"עלובי החיים" (צרפת 2019)

דרמה. סרטו של לאדז' לי. בריגדיר סטפן רואיז (דמיאן בונארד), שוטר צעיר ומוסרי מפרובינציה צרפתית, עובר לאחר גירושיו לבקשתו לשרת באיזור פריז, כדי להיות קרוב לבנו הפעוט. הוא מצורף לצוות למאבק בפשיעה הפועל במונפרמי, פרבר מועד לפורענות ולאלימות הממוקם מזרחית לפריז ברובע ה-93 (שם כתב ופרסם ויקטור הוגו ב-1862 את יצירת המופת הספרותית שלו "עלובי החיים"). הקולגות שלו לניידת הסיור ברובע המאוכלס בעיקר במהגרים קשי יום, הם השוטרים הוותיקים במקום, כריס (אלקסיס מאנטי), איש חוק קשוח וחמום מוח שלא בדיוק פועל על פי החוקים, וגוואדה (דג'יברי זונגה), הנגרר אחריו. הפרבר נראה כמקום בו שוררת כמעט אנרכיה. השלושה נתקלים בגורו המקומי, סוחר סמים המכונה "ראש העיר" (סטיב טיאנטצ'ו), בעבריינים מועדים ובצעירים בני מהגרים, חלקם פרועים, הבולט שבהם עיסא (עיסא פריקה), שגנב גור אריות מבעל קרקס זועם. האירוע הזה מצית את המקום הנפיץ בלאו הכי ומאלץ את שלושת השוטרים להתעמת עם ה"בוסים" במקום, שעשויים לפתור את העניין. עיסא נלכד, גור האריות חוזר לבעליו, אבל זהו רק טריגר עבור הצעירים להגיב והשתלשלות העניינים תתפתח לאלימות חסרת שליטה במקום שלא זקוק לאבקת תבערה כדי שזה יקרה. 104 דקות.

בסוף הסרט מופיע על המסך משפט מיצירתו של הוגו "עלובי החיים" (אותה כתב כאמור במאה ה-19 במונפרמי): "אין עשבים שוטים ואין אנשים שוטים. יש רק גננים גרועים". וזו בעצם תמצית הסרט, בין אם תראו בכך אלגוריה או את המציאות עצמה. עשבים שוטים ואנשים שוטים לא גדלים בגינה אותה מטפחים גננים טובים. כלומר, זה כתב אשמה חריף נגד החברה הצרפתית החולה שאיבדה את הבלמים, ומערכת החינוך והקניית הערכים שלה לצעירים לא מתפקדת. לפחות בהקשר של הסרט. הבמאי לאדז' לי, 42, שזהו סרטו הארוך הראשון, יודע על מה הוא מדבר. הוא יליד מאלי, בן למהגרים שהתיישבו במונפרמי. ברקורד שלו ישיבה בכלא והסתבכויות נוספות עם החוק ואת כל המטען הזה הוא מביא לסרט. לא במקרה אל-חסאן לי, בנו, משחק כאן בתפקיד באז, ה"אובזרבר", הנער שמטיס רחפן עם מצלמה וקולט מלמעלה את כל המתרחש במקום, לטוב ובעיקר לרע. תפקיד דומה-אך-שונה יש לרואיז-בונאר (לו הדביק כריס את הכינוי גריזר). הוא איש החוק החדש במקום. בתמונה שמרכיב לאדז' הוא השוטר הטוב/ קטליזטור/ נייר לקמוס לניתוח ופענוח מעלליהם של בני המקום. הוא עדיין אובייקטיבי, יכול לנהל משא ומתן עם "ראש העיר", יכול להציל את עיסא. זאת עד שהמציאות האכזרית והזעם המצטבר יטפחו גם בפניו. לאדז' לי ביים שני סרטים קצרים (אחד מהם, "עלובי החיים", מעין פיילוט לארוך) ופרק בסדרת טלוויזיה, אבל שליטתו בעשייה הקולנועית מרשימה במיוחד. הוא יודע להרכיב נרטיב מובנה, לעבוד עם שחקנים מקצועיים ונון-אקטורס כאחד ולהשתמש בכל הטכניקות הקולנועיות הרלוונטיות לסרטו. היצירה נפתחת בחגיגות ההתעלות של הצעירים בשאנז אליזה בואכה שער הניצחון, על זכיית צרפת במונדיאל ועליית אלילם קיליאן אמבפה למעמד של סופר-סטאר. אלא שהסיפור נודד מהר מאוד יחד איתם לפרבר שלהם ולאווירתו המדכאת והמסוכנת, זירת הפשע אם תרצו. הקצב, דינמיקת האירועים המסחררת, התחביר הקולנועי המרתק והמסר החריף - שאין תקווה – מכים בצופה כאגרוף ברזל בבטן הרכה והופכים את "עלובי החיים" ליצירת מופת מטלטלת.

דירוג: *****

מועדי הקרנות                                  


עלובי החיים, תמונת יחסי ציבור



"המתים של יפו" (ישראל 2019)

דרמה. סרטו של רם לוי. שלושה ילדים, שני בנים, טלאל (ג'יהאד בבאי) ואיברהים (בילאל בבאי) ובת, מאי (קורל זכאי) מוברחים לביתם ביפו של ריטה (רובא בלאל-עספור) וג'ורג' (יוסוף אבו וורדה). הם הגיעו מכפר נידח בגדה המערבית. אמם מתה ואביהם מרצה עונש של מאסר עולם בכלא הישראלי. ג'ורג' נחרד מהמחשבה להסתיר בבית את הילדים, כי הוא יודע מה קורה למי שמסתיר שב"חים. ריטה דווקא משתוקקת לכך, מאחר שלשניים אין ילדים משלהם. במקביל מתקיימים ביפו צילומי סרט תקופתי המתרחש בתקופת המנדט הבריטי בפלשתינה, עליו מופקד ג'רי (ג'וני פיליפס), במאי אנגלי. הסרט מגולל את סיפורם של הוריו של הבמאי, ששירתו בצבא הבריטי ביפו בתקופה ההיא. במאי הסרט רואה את ג'ורג' ומבקש ממנו לגלם בסרטו תפקיד קטן, של רופא. לילדים המסתתרים בביתם ולצילומי הסרט תהייה השפעה קיצונית על חיי ריטה וג'ורג'. עם סלים דאו, מייסא דאו, אורי יניב, אלון דהן. 97 דקות.

מאחורי רם לוי קריירה מרשימה של עבודות קולנוע, חלקן הגדול עבור ערוץ 1 אבל גם לטובת רשתות אחרות בארץ ובחו"ל. עם זאת, "המתים של יפו" הוא סרטו הראשון. במהלך תסריטאי מעורר השראה עוסק לוי בין היתר בהיסטוריה של יפו, של האוכלוסיה הערבית בה, שלפני קרבות מלחמת השחרור הכילה 70 אלף איש, ומתוכם נותרו לאחריהם רק 3,000. נקודה זו באה לידי ביטוי הן באמצעות הסרט התקופתי המצולם שלג'ורג' מזדמן להופיע בו בתפקיד קטן, והן באמצעות הסיפור שהוא מגולל בפני טלאל, הגדול מבין שלושת הילדים. מדובר בטיפוס מרדן הבורח מבית המשפחה לבית נטוש בסביבה. ג'ורג' חולק איתו אגדה, שבבית שוכנות רוחות של ערבים מתים וכי בגלל מספרם הרב בית העלמין הסמוך לא יכול לקלוט את גופותיהם והן גולשות לים. בהמשך יראה טלאל מבעד לחרכי תריסי הבית חיים ערבים שוקקים של פעם – למעשה סצנה בסרט התקופתי – ויחשוב שאלה המתים עליהם דיבר ג'ורג'. כך מתאר לוי בעצם את ימיה היפים של יפו הערבית, שהשתנו לבלי הכר בעקבות הקרבות עם היהודים. לוי גם מציג את הדו-קיום היהודי-ערבי הנוכחי ביפו כעדין, שברירי ולא ממש שיוויוני. השוטר לבל (אורי יניב) אמנם פוקד את החנות המשפחתית לממכר מזון של ג'ורג' שם הוא בן בית וטועם מהמאכלים הטעימים. מצד שני, השוטרים רואים בתושבים מסתירי שב"חים מהשטחים ובכל הזדמנות מראים להם את עליונותם עליהם. לוי גם משרטט את דמותה של משפחה ערבית פרטיקולרית ביפו, שלא בהכרח מייצגת את המודל השכיח. היא לא בדיוק מאוד פטריארכלית, אם כי הגבר הוא עדיין הדמות החזקה במשוואה הזוגית. העובדה שאין להם ילדים לא ממש מוסברת, אך היא משמשת כטריגר לריטה לטפל בשלושה ש"נפלו" עליהם, אם כי ג'ורג' מפקפק ביכולתה לתפקד כאם ומבקש מאחותה, דוריס (מייסא דאו) לסייע לה בטיפול בילדים, דבר המכעיס אותה וגורם לה להיעלם מהבית לזמן מה. השחקנים, ובראשם יוסוף אבו וורדה ורובה בלאל עספור, עושים עבודה מצוינת. בשורה התחתונה, רם לוי עומד כאן מאחורי יצירה מורכבת, מגובשת ומנומקת, בעלת גוונים של מסתורין ואניגמה.

דירוג: **** 
                
מועדי הקרנות

דרמה. סרטה של לולו ואנג. בילי (אקוואפינה), היא בחורה ממוצא סיני החיה בניו-יורק. היא ממתינה לקבלת מלגה שתאפשר לה להתקבל ללימודים באוניברסיטה יוקרתית. היא בקשר הדוק עם סבתה, נאי נאי (שוזן זאו), החיה בעיר צ'אנגצ'ון שבסין. הוריה, היאן (טזי מא) ולו ג'יאן (דיאנה לי), ניו-יורקרים אף הם, מודיעים לה שהסבתא האהובה עליה חולת סרטן במצב כמעט סופני ועלולה למות בכל יום. הם טסים אליה לביקור, כדי להשתתף בחתונת נכדה, בן דודה של בילי ובן אחיו של אביה, עם בת זוגו היפנית. ההורים אמנם משכנעים את בילי לא לנסוע, אבל היא מפתיעה את כל המשפחה ומתייצבת בבית הסבתא ובעלה בצ'אנגצ'ון. במשך כל השהות שם, שתכלול רפרטואר משפחתי של שמחות, עצב ושאר מצבי רוח, יעשו בני המשפחה כל מאמץ אפשרי כדי לא לגלות לסבתא נאי נאי מהו מצבה הרפואי לאשורו, ידיעה שאחותה הגדולה שומרת לעצמה את הזכות לחלוק איתה בבוא היום. 100 דקות.       

אקוואפינה (או בשמה המקורי נורה לום) היא שחקנית וראפרית אמריקנית ממוצא סיני, שאותה ראינו בתפקידי משנה ב"אושן 8" וב"עשיר בהפתעה". "הפרידה" זיכה אותה לא מזמן בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הראשית הטובה בקטגוריית קומדיה/ מיוזיקל. היא אמנם כאן בתפקיד הראשי, אבל למעשה חולקת אותו עם שוזן זאו הוותיקה (שחקנית תיאטרון בסין שהופיעה ביותר ממאה מחזות), שבעצם גונבת לה כאן את ההצגה. אבל הבמאית לולו וואנג, ממוצא סיני, בוגרת בוסטון קולג', היא בעצם הסיפור האמיתי כאן. התסריט שחיברה הומני, אנושי, רגיש, וגם אירוני, סרקסטי וקומי כשצריך. היא מציגה פרופיל של משפחה סינית אותנטית אך מפוצלת פיזית, שחלק מהחברים בה היגרו לארה"ב והחלק האחר נותר בסין. היא מצליחה לאפיין היטב את המודל של המשפחה הסינית בעידן הגלובליזציה. שני בניה של נאו נאו הגרו לארה"ב, יריבתה של סין כיום, לפחות בתחום הסחר, ואילו הנכד שלה מתחתן עם יפנית (המשתייכת לאומה אויבת לשעבר). ולמרות הכל במישור האישי, במגע של הנפשות הפועלות זו עם זו, שיש ביניהן קשר דם, ניכרת חמלה, הבנה עמוקה, אנושיות ומימוש ערכים שהדור המבוגר הנחיל. אנחנו הצופים מצטרפים למסע איחוד משפחתי שיש בו רגעים מכמירי לב של הסכמות ופה ושם גם מחלוקות, של שמחה ועצב, של אנושיות צרופה שחוזרת אל הערכים הישנים, אולי אנכרוניסטיים אבל טוב שכך, של מה שנקרא משפחה. זהו סרט בעל דופק עכשווי, אבל גם בעל אלמנטים ליריים ונוסטלגיים של פעם, שפותחים את הלב.

דירוג: ****                      

מועדי הקרנות

הפרידה, תמונה באדיבות קולנוע חדש

"הארייט: הדרך לחופש" (ארה"ב 2019)

דרמה. סרטה של קאסי למונס, המבוסס על אירועים אמיתיים. מינטי (סינתיה אריבו) היא משרתת בבית אדונים לבנים במרילנד, עובדת בשדות, משמשת כחוטבת עצים, כובסת, אחות וטבחית. תקוותה היא ג'וני, בעלה, עבד שזכה בשחרור. בדעתם להביא לעולם ילדים חופשיים, אך אדונה של מינטי מסרב בגסות. וכשבנו  מנסה למכור אותה לאדון אחר היא וג'ון מתכננים לנדוד צפונה באישון לילה, לברוח אל החופש. לבסוף מינטי עושה זאת לבד, קופצת לנהר, מתחמקת מרודפיה ולאחר דרך ארוכה ומפרכת ומסע של תלאות וייסורים מגיעה לפילדלפיה, פנסילבניה, שם השחורים חופשיים. מסייעת לה האגודה למען העבדים המשוחררים. היא משנה את שמה להארייט טאבמן ולאחר זמן מה מחליטה לסכן עצמה, לשוב לדרום ולחזור עם בעלה. מתברר לה שהוא חשב שהיא נהרגה במסע ונישא לאחרת. הארייט השבורה מחליטה לסייע לכמה שיותר עבדים ושפחות לברוח אל החופש ומסכנת עצמה במסעות לדרום על מנת להוביל אותם, כל פעם מחדש, למחוזות בהם לא יירדפו. עלה בידה להביא לשחרור עשרות רבות של עבדים ושפחות. היא גם הייתה האישה האמריקאית הראשונה שתכננה והובילה מבצע צבאי במלחמת האזרחים, ונחשבת לדמות אייקונית באמריקה עד עצם היום הזה. עם לסלי אודום ג'וניור, ג'ו אלווין, קלארק פיטרס, ונסה בל קאלוויי. 125 דקות.

דירוג: ****        

מועדי הקרנות

הארייט: הדרך לחופש, תמונת יחסי ציבור

"אהבה עמוקה" (גרמניה-צרפת-ספרד-ארה"ב 2017)

דרמה. סרטו של וים ונדרס. בחדר ללא חלונות בחוף במזרח אפריקה מוחזק ג'יימס מור (ג'יימס מקאבוי), סקוטי חבר משלחת מחקר מדעית, כשבוי בידי חבורת ג'יהאדיסטים קיצונים. אלפי מיילים ממנו, בים של גרינלנד, מתכוננת הצוללנית דניאל פלינדרס (אליסיה ויקאנדר) למבצע מורכב שיוריד אותה באמצעות צוללת אל קרקעית הים. השניים חוזרים במחשבותיהם לכריסמס של השנה שלפני כן, אז נפגשו בחוף בצרפת, מה שהוליד רומן אינטנסיבי רווי יצרים ביניהם. ג'יימס מורעב והוזה, ומפנטז על דניאל. הוא חושב שאם יצליח להגיע לים ולצלול, יש לו סיכוי טוב להתאחד איתה. 112 דקות.

וים ונדרס הוא מזמן כבר לא הבמאי של פעם. של "ידיד אמריקאי", של "פריז טקסס", של "מלאכים בשמי ברלין". ובכל זאת הוא ממשיך לעשות סרטים שנה אחר שנה. עלילתיים ודוקומנטריים. ברשימתו כבר 68 קרדיטים, אבל רבים מהם כבר חסרי טעם וריח. הוא פשוט איבד את זה. גם "אהבה עמוקה" הוא סרט מפוספס. לא שלתסריט שכתבה עבורו ארין דיגנם, על פי הרומן של ג'יי. אם לדגארד, היה סיכוי גדול להיהפך לסרט טוב, אבל התוצאה עדיין הרבה פחות טובה ממה שניתן היה לצפות מוונדרס. המפגש בין הגיבורים שלו רווי טקסטים וסצנות יומרניים, כאילו עמוקים ואמנותיים אבל בלי כיסוי, וההתנהלות שלהם בעיקר מתישה. גם כשהם כל אחד בבדידותו, הוא בשבי הג'יהאדיסטים באפריקה והיא במרכז המחקר שלה בגרינלנד, התפרים בסיפור המסגרת גסים ולמעשה לא ברור איך יכול בכלל להיות חיבור מחודש בין השניים. רוב ההתרחשות כאן ממש לא אמינה, והצפייה בסרט מעוררת בעיקר תחושת אי נוחות. נראה כאילו וויקאנדר ומקאבוי נפלו למלכודת של לתת אמון בבמאי שיש לו קבלות מצוינות מהעבר, אלא שבעשור האחרון, לפחות, לא הוציא תחת ידיו עבודות קולנוע עלילתי משכנעות.

דירוג: ** וחצי

מועדי הקרנות

אהבה עמוקה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

"מרדף קטלני" (ארה"ב 2018)

מתח-אקשן. סרטו של בריאן א. מילר. השוד היה צריך להיות פשוט. 20 מיליון דולר מועברים במכונית משוריינת למקום נידח. בחשכה, הכנופיה מחליפה מכוניות, ואז המקום מרוסס באש מכל הכיוונים. הכסף נעלם. רק אדם אחד יודע איפה הכסף. המוח מאחורי השוד, מקדונלד (מתיו מודין), אבל הוא נפצע אנושות בראשו. שבע שנים לאחר מכן, מקדונלד נמצא במוסד לחולי נפש. זכרונו נמחק. למקום מגיע אסיר בשם לוקאס (ריאן גוזמן). הוא מתאשפז באותו המוסד. תוכניתו, לשחזר את הזיכרון של מקדונלד ולמצוא את הכסף. בצד השני של החוק נמצא איש אחד שמעולם לא ויתר על תעלומת מיליוני הדולרים, חוקר המשטרה סייקס (סילבסטר סטאלון). הוא חייב לפצח את הפרשה הבלתי פתורה למרות שאנשי ה-FBI שהתמנו לטפל בפרשה נמצאים תמיד צעד אחד לפניו ומנסים להכשיל את צעדיו. עם מידוו וויליאמס, הת'ר ג'והנסון, קולין אגלספילד, סוון טמל, טיילר ג'ון אולסון. 92 דקות.

דירוג: ** 

מועדי הקרנות

באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג



"גרטל והנזל" (ארה"ב 2020)

אימה. סרטו של אוסגוד פרקינס. לפני זמן רב, בארץ מקוללת, נערה צעירה ואחיה הקטן נאלצים לעזוב את בית משפחתם על מנת למצוא מזון ותעסוקה. על אף עזרתו של צייד אצילי הם מאבדים את דרכם עמוק בתוך היער האפל. כשהם נתקלים בבקתה מכושפת, בה גרה לכאורה אישה זקנה וחביבה, גרטל (סופיה ליליס) והנזל (סמיואל ליקי) בטוחים שהם מצאו מקלט. אך הסעודות העשירות שמציעה להם האישה כשבארץ שורר רעב גדול, והרחשים המוזרים בקירות הבית, מרמזים שלא הכול שם כפי שהוא נראה. האם תצליח גרטל להגן על אחיה הצעיר, או שלא תוכל לעמוד בפיתוי הגדל בתוכה? 122 דקות.
 
 מועדי הקרנות

באדיבות פורום פילם

גרטל והנזל,  באדיבות פורום פילם