תערוכה בדפים
 
בתוך המרחב המתפתח והמשתנה תדיר של אמנויות המופע, הצליחה קבוצת התיאטרון של רות קנר ב-20 השנים האחרונות לחדור אל עומק ההוויה הישראלית, ולייצר מרחב מפעיל ומאתגר בו נקשרים יחד טקסטים ספרותיים קנוניים ואחרים, השפה העברית והתיאטרון הפיזי. בימים אלה רואה אור הספר "עלילה מקומית", המציין 20 שנות יצירה ומציע לקהל, כמו לקהיליית התרבות והאמנות בישראל, הזדמנות יוצאת דופן להציץ אל מאחורי הקלעים של אחת מקבוצות התיאטרון הניסיוני המשפיעות בארץ. 

הספר הזה, שאת תכניו ליקטה, חברה וערכה בכישרון רב עדי חבין ושעל עיצובו היפהפה עמל גיא שגיא, הוא למעשה מעשה אמנות בפני עצמו, הפקה כרוכה, תערוכה בדפים, שוברת מוסכמות, מסעירת דמיון, רווית הומור ומלאת ניואנסים, שלא רק מתעדת אלא מביאה לידי ביטוי את תהליך התסיסה של החומר הפעיל במחקר הבימתי המעמיק, המרובד והמתמשך של קבוצת תיאטרון רות קנר, מהיוצרות-החוקרות המבריקות והפוריות בישראל.

כמו ביצירותיה הבימתיות של קנר, שמפרקות לגורמים ומרכיבות מחדש את המילים הכתובות, ממיסות, מוהלות, מערבבות, יוצאות למסע אל ליבת השורש רק כדי לשלוח משם זרועות אל תגליות פוטנציאליות חדשות שטמונות בו, כך גם בספר, "עלילה מקומית", שאין דומה לו, מהלך המבקר בו כמו לוליין על חוטים מרעידים שקופים שנמתחים בין המילים הכתובות לבין חווית הגילויים האינסופית שמסתתרת בין דפיו. נדמה לי שנכון יהיה לומר כי הספר, בדרך פלא, מצליח להרחיב את גבולות היצירה של הקבוצה מעבר למרחבי הבמה וזה מעורר השראה.


עלילה מקומית, צילום: גדי דגון

יצרי, בועט, נון קונפורמי ומשוחרר
 
אין שום דבר קונבנציונלי בספר, מרמת הבחירות הטקסטואליות ועד לעיצוב הגרפי, הקומפוזיציה, המשחק המשתעשע בפורמטים משתנים והתנועה במרחב הדפים. אין בדיל של רפטטיביות או קשיחות מבנית, זה גמיש ואלסטי ורענן ומבריק, יצרי, בועט, נון קונפורמי ומשוחרר, מלא סטייל, אבל לא במובן המסוגנן של המילה, ההיפך, יש בו משהו פרוע שמדמה אימפולסיביות, כמו רוח שמערבלת את העלים והמחשבה, אך בה בעת זוהי עריכה מדוקדקת, מפוכחת, שקולה ואחראית שמציעה קריאה מאתגרת אך מתגמלת מאד ומפתיעה בלי סוף.

למעשה, יש בו הכל - מהנחות היסוד וה"אני מאמין", דרך הלכי רוח, מקורות השראה, פירוק הפרקטיקה, חצי הכוונה, מפתחות, פרטים טריוויאליים לכאורה שאופן הנחתם על הדף מספר עוד סיפור שאינו בהכרח כתוב. במקומות מסוימים זהו סיפור בלשי שמבקש ממך, האוחז בספר, לפעול. כמו בסעיף 5 ב' שיוצא מהטקסט שמדבר על יצירת הספר הזה ("וגם הספר הזה הוא התחלה. התחלה של התבוננות בעבודת הקבוצה ובאוצר המילים: המושגים, השאלות, העקרונות והמוסכמות שהיא הניבה"...) ומפרק את מילותיו הכתובות בעמוד נפרד למעין פרטיטורה מדוברת שמאפשרת לקורא לדמיין איפה התעכבו הכותבות, האיצו את הקריאה, היססו וכולי. זוהי הזמנה, ראשונה וממש לא אחרונה, להשתתף בניסוי. במובן מסוים, זוהי קריאת תגר על הפורמט המקובל והמגביל לכאורה של "ספר".

אבל יש גם דגדוג, כלומר לא הזמנה פורמלית לפעולה (ראה תתי פרקים וסעיפים תחת המילה: ניסוי), אלא פיתיון מהסוג שקשה לסרב לו כמו למשל בפרק שמתייחס להצגה "עלילות חומית", יצירה דו לשונית מהשנים האחרונות שמכוונת לקהל ילדים ומבוססת על "סיפור על נמלה" של ס. יזהר. נראה אתכם לא רצים למטבח לטבול אצבעות בקטשופ ולצייר, ובכן, נמלה.


עלילה מקומית, צילום: שירז גרינבאום

הצצה עמוקה וחשופה אל נבכי היצירה
 
הפורמט של הספר, כבר אמרתי, בלתי ניתן לקימוט. אולי כיוון שבמכוון או שלא במכוון, הוא מצליח לא רק לדבר על ערכי היסוד והמנוע של הקבוצה, אלא באופן בלתי נתפס פורט ומציג בעצמו ערכים כמו אסתטיקה, חשיבה מחוץ לקופסא, הקפדה מדוקדקת על פרטים, תהליך מובנה של ברירה וניפוי, שותפות.

יש הצצות חטופות אל אחורי הקלעים כמו טקסט שמפרק את תהליך העבודה התנועתית היומי או מקטעי טקסטים מתוך יומני העבודה של השחקנים על "שעת הגלגול" שזה מקסים, מבלבל, מצחיק, מזמין ומלמד.

עטיפת הספר עלילה מקומית, עיצוב: גיא שגיא סטודיו שועל

יש טקסטים של יוצרים שותפים שמביאים רבדים נוספים על קבלת החלטות ועל אותם "פרטים קטנים" שמרכיבים עולמות (כמו "נעלי נוחות" שכתבה מעצבת ההפקה, כנרת קיש) ויש גם הזמנה למשוך את קצה החוט בפקעת המחשבות בראשה של קנר שהוביל ליצירות מופת כמו "שעת הגלגול" או "מחברת העברית וסיפורים אחרים מאת פרנץ קפקא".



עלילה מקומית, צילום: שירז גרינבאום


יש הצהרת כוונות של שותפי דרך כמו נעמי יואלי ("בשורות נעימות ומשיבות נפש" 2016, "בין הספירות" 2008) ומור פרנק ("הוא הולך בשדות" 2013) וגם נוכחות של העולם האקדמי וטקסטים מתוך מאמרים על היצירות שמאפשרים למקם את היצירה כפרטים וכמכלול בתוך קונטקסט תרבותי רחב. יש צילומים מחזרות, הצגות וסדנאות, ציורים, קבלות, מתכונים, תווים, תכניות במה, סקיצות, ציטטות שהיו כלי עבודה, טיוטת עבודה עם הערות שוליים, טקסטים מעבודות חקר לקראת חזרות – ערב רב של פרטים שמספרים סיפור.

בפתח הדברים כותבת קנר בהתייחס ליצירתה: "עבודותינו בנויות לחללים צנועים ולקהלים קטנים יחסית, מתוך ניסיון ליצור מגע אישי, ולחתור יחד לחשיפת מאבקי העומק של ההוויה האנושית". הספר הזה, שמוגש בצניעות וקהל קוראיו יש להניח קטן יחסית, מאפשר הצצה עמוקה וחשופה אל נבכי היצירה. יש בו נדיבות רבה ואומץ לא מבוטל מטבעה של חשיפה. במקום שבו למצער לא מתקיים דיון מעמיק אמיתי, המשכי ומרובד בין ביקורת התיאטרון לבין יוצרים בתחום, והשיח המצומצם שעוד נותר איכשהו כלוא בתוך העולם האקדמי, נדמה שהספר הזה הוא הזמנה להצצה חד פעמית פנימה אל המטבח של הקבוצה הייחודית, המפעימה והעיקשת הזו שמעטות מסוגה עוד קיימות בארץ.

עלילה מקומית, צילום: גדי דגון




"עלילה מקומית", אספה, חיברה וערכה: עדי חבין, קבוצת רות קנר בשיתוף עם הוצאת אסיה, 2019