חנוכה בסימן אלתרמן 
 
ב-29 לחודש עולה בזאפה הרצליה מופע חגיגי ומיוחד של "מגש הקצב – אלתרמן לקטנים וגדולים". המוזיקאי והקולנוען נדב הולנדר הלחין את כל שירי המופע, פרט לשניים שבאים מהרזומה הנכבד של אחד המשוררים המולחנים ביותר בארץ, שהשנה מציינים 50 שנה למותו.

את הולנדר, איש להקת "אלון עדר ולהקה" שהוציא גם אלבום בכורה משל עצמו, ושחקן ומוזיקאי בהצגה "מייקל" לאורך 11 שנותיה, אני תופסת בשבוע משמח במיוחד.

"בזמן שאנחנו מדברים כרגע אני מהלך לי בערבה בגלל שאתמול בלילה אלון ואני באנו להופיע כאן", הוא מספר. "בכלל אני חייב להגיד שזה היה שבוע מדהים, כי ביום שני נסעתי לירוחם להקליט מקהלת ילדים נפלאה לאחד השירים של 'מגש הקצב', ביום שלישי עשיתי את פרויקט 'ינשופים' בשדרות, אתמול הופעתי עם אלון עדר בערב, היום יש לנו הופעה עם כל הלהקה בבאר שבע, וב-29 יתקיים המופע הקרוב של 'מגש הקצב' בזאפה הרצליה. זה בחנוכה, בעשר בבוקר, זו הופעה מיוחדת וחגיגית ויהיו לנו גם נגנים אורחים. זה ממש כיף אז כדאי לבוא."


מגש הקצב, צילום: גיל לוין



"הבאתי את אלתרמן לפרונט"
 
את הרעיון למופע שמביא את נתן אלתרמן לקהל הילדים הגתה המפיקה עינת בסר, שהלהיבה את פסטיבל הפסנתר, ופנתה אז להולנדר כדי ליצור את המופע.

"האמת היא שכבר כמה שנים אני מלחין שירים לילדים", הוא מספר, "אבל איכשהו, המפגש עם אלתרמן זו באמת הפעם הראשונה שבה ממש רציתי שזה יהיה פרויקט מוזיקלי שלי לכל דבר, ורציתי לקחת את זה לפרונט, שזה מה שאני עושה בעצם עכשיו. אני כל כך אוהב את זה, שאת האלבום הבא שלי שאני כבר נמצא בתהליך די מתקדם של הקלטות איתו, שמתי בצד לרגע, כי אני עכשיו מקליט את האלתרמן מאוד בהתלהבות והאלבום כבר תכלס ממש מתקרב להיות מוכן."

קיבלת תגובות מילדים על המופע ועל השירים?

"בטח. המון. אני אספר לך משהו מדהים. יובל מנדלסון, שמשתתף במופע, התקשר אליי אתמול בבוקר, כשהוא יושב בתוך דירתו, וברחוב הולך אבא עם עגלה והאבא והילדה שרים ביחד את השיר 'בוקר טוב' שפותח את המופע שלנו. זה מדהים. זה הדבר הכי משמח שיכול לקרות. וזה עוד יותר מקסים כי השיר עוסק בילדה ששרה את השיר הזה, והעולם מתחיל לאט לאט לשיר את זה איתה. אז לראות את זה במציאות זה עוד יותר מגניב."

"יובל מנדלסון הוא חבר טוב, עשינו ביחד סרט שנקרא 'חתולים על סירת פדלים', קומדיית אימה שיצאה בערך ב-2012. אז אנחנו עושים כל מיני דברים ביחד כבר הרבה שנים ומבחינתי זה היה מאוד טבעי לפנות אליו, כי למרות שהמוזיקה של 'שייגעצ' היא לא בהכרח שירי ילדים, יש משהו בנוכחות שלו שהוא כל כך מתוק ומקסים, ועכשיו אני רואה את זה על במה. זה פשוט עובד לכל גיל. ענת מושקובסקי היא חברה טובה שלי ואנחנו עושים הרבה מוזיקה ביחד, היא הזמרת הראשית בפרויקט והיא מנגנת קלרינט ופסנתר, ורוני וגנר, שזו תגלית חדשה ומשמחת מבחינתי, מנגנת כלי הקשה ושרה.


מגש הקצב, צילום: גיל לוין

"המופע כולל שירים של אלתרמן שאת כולם הלחנתי פרט לשניים שהם קלאסיקות - שירים של אלתרמן שגדלתי עליהם והלחינו סשה ארגוב ודניאל סמבורסקי, שחשבתי שיכולים להתאים - וקטעי קישור מצחיקים. כתבנו קטעי קישור כדי שהילדים יוכלו להבין יותר טוב על מה השיר. אם יש איזשהו פער בשפה אז קטעי הקישור מגשרים עליו. הם נכתבו בהשראת אלתרמן, הם בחריזה והם משעשעים ומצחיקים והם מסבירים קצת יותר בפשטות במה הולך לעסוק השיר הבא.

"בזמן שאנחנו מבצעים את השירים מוקרנות מאחורינו המילים ככה שאפשר לעקוב ויש גם הרבה הומור. זה מאוד מצחיק. יובל מחליף כל מיני כובעים, פעם אחת הוא חמור, ופעם אחרת הוא קאובוי, ופעם מציל בים. בקיצור חגיגה. הרצנו את זה בחודש האחרון כמה וכמה פעמים, וזה ממש כיף חיים. תבואי גם את."

בקומוניקט כתבתם שזה לגילאי 8-4. הילדה שלי עברה במעט את הגיל הזה

"בדיוק דיברתי עם מישהו על זה שלדעתי אין הגבלת גיל. אני חושב שמוזיקה טובה היא מוזיקה טובה. אני עדיין שומע את 'הכבש השישה עשר' להנאתי ואני חושב שכשדברים הם יפים כולם יכולים ליהנות מהם." 
 

מגש הקצב צילום: אביב כהן

להטוטנות מילולית, חוש מאגי
 
אלתרמן נכח גם לפני כן בחיים שלך או שממש עשית תחקיר לצורך המופע?

"תמיד מאוד אהבתי אותו והייתי מחובר לדברים מסוימים שלו. אהבתי את השירים המולחנים והספר 'כוכבים בחוץ', למשל, מסתובב איתי. אלתרמן זה להטוטנות מילולית, זה דיוק צורני מרשים להפליא שמחובר עם איזשהו חוש מאגי של מילים. המילים אצלו ממש יכולות להיות מכושפות. אבל לצורך העבודה על המופע צללתי לאלתרמן, פתחתי המון ספרים לילדים ולא לילדים, קראתי המון קטעים שהם בכלל לא לגמרי שירים, והתחלתי להלחין אותם, וגיליתי עליו הרבה עכשיו.

"גיליתי המון הומור, גיליתי כל מיני שירים שלא הכרתי, כל מיני דברים שהוא כתב בכלל לעיתונים. הוא היה כותב המון טורים, ובטור אחד השתמשתי לאחד השירים. אז גם המון הומור, דברים שבהחלט יכולים מאוד לדבר לילדים, הרבה דמויות משעשעות וקודם כל השפה שלו. השפה האלתרמנית היא עשירה ומרשימה, ואני חושב שלילדים זה נהדר כי יש איזה קצב במילים. הקצב כבר נמצא שם בילט אין."

מגש הקצב, צילום: גיל לוין

אלתרמן גם בא עם המון לב לכתיבה

"נכון. יש איזה שיר אחד, למשל, שמופיע בספר 'חרוזים לילדים' של אלתרמן, שקוראים לו 'גד גיבור ציד'. זה שיר נורא חמוד על ילד שרוצה לצוד אבל אין לו רובה אז הוא משתמש במטאטא, והוא יוצא לשדה ומנסה לצוד, אבל החיות צוחקות עליו. וזה נורא חמוד. הרגע המרגש מבחינתי שם זה בית שבו הוא חוזר הביתה לאמא ואומר, 'אמא, רוב ציד אביאה בשבילך היום', שזה כאילו מזכיר את 'יוסי, ילד שלי מוצלח' (שכתב ע. הלל – ט.ג.). אז הפכתי את הבית הזה לפזמון של השיר ולרגע המרגש שלו.

"אלתרמן גם תרגם סיפורים מרוסית, כמו 'ברמלי', שזה סיפור בשלושה חלקים על מפלצת באפריקה. סיפור מקסים שהוא תרגם בשפה האלתרמנית שלו והלחנתי את כולו בתור איזה מין יצירה כזאת, סטייל פול סיימון, אפריקאי כזה, וזו יצירה לילדים שלו שנמצאת במופע." 
 

נדב הולנדר, צילום: דניאל קמינסקי

וירטואוזיות לכל גיל
 
למדת קצת יותר גם על האישיות שלו במסגרת הצלילה לחומרים, או שנשארת בחקר היצירה עצמה?

"פחות את האישיות. על האישיות אני יודע מה שכולם יודעים למרות שאני מאוד מתעניין בקשר לזה ואני אוהב לקרוא עליו בכל מיני אספקטים שלא קשורים למופע. האישי, הפוליטי. אלתרמן היה חתיכת טיפוס."

בחתיכת תקופה

"בהחלט. אבל במופע הזה באמת גיליתי בעיקר שהיה לו יותר הומור ממה שבא לידי ביטוי בשירים הרציניים והכבדים שלו. הומור, גמישות, נטייה משעשעת להשתמש בכל מיני דמויות שחוזרות קצת כמו מוטיבים בשירים שונים. נניח, אפשר לראות אפילו במופע שלנו שיש חמור ביותר משיר אחד, ושיש ילד בשם גד ביותר משיר אחד."

מעניין באמת מי זה הגד הזה

"כן. כמו שאנחנו אומרים במופע, 'או מיי גד'. אז כל מיני מוטיבים כאלה חמודים. זה הרבה יותר ציורי ממה שמקובל לחשוב על אלתרמן. ואני חושב שבאמת הלהטוטנות הזאת, הווירטואוזיות הלשונית שלו והחריזה שלו, יכולות לעבוד לכל גיל."

בן כמה אתה עצמך?

"בסוף החודש בן 39."

וואלה, כבר לא תינוק

"לא, אבל מה זה גיל. זה כמו עם השירים של אלתרמן. זה לא כל כך משנה בן כמה אתה." 
  

נדב הולנדר, צילום: דניאל צ'צ'יק


המופע יתקיים ב-23 בדצמבר 2019 ב-17:00 במרכז קהילתי שפירא בתל אביב, 25 בדצמבר ב-26:00 בספריית ערד, 29 בדצמבר ב-10:00 בזאפה הרצליה, 30 בדצמבר ב-17:00 בספריית קריית אונו.

להזמנת כרטיסים