העוצמה שברכות
 
המציאות מלמדת שיש גם דרכים לא קונבנציונליות להפוך לאמן בכלי מסוים בארץ. לא חייבים לנהוג לפי השטאנצים המקובלים, לשבת בתל אביב או ללמוד בבית ספר רימון. יוחאי ברק, 45, אמן סאז ממוצא קווקזי-רוסי, הוא דוגמה קלאסית והוכחה לכך. ביום שני ה-25 בנובמבר תוכלו לראות אותו עם הרכבו דיוואן סאז ואורחים בהופעה בתיאטרון ירושלים במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי בניהולו האמנותי של אפי בניה. כשאני מבקש לדעת אם המוזיקה היא בדי.אן.איי המשפחתי, הוא אומר ש"יש מוזיקה במשפחה, מהצד של אבי בעיקר, אבל לא בסגנון שאני עושה”.

איפה נולדת וגדלת ואיזה השפעות ספגת?

"נולדתי ביודפת, שזה מושב בגליל התחתון. מדהים בפני עצמו, עם כל ההתכוונות והאנשים והקשר עם הסביבה, עם הערבים. מסביב למושב אנשים מדברים ערבית וחשופים לתרבות, לאוכל ולמוזיקה הערבית. אז זה המקום שבו וממנו ספגתי את המוזיקה בהתחלה. מהחתונות של הבדואים, של הערבים באזור, חדרו אלינו הצלילים האלה, של סגנון המוזיקה הזה. מגיל צעיר ניגנתי על גיטרה, ובערך בגיל 16 נתקלתי בסאז (כלי נגינה ממקור כורדי-טורקי-מרכז אסיה, בעל שבעה מיתרים. למעשה זה סוג של בגלמה, אבל לא היווני, נ"ח), דרך חבר. ברגע ששמעתי את הצלילים של הכלי הזה התחברתי מאוד לעוצמה שבאה מהרכות. יש כלים שמשדרים את העוצמה מהתדר שלהם, אבל בסאז הכוח הוא דווקא ברכות ובמתיקות של הצליל ובעדנה שלו".

"בהמשך, לאחר שהתוודעתי לכלי ותרגלתי אותו, ניגנתי באיזה הרכב שהקמנו, גם בגיטרה וגם בסאז, בלי באמת לדעת לנגן על סאז. יצא לנו כבר להופיע מול אלפי אנשים, אבל עדיין הרגשתי כל הזמן שאני כמו דוקטור שמחליט שהוא רופא ומתעסק בפרקטיקה בלי ללמוד את כל ההיסטוריה של הרפואה. ובמקרה של הסאז, הרגשתי שיש כל כך הרבה מאחורי הדבר הזה, ידע של אלפי שנים, ובאיזשהו שלב חתכתי ונסעתי לכרתים, לרוס דאלי, שהוא מאסטר בכלי הנגינה הזה ודומים לו וישבתי בבית הספר שלו. לאחר מכן נסעתי לטורקיה ולמדתי שם אצל מורה מהטובים שיש, ואז היה לי מלא חומר גלום, אפילו הרבה מדי, אז יצאת לטיילי בעולם במשך איזה עשר שנים, בטבע, עם חיות, במסעות שונים ומגוונים, ותוך כדי זה התחברתי למוזיקה מכל מיני ארצות.

"בין היתר הייתי במרוקו, בדרום אמריקה, במרכז אסיה, בקירגיסטן, קזחסטן ועוד מקומות. אני משתדל לעשות את מה שאני אוהב, וזה בא בין היתר מתוך האהבה שלי לטבע, לחיות, לתרבויות עתיקות. בית הספר המוזיקלי שלי היה תוך כדי מסעות בעולם. למשל, כשהייתי בהודו ישבתי באיזה בית שלושה חודשים ולמדתי שם את החומר שאספתי בטורקיה. כך נדדתי למקומות רבים, בקטע של רוחניות, כשאני מוקף טבע, בעלי חיים ומוזיקה".



דיוואן סאז, צילום: אנדי הלפרן

ובתום המסע הארוך?

"חזרתי ליודפת שמה שמדהים שם זה שבזכות האהבה שלי לכלי הזה התאהבו בו המון אנשים. יש לי מאות תלמידים לאורך השנים, מגיל 5 ועד 90. הסאז הוא כלי שמאוד נכון לנגן בו בקבוצות גדולות. יש לנו במקום גם פסטיבל סאז שאנחנו מפיקים, המושך אליו עשרות תלמידים ונגנים בז'אנר". 



דיאלוגים מוזיקליים מדהימים

איך הוקם ההרכב דיוואן סאז?

"זה התחיל לפני 15 שנה כמקבץ של תלמידים מתקדמים מאוד עם מוזיקאים מקצועיים. ולאט לאט מספר חברי ההרכב הלך והצטמצם. בהתחלה היינו 15 אנשים ובעשר השנים האחרונות אנחנו שישה, בהם אמיר שהסר, אודי בן כנען ואחרים. אנחנו מופיעים בעיקר בחו"ל, כשיש לנו את הגרעין הזה, וגם עושים פרויקטים אחרים הקשורים לדיוואן סאז. אנחנו מופיעים הרבה ברחבי העולם. לפני חודשיים היינו בגיברלטר ובספרד. לפעמים מצטרף אלינו הרב דוד מנחם ולובנה סלאמה, ערבייה נוצרייה, והילד חמודי. וזה מדהים לראות את הדיאלוגים המוזיקליים שמתפתחים.

"מוזיקה זו שפה מאוד גבוהה, הרבה יותר מהשפה שלנו באיזשהו מקום. אפשר לראות את הפוטנציאל והדברים בהתגלמותם דרך המוזיקה, בלי כל החספוס שיש לנו בתנועה של היומיום. וזה משתקף על הבמה, בהופעה, בוייב של ההרכב.

"ואתה רואה את התגובות של הקהל, גם במקומות שלא מתחברים לישראל בכלל. איך שהם שומעים את המוזיקה, משהו בהם משתחרר. אנחנו מבצעים מוזיקה פרסית, כורדית, טורקית, ערבית. מוזיקה מהמזרח התיכון בהרבה מישורים. אנחנו שרים גם בהרבה שפות, כולל ארמית, עליה מופקד דוד מנחם".


דיוואן סאז, צילום: אילן אסייג

"כולנו חברי נפש"

לפני כעשור הכיר ברק את רעייתו מירית חייבי ברק, שבין יתר עיסוקיה מנהלת את דיוואן סאז. "מה שיפה ביודפת זה שהאנשים הקרובים אלינו הם לא כאלה שאספנו לצורך הרכב או מופע", הוא אומר. "אלא שזה ביטוי של מה שהפכנו להיות. ביודפת גרים גם המתופף, גם הבסיסט, וגם אני ומירית כמובן. והיו תקופות ארוכות שגם הזמרת שלנו גרה כאן וגם איתמר דוארי, שיצטרף למופע. וכולנו מכירים וחברים. דוד מנחם אפילו חיתן אותי ואת מירית. יש לנו בן בגיל שמונה ותאומות בנות שש. בין היתר לימדתי את הבן של מרק אליהו כבר מגיל ארבע ואנחנו מכירים כבר שנים".

במופע של דיוואן סאז יטלו חלק מאסטר הסאז הטורקי אוקאן מורט אוזטורק, מארק אליהו (קמנצ'ה, סאז), הרב דוד מנחם (שירה) ואיתמר דוארי (כלי הקשה). וזה בנוסף לחברי ההרכב הקבועים, אמיר שהסר (נאי, שירה), אודי בן כנען (לירה, סאז), ציפורה אל רעי (שירה), אייל לומן (כלי הקשה), רני לורנץ (בס), גלעד ויס (קופוז, גיטרה פרטלס) וכמובן ברק עצמו על הסאז.

"כל מי שבמופע הזה קשור באהבה זה לזה ובאהבה למוזיקה. וזה מערב קסם גדול מאוד. החברותא הזו היא דבר מיוחד, מוחשי וקיים, שלא נוצר באופן מלאכותי לצורך הופעה. אלה חברויות נפש של אמנים, גם מרחבי העולם, כמו אוקאן, שבא עם הגושפנקה המקצועית והמסורתית מטורקיה. המופע הזה עלה בפסטיבל הסאז לפני שנה והיה כל כך מוצלח שהבאנו אותו לפסטיבל העוד השנה, בשדרוג אמנים כמו אליהו ודוד, שלא היו בשנה שעברה".

"במופע תשמעו מוזיקה טורקית-סופית, מוזיקה כורדית. מה שמיוחד בהופעה הזו זה שהיא מושתתת על קטעים עתיקים. למשל, 'ידידי השכחת', פיוט של רבייהודה הלוי מלפני 900 שנה, שעשינו לו עיבוד והלבשנו אותו על קטע עממי מכורדיסטן. וגם העיבודים המגוונים והאלתורים הם חלק מהמופע. הכל מאוד מפותח עם הצליל הייחודי הזה של הנגנים בהופעה".

יוחאי ברק, צילום: שמוליק בלמס


אז הקונספט הוא להחיות קטעים עתיקים ולאו דווקא לכתוב חומר חדש?

"החידוש הוא בעיבודים שלנו ובאלתורים על הבמה תוך כדי ההופעה. כל הזמן מתרחשת יצירה. זה לא כמו להקת בצורת שלוקחת שיר של מייקל ג'קסון ועושה לו עיבוד. חלק מהעניין בעיסוק במוזיקה המסורתית העתיקה הוא לעבד את הקטעים תוך כדי המופע. כל אחד מביא את האינטרפרטציה שלו והקטעים משמשים כעוגנים בתוך המסע המוזיקלי שנוצר מהעיבודים עצמם ומהאלתורים שנעשים במהלך ההופעה. חלק גדול מהמופע הוא אימפרוביזציות".

בדרך כלל אתם פותחים בקטעים שקטים והקצב הולך ועולה ככל שמתקדם המופע. והקהל מגיב בהתאם.

"כן. זה נע משקט ומרגש ועד לאקסטזה לגמרי וזה כל הזמן משתנה. והקהל הוא ממש חלק מהדיאלוג והמופע. התנועה שנוצרת מהמוזיקה והאחדות שעל הבמה, והצליל והשפה הגבוהה של המוזיקה וההתכוונות שלנו, היא משותפת עם הקהל. הוא מרגיש את זה ומגיב ספונטנית".

דיוואן סאז, צילום: אילן אסייג

פוקוס על המסר

יצא לכם להופיע במדינות ערב אליהן לא מותרת כניסת ישראלים?

"הזמינו אותנו לכמה מקומות, אבל בגלל שלא לכולם יש דרכונים מתאימים לא הלכנו לשם. אבל הופענו בארצות הברית, צ'כיה, בלגיה, ספרד, הודו. בהמון מקומות ברחבי העולם. ובכל מקום הפוקוס שלנו הוא על המסר.

"אנחנו רואים במוזיקה שלנו מטה קסמים, תרופה, רפואה. משהו קדוש. אנחנו כל הזמן מכוונים לשם ומתפתחים לאן שרק ניתן".

ובמקביל אתה גם מלמד.

"כן. לימדתי עשר שנים במרכז למוזיקה במזרח ירושלים, בתל אביב, בצפת, במעלות. בהמון מקומות. זו האהבה וזו הפרנסה. אני עוסק רק במוזיקה". 
  

  
  
המופע יתקיים ביוםשני, 25 בנובמבר, 21:00, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים. פסטיבל העוד יתקיים הפסטיבל יתקיים עד ה-30 בנובמבר 2019 בתיאטרון ירושלים ובבית הקונפדרציה, מרכז ז'ראר בכר והמפעל בירושלים. מחירי המופעים בתשלום: 250-80 ש"ח. להזמנת כרטיסים: *6226, 02-6237000. לרכישת כרטיסים. טל' בית הקונפדרציה: 02-6245206