"נשים קטנות" (ארה"ב 2019)

דרמה. סרטה של גרטה גרוויג, על פי ספרה של לואיזה מיי אלקוט. ג'ו מארץ' (סירושה רונן) מגוללת פרק מתמשך בחייה ובחיי בני משפחתה בביתם שבקונקורד מסצ'וסטס. היא מתמקדת בעצמה ובשאיפתה המרכזית בחיים - להיות סופרת, ובשלוש אחיותיה, מג (אמה ווטסון), איימי (פלורנס פיו) ובת (אלייזה סקנלן). בתמונה המשפחתית גם האם מרמי (לורה דרן), האב הנפקד-נוכח (בוב אודניקר), המשרת את צבא הצפון במלחמת האזרחים, ודודה מארץ' (מריל סטריפ) העשירה והנרגנת. אחר ג'ו מחזר בהתלהבות השכן תיאודור "לורי" לורנס (טימותי שאלמה) אבל היא לא "הטיפוס שמתחתן". גם אחותה איימי חושקת בלורי בסתר. גם פרופסור פרידריך באהר (לואיס גארל), הצעיר והנאה, מתעניין בה, אבל לאחר שהוא מעז לומר לה שהיא לא מיטיבה לכתוב היא רותחת עליו ומתרחקת. ואילו מג נשואה לג'ון ברוק (ג'יימס נורטון) ומחפשת כל דרך כדי לשדרג את מעמדם ומצבם הכלכלי. וזה רק חלק קטן מההתרחשויות סביב משפחת מארץ', שיידעו תפניות חדות, עליות וירידות, שיאים ומהמורות. עם כריס קופר. 135 דקות.


נשים קטנות, תמונת יחסי ציבור באדיבות א.ד מטלון ופורום פילם



אף שזהו רק סרטה השלישי כבמאית (כשחקנית היא כבר הופיעה בכ-40 פרויקטים), גרטה גרוויג נחשבת לאחד הקולות הנשיים הרעננים והעדכניים בקולנוע האמריקני. ראינו זאת כבר בסרטה הנהדר "ליידי בירד" מ-2017 (גם בו כיכבה רונן), ובעצם גם ברבים מסרטיה כשחקנית ("נשות המאה ה-20", "ג'קי", "הרומן של מגי", "פרנסס הא" ועוד). ספרה רב המכר של לואיזה מיי אלקוט זכה לשבעה עיבודים קולנועיים (כולל זה האחרון), שניים מהם כבר בתקופת הראינוע, וגרוויג מצליחה להביא את הזווית האותנטית שלה וגרסתה לסיפור - הנשען כידוע על חייה ואלה של שלוש אחיותיה של אלקוט במאה ה-19. הקולנוע של גרוויג מכיל כמה וכמה מהלכים מרתקים ולא בכדי הסרט נכלל בין תשעת המועמדים לאוסקר הסרט הטוב וקטף עוד חמש מועמדויות נוספות: השחקנית הטובה - סירשה רונן; שחקנית המשנה הטובה – פלורנס פיו; התסריט המעובד – גרוויג; עיצוב התלבושות והמוזיקה. ולא הייתי מתפלא אילו גרוויג הייתה משתלבת כמועמדת גם בקטגוריית הבימוי. סיפור העלילה נע בזמנים, אחורה ובחזרה להווה, לחלומותיה של ג'ו וחזרה למציאות - כשהשימוש בצבעים בצילום מותאם לכל תקופה. הרכבת הנרטיב הדרמטי מעוררת השראה ועבודתה של הבמאית עם השחקניות והשחקנים שלה פנומנלית, כמו גם תצוגות המשחק שלהן ושלהם. אין ספק שג'ו היא בת דמותה של גרוויג (ובה בעת "כפילתה" של אלקוט), צעירה מודרנית שהמשוואה בתקופתה, המאה ה-19, והמקום בו היא חיה, קונקורד מסצ'וסטס - שעל כל אישה למצוא אהבה ולהינשא לפני כל דבר אחר - לא מדברת אליה. היא הטיפוס של המורדת במוסכמות, המתלבטת והמחפשת לעצמה דרך ביטוי ודרך חיים המתאימים לה ומשקפים אותה. גרוויג מביימת בתנופה ובדינמיות סצנות מורכבות, לפעמים רבות משתתפים, ו"נשים קטנות" היא עבודת קולנוע נהדרת.

דירוג:   ****

מועדי הקרנות

"הג'נטלמנים" (ארה"ב 2019)

מתח-אקשן. סרטו של גאי ריצ'י. פלטשר (יו גרנט) הוא בלש פרטי מושחת שמגלה עובדות מפלילים על כל אדם אודותיו הוא חוקר ואז מנסה למכור אותן לכל המרבה במחיר. על הכוונת שלו מיקי (מתיו מקונוהיי), מלך משווקי הקנאביס באנגליה. אלא שלזה יש אישה שהוא אוהב, רוזלינד (מישל דוקרי), וכדי להתיישב ולבנות איתה משפחה הוא מעוניין למכור את אימפריית הגראס שלו. אך מתברר שהמשימה לא כל כך פשוטה כי בתמונה גם עובדיו המסורים, וחלקם הופכים ליריביו שעליהם הוא לא כל כך יכול לסמוך, בהם ריי (צ'רלי הונאם), מתיו (ג'רמי סטרונג), קואץ' (קולין פארל) ודריי איי (הנרי גולדינג). לחם חוקה של החבורה הפרועה הזו הוא מרדפים פרועים, קרבות יריות וחיים של גנגסטרים, בהם אין רגע דל. 113 דקות.

הג'נטלמנים, תמונה באדיבות יונייטד קינג

הקולנוע של גאי ריצ'י לרוב לא שגרתי, רווי אקשן, פרוע, בעל הומור מוטרף ועובד בעיקר על פי חוקי משחק שהוא עצמו המציא. כך היו, למשל, שני סרטי "שרלוק הולמס", "ריבולבר", "רוקנרולה" ו"המלך ארתור". בפילמוגרפיה שלו גם "אלדין", "שם קוד: מלאך" ו"סחף חושים", העיבוד הכושל והגרוע שיצר לסרטה הנודע של לינה ורטמילר האיטלקייה, עם רעייתו דאז מדונה בתפקיד הראשי. אבל "הג'נטלמנים" חוזר בהווייתו לשני סרטי הפשע-מאפיה המבריקים מראשית הקריירה של ריצ'י, "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ו"סנאץ'". יש בו את אותו די.אן.איי יצירתי הכולל גלריית טיפוסים אקסצנטריים בעלי שפה סלנגית מגלגלת מצחוק, מעשי שוד אבסורדיים, מרדפים רוויי דמיון ויריות בלי הכרה. בקיצור, יאללה בלגן, בפאסט-מושן. כל הקאסט עושה עבודה טובה, כשמקונוהיי האמריקני מפתיע לטובה באווירת העולם התחתון הבריטית, בעוד את הקומיק-רליפים מספק קולין פארל הנהדר. "הג'נטלמנים" הוא מותחן פשע מבריק, תוסס, קצבי ומשעשע.

 דירוג: ****   

מועדי הקרנות

"מעל לכל חשד" (ארה"ב 2019)

מתח-אקשן. סרטו של פיליפ נויס, המבוסס על מקרה אמיתי. מארק (ג'ק יוסטון) הוא בלש אף.בי.איי צעיר הנשלח לקנטקי על מנת לסייע לאנשי החוק המקומיים בטיפול בכנופיה העוסקת בשוד ובסחר בסמים. הוא מגיע למקום עם אשתו קתי (סופי לואו) ומתחיל להתאקלם במקום. מפגש שלו עם סוזן (אמיליה קלארק) משנה הכל עבורו. היא מתגוררת עם בן זוגה לשעבר קאש (ג'וני נוקסוויל) וחברו סטאן (דניאל ר. היל), בעלי עבר עברייני שגם עתה מפלרטטים עם הפשע, ומארק נראה בעיניה כגבר אטרקטיבי ששווה להתלבש עליו. עד מהרה היא הופכת למודיעה שלו, ומספקת לו מידע על פעילויות באזור הנראות לה פליליות. עד מהרה סוזן גם יוזמת רומן עם ג'ק והוא נענה לה. בהמשך היא תהפוך ליותר ויותר אובססיבית כלפיו, מה שעלול לסכן אותו, את משפחתו ואת עבודתו. 110 דקות.

מעל לכל חשד, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

הבמאי האוסטרלי פיליפ נויס חתום על לא מעט סרטי מתח ופשע מוצלחים ומצליחים, בין היתר "אספן העצמות", "משחקים פטריוטיים", "סיכון רטוב", "סליבר", "המלאך", "המעניק", "סולט" ועוד. אלא שכאן הוא יצר סרט פשע בינוני ביותר. הוא מנסה לבנות סיפור מסוגנן, בעזרת נרטיב אניגמטי לכאורה, זוויות צילום מיוחדות וכולי, וגם קאסט תמוה. שני השחקנים הראשיים, אמיליה קלארק ("סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", "חיים שלי") הדרמטית וג'ק יוסטון הפלקטי נראים לא מתאימים לתפקידים שנויס הטיל עליהם כאן, וחוסר האמינות במשחקם בולט לעין. הסיפור אמנם מרובה תפניות ושומר במידה מסוימת על מתח ועניין, אבל ככל שהסיפור מתפתח נראה כי זה אחד מסרטיו הביזאריים והפחות משכנעים של נויס.

 דירוג: ***

מועדי הקרנות

"הצלם ממומבאי" (הודו 2019)

דרמה. סרטו של ריטש בטרה. רפי (נוואזודין סידיקי) הוא בחור שקט וצנוע שמתפרנס מצילום תיירים באתרים אטרקטיביים שונים וברחובות הומי האדם של מומבאי, מהערים העמוסות בעולם. יום אחד הוא פוגש במילוני (סניה מלהוטרה), בחורה ממעמד גבוה משלו, יפה וחכמה. הוא מציע לצלמה והיא מסכימה. לאחר מכן, כשסבתו של רפי, דאדי (פארוק ג'אפר), לוחצת עליו להתחתן ולהקים משפחה, הוא מראה לה את התמונה של מילוני ומספר לה שהיא בחירת ליבו. כשהסבתא מחליטה לבוא מהכפר ולבקר במומבאי רפי מחליט לנסות לאתר את מילוני ולבקש ממנה להתחזות בפני סבתו כבת זוגו. להפתעתו היא מסכימה וכך יוצא לו ולה להתוודע זה לזה ולבלות יחד כל עוד הסבתא בסביבה. 110 דקות.

הצלם ממומבאי, תמונת יחסי ציבור באדיבות פליינט


כמי שיצא לו לשפוט בשני פסטיבלי קולנוע בהודו במהלך 2019, וכך להיחשף למנה לא מבוטלת של סרטים הנעשים במדינה הגדולה הזו, אני חייב לציין ש"הצלם ממומבאי" לא שייך להארד קור של המאות הרבות של עבודות קולנוע שנעשות שם מדי שנה. לרבות מאלה יש קודים מקומיים אתניים שמי שלא מכיר לא יכול כל כך להבין, אבל זה לא המקרה שלפנינו. כמו ב"לאנץ' בוקס", סרטו הנהדר מ-2013 של הבמאי ריטש בטרה שהוקרן כאן, גם "הצלם ממומבאי" הוא יצירת קולנוע "מרוככת", כזו שבהחלט פונה לקהל מערבי - ומגיעה אליו. לא שבטרה מכוון להתחנף למערב, זה פשוט הסגנון שלו והוא עושה זאת באופן מוקפד ומדויק. מדובר כאן למעשה בדרמה רומנטית מהאגדות, בסיפור אהבה לכאורה בלתי אפשרי, בגלל הרקע והמעמדות השונים בתכלית שרפי ומילומני מגיעים מהם, אבל בטרה רוקם את הקשר ביניהם בעדינות, בנגיעות רכות. בסדרה של מפגשים מתוודעים השניים זה לזה, מזהים האחד את נשמת זולתו וכך הולך ומתפתח ביניהם לאיטו קשר יפהפה. הסרט מצולם וערוך להפליא ושלושת השחקנים הראשיים שמובילים את העלילה עושים עבודה מצוינת.

 דירוג: ****   

מועדי הקרנות

אימה. סרטה של פלוריה סיגיסמונדי, גרסה מודרנית לנובלה של הנרי ג'יימס The Turn of the Screw. קייט (מקנזי דייוויס), בחורה צעירה, נשכרת על ידי גבר מסתורי לטפל באחיינים שלו, מיילס (פין וולפהרד) ופלורה (ברוקלין פרינס), שהתייתמו לא מכבר מהוריהם. במהרה היא מגלה שהם צופנים סודות אפלים ונוראים. 94 דקות.



טבעת החנק, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

מועדי הקרנות