מחול - ריקי הומניטרי

ריקי מרטין שיופיע עוד מעט באמפי פארק ברעננה הוא אמנם כוכב לטיני שתהילתו מעט מאחוריו אבל הוא גם נשמה טובה של ממש שרותם את פרסומו ואת כספו לילדים ברחבי העולם, ולפגעי הצונאמי במזרח אסיה. הוא גם רוצה להגיע לכותל. נחום מוכיח, שעוקב אחר הקריירה של האיש מאז שהיה בן 12, שוחח אתו במדריד.

כל החיים על הבמה

ניו יורק, מאי 1983. באחד הימים כשהסתובבתי בשדרה החמישית, קלטו עיני לפתע התקהלות של מאות, אם לא אלפי, צעירים נרגשים ורעשניים בסמוך ל"רדיו סיטי מיוזיק הול", מאולמות ההופעות הגדולים ומרשימים במנהטן. מהר מאוד התברר לי שהאטרקציה היא להקה פופלרית של בני נוער מפורטוריקו בשם "מנודו", שהגיעה להופעה בעיר, וכל הצעירים הלטיניים מהברונקס, מהארלם, מקווינס ומברוקלין נהרו כדי לצפות בה. "מנודו" הייתה חבורה ססגונית שעשתה מוזיקה אותנטית שמחה, מקורית ומרעננת, מעין "ג`קסון פייב" של המגזר הלטיני, ועבור אחד מחבריה, ריקי מרטין (אז עדיין השתמש בשמו הרשום בתעודת הזהות, אנריקה מרטין מורלס), הייתה קרש קפיצה נהדר לקריירת סולו. "קשה להאמין", הוא אומר כשאני מזכיר לו. "הייתי ממש ילד, רק בן 12, וכבר באמצע קריירה. כמעט כל החיים אני על במות ועושה מוזיקה".

"מנודו" אפשרה לו להסתובב ברחבי העולם ולהקליט כבר אז בספרדית, פורטוגזית, איטלקית ואנגלית (שפות שהוא שולט בהן היום במלואן, וכמו כן הוא דובר צרפתית). ב-89` פרש מרטין מהלהקה ועבר לניו יורק, כדי ללמוד שם. טיול למקסיקו שינה את תוכניותיו, לאחר שהוצע לו שם תפקיד באופרת סבון פופולרית. רק ב-91` הוא פצח בקריירת סולו מוזיקלית, ואלבומו הראשון, שנשא את שמו, מכר 500 אלף עותקים, יותר מכל אלבום בכורה של אמן לטיני החתום ב"סוני", במשך עשר שנים. אלבומו השני הפך אותו ל"אמן הלטיני החדש הטוב ביותר", בטקס חלוקת פרסי ה"בילבורד". ב-93`-94` הוא שהה בלוס אנג`לס, כדי לקדם את קריירת המשחק שלו והופיע, בין היתר, באופרת הסבון המצליחה "בית חולים כללי". בהמשך חזר למוזיקה, ועד היום חתום על חמישה אלבומים, אם כי לאחר שני הראשונים חלה דעיכה הדרגתית בהישגיו, והוא לא הצליח לשחזר את ראשית הדרך כסולן. לזכותו יצוין שהחיים האישיים שלו לא חשופים לתקשורת ולצלמי הפפראצי כמעט בכלל, אם כי שמועות עקשניות על העדפותיו המיניות מתרוצצות נון-סטופ.

החוליה החלשה של מופעי הקיץ

באחד-על-אחד מרטין הוא איש נחמד ומתקשר היטב. בן 34 (נראה כמו בן 27 גג), שרירי, בלוק הנוכחי שלו מודגשים חתימת שפם וזקן אה-לה ג`ורג` מייקל, קעקועי זרועות מעטרים אותו במקומות הנכונים, אבל חוץ מזה - כולו משדר כנות וצניעות. קפריזות כוכביות ממנו והלאה.

המפגש איתו במדריד, והזמנה להופעה שלו בעיר, הם יוזמה של האמרגן שלו, מרסל אברם, שהטיס קבוצה של אנשי תקשורת ישראליים, כדי לשנע את מכירת הכרטיסים הצולעת למופע שלו, שיתקיים ב3 ביוני 2006 באמפי פארק רעננה. המופע של מרטין הוא "החוליה החלשה" בחבילת המופעים שמשווק הקיץ אברם לקהל הישראלי. מכירות הכרטיסים לסטינג ול-50 סנט מתנהלות כשורה. האמת, מקל בגלגלי ההופעה של מרטין תקע גם שוקי וייס, מפיק יריב, שבדיוק לאותו יום קבע למוצר היבוא שלו, "בלק אייד פיז", בלי ספק הרכב היפ-הופ-פאנק גרובי שלוהט עכשיו בעולם, הופעה בבלומפילד. אין ספק שהמופע הזה הרבה יותר אטרקטיבי.

צריך להודות שבלי כל קשר ל"בלק אייד פיז", להביא לארץ עכשיו את ריקי מרטין, שבע שנים אחרי שרשרת להיטיו "ליבינ` לה וידה לוקה", "היזהר" (הדואט עם מדונה), "שייק יור בון בון" ו"היא כל מה שהיה לי", ושש שנים אחרי המיני להיט האחרון שלו, "שי באנגס" - זה מהלך בעייתי. מרטין כבר הרבה אובר-דה-היל, כמו כל הגל הלטיני. סביר להניח שגם אנריקה איגלסיאס לא היה מתקבל פה בהתלהבות, ואני לא בטוח לגבי ג`ניפר לופז. רק שאקירה, אני מניח, הייתה עושה פה רעש, אבל היא באמת ליגה אחרת.

חבר טוב של הבלאק אייד פיז

מרטין קצת נבוך לסנגר על עצמו ולשכנע באמצעותנו מדינה שלמה שכדאי לבוא לראות אותו על הבמה ברעננה. "אני קורא לאירוע שלי קרנבל, ואני חסר סבלנות כבר להיות אצלכם ולהראות אותו לקהל שלכם", הוא אומר. "ההופעה בתל אביב תסיים סיבוב הופעות עולמי שלי, שהחל באוקטובר במקסיקו סיטי. היינו באמריקה הלטינית, ארה"ב, אירופה ונסיים בישראל. ב-8 ביוני אני חוזר הביתה, לעבוד על תקליט חדש, בספרדית. למרות שאני עושה את זה כבר שנים, עדיין מלהיב אותי להעביר לאנשים את התרבות שלי באמצעות המוזיקה, וזה לא משנה אם זה בספרדית או באנגלית.

"יש לי במקסיקו ובלוס אנג`לס הרבה חברים מישראל, שאמרתי להם - אם אתם לא לוקחים אותי, אני נוסע לבד. זו תהיה עוד תחנה בדרך שבה אני מביא את המוזיקה שלי לעולם, ומושפע מהתרבויות שבהן אני מבקר. באלבום האחרון שלי (`לייף`) שומעים את ההשפעות שאני מדבר עליהן. אני מנסה לחבר במופע הנוכחי שלי בין פופ לטיני למוזיקה הודית, לסגנון הפלמנקו הספרדי ועוד. זה די קרוב לעבודת התיאטרון. יצא לי לעשות תיאטרון בברודוויי (הוא כיכב בהפקת `עלובי החיים` נ. מ), אז אמרתי לעצמי, למה לא לחזור לזה בסיבוב ההופעות הזה. יש בו משהו מאוד תיאטרלי. לקראת הסוף, זה נעשה בלגן מאורגן".

- כמה זמן תשהה בישראל ומה אתה מתכוון לעשות שם פרט להופעה?

"למרבה הצער רק שלושה ימים, אבל מאחר שזו התחנה האחרונה במסע, יכול להיות שאשאר. אני רוצה ללכת לכותל המערבי, ולהיות במקומות בהם אוכל להיות חלק מהתרבות שלכם. אני רוצה להרגיש את המדינה. כשאני מגיע למקום, אני לא רוצה להיחשב שם לאמן בינלאומי. ניסיתי להבין וללמוד את התרבות ואת מערכת האמונות אצלכם. זה מה שמושך אותי בכל מדינה בה אני מבקר. אשתדל גם להתוודע לאמני מוזיקה אצלכם ואולי יווצר עם מישהו מהם שיתוף פעולה. אני מת על שיתופי פעולה. עשיתי את זה עם מדונה וכריסטינה אגילרה ובאלבום האחרון עבדתי עם `בלק אייד פיז`, שאחד מהם, וויל איי אם, הפיק לי שיר, `דרופ איט און מי`".

- אתה יודע שהם יופיעו בישראל במקביל, בדיוק באותו יום שבו אתה תופיע.

"אני יודע, הם חברים טובים מאוד. נפגשנו בכמה ערים במהלך סיבובי ההופעות המקבילים שלנו".

מקשיב לראגא-טון יותר מעשור

- לאיזה קהל אתה מכוון את האמנות שלך?

"זאת הבעיה הגדולה של האמנים. אני רוצה לעשות את המוזיקה שאני אוהב, בלי לחשוב על קהל ספציפי. לעשות מוזיקה שיש בה כנות. אם אעשה זאת, אנשים יידעו להעריך את זה, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים. בהופעות שלי בפורטוריקו אפשר לראות בקהל מילדים בני חמש ועד מבוגרים בני 85. זה מדהים בעיני".

- אתה מתחבר להיפ הופ ולראגא-טון ששולט היום במוזיקה העולמית?

"אני מקשיב לראגא-טון כבר יותר מעשור, זה סגנון שהתפתח באיים הקריביים, ג`מייקה, פנמה, פורטוריקו, וכעת התפשט לכל העולם. אני בעולם המוזיקה כבר 20 שנה ולא פוחד משינויים. אני מנסה ליצור סוג של אבולוציה ושינוי בכל הפקה שלי".

- למה אתה מצפה מהקהל הישראלי?

"בהתנהלות שלי בחיים בכלל, וכשאני מבקר במדינה מסוימת, אין לי ציפיות. אני מגיע להופעות עם מסר של חופש, של להיות אני עצמי, לא לשפוט או להישפט. זה משא כבד מדי על כתפי לנסות להעריך מה יהיה. אני חושב ששני דברים יכולים לערער אותנו, האתמול והמחר, כי אלה דברים שאינם קיימים. אני חי את היום, את הרגע, ומנסה להפיק מכך את המקסימום. אני לא רואה את המסע לישראל כ`עבודה`. אני נוסע ליהנות".

נלחם בחטיפה ובסחר של ילדים

מרטין לקח הפסקה מהקריירה לחמש שנים, והיא אפשרה לו להיחשף לתופעות תרבותיות וחברתיות שונות ברחבי העולם. "ספגתי בשנים האחרונות תרבויות רחוקות שלא הכרתי", הוא מגלה. "ביליתי זמן רב בהודו, שקלתי אפילו לחיות שם. התחברתי ליוגה, יש לי שם גורו, באזור כלכותה. שהיתי תקופה ארוכה גם בתאילנד". החשיפה למזרח הולידה אצלו את הצורך האישי להקים ארגון לרווחת ילדים במצוקה. "במסע הזה הקמתי את `קרן ריקי מרטין`, וכיום אנחנו פועלים באינטנסיביות", הוא אומר. "התמזל מזלי להציל בכלכותה שלוש בנות מהרחוב, והבאתי אותן למוסד מיוחד לטיפול ביתומים. הילדות האלה הן כמו הבנות שלי, למרות שאני לא יכול לא יכול לאמץ אותן באופן חוקי, כי בהודו אימוץ ילדים על ידי זרים אינו חוקי".

- אתה עדיין בקשר איתן?

"בטח, הן שולחות לי תמונות ואני כותב להן בחזרה. אני גם עושה כל מאמץ כדי להגיע להודו שלוש פעמים שנה ולפגוש אותן. יש בינינו קשר מאוד מיוחד".

- מה בעצם עושה הקרן על שמך?

"פועלת למען הילדים בתחומי החינוך והבריאות. הבעיה הכי דחופה שאנחנו מנסים לטפל בה היא חטיפה וסחר בילדים, שזו מכה נוראית בכל העולם. זו תעשייה שמגלגלת ביליוני דולרים ברחבי העולם, ואת הילדים שנסחרים מכריחים לעבוד בזנות ומדרדרים אותם לעולם הפורנוגרפיה. בעיני, זוהי העבדות של הזמן החדש. כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט הזה בהתחלה חייתי בהכחשה, כי חשבתי שהדברים האלה לא מתרחשים במקום שממנו אני מגיע. אבל התחלתי לעבור ביסודיות על חומר בנושא, וגיליתי שזו מגפה שמתרחשת בכל העולם. המשימה שלי, כפי שאני רואה את זה, היא לחנך את העולם, ולהניח את הנושא הזה על סדר היום העולמי, במקום להסתירו מתחת לשולחן. התחלתי לעבוד בנושא עם גופים גדולים כמו `מיקרוסופט`, `יונסקו` ו`יוניצ”ף`, ואני נורא מתעקש להגיע למנהיגים שישמעו על הבעיה הזו, יהיו מוכנים ללמוד עליה ויירתמו כדי לפתור אותה ולהעמידה בראש סדר העדיפויות שלהם".

"אחר הצונאמי בדום מזרח אסיה הייתי חייב לנסוע לאיזור הזה, כדי לראות באיזו דרך אני יכול לעזור. הרבה ילדים הפכו ליתומים ורק בתאילנד שבעת אלפים ילדים נותרו חסרי בית. וזוהי הזדמנות מושלמת לסוחרי ילדים לחטוף אותם. ואז אתה מגלה שהרבה ילדים נעלמים, ופתאום הם מופיעים באתרי פדופיליה ופורנוגרפיית ילדים באינטרנט, מצולמים בעירום. דיברתי שם עם ראש הממשלה, ובסופו של דבר הקימה הקרן שלנו הקימה 150 בתים לקורבנות הצונאמי. הלוואי והייתי יכול להקים עיר שלמה למטרה הזו. אני חש שזוהי משימתי. לאט לאט אני מעלה את הנושא לתודעה, ומרגיש שקורים דברים".

לפעילותו למען ילדים משתרבב גם סיפור אקטואלי-מקומי. כשהופיע בירדן צולם מרטין כשהוא אוחז במפת ישראל שכל שטחה מצוין בה כשטח פלסטין. "אני נשבע שעד עכשיו אני לא יודע איך הכניסו אותי לתוך הקונפליקט הזה", הוא אומר. "הוזמנתי על ידי המלכה נור להשתתף שם בכנס למען ילדים, והגעתי לשם כנציגם של ילדי אמריקה הלטינית. צילמו אותי עם ילדים, שנתנו לי מזכרות. לא רק ילדים מהמזרח התיכון, גם משאר חלקי העולם, מאסיה,מרוסיה, מדרום אמריקה, ולא ידעתי שיש לצילום הזה משמעות כלשהי. המשימה שלי כלל אינה פוליטית, המוזיקה שלי לא פוליטית וכאשר אני נפגש עם מנהיגי מדינות, זה רק כדי לדבר איתם על נושא הסחר בילדים בעולם. אני חייב לדבר עם נשיאים וראשי ממשלה, כדי שיהיו מודעים לבעיה".

בלי אף רגע מרגש ממש

בערב, ב"מדריד ארנה", מתגודדים כעשרת אלפים צופים שבאו לראות את האמן. מופע מושקע, סאונד טוב, פירוטכניקה צבעונית וססגונית שמגרה את החושים. כל שנייה התאורה משתנה, גם בצבע וגם בטקסטורה. הרכב גדול שכולל גיטריסטים, נשפנים, דרבוקיסטים, מתופף, רקדניות ליווי. ריקי מנענע כבר מהדקה הראשונה, מלהיב די בקלות את המעריצות והמעריצים, שגילם נע בדרך כלל מבני עשרה ועד 30. אבל אסור לשכוח שמדובר בקהל ביתי, שהוא יכול לתקשר איתו בספרדית בלי בעיות ולספק בקלות את הסחורה הלא מחייבת. השיר החמישי הוא "ליבינ` לה וידה לוקה", בגירסה רוקיסטית קשיחה מיוחדת. ב"שי באנגס", רקדנית סטפס דופקת בראש בווירטואוזיות.

הקהל באקסטזה. קרוב לשעתיים הופעה. הקטעים המוזיקליים זורמים מרוק-פופ גרובי תוסס, עם נגיעות של היפ-הופ ועד פלמנקו, מבלדות נוזליות ועד שירים בגוון ג`אז, עם חבורת כלי נשיפה שמזכירה ביג באנדס. 17 שירים מכל האלבומים, אבל בלי אף רגע מרגש ממש. איך אמר אחד מהקולגות שלי לנסיעה: "הוא אפילו לא הזיע".

לפרטים נוספים על ההופעה של ריקי מרטין בי