ההצגה "המוזה של ביאליק" היא טעימת היכרות עם הביוגרפיה של המשורר אבל גם תירוץ למפגש יצירתי בין הורה לילד. מחשבה על מסלול חייה של יצירה
ילדה עם נפש של משורר
מה זו השראה? מה מקומה של ההשראה בשרשרת החרוזים, שמובילה בזיק מחשבה או רעיון להצית את הדמיון ולגרום לנו לעשות, ליצור, לפתח ולהתפתח? מה מקומה של ההשראה בחייו של יוצר, למשל, חיים נחמן ביאליק? מויזלה, ציפור השיר של ביאליק, דלק היצירה של המשורר הלאומי, היא גיבורת "המוזה של ביאליק", הצגה לשחקנית ובובות שמציגה בימים אלה במתחם בית ביאליק בתל אביב.
טוב, לא רק ציפור שאבדה יש בהצגה, אלא גם ילדה עם נפש של משורר שיוצאת לחפש אחר החמקמקה הזו, כיוון שאינה מקבלת את העובדה שלמילים אין יותר דורש ויש, כמובן, גם את המשורר עצמו שנעור בעזרתה לחיים.
רזיה מזרחי כתבה ומבצעת את המונודרמה הזו שיש בה הרבה כוונות טובות וגם חן לא מבוטל. היא רותמת את הקהל הצעיר למסע בעקבותיה וזו לא עבודה פשוטה כשמדובר בסיפור מסגרת מורכב של ביוגרפיה מטלטלת ורבת תהפוכות. זהו, למעשה, שיתוף פעולה יצירתי עם האמנית והבובנאית אלית ובר, יוצרת בעלת מוטת כנף רחבה ומעוף, שמביאה איתה לכל עבודה טביעת אצבע מובהקת לצד שנים ארוכות של ניסיון ויצירות רבות יופי. ובר עיבדה את הטקסט וחתומה גם כמעצבת ובימאית. מגע הקסם שלה בהחלט מורגש.
המוזה של ביאליק, צילום: תום פורת
ציפור ההשראה של ביאליק
זה מתחיל בגינת הבית של ביאליק. במפגש בין ילדה לפסל שמתעורר לחיים. זה המפגש שמניע אותו, השחקנית שמפעילה את הקסם ומאפשרת לקהל לדלג בין זיכרונות למקומות שונים, נקודות מפתח בחייו של המשורר. רגע אנחנו בבית אמו באוקראינה, כשביאליק הילד, בובת מריונטה שמופעלת בתוך מסגרת שמתפקדת כתיאטרון בובות, מסתודד לו עם מויזלה, ציפור ההשראה שנגלית אליו. רגע אנחנו בבית סבו, יהודי דתי וקפדן, שגדל אותו יחד עם בני דודו, רגע אנחנו בביתו בתל אביב עדים לשיחה עם מניה, רעייתו.
בדרך אנו פוגשים בובות מסוגים שונים (שבנו ליאוניד אליסוב ושרון סילבר מרת), נפגשים עם שירים מוכרים שכתב ועם שפת היידיש, צוללים קצת יותר פנימה אל עולמו של האיש שמאחורי המילים.
זוהי הצגה קטנה, טעימת היכרות עם הביוגרפיה של ביאליק שיכולה להוות פתיח נחמד ליום של כיף בבית המשורר, שמציע מגוון פעילויות לילדים בשבתות, או אם תרצו מתאבן למסע בעקבות שיריו וסיפוריו. אבל יש בה גם אפשרות או תירוץ למפגש יצירתי של הורה וילד כיוון שהיא פותחת מחשבה על מסלול חייה של יצירה. כל יצירה.
המוזה של ביאליק, צילום: תום פורת
לנער מהספרים את האבק
החלל בו נערכת ההצגה אינו אופטימלי למופעי ילדים והצגות ככלל, על כל פנים לא בתוצרתו הנוכחית: הכיסאות אינם מדורגים ואופן הושבת הקהל מקשה על ילדים קטנים צפייה ומכאן ריכוז. הקבוצה הקטנה יחסית הפכה את המפגש לאפשרי ועדיין יש לתת את הדעת על סידורי ישיבה מותאמים יותר.
בתום ההצגה, שאורכה כשעה, יצאנו לסיור מודרך בבית ביאליק, חוויה שלא כדאי לפספס ולא רק כיוון שמדובר באחד הבתים היפים בעיר תל אביב או בשל האנקדוטות המקסימות עליהן סופר לנו על הדרך והיה בהן כדי ללמוד דבר או שניים על האיש, המשורר והטמפרמנט. חוויה הופכת מפגש לזיכרון חי ולהלך בין חדריו של בית ביאליק, לראות את כתבי היד שלו שנגישים לכל, לענות על שאלות טריוויה שכל ילד (לפחות אלה שהיו איתנו בסיור) יודע עליהן את התשובה, זה במידה רבה לנער מהספרים את האבק.
בסוף היום, כשהאבק שקע, ביקש ילד אחד בעיר גבעתיים לקרוא משיריו של חיים נחמן ביאליק. בסופו של דבר בזה נמדדת הצלחה.
המוזה של ביאליק, צילום: תום פורת
המוזה של ביאליק, צילום: תום פורת
כתיבה ומשחק: רזיה מזרחי, עיצוב, דרמטורגיה ובימוי: אלית ובר, יעוץ אומנותי והפקתי: מרטין מוגילנר, בובות: ליאוניד אליסוב, שרון סילבר מרת, מוזיקה מקורית: רועי ירקוני, וידיאו: יערה ניראל. לגילאי 5 ומעלה.
ההצגה תתקיים ב-8, 22, 29 בפברואר בשעות 10:30 ו-12:30 בבית ביאליק בתל אביב. הפעילויות (כולל סיורים חווייתיים)
בשעות 14:00-10:00, מחיר: 45 ₪ לילד, 25 ₪ למבוג. מספר המקומות מוגבל. מומלץ להירשם מראש בטלפון, בימים שני-חמישי, בשעות 14:00-11:00 להזמנת כרטיסים: 03-5253403