מחול - עולים השבוע: "1917" ועוד

סרטו של סם מנדס הוא מלאכת מחשבת, "המגדלור" מטלטל ואל תחמיצו את "עיניים שלי"

"1917" (ארה"ב 2019)

אקשן. סרטו של סם מנדס. בשלהי מלחמת העולם הראשונה מוטלת משימה בלתי אפשרית על שני חיילים בריטיים, טוראי ראשון סקופילד (ג'ורג' מקיי) וטוראי ראשון בלייק (דין-צ'רלס צ'פמן), המחופרים בשוחות. גנרל ארינמור (קולין פירת') פוקד עליהם לצאת למסע מסוכן ביותר. הם אמורים לחצות את קווי האויב ולהתקדם לחזית נוספת בה מחופרים עמיתהם הבריטים. נאמר להם כי עליהם להגיע לשם במהירות ולנוע כששעון הזמן מתקתק נגדם, כדי למנוע מחבריהם שבחזית הרחוקה לצאת למתקפה מתוכננת על הגרמנים, וזאת משום שגייסות האויב באזור נסוגו רק למראית עין ובעצם טומנים לבריטים מלכודת אש שתגרום למותם של מאות חיילים. באותה חזית בריטית שעל השניים להגיע אליה משרת גם אחיו הגדול של בלייק, מה שמזריק לעורקיו אדרנלין ומוטיבציה לבצע את המשימה. כך יסייע במניעת המתקפה הבריטית המתוכננת ויציל את חיי חיילי הכוח, בהם אחיו. אבל רק לאחר שבלייק וסקופילד יוצאים לדרך הם קולטים עד כמה מורכבת ומסוכנת משימתם. עם בנדיקט קמברבץ', מארק סטרונג, אנדרו סקוט, גרן האוול. 119 דקות.

מפתיע לראות סרט בסוגה הזו מאת הבמאי הבריטי סם מנדס. ברקורד שלו לא מעט סרטים מצוינים, מ"אמריקן ביוטי" ו"חלום פנורמי" ועד "הדרך לפרדישן" ו"ג'רהד". ולא נשכח גם את שני סרטי ג'יימס בונד שביים, "סקייפול" ו"ספקטר". אבל כאן הוא יוצר לראשונה סרט מלחמה הארד-קור ועושה זאת בדרך הכי מקצועית ומעוררת השראה והערכה. לדברי מנדס, הוא נשען בכתיבה על סיפורי סבו שבהיותו בן 17 גויס למלחמת העולם הראשונה ונטל בה חלק בין 1914 ל-1916. גם התסריטאית שכתבה עם מנדס, כריסטי ווילסון-קאירנס, מגלה כי הושפעה בכתיבתה מסיפורי סבה וכן מהסרט "להציל את טוראי ריאן", של סטיבן ספילברג. כשמדובר בסרטי השוחות של מלחמת העולם הראשונה, הסרט מזניק לתודעה אסוסיאציות לסרטים דומים מהעבר, למשל "שבילי תהילה" המופתי של סטנלי קובריק ו"גליפולי" המכונן של פיטר וויר. ב"1917" מרכיב מנדס משימת קרב מתמשכת, מרתקת ועוצרת נשימה, הבנויה בקונספט של וואן-שוט - כאילו צולמה במכה אחת. הדבר חייב קואורדינציה מתואמת מושלמת בין השחקנים וצלמו הוותיק הקבוע של מנדס, רוג'ר דיקינס (עבד לא מעט גם עם האחים כהן ובכלל בעל רקורד עשיר של סרטים מצוינים, בהם "בלייד ראנר 2049", "סיקריו", "נער קריאה" ועוד ועוד), שעושה כאן עבודה מעולה, יוצאת דופן במורכבותה, כשהמצלמה שלו כל הזמן בתנועה ומנדז מתפעל ומנייד את השחקנים שלו בסימולטניות תואמת (לאחר כחצי שנה של חזרות). ג'ורג' מקיי הוא שחקן בריטי בעל ניסיון לא מבוטל, אם כי אינו כוכב עדיין. דין-צ'רלס צ'פמן, בריטי אף הוא, חתום על פחות קרדיטים מעמיתו. שניהם עושים עבודה מצוינת, בהדרכת מנדס, כשהבמאי מלהק סביבם בתפקידי משנה כוכבים עתירי קבלות כקולין פירת', בנדיקט קומברבץ' ומארק סטרונג. בשורה התחתונה, "1917" זוהי מלאכת מחשבת קולנועית ומבחינתי גם סרט המלחמה הטוב ביותר של העשור החולף.

דירוג: *****

מועדי הקרנות

1917, באדיבות סרטי יונייטד קינג

"עיניים שלי" (ישראל-גרמניה 2019)

דרמה. סרטו של ירון שני. רפי "רשי" מלכה (ערן נעים) הוא פקד ביחידת סיור של משטרת תל אביב. במהלך תפקידו הוא עוצר אב המתעלל בילדיו ולאחר מכן מתבקש לבדוק חשד שנערים סוחרים בסמים בגינה ציבורית. הוא עורך חיפוש על שניים מהם ומבקש שיסירו מכנסיים ותחתונים. בהמשך אנחנו רואים אותו ואת אשתו האהובה אביגייל (סתיו אלמגור) מקבלים בשורה קשה מהגינקולוג שלה, שלעובר שנשאה בבטנה כתוצאה מטיפולי הפריה אין דופק. רשי מנסה לסייע לה להתגבר על מפח הנפש שלה. בבית הוא מנסה לפקח על יסמין (סתיו פתאי), בתה בת ה-13 של רעייתו מנישואין קודמים. הוא לא מאפשר לצלם שאליו פנתה לעשות לה בוק, מאחר שהיא משתוקקת שייעשו לה צילומים נועזים. ואז מגיעים לביתם אנשי מח"ש ומודיעים לרשי שאחד הנערים עליו ערך חיפוש התלונן על הטרדה מינית מצדו, ומתברר שאביו הוא בכיר בשב"כ. מכאן ואילך כל עולם החוק והסדר שבנה רשי לעצמו בעבודת המשטרה ובבית מתחיל לקרוס. 112 דקות.

מומחיותו הייחודית המובהקת של הבמאי ירון שני היא עבודה עם נון-אקטורס. ב-2010 הסרט "עג'מי", אותו יצר עם סכנדר קובטי, הגיע לחמישיית המועמדים הסופית לאוסקר הסרט הזר. מאז הוא יצר לבדו עוד שלושה סרטים המהווים טרילוגיה: "עירום", "עיניים שלי" ו"לידה". במרכז "עיניים שלי" רשי, אותו מגלם ערן נעים, שהיה איש משטרה במשך כ-15 שנים, ובעצם משחק את עצמו - ומכאן חלק גדול מהאותנטיות הממגנטת של עבודתו. הוא פשוט משחק את עצמו, וסיטואציית הבסיס - האשמתו בהטרדה מינית של נער - נכנסה לתסריט בעקבות סיפור שחווה חברו לשירות במשטרה, אותו סיפר לבמאי שני. גם את שאר הנפשות הפועלות מגלמים נון-אקטורס שאותם בחר שני בקפידה, וגם הם מגלמים דמויות הקרובות למה שהם בחיים. עוד מרכיב שיוצר אמינות גבוהה זו עבודתו היסודית של הבמאי עם הלא-שחקנים שלו על הסצנות. הוא מכניס אותם לסיטואציות והטקסטים הספונטניים הם פועל יוצא של האינטראקציות שלהם. השיטה הזו עובדת לשני מצוין. הוא הרכיב סיפור הדוק ותפור היטב, ומצליח לאפיין באופן אינטימי עמוק את האודיסיאה האישית הקשה שחווה רשי ואת עניבת החנק המתהדקת סביבו ומאיימת להכריע אותו. "עיניים שלי" הוא סרט בעל עוצמה רגשית מוחצת. אל תחמיצו.

דירוג: *****

מועדי הקרנות

עיניים שלי, צילום: שגיא לייבמן, באדיבות בלאקשיפ הפקות

"המגדלור" (קנדה-ארה"ב 2019)

מתח. סרטם של רוברט אגרס. בסוף המאה ה-19 מגיעים שני גברים לאכלס אי מרוחק לחופי ניו-אינגלנד, שם עליהם לתפעל מגדלור. אפריים ווינסלואו הוא חוטב עצים לשעבר המחפש מקור פרנסה אחר, מכניס יותר, ותומאס ווייק (ווילם דפו), הוא שומר-מפעיל מגדלור ותיק ומנוסה המופקד עליו. השניים אמורים להישאר במקום ארבעה שבועות בתנאי מחייה קשים, תוך שווייק לוקח על עצמו את משמרת הלילה והפעלת הזרקור ומטיל על ווינסלואו את כל עבודות הניקיון והתחזוקה במקום. בין השניים נרקמים יחסים מורכבים, הן בשל הבדידות במקום הנידח שמחייבת אותם להיות רק זה עם זה, והן בשל אופיו הקשה של ווייק שמגלה לווינסלואו על הדרך שהפרטנר הקודם שלו במשמרת המגדלור מת לאחר שאיבד את שפיותו. בהמשך מתברר שהטירוף רק מתחיל. ווייק מפתה את ווינסלואו, שאינו שותה, לגמוע יחד איתו כמויות גדולות של אלכוהול. לאחר מכן, כשסופה עזה פוקדת את המקום, השניים מאבדים לחלוטין את עשתונותיהם, סודות אפלים נחשפים והמצב עומד לצאת לחלוטין משליטה. 109 דקות.

זהו סרט שלא מיועד לכל אחד, בטח לא לבעלי עצבים רופפים וקיבה רכה. יש רגעים בהם הוא מחריד, מזעזע, אלים וקשה לעיכול. הוא ובמובן הזה אפשר בהחלט להבין את החלטת המפיצים להוציא אותו להקרנה מצומצמת בסינמטק. מהלך דומה נעשה עם הסרטים "קליימקס" ו"מידסאמר", שנחשפו לקהל בהקרנות מצומצמות בקולנוע לב. למשפחה הזו אפשר לצרף את "הבית שג'ק בנה" הסדיסטי והאל-אנושי של לארס פון טרייר, שלא יצא בכלל להקרנות ציבוריות בקולנוע אלא ישר ל-VOD בטלוויזיה. ואחרי שכל זה נאמר, צריך להדגיש ש"המגדלור" הוא עבודת קולנוע מטלטלת ועוכרת שלווה. מזמן לא נראה על המסך משהו דומה לזה. הסרט מצולם בשחור-לבן ובמסך ריבועי והאמצעים האמנותיים שלו בעלי אימפקט עוצמתי קיצוני. הצילום (של ג'ארין בלאשק) האקספרסיבי. העריכה הדינמית. הסאונד הקשיח ובעל האפקטים טורדי השלווה, שמלווה את הסרט לכל אורכו. הבמאי מקס אגרס (שאחיו מקס כתב איתו את התסריט) הוא מעצב אמנותי במקור וזהו סרטו השני באורך מלא. גם הקודם התרחש בניו אינגלנד, אם כי במאה ה-17 ועסק במשפחה החיה סביב ריטאולים של כישוף ומאגיה שחורה. "המגדלור" הוא בעצם מסע אל נפש האדם. אל הפחדים שלו. אל השלדים שבארון שהוא מסתיר. אל תיבת הפנדורה המנטלית שחבויה כמעט אצל כל אחד מאיתנו עמוק בפנים ורק לעיתים רחוקות מאוד מתפרצת, אם בכלל. שני הגיבורים שלו מתפקדים במגדלור על התפר שבין שפיות ושיגעון. מרקם היחסים ביניהם, הטעון כמעט מבראשית, הולך ומתערער ככל שהזמן עובר. הקונפליקט המרכזי נוצר בעיקר בגלל אופיו הלא יציב של ווייק שמתעקש לשלוט בווינסלואו, להעביד אותו ולא לאפשר לו להגיע לצריח ממנו מופעל הזרקור. בהמשך הוא גם גורר אותו לשתיית אלכוהול בלתי מבוקרת המחישה את פרוץ השדים הפנימיים שלהם. משחקם של ווילם דפו הכריזמתי (עם עגה של יורדי ים וציטוטים א-לה קפטן אחאב מ"מובי דיק") ורוברט פטינסון המהפנט - פשוט מבריק. מזמן לא ראינו דואו במפגן דרמתי משכנע שכזה. שאפו!

דירוג: *****

מועדי הקרנות

המגדלור, באדיבות Tulip Entertainment

"ג'וג'ו ראביט" (צ'כיה-ניו זילנד-ארה"ב 2019)

קומדיה. סרטו של טאיקה וואיטיטי. הזמן הוא שלהי מלחמת העולם השנייה. ילד גרמני בן 10 בשם ג'וג'ו (רומן גריפין דייוויס), בן לאם חד-הורית, רוזי (סקרלט ג'והנסון), מעריץ את הרייך ואת מנהיגו ואף הופך אותו לחבר הדמיוני שלו אדולף (טאיקה וואיטיטי), זה שמעודד אותו, מייעץ לו ומכוון אותו בדרכו. ג'וגו' יוצא למחנה אימונים של ההיטלר יוגנד, אך כשהוא מסרב לרצוח ארנבת מכנים אותו בלעג המדריכים וחבריו למחנה ג'וגו' ראביט. אחר כך הוא נפצע מהתפוצצות רימון שהטיל, חוזר הביתה ומתחיל להשתקם. ואז הוא מגלה הוא כי אמו מחביאה בעליית הגג של ביתם נערה יהודייה בשם אלזה (תומסין מקנזי). בין השניים נרקם קשר וג'וג'ו מחבב אותה, מתחיל להתכחש לכל מה שלמד, והחבר הדמיוני שלו אדולף רותח עליו ומנסה להחזירו לתלם. 108 דקות.

תחילת הסרט מרמזת טובות. יש בו יסודות אנרכיסטיים-חתרניים ואף פארודיה פרועה על החינוך הנאצי, מנקודת ראותו של ילד שהופך את הפיהרר הבלתי מושג לחבר הדמיוני שלו. החלק הראשון של הסרט, כולל חשיפת אלזה היהודייה על ידי ג'וג'ו, הוא מקורי, מרענן ואף מספק התבוננות משועשעת מפריזמה אחרת על דמותו של היטלר והילדים שהתחנכו על אידיאולוגיית הרייך השלישי. וזה עובד כל עוד הסרט, על שלל דמויותיו הלא כל-כך טיפוסיות, נותן סטירת לחי להיסטוריה. אבל כשהוא מתקדם הנרטיב נעשה רציני, כבד ואף טרחני הרבה יותר. נראה כאילו התסריטאי-במאי וואיטיט ("תור ראגנרוק") "התעייף" מלשמר את הדינמיקה של הקונספט שפיתח, נוטש לחלוטין את המימד הקומי ומשנה כיוון באופן דרמתי. כך הסרט מאבד הרבה מכוחו. חבל.

דירוג: ***

מועדי הקרנות

ג'וג'ו ראביט, באדיבות א.ד. מטלון ופורום פילם

"נפילת אימפריית הכסף" (קנדה 2018)

דרמה. סרטו של דניס ארקן. פייר-פול (אלכסנדר לאנדרי) הוא אינטלקטואל צעיר בעל דוקטורט בפילוסופיה, המתפרנס כשליח. בוקר אחד, בדרכו למסור חבילה לבעליה, הוא נקלע לזירת פשע של שוד שהסתבך. לפתע הוא נמצא בסיטואציה שלמולו שני הרוגים ושקים של מיליוני דולרים המוטלים ללא דורש. פייר-פול נקלע לדילמה: האם לעזוב את המקום? האם להזעיק את המשטרה? או אולי לקחת את הכסף ולברוח? 127 דקות.

מועדי הקרנות

נפילת אימפריית הכסף, באדיבות סרטי נחשון

"הטינה" (ארה"ב 2020)

אימה. סרטו של ניקולס פשי. לאחר שאם צעירה רוצחת בביתה את כל בני משפחתה, מנסה הבלשית מאלדון (אנדראה ריזבורו), אם חד-הורית, לפצח את התעלומה ולהבין איך ומדוע בוצע הטבח האכזרי. במהלך חקירתה מגלה הבלשית שעל הבית רובצת קללה של רוח נקמנית שגרמה לכל מי שנכנס לבית לחוות מוות אלים. הבלשית מבינה שעליה להיאבק בכל כוחותיה על מנת להציל את חיי בנה וחייה שלהת לאחר שהרוח השטנית שהשתלטה על בית הסמוך לשלה מאיימת גם עליהם. עם ג'ון צ'ו, בטי גילפין. 93 דקות.

מועדי הקרנות

הטינה, באדיבות א.ד. מטלון ופורום פילם