה של סצנות קרבות הים והאוויר המושקעות והארוכות. ובתחום הזה, בעזרתו המאסיבית של המחשב, עושה אמריך עבודה מרשימה ומצוינת. הוא גם יודע להתכתב כאן עם מסורת סרטי המלחמה האמריקנית, על כל השטיקים והקלישאות שלה, ובסך הכל יצר סרט מקצועי מאוד, מגובש ואפקטיבי.

דירוג: ****

מועדי הקרנות

הקרב על מידוויי, באדיבות סרטי יונייטד קינג

"המחשמלים" (ישראל 2019)

קומדיה. סרטו של בועז ארמוני. בשנת 1984, להקת הרוק "המחשמלים" הייתה על הגובה. היא זכתה בתואר תגלית השנה, היה לה להיט גדול אחד, "חוץ מאהבה", היא הופיעה בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "עד פופ" וסומנה כהבטחה גדולה. אלא שחבריה, ובראשם מנהיגם מיקי תבל (צביקה נתן), לא השכילו לשמור על המומנטום. היום, כחבר'ה בני 60 הם עדיין מופיעים מדי פעם, אם כי בפני ועדי עובדים ובבית ההבראה "הגושרים", וגם משם הם מפוטרים בגלל קטטה בה היו מעורבים. ולמרות שנראה כי אין להם עתיד, מיקי לא אומר נואש ומנסה להחזיר את הלהקה לפעילות כשהוא מדרבן את חבריו, הקלידן רוני (שרון אלכסנדר), שהיום מלמד פסנתר, הבסיסט נסים (יגאל עדיקא), העובד כעת בחנות חשמל, המתופף אבי (אורי הוכמן), שהיום הינו אינסטלטור ודוד (טל פרידמן), שנזרק מהלהקה, הפך ליריב הגדול שלהם ומופיע היום בדיוק כמותם בחלטורות תחת שם הבמה דודו הגדול. גם אותם וגם אותו מייצג האמרגן ויקטור (אלי יצפאן). מיקי גר בוואן שלו בחצר ביתו לאחר פרידתו מאשתו דליה (אודליה מורה-מטלון) שכבר מנהלת רומן עם גבר אחר. לצרכיו של מיקי דואגים בתו החיילת חן (אלה ארמוני) והחבר שלה יותם (אלישע בנאי). פתאום מסתמנת להם הזדמנות חדשה להופעה בארצות הברית, שעשויה להחזיר אותם לעניינים. ולשם כך הם מקבלים עצה, להצטייד בזמרת טמפרמנטית צעירה, אנה (תמרה קלינגון), שתעשה את ההבדל. 96 דקות.

זהו למעשה פרויקט עצמאי של צביקה נתן, המפיק, התסריטאי והשחקן הראשי. בצעירותו הוא היה חבר בלהקה שלא ממש הצליחה ולבסוף בחר בהסבה מקצועית ועשה חייל בעסקי הסיעוד והנדל"ן. המהלך הזה אפשר לו להשקיע ארבעה וחצי מיליון שקלים ביצירת הסרט, לאחר שהקרנות דחו אותו (לבסוף הוא קיבל חצי מיליון להשלמות). עלה בידי ההפקה לגייס קאסט חלומי וסרט האנסמבל הזה יצא לדרך. רק חבל שהתוצאה לא מצדיקה את המאמץ. התסריט בעייתי, הדיאלוגים לא טובים, הסיטואציות הקומיות מאולצות ומנסות בכוח להיות פארודיות וניכר כי הבמאי בועז ארמוני ("מסווג חריג") מתאמץ ליצור קומדיה ולהצחיק, ובדרך כלל זה לא עובד. חלק גדול מהסיטואציות הקומיות פשוט מגוחך, ולא כדאי לקנא במיטב המצחיקנים כאן על שקיבלו לידיהם חומר כל כך לא משכנע לעבוד איתו. אני גם תוהה, למי ידבר הסרט הזה? לבני 60 (כגילם של חברי הלהקה)? לכאלה שמתרפקים על האייטיז (יש כאן לכאורה נוסטלגיה לתקופה הזו)? לצעירים יותר? כך, או כך, או כך, "המחשמלים" הוא אחד הסרטים העשירים והמושקעים ביותר (גם במסע הפרסום המאסיבי שלו עם העלייה למסכים) כשהתוצר הסופי בעיקר מאכזב.

דירוג: **

מועדי הקרנות

המחשמלים, צילום: ורד אדיר

"דוקטור סליפ" (ארה"ב 2019)

מתח-אימה. סרטו של מייק פלאנגן על פי ספרו של סטיבן קינג. ברחבי אמריקה נעה חבורה תמהונית של אנשי שוליים החברים בכת שבראשה עומדת רוז (רבקה פרגוסון), אישה כריזמטית, שטנית ומרושעת, בעלת כוחות אופל. היא וחבורתה צדים ילדים בעלי "ניצוץ", כשרון מיוחד בתחום כזה או אחר, ובאמצעות שאיפת-שאיבת הבל פיהם בשעה שמענים אותם למוות, הם מאמינים שיזכו בחיי נצח. דני טורנס (יואן מקגרגור), גבר הנע ונד בעולם כשהוא חי עדיין בצל חוויות הילדות הטראומטיות שלו במלון אוברלוק שבקולורדו, שתוארו ביצירת המופת של סטנלי קובריק "הניצוץ", מקדיש את חייו לעזרה לזולת במקום בו התיישב, ניו המפשייר. גם בתוכו חבוי ניצוץ המאפשר לו לתקשר עם הנערה אברה סטון (קיילי קוראן), שבתוכה טמון ניצוץ בהיר וחזק במיוחד שיאפשר לה להתמודד עם כוחותיה של רוז המנסה ללכוד אותה. דן ואברה יחברו יחד למסע מסוכן ומסויט במטרה לבלום את השבט של רוז ולמנוע ממנה להמשיך ולחסל ילדים ולהטיל אימה על אוכלוסיות שלמות ברחבי היבשת. עם ג'ייקוב טרמבליי, הנרי תומאס, קליף קרטיס. 151 דקות.

כבר מעצם טיבו של הסרט, סוג של המשכון מאוחר ל"הניצוץ" (1980), מתעוררת בעיה. עבודתו המכוננת של קובריק, עם הופעה בלתי נשכחת של ג'ק ניקולסון כזכור, כל כך הדוקה, בעלת עוצמה וסגורה הרמטית - ממש יהלום מלוטש - שכל ניסיון להרכיב לה עלילת המשך לא יכול להצליח. מה גם שהנרטיב המסביר את ההיגיון שמאחורי אנשי הניצוץ, די מפוקפק ולא מנומק, זולת הניסיון להפחיד ולהטיל אימה. ראינו לא מזמן את "זה: חלק 2", והדבר המרכזי שאפשר לומר על הסיקוולים על פי סטיבן קינג הוא שיש בהם את תווית ההיכר שלו שעוברת מסדרת סרטים אחת לרעותה ושאי אפשר לטעות בה. נכוןש"דוקטור סליפ" עשוי היטב, מרתק, מותח ולפעמים יש בו גם גוונים של אימה, יותר נכון זוועה, כמתבקש, אבל בכך מתחילה ומסתיימת החוויה של הצפייה בו. זהירות, ספוילר: השימוש בכפילים לג'ק ניקולסון ולשלי דובאל בפלאשבקים להתרחשויות של פעם במלון אוברלוק הוא כמעט ברמה של חילול קודש מבחינתי.אסור היה לגעת ב"הניצוץ". אבל אם "מוחקים" את המיתולוגיה, אפשר להיחשף לעוד סרט סטנדרטי סביר ברצף השכיח של הקולנוע בעל אוריינטציית האימה העל-טבעית.

דירוג: ***

מועדי הקרנות

דוקטור סליפ, באדיבות Tulip Entertainment

"דיוקן של נערה עולה באש" (צרפת 2019)

דרמה. צרפת, 1770. מריאן (נעמי מרלן), ציירת צעירה ויפה, נשכרת על מנת לצייר את דיוקנה של אלואיז (אדל האנל), בת המעמד הגבוה, לקראת חתונתה הקרבה. אלא שאלואיז הבורגנית לא מעוניינת להינשא לאיש, מטעמיה שלה, ולכן מסרבת לשתף פעולה עם ההכנות לחתונה בכלל, ועם ציור הדיוקן בפרט. מריאן מחליטה להסתיר את העובדה שהיא ציירת ומציגה את עצמה כבת לוויה שנועדה להנעים את זמנה של אלואיז. בד בבד היא מתבוננת בה, יום אחר יום, ומציירת אותה בסתר. 120 דקות.

מועדי הקרנות

דיוקן של נערה עולה באש, באדיבות בתי קולנוע לב

"חיים שלי" (ארה"ב 2019)

דרמה. סרטו של פול פיג. קייט (אמיליה קלארק) היא שחקנית וזמרת צעירה ואנרגטית שחייה הם פחות או יותר אסון גדול ומתמשך. לאחר שרשרת טעויות היא מגורשת מדירתה, רבה עם אמה והגורל לא מחייך אליה במיוחד, בלשון המעטה. גם חיי האהבה שלה הם כישלון אחד גדול. ודווקא אז, כשהיא נוגעת בתחתית והכל נראה לה אבוד, היא מכירה בחור מסתורי בשם טום (הנרי גולדינג) שעושה לה בית ספר לאהבה וחייה מקבלים תפנית חדשה. 102 דקות.

מועדי הקרנות

חיים שלי, באדיבות Tulip Entertainment